זוכר. לגמרי זוכר - סיכום ראלי יוון על אופנוע

האופנוע -KTM 250 EXC-F SIX DAYS מודל 2017 עם כ-380 שעות מנוע, עוסק ביום יום באנדורו וסינגלים כלומר - מהירויות נמוכות והרבה נפילות, טלטלות וחבטות. תקין באופן כללי.

ההכנות - מינימליות: מיכל 12 ליטר, הרכבת רגלית התנעה (האופנוע בשנים האלה עדיין הגיע עם הכנה אך ללא הרגלית והמנגנון עצמם), צמיגים + מוסים משומשים מעט ששכבו אצלי במחסן, סט מדבקות חדש (בשביל הניראות) וכמובן - מגדל הניווט היעודי (תודה לערן לוי ונתן נאור על הציוד!) וכמובן, הטיפולים השגרתיים - שמן מנוע + מסנן ומסנן אוויר.

לוגיסטיקה - האופנוע + ארגז כלים (הארגז הישן מדאקאר 2007) ותיק ציוד הומכלו בנמל אשדוד כשבועיים לפני היציאה למירוץ והגיעו ישר למחנה בנפפקטוס - יוון, עיירת האם של המירוץ. ההכנה לקראת המירוץ עצמו כללה בדיקת שמישות ותקינות, רישום ובדיקות טכניות, התקנת ה-STELLA - מתקן מעקב ואזהרה ומדבקות מספר מתחרה (106) והנה - אנחנו מוכנים.

קישור לכתבה המסכמת את ראלי הלס 2021

היום הראשון

יום קצר של כ-57 ק"מ אליו הוזנקנו לפי סדר המספרים - עבר חלק ומהיר יחסית עם שתי טעויות ניווט זניחות ותקיעה אחת מיותרת כשהפרונט צולל לתוך חריץ בסביבות הק"מ ה-33 - אני נחלץ בקושי ונעמד מעל האופנוע - עכשיו מה? מאי שם מגיע רוכב צעיר ואנרגטי, קופץ מהאופנוע בצעקות איטס א רייס, נו טיים נו טיים. בשניה אני מזהה את זיו כרמי, מס' 304. כרמי ניגש לאופנוע שם יד על הכידון ובמשיכה אחת החלטית שולף את הפרונט מהחריץ. אחר כך הוא ניגש אלי - יו אוקיי? אווריטינג פיין?. מה קרה כרמי, אני עונה לו, הגעת ליוון שכחת את העברית שלך? עכשיו סע מפה, אתה מעכב אותי! כרמי צוחק, קופץ על האופנוע ועף משם כמו הרוח (איזה מלך הכרמי הזה - ע.א.). עשרים דקות אחר כך מסתיים הסטייג'.

היום השני

יום ארוך ארוך של כ-250 ק"מ מדודים. עד לנקודת התידלוק בסביבות האמצע הכל עובר חלק ומהיר למרות עליה אחת אכזרית בשיא החום לאחת מרצועות טורבינות הרוח בראשי ההרים. לאחר מכן הכל "מתחרבש" - טעות ניווט אחת בעקבות רוכב שהתברבר עולה לי בכ-20 דקות יקרות, עוד כמה טעויות קטנות, ולקראת חשיכה עוד עליה אחת אכזרית וארוכה לעוד שרשרת טורבינות. אני נלחם לסיים בתוך האור המתמעט, נופל הרבה ואז, באור אחרון ממש מסיים את הטיפוס וגולש בסרפנטינות הרחבות אל נקודת הסיום - מראה המפרץ והגשר למטה מרגש, כמעט הייתי אומר - שווה את הכל. רק ב-21:00 אני מגיע סוף סוף חזרה העירה עייף אך מותש.

היום השלישי

שיעול טורדני מונע ממני את השינה במהלך הלילה הקצר עקב הגעתי המאוחרת אתמול ואני מזנק למירוץ סקפטי מאוד בקשר ליכולתי לסיים את היום הזה, הארוך ביותר במירוץ - 413 ק"מ מדודים. היום מתחיל במעבר נחל מסוכסך וקטלני, נופל עם האופנוע, קם בקושי, חוצה, בעליה המבולגנת שאחר כך אני עוזר למתחרה מס' 512 למשוך את האופנוע הענק שלה מתוך השיחים ובקיצור - אחרי חצי שעה אני כבר מחוק לגמרי. ממשיך לדדות, עוד בירבור, ירידה אחת מבולדרת שאני זוכר לרעה עוד מהמירוץ ב-2013, עוד נפילה ורק בסביבות 14:30 מגיע לנק. התדלוק הראשונה בק"מ ה-140. עכשיו יש לי 6.5 שעות לעבור עוד 273 ק"מ - לא יקרה, בטח לא במצבי. מעדכן את המארגנים, עולה על הכביש וכונס לקרפניסי, עיירת הסקי שבה נבלה את הלילה, מגיע למלון שם בסביבות 18:30 כמובן - עם זמן עונשין מקסימלי. אחרוני הרוכבים מגיעים מאוחר בלילה.

היום הרביעי

הבוקר עולה זך וצלול על יום קצר יחסית של 172 ק"מ בלבד חזרה לעיירת האם נפפקטוס. הסטייג' מתחיל על ציר חלק ומהיר יחסית בתוך יער פסטורלי ואני ממש נהנה. כמה ק"מ אחר כך אני נכנס לעליה תלולה וטחונה, פוגש שם חצי מהרוכבים הישראליים שזינקו לפני הבוקר - חלקם תקועים, חלקם עוזרים, עוקף אותם בנונשלנטיות, מרוצה מאוד מעצמי, ומיד אחר כך נעקף שוב. יתר הסטייג' עובר מהיר וקל וללא אירועים מיוחדים ובשעות אחר הצהריים המוקדמות חוזר למחנה - שוטף את האופנוע, מחליף שמן מנוע + פילטר וזה בערך כל הטיפול שהאופנוע יקבל במירוץ הזה.

היום החמישי

מבוהל מכמות הפורשים עד לרגע זה, מקצר מלטיס מארגן התחרות את היום הזה ל-71 ק"מ בלבד. אני יוצא לדרך וכל היום אוכל אבק מרוכבים חזקים, צעירים ורעננים ממני המזנקים אחרי - מתברר שרוכבים מוכשרים רבים ויתרו על ה"טיול" הלוך ושוב לקרפניסי, חטפו זמן עונשין מקסימלי על היומיים האלה אך עדיין נמצאים במירוץ ומורשים, על פי שיטת הניקוד הנהוגה פה, לזנק. היות והזמן שלי טוב משלהם הרי שהם מוזנקים אחרי, עוקפים אותי ללא התחשבות ומשאירים אותי באבק. היום, לפחות, קצר כאמור וכבר אחרי כשעתיים וחצי אני חוצה את קו הסיום. בדרך חזרה אני עוצר עם יתר הישראלים במסעדה מקומית על אם הדרך - הרוח קרירה, הנוף מלבב, השיחה קולחת ומרק רגל החזיר שאני מקבל חלומי ממש - החיים הטובים.

היום השישי

עוד יום ארוך של כ-250 ק"מ מדודים. הציר מהיר וקל וכבר ב-13:30 קל אני נופל על נקודת התדלוק הראשונה בק"מ ה-87. עושה חשבון מהיר - עוד כשבע שעות אור לעבור כ-170 ק"מ - סביר לגמרי ואני ממשיך. 54 ק"מ מאוחר יותר אני חווה את הבירבור המתסכל ביותר במירוץ הזה - מפספס פניה, יורד כשני ק"מ, מבין את הטעות, עולה חזרה, מזדהה על הפניה שפיספסתי אבל נכנס בטעות חזרה לציר המירוץ בכיוון ההפוך - טעות של מתחילים. נוסע כך עוד כשני ק"מ עד שנאור אשכנזי בא ממול ומאפס אותי. ההמשך קל ומהיר ולקראת חשיכה, כחמישה ק"מ מהסיום אני נתקל בדרור כהן ואבי XT מתחרים ברייזר מס' 809 נופשים על איזה רכס, ממתינים לסיוע שלהם שיגיע עם ציריה במקום זו שנשברה. אומר יפה שלום, ממשיך, דקה אחר כך המתלה האחורי נחבט בעוד איזה חריץ שגרתי והאופנוע מגמגם ונכבה - אני שולף ערכת כלים, מסיר את המושב ומגלה לרווחתי שמדובר בסך הכל בנעל כבל מינוס שנשברה. מאלתר תיקון זריז, תוך פחות מחמש דקות אני שוב בתנועה וחמש דקות מאוחר יותר חוצה בהקלה ובאור אחרון את קו הסיום.

יום שביעי ואחרון

יום קצר אך אכזרי במיוחד - נדמה שמלטיס המארגן קיבץ את כל הקטעים הרעים של המירוץ הזה לסטייג' אחד מכאיב. התחיל בטעות ניווט ישר בהתחלה ואז מעבר הנחל האכזרי מתחילת היום השלישי שעבר בקלות יחסית לאור ההיכרות המוקדמת בינינו, בהמשך חמקה מממני עוד פניה נסתרת וגזלה ממני עוד כמה דקות יקרות ואז עוד שעתיים וחצי באבנים, בעליות הטחונות, בסיבובים הרופפים ובאבק הרייזרים העוקפים עד לסיום - בדרך חזרה לעיירה אני מתפרק מאושר בתוך הקסדה - היה קשה, באמת קשה, אבל עכשיו זה נגמר.

מיקום ומסקנות

מסיים את המירוץ במקום 83 מתוך 150 רוכבים שזינקו למירוץ ו-108 שסיימו את הראלי.

סיכום ומסקנות - בהשוואה לפעמים קודמות (פעם שלישית שלי פה ביוון) רף הקושי עלה משמעותית - יותר ימי תחרות והרבה יותר קילומטראז' יומי. בהתחשב בכך, העובדה שסיימתי בתוצאה דומה לזו שהשגתי לפני שמונה שנים (ב-2016 רכבתי את רוב הראלי עם צלע שבורה - לא נחשב) יכולה בהחלט להיחשב כהישג. מבחינות אחרות היה מוצלח באופן יוצא דופן - חבורה גדולה, חזקה וכיפית של ישראלים כולל חבר אחד טוב, מזג אוויר מושלם ואופנוע שלמרות התעללות שיטתית ותחזוקה לקויה באופן מחפיר עבד, כולל ציוד הניווט היעודי, ללא דופי.

אז במאי 2021 יצאתי ליוון לבדוק אם אני עוד זוכר איך נראית ומרגישה רכיבת ראלי והמסקנה - זוכר. לגמרי זוכר.