עמוד השדרה של התובלה הקלה בצבא הסובייטי/רוסי לאורך שנים רבות, כשחלק גדול מכמיליון הכלים שיוצרו עדיין נותן עבודה
מאת: עופר אדר
03/04/22
המונח "אגדת שטח", עבורנו לפחות, הוא חוצה גבולות. זה לא חייב בהכרח להיות כלי רכב עם טכנולוגיה מיוחדת כמו הזיל 167 (קישור לכתבה), או עם עבירות יוצאת דופן כמו היונימוג (קישור לכתבה). יש לא מעט כלים שקשרנו להם את הכתר בזכות היותם "סוסי עבודה" פשוטים ואמינים, שנשאו בעול במשך שנים רבות וחלקם עדיין עושים זאת עד היום, כמו למשל משאית הריאו בגלגוליה השונים (קישור לכתבה). והגאז 66 (GAZ 66) היא בדיוק סוס כזה.
התכנון של משאית קלה חדשה שתשרת את הצבא הסובייטי ותחליף את הגאז 63 המזדקנת, החל עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת. כשלב ביניים, יוצרה משאית שנקראה גאז 62, אך הצבא סירב לקלוט אותה לשורותיו משום שמהנוע שלה היה חלש מדי ויכולת הנשיאה לא היתה גדולה מספיק. ואז הגיעה הגאז 66.
תא הנהג היה ספרטני עד סגפני, כשבמרכזו מכסה מנוע מסיבי שמאפשר גישה אליו מתוך הרכב. המכסה הזה "דחק" את ידית ההילוכים לאחור, כמעט עד לגב של הקבינה, כך שהחלפת ההילוכים דרשה גמישות מסוימת מהנהג... התא כולו התרומם קדימה לצורך טיפולים במנוע.
גרסה להובלה אווירית, עם חלון קדמי מתקפל
המשאית הראשונה ירדה מפס הייצור ב-1964 והאחרונה ב-1999, כשבטוטאל נוצרו קרוב למיליון כלים כאלה, ללא שינוי כמעט לאורך השנים. עם יכולת העמסה של שני טון וכושר גרירה של משקל דומה גם בתנאי שטח, הגאז 66 עברה כמעט בכל מקום. הילוך ראשון קצר ביותר ביחס של 6.48:1 יחד עם סרנים איטיים יחסית, היקנו לה יחס זחילה של קרוב ל-90:1 – ועבירות פנומנלית.בצבא הרוסי יש כבר מחליפה לגאז 66, אבל משאיות רבות עדיין חיות ובועטות במקומות רבים בעולם, בעיקר בארצות שהיו פעם חלק מהגוש המזרחי. מלבד השימוש הנרחב בהן ככלי עבודה, יש לא מעט מהן שנרכשו כרכבי פנאי, בחלקן הותקנו מנועי דיזל כדי לקבל יותר מומנט וצריכת דלק סבירה יותר (מנוע הבנזין המקורי "שותה" 4-5 ליטר לכל ק"מ, בנסיעת כביש...), חלקן הוסבו לשימוש כקראוונים, כמה מהן תוכלו לראות בתחרויות עבירות ויש גם כאלו שפשוט משמשות כרכב טיולים עם עבירות פנטסטית.
הסבה להסעת נוסעים
תגובות