המשלחת השישית של אחים לחיים לטיפוס לפסגת קילימנג'ארו הייתה מיוחדת במינה - קודם כל בשל ההרכב האנושי - אין כאלו כוכבים! וגם בזכות האתגרים שהיו לנו בדרך ומעצם היותה המשלחת הראשונה החוזרת לטפס על הקילימנג'ארו לאחר תקופת הקורונה (אינעל אחותה!)
הדריך וטיפס: עופר אוגש
צילם: מנלה אנדלאו
מאת: Ofer Ogash
10/12/21
כל קבוצת אחים לחיים על פסגת קילימנג'ארו - נובמבר 2021
התחלנו להתארגן כבר לפני שנתיים במסגרת המסע השנתי של אחים לחיים לפסגת הקילימנג'ארו (קישור ליומני מסעות קודמים של אחים לחיים). הייתה קבוצה, היו מפגשים, היו אפילו כרטיסי טיסה אבל אז הגיעה הקורונה... וטרפה לנו את הקבוצה.
ב"נוהל מזורז", מיד עם החזרה של אתר השטח לטיסות בעולם, החלנו בגיבוש קבוצה חדשה, מצטרפים ופורשים, ניפגשים, מתאמנים ושוב שינויים ולבסוף התייצבנו על קבוצה של תותחים, בטווח הגילאים הגדול ביותר ממשלחות האחים - מ-23 ועד 52.
במשפט קצר: אין כאלו דברים!
וקצת באריכות: עמותת 'אחים לחיים' (קישור לאתר העמותה) מגבשת לתוכה גיבורים - לוחמים שנפצעו במהלך פעילות מבצעית, אשר שיקמו עצמם מהפציעה (ועדיין משקמים...) ויחד הם מסייעים ותורמים אחד לשני - דבר המעצים אותם יחד ולחוד.
העמותה עושה רבות למען חבריה בשיטה בה חבר בעמותה (אח) עוזר לחבר (אח) אחר ויחד הם מעצימים אחד את השני. לעשייה המשותפת פנים רבות, החל ממפגשים ומתמיכה פיסית ומורלית, דרך טיפולים מיוחדים ומשלחות רפואיות, משלחות של אחים לקצוות עולם וקבוצות מיוחדות למסעות אתגריים, שלא לכתוב מטורפים, בעולם.
אחים יקרים! ההרפתקה והאתגרים מתחילים כבר בנתב"ג. אחד מהאחים לא מצויד בכל הניירת הדרושה ולאחר מו"מ ארוך עם חברת התעופה - נשאר בארץ! שאר המשלחת יוצאת בריצה לעבר שער העלייה לטיסה ויוצאים לדרך. עצירת ביניים באדיס אבבה - בירת אתיופיה והמשך לשדה תעופה קילימנג'ארו שבטנזניה.
אבל לא שוכחים שיש עוד אח בישראל. בארץ מתגייסים האחים ומסדרים את הניירת, במשרד של אתר השטח, דואגים לכרטיס טיסה חדש, הבחור עולה על טיסה מאוחרת ביום, נאסף בשדה התעופה ע"י נהג מהצוות המקומי, מדריך מחכה לו בשער השמורה, אנחנו קצת מאיטים את הקצב והאירוע נראה שבדרך להיסגר...
נרגשים ומרוצים מעמיסים את הציוד, את כל הצוות המקומי שאיתנו בעוד הסעה הנוסעת מאחורינו ונוסעים לשער השמורה. בדרך עוצרים במראנגו - כפר קטן הנמצא על הקילימנג'ארו, רגע לפני השער והמסלול שנקרא על שם הכפר.
קצת בירוקרטיה בשער, שקילות, אישורים, הסברים, צילומים וקדימה לדרך. אנחנו 16 ישראלים (פחות אחד שזה עתה נחת בשדה התעופה) ועוד צוות מקומי של 46 טנזנים, שכל מטרתם היא לעזור ולדאוג לנו במהלך השבוע הקרוב. כיף!
8 ק"מ הליכה וכ-700 מטרים טיפוס בגובה בתוך יער טרופי עבות ובו שביל אחד מפולס עם מדרגות טבעיות ומלאכותיות בדרך למעלה. מזג אוויר טוב ולאחר כ-4 שעות הליכה, כולל הפסקה ארוכה לצהרים, אנו מגיעים למתחם הבקתות של מנדרה.
כשאנחנו התחלנו ללכת, קצת מאוחר בצהרי היום, האח ה-15 נוחת בקילימנג'ארו ויש כאמור מי שדואג ומלווה אותו אלינו לבקתה, היישר לאיחוד המרגש ולארוחת הערב.
לילה טוב קילימנג'ארו - כולנו יחד!
בוקר שישי בבקתת מנדרה, כולם כאן ואנו מתארגנים ליום הטיפוס השני, אוכלים ארוחת בוקר, ממלאים מים ויוצאים לדרך.
12.5 ק"מ, 1,000 מטרים בגובה וכמעט 7 שעות הליכה. מתחילים ביער הטרופי, ב-2/3 הדרך עוצרים לצהרים ולסיום מזג אוויר קר וגשום מביא אותנו למתחם הענק של הורמבו.
החבורה העליזה והמיוחדת של האחים מתחילה את הבוקר נמרצת, רוב הבדיחות חסויות בהחלט ויישארו על הקילימנג'ארו, חשוב לציין כי הטובה מכולם הגיעה ממחוז הדרום שם שמורה בטלפון אהובתו של אחד המשתתפים, שנשמור על פרטיותו (רק נכתוב כי זה רכז הדרום...), תחת שם ייחודי ומיוחד או בקיצור: התחלנו חזק!
עם הגובה מגיע הקושי ובתוספת מזג האוויר השעתיים האחרונות, כפי שקורה לרוב בקטע זה, הופכות שקטות וכל אחד מתכנס בעצמו, עד שלפתע מתוך הערפל והענן הסמיך ש"יושב" על ההר נחשף מתחם הבקתות הנכסף. אחים יקרים - גם יום שני לטיפוס הגיע לסופו! ואנחנו מתייצבים על 3,700 מטרים מעל פני הים.
המתחם של הורמבו הוא גדול ונועד להכיל מטפסים וקבוצות בעלייה ובירידה. אך כיום מחציתו שרוף! מכת ברק שרפה חלק גדול מהבקתות הישנות ואת מרבית הצמחייה והקקטוסים האנדמיים, הייחודים לקילימנג'ארו, הנמצאים משתי גדות ערוץ הנחל הזורם, למרגלות המתחם. מראה סוריאליסטי אך טבעי, אל חשש - הטבע ישקם עצמו והטנזנים, מן הסתם, יקימו את הבקתות השרופות עד ליסוד מחדש.
אנחנו בכל אופן מתארגנים לארוחת שבת ולאחריה שקט ודממה! העייפות מנצחת, הגובה (3700 מטרים) מכריע וכולנו נרדמים מוקדם.
על השבת כבר נאמר: יותר מאשר המטפסים שמרו על השבת שמרה השבת על המטפסים.
יום מדהים, מזג אוויר מצוין, רואים מהורמבו את הפסגה הקרחונית של הקילימנג'ארו, וחברותא שאין טובה ממנה! אוכלים, שותים, נחים וגם קצת מדברים ומכירים לעומק! חוויה מדהימה עם חבורת הגיבורים של אחים לחיים, כל אחד עם סיפור של אומץ, של פציעה, התמודדות, עקשנות וחתירה למגע - מכאן ברור שאף אחד לא יוותר על הפסגה, בדיוק כפי שלא וויתר בקרב ולא וויתר על השיקום. מדהים! מעצים!! ומלא רגשות!!! זכינו!
בוקר טוב ושבוע טוב בהורמבו, כולם מתעוררים חדשים ומלאי מרץ - מנוחת השבת עשתה לנו טוב! ארוחת בוקר, מילוי מים, תדריך קצר וקדימה למעלה. יוצאים מהרומבו ומיד מתחילים לטפס בזווית חדה, מהר מאוד נפרדים מהדרך של כלי הרכב (היורדת למטה) וממשיכים בטיפוס בשביל הרגלי המבולדר המטפס מעלה. הרבה מאוד מים, צמחייה אנדמית וקקטוסים יחודיים לקילימנג'ארו. במחצית הדרך חוצים אוכף רחב לצידו של המאוונזי - הר שפיצי שעומד מול הקילימנג'ארו ויורדים לתוך המדבר האלפיני. שממה בגובה של 4,000 מטרים ויותר, ללא מים, ללא צמחיה וכמעט ללא חיות. מדרון מדברי מדהים ברצועה סובבת הפסגה, שמעליה רק הרצועה של קרחון העד הנמצא בראש ההר.
10 ק"מ הליכה, עוד 1,000 מטרים בגובה, בסך הכל 6 שעות של הליכה כולל ארוחת צהרים שהמקומיים פורסים לנו על צלחות ב-2/3 הדרך ואנחנו מגיעים לבקתת קיבו בגובה 4,700 מטרים - נקודת הזינוק שלנו מחר בבוקר לעבר פסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה.
כולם מאוששים, כולם חזקים, לדרומיים יש אפילו כוח לדבר - כיף גדול להיות יחד.
היום זה היום! וליום הפסגה חיכינו זמן רב - חלקנו למעלה משנתיים וכולנו במשך המסע עד ליום זה!
קמים מוקדם בבוקר ובדיוק ב-06:00 יוצאים לדרך. עבודה קשה, אין זמן לעצור, לחלק מאוד מאוד קשה, אבל הם כבר "על אוטומט", הכוח של הקבוצה אדיר! זה גורם לרוב האחים, ובמיוחד לאלו שמאוד מאוד קשה להם, ללכת יחד, לא לוותר, לא לחשוב, אין כל סיבה לעצור או לוותר. 6.5 ק"מ של הליכה בעלייה, 1,200 מטרים של טיפוס בגובה, 7 שעות ועוד עשר דקות ואנחנו בפסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה. מדהים! ומרגש עד דמעות!
על הפסגה צילומים קבוצתיים ואישיים, שלטים, כרזות וכל אחד שהגיע לשיא עם הנצחון האישי והקבוצתי שלו. מזג האוויר "נכנס" וההר עפוף בענן סמיך עם פתיתי שלג. כהמשך לכל "לחץ הזמן" היום אנחנו מתקפלים מהר ומתחילים את דרכנו למטה.
הירידה לא פחות קשה, אבל היינו על הפסגה ואנחנו ממש לא ממהרים! רק 5 ק"מ הליכה, כי הולכים ב"דוך" ישר למטה. 3.5 שעות של הליכה ואנו מגיעים בליווי סופת שלג קלה שהולכת ומתגברת, למחרת נקום בבוקר וההר יהיה לבן.
האושר הוא אושר עילאי, הכאב אדיר והעייפות בלתי ניתנת להבנה - אבל עשינו זאת ועשינו זאת כולנו יחד! האדרנרלין מציף ומתגבר על כל קושי. איזה יום! איזה אחים!!
אחים יקרים "אין מנוחה לרשעים" נאמר במקורותינו, ועל אף שאתמול היינו על הפסגה וכמעט מיצינו כוחותינו, היום יש לקום מוקדם כדי לרדת מטה ולהגיע בזמן לפני סגירת שער השמורה!
אין כמו תחושת המנצחים וגם כל צעד למטה משפר את התחושה. כולם הולכים יחד, נמרצים ומרוצים, למרות הכאבים ולמרות העייפות האדירה וירידת המתח. סה"כ השעון מודד 30.5 ק"מ בירידה. כמעט 10 שעות הליכה וירידה של 2,700 מטרים בגובה, כל צעד וצעד למטה מגביר את החיוך (ומעלה את סף הכאב בברכיים).
הצוות הטנזני מחכה לנו למטה מוכן וערוך לטקס מרשים ומרגש - שמחה שכזו קשה לתאר והצוות שכולו אנשים טובים, מאושרים בשמחתנו וגאים על ההצלחה - 100% מהקבוצה הגיעו לפסגה וזה לא דבר של מה בכך!
נרגשים ומרוצים נוסעים למלון - המקלחת החמה היא היעד!
היום האחרון הוא בוקר של כיף במושי - העיירה הגדולה שלמרגלות ההר, קצת קניות, אוכל טוב והרבה התרוממות רוח!
החיבור העוצמתי של לוחמים שנפצעו בשדה הקרב ועוזרים אחד לשני בתהליך השיקום הארוך והקשה, עולה שלב עם המאמץ הפיסי והנפשי האדיר של העפלה לפסגה. אין דברים כאלו! אוהב אתכם אחים יקרים וזר לא יבין זאת!
באהבה רבה,
עופר אוגש
14 תגובות
1
אורח/ת - אביב
15 בינואר 2022 ב 22:58
מסע טיפוס לקילימנג’רו6 2021 אחים לחיים
לאחר הפסקה או יותר נכון איחור של כמעט שנתיים בשל הקורונה יצאנו לדרך בחופזה עם שינויים בהרכב חברי המסע שבסוף נגמרה בהצטרפות של אח בשבוע שבועיים האחרונים וכך נסגרה הרשימה 15 לוחמים.
אומנם עשינו הכנות מגדל משה אביב הליכה בחוף הים אבל שום דבר לא מכין אותך לדבר האמיתי!
הטיפוס עצמו הוא חוויה ייחודית במינה מאחר ובמהלך הטיפוס הנופים מתחלפים ומשתנים
בתחילת הטיפוס עוברים ביער טרופי המאכלס מגוון רחב של צמחים עצים וחיות לפחות כך נאמר לנו......
חולפים על פני מיגוון אזורים ובהמשך מגיעים לסביבה אלפינית בשיא הגובה.
כן הגענו לפסגה אבל בשום אופן לא כבשנו את ההר לא ניתן לכבוש את ההר הקלימג'רו
הר שכזה אנחנו בעצם היינו נקודות קטנות שמטפסות עליו ניגשנו בפחד בצניעות ובכבוד אל הר הקילימנג'רו. בתמורה אני מאמין שהוא איפשר לנו לטפס עליו באהבה בבטחה ואפילו עם מזג אוויר סביר, כי מזג האוויר היה נעים עד לרגע ההגעה לפסגה ואז השתנה... ניכר היה הבעת הפנים של הפורטרים, קור כלבים וירד אפילו שלג פשוט ההר העניק לנו מתנה נהדרת וכיבד אותנו שנגיע לפסגה מסע של פעם בחיים!!
אני כותב את המילים אלו באיחור, לא יכלתי קודם לכן מסיבות של ארגון ודאגה לאחים שלי בלי להזכיר את כאבי השרירים....וכאבי הפציעות בפרט, שהתעוררו להן מי עומס על הגוף אני עדיין מנסה להבין את העניין ...שלא לדבר על הסטירה שאתה מקבל בטיסה חזור ורואה את הפסגה מחלון המטוס פשוט לו נתפס גובהו של ההר.
בהסתכלות לאחור אני כל כך שמח על הדרך שעשיתי מרגע ההחלטה על הטיפוס וקבלת הזכות להוביל את המסע עם אחי היקר ואהוב יוגי המדהים ועד הרגע שחזרתי הביתה.
לכל אורך הדרך ההר הזה היה לנגד עינינו נראה היה שאנחנו מתקרבים אבל פשוט הוא היה מתרחק או כי הוא היה רחוק אולי זה אשליה תעתוע של המוח, בשל הקושי, שינוי האקלים, חוסר התאבון, האוויר הדליל שמיום ליום היה הרגשה שאיך המטרה עצמה היתה ברורה לי וחשוב לי מאוד ידעתי שכל 15 האחים שלי יהיו איתי על הפסגה.
המוטיבציה לטיפוס נשארה והייתה ברורה כמו ביום הראשון, בזכות אהבת לוחמים למרות שהיו מספר רגעים קשים בעיקר ביום הפסגה שהגוף מתחיל לבגוד חוסר החמצן והקושי הפיזי והמנטלי שראיתי על פני חברי למסע ההקאות הצליעות חוסר תחושה של הגפיים שהיה משותף כמעט לכולם התחלתי לדאוג בשביל מה הייתי צריך את זה בכלל ועוד כראש משלחת מצחיק שהכישלון היה כאופציה בכלל.
לפני הפציעה ההבנה אצלי הייתה פשוטה מאוד שכאשר אני מציב לעצמי מטרה ודבק בה
ובעקרונות שהצבתי לעצמי אני הייתי יודע שיכולתי להשיג אותה ומעבר לכך
המסע הזה היה מלא ספקות ופחדים של איך ואם אני יכול בשל המגבלות הפיזיות בעיקר
ולמרות הכאבים והקשיים הצלחתי לטפס ולהגיע לפסגה!!!
אבל אני יכול להגיד בפה מלא שהכוח והפוש של האחים שלי למסע תרם כל אחד את חלקו, אם זה ההומור העידוד האוזן קשבת הדאגה והתמיכה הנפשית ופיזית 15 לוחמים פצועים בחלקים שונים בגופם שלא מכירים. לפחות רובם הפכנו לגוף אחד בריא וצלחנו את ההר זה המתכון להצלחתי והצלחת הקבוצה בכללל.
כמובן למדריך עופר אוגש שהפך לאח מזמן, על ההובלה דאגה והאכפתיות.
תודה אביב
2
אורח/ת - עבאס
15 בינואר 2022 ב 23:03
אני יודע שאתם קוראים את זה עכשיו חלקכם במיטה או עם המשפחה ( לא משנה לי).
לפני שיצאנו למסע הזה הלכנו לאימונים ( אני לא) שמאוד הועילו לנו לעבור את המסע הזה בקלות .
התחלנו את ההכנות והקניות למסע הזה (הקנייה הכי טובה שלנו זה הכרבולית של אביב ).
ואז הגיע יום חמישי יצאנו לדרך והתחלנו ללכת pole pole חלק מהקטעים קשים וחלק פחות הנוף המרהיב כולל הרים מושלגים ,מפלים קטנים ,עירות גשם וקרחון בפסגה נתנו לנו תחושת ביטחון.
ובלילות שהגיע איתו הקור הערפל ואפילו גשם היה הרבה יותר קר מאשר אנטרטיקה הינו מוכנים לשלם מיליון דולר עבור כוס קפה טורקי חם (לצערי נשכח במזוודה במלון ).
לאחר כמה ימיים במסע אחים התחילו להרגיש את השרירים תפוסים ולא היה קל אך ידענו להתגבר על זה ועל המכשולים שבדרך ע״י עזרה ,עידוד ותמיכה של האחים .
שהינו באמצע המסע נק׳ ההתחלה הייתה רחוקה כמו נק׳ הסיום אך עקב דביקות במשימה והעקשנות שלנו כי אנחנו עדין לוחמיים סיימנו .
אחים שלי אתם גיבורים אתם אלה שמגיע לכם צל״ש על זה שסיימנו בשלום ובנחישות .
ובסוף לאביב ויוגי אתם אחים בדם תודה לכם על ההקשבה והאכפתיות מכולם אוהב אותכם רצח .
לעופר המדריך האחד והיחיד אין לי ספק שאני למדתי ממך כמה דברים חשובים לחיים ולעבודה , דבקות במשימה ונחישות והכי חשוב להיות בן אדם טוב וצנוע אוהב ומעריך מאודדדדד .
הייתה לי את הזכות הזו להיות איתכם במסע הזה ולהיות שייך חעמותה מדהימה (אחים לחיים ).
אוהב אותכם אחים ❤️❤️❤️❤️❤️
3
אורח/ת - אלון
15 בינואר 2022 ב 23:10
הסיכום שלי: במילה אחת *"וואוו"* מסע מרגש מאתגר ועוצמתי מאוד!
גאה שיש לנו משפחה כזו, ושאלו האחים שלי!
אביב ויוגי אתם אלופים - תודה על כל מה שעשיתם למעננו זה ממש לא מובן מאליו.
עופר, אני מסיר הכובע. מקצוען ברמה הכי גבוה שיש. זכינו.
אוהב אותכם חברים יקרים 😘
4
אורח/ת - ליעוז
15 בינואר 2022 ב 23:13
תודה רבה לכולם על הכל במיוחד לאביב ויוגי וכמובן לעופר,
היה אש נעים להכיר את כולכם
5
אורח/ת - שיר
15 בינואר 2022 ב 23:13
מלך אתה תודה על הכל!
עופר תודה רבה אין עליך❤️
תשלחו מה אתם אוכלים צהריים😎
6
אורח/ת - פיני
15 בינואר 2022 ב 23:14
תודה רבה אביב, יוגי, עופר
ולכל אחד ואחד מהקבוצה המדהימה הזאת
😘
7
אורח/ת - עטאף
15 בינואר 2022 ב 23:16
מסע לקילימנג׳רו עם אחים לחיים
במהלך הטיפוס לפסגת הקילימנג׳רו עם האחים שאני מכיר וגם התחברתי לאחים שלא הכרתי עד כה בעמותה ולצד האתגר המשמעותי נחשפתי לסיפורים וחוויות שאקח איתי להמשך.
תודה רבה על הזכות להיות שייך למשפחת אחים לחיים!
תודה מיוחדת לאביב ויוגי אתם אלופים
ותודה מיוחדת לעופר על מסע אתגרי לגוף ולנפש ועל חוויה בלתי נשכחת
גאה להיות אח
8
אורח/ת - יוגי
15 בינואר 2022 ב 23:20
אביב אח שלי יקר ריגשת!! כתבת מדהים אחי ואני שותף להרגשה שלך אחרי המסע המיוחד שעברנו❤️🙏.
תודה על הובלה ביד רמה דאגת וסגרת לנו את הכול כמו מקצוען ואף אחד לא יכל לעשות את זה טוב יותר.
שמחתי להיות לצדך לאורך כל הדרך ולראות אותך נותן בראש👏💪
9
אורח/ת - קובי
15 בינואר 2022 ב 23:22
*אחים יקרים*.
היה לי העונג והכבוד לצאת איתכם למסע מורכב לגוף ולנשמה ולהכיר אותכם לעומק לגובה ולרוחב.
מצטער שלא שיתפתי אתכם בסיפור האישי שלי כמו שצריך אני פשוט לא אוהב לפתוח פצעים.
היה לי מסע מהנה מרתק מצחיק וקשה מאוד אבל איתכם היה לי גם הכי קל באותה מידה.
רוצה להגיד תודה ענקית לאביב המלך שהרגיש הראיס בטנזניה והשתולל כאילו הוא 50 סנט(הראפר) דאגת לנו כמו אבא.
תודה ענקית ליוגי שנתן גב ועזרה ושאל ודיבר למי חסר משהו וגיבה את אביב.הייתם צמד מתואם מדוייק ומתאים ביותר.
לעופר אוגש שעד לפני דקה היה רשום אצלי בטלפון עופר גועש (בטעות) איזה זכות להכיר אדם כמוך אין לך מושג כמה דיברו עליך לפני שהכרתי אותך ואחרי המסע הזה אני מבין את אותם אנשים שסיפרו ודיברו עליך, עופר נכנסת לי ללב באופן אישי אתה איש שיחה והקשבה יותר טוב מכל פסיכולוג ופסיכיאטר שאני מכיר (ואני מכיר).
איתגרת אותנו ונתת מעצמך בשבילנו יותר ממה שצריך אני מעריך מוקיר ואוהב אותך. עופר תודה על הכל ויש לך אחלה טוסיק.
סוויסה - תודה שצירפת אותי למסע המאתגר הזה תודה רבה.
אוהב את כולכם 😘😘😘😘😘
10
אורח/ת - ג׳וני
15 בינואר 2022 ב 23:25
תודה ל-15 אחים שנתנו לי חווית מסע מטורפת.
תודה לעופר ששם את קו המשווה לחגורה למכנסיו.
תודה לאביב שנפתר מכל הדוחות שלו ודאג לנו לטחינה עם לימון.
תודה ליוגי ועאטף שיצאו שליליים.
תודה למליאנקר שהביא בדיקה באנגלית.
תודה למנלה אבו אביב שהיה נינג'ה צלם ופורטר.
תודה לקובי שאמן ויתן לי רבע שעה ממנו כל יום.
תודה לפיני שגרם לי לחלום שאהיה כמוהו בגיל 50.
תודה לגולן שלימד אותי אבהות מהי.
תודה לעבאס המורעל והקבנוס.
תודה לאלון איזה ויצמן? עזר?
תודה לשיר ששמר על עקבות צבאיות והוציא אותנו לשבוע גימלים.
תודה לגיאדן על המוזיקה והליכה על הצד, מה עם אווה?
תודה לבר,טימון,פיטר פן ופארוק,אלוהי החציל.
תודה לליעוז ג'יסיס קרייס שהוציא יותר משלוש מילים.
עוד לא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן! 😉
11
אורח/ת - פיני
15 בינואר 2022 ב 23:27
כאשר סויסה הציע לי לצאת למסע לקימלנגרו אני התרגשתי מאוד, לאחר שחשבתי על זה פחדתי שאני לא יצליח לעמוד במשימת הטיפוס.
התאמנתי קצת ועדיין קצת חששתי, אבל כאשר התחלנו את המסע. החום , האהבה והביחד הזה של האחים שלי במסע נתנו לי את האנרגיות והכח לטפס.
לא היה לי קל בכלל אבל החיבור המיוחד בקבוצה שחלקם בגיל בני שחר פתח לי את הראש , חיזק אותי מנטלי והצלחתי, הצלחתי בגדול להוכיח לעצמי את מה שהעמותה המדהימה שלנו מסוגלת לעשות. הגעתי לפסגה כואב, מתנשף , מזיל דמעה של התרגשות ואושר שקשה לתאר.
הביחד הזה מנצח גם את הגיל כנראה.
אני מודה לעמותה על ההזדמנות המטורפת הזאת.
לאביב המלך שדאג מתחילת ההכנות ועד לנחיתה בישראל. ליוגי המדהים על הכל, לעופר על התמיכה, האימונים והדרכה מאלפת.
אוהב ועדיין לא מעכל את החוויה המרגשת ומטורפת שעברתי.
פיני
12
אורח/ת - גולן
15 בינואר 2022 ב 23:29
אחים יקרים,
היה כיף עצום במסע שלנו יחד, זכיתי להכיר אנשים מדהימים, מלח הארץ.
האתגר היה משמעותי, אבל בזכות האחווה והערבות ההדדית, הצלחנו לכבוש עוד פסגה.
תודה מיוחדת ליוגב, אביב וסוויסה על הארגון המטורף והאכפתיות האדירה. לעופר היקר, על ההדרכה וההובלה קדימה.
אוהב אתכם, שבת שלום 😘
13
אורח/ת - ליעוז
15 בינואר 2022 ב 23:37
אחים שלי!
רציתי להגיד לכולכם תודה.
תודה על הכל. כל אחד ואחד מכם הפך את המסע הזה להרבה יותר עוצמתי מצד אחד, וקל יותר מצד שני. כמו ששמתם לב אני לא דברן בקבוצות, אבל בלי ספק כולכם נכנסתם לי עמוק ללב, אז תודה רבה לכולכם על הכל, במיוחד לאביב ויוגי על הכל ועל הדאגה לפרטים הקטנים ביותר.
תודה ענקית לעופר על המסע המטורף הזה, על ההדרכות, ההסברים ועל כל המסביב.
תודה ענקית לעמותה הנפלאה הזו, על הזכות לצאת עם כולכם למסע הענק הזה ועל זה שהעמותה עוזרת לכולנו לגרש באופן יומיומי את החושך ומפיצה לנו אור.
אוהב אחים שלי
14
אורח/ת - רועי
16 בינואר 2022 ב 08:10
כשאתה חוזר מהקילימנג'ארו...
1. הכול קטן עליך
2. הלכת לישון אתמול בשעה 20:30
3. קמת הבוקר ב 05:30 כמו אריה
4. קפה זה טעים
5. כל הציוד שלך כבר מוכן ושטוף להר הבא, למרות שעברו רק יומיים..
6. אתה אבא שכייף להיות איתו
7. אתה נזכר איך קושרים ומהדקים את הנעליים על הרגליים לפני יום הפסגה.. ובעצם גם כשאתה נוסע למשרד ביום א
8. לשחות בים בחודש נובמבר נראה לך כמו גן עדן
9. פתאום הכול טעים לך
10. על מנת להגיע לפסגה או בכלל זה צריך להיות בקצב ה-"פולה פולה"
תגובות