הכירו את אררט

הר אררט הינו הר געש רדום הנמצא בצפון מזרח טורקיה. הפסגה נמצאת על גבי השטחים של שלוש מדינות - טורקיה, ארמניה ואיראן. שם ההר בשפה טורקית: Dağı Ağrı .פירוש השם אגרי דאג הוא "הר התיבה". הפסגה מתנשאת לגובה של 5,137 מטרים. הר אררט מוכר בעיקר בשל אזכורו בתנ"ך כמקום עליו נחה תיבת נח. כיפת הקרח הזוהרת של אררט הופכת אותו למוניומנט מרהיב ובולט בנוף, וחידת תיבת נח האבודה אופפת אותו במסתורין.

במהלך הטיפוסים הרבים שעשיתי, הבנתי שלכל הר יש חיים וסיפור משלו. וכך יש סיפור קסום להר אררט

על פי המיתולוגיה הארמנית, הגיבור הייאק (HAYAK) שנחשב "אבי הארמנים" נלחם בקרב עקוב מדם עם Bel הרשע. הקרב נערך למרגלות ההר אררט ולמרות יחסי הכוחות שנטו בבירור לטובתו של הרשע, הוא הובס על ידי הייאק הגיבור וצבאו נפוץ לכל עבר. סוג של מעטים מול רבים בתיבול ארמני. על פי האגדה הר אררט עצמו עזר להייאק הגיבור ושימש מקום מסתור לכוחותיו עד הניצחון. מאז, הפך ההר לסמל לגבורה הארמנית ותמונתו הפכה לסמל לאומי.

יעד מצוין ללמוד טיפוס אלפיני למתחילים

טיפוס להר אררט הוא הזדמנות מצוינת למטפסים ללא שום ניסיון רציני בטיפוס הרים, לטפס על הר שהינו מעל חמשת האלפים ובנוסף הזדמנות מצוינת להכיר את התרבויות העתיקות של טורקיה.

הר אררט אינו הר טכני, הוא יכול להתאים לכל אדם שרוצה להתחיל טיפוס הרים אלפיני. גובהו כמעט 5,200 מטר, ובתוכו אלמנטים של טיפוס אלפיני: מחנה בסיס (base camp) בגובה של 3,200 מטר, מחנה נוסף - high camp בגובה של 4,200 מטר, לינה באוהלים, התאקלמות בצורה של לעלות למחנה גבוה ולרדת למחנה בסיס, טיפוס סלעים תלולים, טיפוס עם מסמרי שלג וכן אלמנט של מזג אוויר משתנה. בהרים הדבר הכי ודאי הוא שאין ודאות וכך צריך להתכונן לכל תסריט אפשרי וכמובן לבוא מצוידים נכון ועם ביגוד מתאים.

בטיפוס האלפיני, מעבר ליכולות פיזיות איתם מגיע המטפס, נדרשים כוחות של רצון התמודדות מנטלית. זה הרצון של מטפס להתמודד עם עליות וקשיים, הנכונות לחוות חוסר חמצן, להסתגל לגובה ויחד עם זאת לחוות טבע נפלא. המטפס יכול לגלות את עצמו ולצאת מאזור הנוחות ולהרגיש את הגבולות.

נקודת המוצא אל ההר היא העיר דוביאזיט (Doğubayazıt), השוכנת ברמה המדברית במזרחה של תורכיה, שלושים קילומטר מהגבול האיראני, והיא אחד משני מעברי הגבול היחידים בין שתי המדינות. מול העיר נוף קירח ושתי פסגות חרוטיות גדולות - אררט הגדול ואררט הקטן. הגדול גובהו 5,137 מטר, ואחיו הקטן גובהו 3,915 מטר, והוא למעשה לוע געשי משני.

נקודת הבסיס לתחילת הטיפוס מתחילה למרגלות ההר אררט בגובה של 2,200 מטר. השלב הראשון זה להגיע למחנה הבסיס שנמצא בגובה 3,200 מטר. בשלב זה כל מטפס לוקח את התרמיל האישי שלו ותרמילים ותיקים גדולים יובאו למחנה ברכיבה על סוסים.

אורך המסלול מנקודת ההתחלה למחנה הבסיס הוא כ - 8 ק"מ והטיפוס נמשך 5-4 שעות. לינה באוהלים במחנה הבסיס בגובה של 3,200 מטר. אנחנו הגענו בשעות הערב המאוחרות. בהגעתנו קיבלנו אוהלים מרווחים לזוג וארוחת ערב חמה כבר חיכתה לנו באוהל מטבח.

למחרת קמנו ליום התאקלמות - המטרה של היום הזה היא להגיע למחנה השני בגובה של 4,200 מטר, לבלות שם קצת זמן ולחזור למחנה הבסיס לישון. זאת ההתאקלמות הטובה ביותר, כך הגוף מתרגל לגובה, יחד עם זאת הירידה למחנה הבסיס גורמת למטפס לנוח ולישון טוב.

הטיפוס למחנה השני נמשך כ - 6 שעות. כפי שכבר כתבתי קודם, בהרים הדבר הודאי הוא ששום דבר לא ודאי. כאשר יצאנו ממחנה הבסיס מזג האוויר היה מצוין והשמש ליטפה אתנו בנעימות. לאחר שעתיים החלו עננים לכסות את השמיים, הטמפרטורה צנחה והחל לרדת שלג כבד. כל יציאה מהמחנה, אפילו אם רק לצורך התאקלמות, מצריכה לקחת בתרמיל האישי מעיל רוח, פליז, כפפות, כובע ותמיד כפריט חובה להחזיק פנס.

לאחר יום של התאקלמות ושינה טובה, יוצאים ל-high canp בגובה 4,200 מטר ושם ישנים עד שעת יציאה לכיוון הפסגה. הדרך הייתה כבר מוכרת מיום קודם, כך הטיפוס של 1,000 מטר למחנה השני עבר חלק יותר ומהר מאתמול. בהרים תהליך התאקלמות בצורה של לעלות ולרדת מאוד מוכרת בהרבה טיפוסים, ותמיד כשעושים את הדרך פעם שנייה היא הרבה יותר מוכרת, נוחה ומהירה. מזג האוויר כבר השתנה, הטמפרטורה צנחה למתחת לאפס. בהגעתנו למחנה השני (high camp) בגובה 4,200 מטר קיבלנו אוהלים, התלבשנו חם ובאוהל "חדר האוכל" חיכה לנו מרק חם.

אל הפסגה הגבוהה בטורקיה

בשעה 2 לפנות בוקר כולנו קמנו בשקט, כל אחד עם עצמו בתוך תוכו, הגענו לאוהל "חדר האוכל" שם חיכה לנו תה חם ועוד פינוקים נחמדים לקראת היציאה. לקראת שעה 3:00 כולנו עמדנו מוכנים כמו חיילים ממושמעים, לבושים היטב עם פנסים על הראש ומקלות בשתי הידיים. בחוץ ירח מלא ורוח קלה, הכוכבים האירו לנו ושביל החלב היה כל כך ברור שעשה חשק פשוט לגעת בו.

הטיפוס התחיל בצורה איטית, התקדמות עקב בצד אגודל במעלה ההר, פנסי ראש מאירים את השביל שלנו. הטיפוס החל בשיפוע תלול עם בולדרים ענקיים. מידי שעה אנחנו עוצרים ללגום מים ולהכניס משהו קטן ומתוק שייתן לנו אנרגיה להמשך. לקראת השעה חמש וחצי בבוקר, פס אדום של אור חותך את האופק ומעיד על הזריחה הממשמשת וקרבה. יופי מושלם של צלליות המטפסות לאורך קו הרקיע.
200 מטר לקראת הפסגה הסלעים מתחלפים לטיפוס קרח והדבר מצריך עצירה ולבישת קרמפונים על נעלי הטיפוס. לאחר כחמש וחצי שעות, הגענו אל פסגת הר אררט.

פסגת אררט

העפלה לפסגת הר היא החוויה האנושית המסעירה ביותר. הר שכל כך סימבולי עבורי כישראלית, לעמוד על משולש הגבולות איראן - טורקיה - ארמניה ולהניף דגל של המדינה שלי, דגל ישראל, דבר אשר ממלא אותי בגאווה רבה. וכעת יש עוד דרך ארוכה לרדת חזרה אל מחנה הבסיס.

הר אררט פשוט הפתיע אותי עם הנופים, הזריחות והשקיעות המאלפות, והדבר גרם לנפש שלי פשוט לרקוד. אני תמיד אומרת שכל מסע הוא מכלול מיוחד של אנשים יוצאי דופן וכך היה במסע הזה. המסע הזה היה כל כך עוצמתי עם מפגש חברים מדהימים.

תמיד שואלים אותי מה מיוחד בטיפוס אלפיני, מדוע את צריכה את זה בכלל ואני תמיד עונה: הטיפוס הוא מסע אל חלקי כדור הארץ הנידחים והיפים ביותר. הטיפוס נותן לי את טעם ההרפתקה. הטיפוס גורם לי לצאת למסע פנימי חדש שמעצים אותי ומפגיש אותי עם נופים מרהיבים, שקיעות מטריפות שמשתלבות עם עננים, תרבות חדשה, אנשים וחברים חדשים.