סביל הוא נקודה ציבורית להספקת מים לשתייה (כמו ברזייה בבתי הספר) הנמצאת נגישה במרחב הציבורי, בכניסה לכפר או מחוץ למסגד ומקורה בתקופת המקרא ובהמשך בחובת השליט המוסלמי לספק מי שתייה באופן חופשי לנתיניו
מאת: Ofer Ogash
26/10/21
סביל ווקוופ
אספקת המים לעוברי דרכים, על-ידי חפירת בארות, בורות ומאגרים בצדי דרכים הייתה חלק מחובת השליט עוד בתקופת המקרא והתלמוד, לפני 3,000 ויותר שנים. חובה זו המשיכה גם בימי הביניים, בתקופה הערבית ובתקופה העות'מאנית כשהמוסלמים הפכו את החובה למצווה.
וכך השליט המוסלמי הקים ותחזק את הסבילים בארץ ישראל, אך גם אנשים פרטים עשירים, או טובי לב, הרוצים לתרום לקהילה, או אדם שקרה לו נס והוא מודה לאלוהים ו"הולך בדרכו" (סביל בערבית שווה גם לדרך) בנו ותחזקו וכך גם בימינו בונים ומתחזקים מקורות מים נגישים לקהל.
אדם העוזר ומספק מים לעוברי אורח נחשב כנדיב ועושה לשם שמים וכך אפשר למצוא מקור מים (או ברז) ליד בתי עשירים, בתי מרקחת וכמובן ליד המסגדים.
מעיין מרים בנצרת (מספריית הקונגרס האמריקאי)
האקדמיה ללשון עברית הוסיפה לפני כחמישים שנים את המונח משקית לציון סביל קטן (מילה יפה יותר לבירזייה) ואת המונח רהט לתיאור סביל גדול בשטח הפתוח.
סביל - רהט אברהם שפירא בפתח תקווה
סביל קאיתביי - הר הבית
מסלולי טיול בארץ:
בקעה ומדבר יהודה | גליל ורמת הגולן | ירושלים והשפלה | מרכז וגוש דן | נגב דרומה עד אילת
מיוחדים: כללי ומיוחד | נקודה בשטח | עבירות
טיולי ג'יפים בארץ | הדרכות נהיגה וניווט
מסעות ג'יפים בעולם | טיפוס הרים | טיולי אופנועים | טיולי כביש-ספורט בעולם
תגובות