הטיפוס לפסגת קילימנג'ארו - המעז מנצח!

סיכום המסע המלא - עריכה: יובל סדקוביץ

בטלפון הלוויני מפסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה:

המסע לפסגת קילימנג'ארו

קבוצה מגוונת של גברים ונשים התגבשה בזמן קצר ויצאה להגשים חלום - הרפתקה מיוחדת בטיפוס לפסגת הקילימנג'ארו.
אי הוודאות, ההרהורים והמחשבות על "מה יהיה..?", "האם אצליח..?" ו-"מה יהיה אם..?" מפריעות לכולם ומעלות את מפלס הלחץ, אבל עוצמת הקבוצה והאירוח הטנזני ששמחים במיוחד, בטח לאחר תקופה ארוכה של סגרי הקורונה, מוציאות אותנו לדרך בחדווה של מטפסים.
תדריכים מסודרים, הליכה קבוצתית, שמירה על כללים נכונים של הליכה, שתייה, אכילה ושינה עושים את ההבדל, מרגיעים את המחשבות ומאפשרים לכולנו להתקדם במעלה ההר עד הפסגה, כך שכבר נגיע להישג האישי והקבוצתי:
בצהרי יום הפסגה - כל הקבוצה - כולם יחד! הגענו לפסגת הקילימנג'ארו - 5895 מטרים, ולמשך כעשרים דקות היינו האנשים הגבוהים ביותר ביבשת אפריקה. וחוץ מזה ולא פחות חשוב: כולנו הגענו בריאים ושלמים חזרה לשער השמורה וחזרה ארצה!

יוצאים לדרך

הדרך לפסגת הקילימנג'ארו מתחילה בגיבוש קבוצה, מפגשי הכנה, הסברים, מצגות, הכנת הגוף, טיפוס מדרגות, הכנת ציוד, בדיקתו, הצטיידות במזון ולבסוף מפגש בשדה התעופה וקדימה - אפריקה!
טסנו מישראל לאתיופיה ובטיסת המשך לטנזניה - לשדה תעופה בין מושי לארושה, שאיך לא? נקרא: קילימנג'ארו!

לאחר הליך קצר של בדיקת קורונה, מילוי טפסים לויזה, איסוף הכבודה (מזוודות) יצאנו החוצה לקבלת פנים חמה של המארח הטנזני שלנו, עלינו על אוטובוס וקדימה למושי - עיירה טנזנית קטנה, מעט בתי מלון והרבה מאוד סוחרי רחוב שמנסים למכור חולצה, כובע או צמיד... חמודים, חמודים, אבל קצת מציקנים (טוב שיש פטנטנים להקל את הלחץ).

סיבוב היכרות קצר במושי, קצת שוק, השלמת ציוד לטיפוס, תדריך, ארוחת ערב וקדימה לישון. מחר מתחילים...

יום ראשון לטיפוס

בוקר יום חמישי, לאחר ארוחת בוקר במלון ארזנו את תיקנו - קצת בתיק גב, הרבה בתיק הגדול שיעלה עם סבל אישי לאורך התחנות על ההר והמעט שנשאר לאחסנה במלון, עד אשר נרד חזרה.
שני אוטובוסים מתייצבים לפני המלון והצוות המקומי מגיע בהמוניו (היחס הוא כמעט 3 מקומיים לטובת מטפס אחד). מעמיסים, אורזים ויוצאים לדרך. בהתחלה נוסעים צפונה על הכביש הראשי הצר לכיוון קנייה ומעט לפני מעבר הגבול פונים מערבה ומתחילים לטפס על ההר, כשבאמצע הדרך עוצרים במראנגו - הכפר שנמצא למרגלות שער הכניסה לשמורת הקילימנג'ארו.
בתוך שער השמורה - 1,970 מטרים, יש הליך בירוקרטי, שהתקצר עם השנים ובעיקר בזכות הטכנולוגיה של העברות כספים מראש. הצוות המקומי לוקח מאתנו את התיק הגדול, מחלק את שאר הציוד והאוכל בין תיקיו ועולה לשער היציאה לשקילה לפני תחילת הליכה. הרעיון הוא שהשמורה רוצה לוודא שאין סבל שסוחב מעל 20 ק"ג, בפועל בודקים שהמארגנים לא חוסכים בכמות הסבלים וכי המשלחת מספקת מספיק עבודה לאנשי המקום. אנחנו בכל אופן - יוצאים עם הצוות הקבוע שכבר טיפס איתנו להר למעלה מ-20 פעמים (קישור ליומני הטיפוס לקילימנג'ארו), והם שמחים לקראתנו ורוצים בהצלחתנו.

לאחר כמה תמונות בשער השמורה, על רקע השער, על רקע השלט ועוד כמה מקומות בסגנון "שם עוד לא הצטלמנו" מגיע רגע האמת! וכמו בכל מסע אין כמו הצעד הראשון! בהמשך כבר יותר קל (או שלא...).
תיקים על הגב, מקלות בידיים ובקצב איטי של פולה-פולה אנו יוצאים לדרך לתוך יער טרופי עבות לצד נחל זורם שמידי פעם השביל מתקרב לערוץ הזרימה שלו.
לאחר כ-4 ק"מ עוצרים באתר בו שולחנות מסודרים לארוחת צהרים קלה עם הפסקה. לאחריה חוזרים לטפס במעלה ההר ולאחר עוד כשעתיים הגענו לתחנת הבקתות הראשונה: מנדרה 2,700 מטרים.
קצת מתיחות, שחרור, חלוקה לבקתות (אנו זוכים לבקתות החדשות והמרווחות שעל ההר), ארוחת ערב בבקתה הגדולה והמשותפת וקדימה לישון.

היום השני לטיפוס ושבת מנוחה

ארוחת בוקר, מתארגנים על התיקים, ממלאים מים ויוצאים לדרך. יער טרופי עבות, כמה קופים שמחכים לנו על העצים לצד הדרך ותוך שעה וחצי של טיפוס היער הטרופי "נפתח" והופך דליל ונמוך. עוד שעה בעלייה והעצים הופכים לשיחים נמוכים (כבר אין מספיק חמצן באוויר). מזג האוויר טוב ואנחנו הולכים לאט ובכיף, כמעט טיול שנתי, למרות שהגובה כבר מורגש.
בשני-שליש הדרך עוצרים לכשעה של ארוחת צהרים בשולחנות המסודרים שהשמורה הקימה לצד הדרך. ממשיכים לטפס ועוצרים במעיין של מים זכים למלא את השקיות, ויש מספיק מאיתנו ששתו כבר את כל שלושת הליטרים של המים.
עוד שני צעדים והשמיים מתקדרים, הרוח מתחזקת וגם הגשם המטפטף מגיע. כאן ההתלבטות - האם ללבוש חליפת סערה וקצת להזיע או לספוג קצת גשם ולהירטב ממנו.
מתלבטים וממשיכים לטפס. הסוף, כמו תמיד, קצת קשה כי עייפים, אבל הבקתות של הורמבו במקומן ואנו מגיעים כקבוצה אחודה למתחם הבקתות הגדול. השישי הזה די שומם. 12 ק"מ הליכה ו-1,000 מטרים בעלייה. מכובד ליום טיפוס!
מקבלים חדרים - שוב זכינו במתחם החדש של הבקתות, כשרוב הבקתות הישנות נשרפו בשריפה גדולה שאחזה במקום. וכאן בהורומבו 3,700 מטרים נקבל את השבת וגם נשהה את השבת ללא תזוזות מיותרות כדי להתאקלם טוב לגובה וגם לנוח. ועל זה נאמר: "יותר מאשר המטפסים שמרו על השבת - שמרה השבת על המטפסים". שבת שלום הורומרבו.

היום השלישי לטיפוס

יום ראשון בבוקר, מזג אוויר נהדר בהורומבו שבגובה 3700 מטרים. ארוחת בוקר, ממלאים מים וקדימה לדרך. טיפוס חד בחילת הדרך לאורך השביל הרחב של רכבי החילוץ.
לאט לאט מטפסים על השביל החדש שנכבש בדרך לתחנת המים האחרונה שלפני המדבר האלפיני. כשעתיים הליכה ועוד קו רכס אחד ואז זה נחשף - מדבר ענק למרגלות הפסגה עם אוכף רחב שבין פסגת הקילימנג'ארו לפסגת המוואנזי. מדבר שומם, כמעט ללא צמחייה, ללא מים ומעט מאוד חיות. כאן הגובה שולט!
בקצב איטי ובמצב רוח טוב, צעד אחר צעד, לאט לאט מטפסים מעלה. אין ספק שיום המנוחה וההסתגלות לגובה עושה את עבודתו וסך הכל אנו מתקדמים יפה מאוד.
ארוחת צהרים כשעה וחצי לפני הבקתות והרוח והגשם החליטו "לתקוף" אותנו בעוצמה. אבל קטן עלינו ועוד מעט מגיעים לבקתות.
לקיבו - 4,700 מטרים אנו מגיעים במזג אוויר טוב ויש זמן לשחרור ומתיחות. שוב מקבלים את הבקתות החדשות והשוות (אין כמו קשרים עם הרינג'רים של הבקתות...).
10 ק"מ של טיפוס, 1,000 מטרים בגובה ואנחנו יום אחד לפני הפסגה.
ארוחת ערב ושינה מוקדמת - מחר זה היום הגדול!

היום הרביעי לטיפוס - יום הפסגה

05:00 השקמה. חושך בבקתות והמון המון התרגשות באוויר. אפילו קצת מלחיץ.
06:00 כולנו עם תיקים על הגב, מקלות בידיים ועושים את הצעד הראשון בדרך לפסגת הקילימנג'ארו. לאחר כמה צעדים איטיים הלחץ משתחרר, אבל הקושי עולה.
500 מטרים ראשונים בגובה עד המערה מעט קשים, מתקלפים מהשכבות ונכנסים לקצב הטיפוס האיטי. עוצרים ב"מערה" להפסקה ארוכה ומכאן יוצאים לקטע הקשה. 250 מטרים בשביל של "נחש" על מנת למתן את השיפוע ואז מגיעים ה"סלעים" - קטע טיפוס חד בין סלעים ומדרגות והגובה מורגש. כ-3 שעות של טיפוס איטי, כל צעד דורש אנרגיה, כל צעד דורש להחליט מחדש מה המטרה, אך הביחד הקבוצתי עושה את שלו, עזרה מהצוות המקומי וקצת "חוסר אמינות" מהמוביל ואנחנו כבר למעלה. 6 שעות מהרגע שיצאנו לדרך וכל הקבוצה מתייצבת באוכף של גילמן - 5,700 מטרים.
מנוחה ארוכה, גם הצוות המקומי קצת עייף ואין ברירה הפסגה עוד מחכה לנו. חוזרים לצעוד, הפעם השביל מטפס על הלוע של הר הגעש, חלקו מושלג, חלקו סלעי, הרוח מכה לפעמים והצעדים כבדים. האוכף של סטלה באמצע הדרך ומכאן טיפוס ארוך, כמעט סזיפי, אבל שעה וחצי ו"עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן" וכל הקבוצה כגוש עוצמתי אחד מגיעה להואורו - פסגת קילימנג'ארו - 5,895 מטרים - כבוד ענק לכולם!
חיבוקים, שמחה מהולה בכאב ועייפות, תמונות קבוצתיות, תמונות אישיות וחוזרים לצעוד - הפעם בירידה. כל צעד מטה קל יותר בנשימה, אך קשה מאוד להליכה והקצב שלנו איטי ביותר. אבל אין לחץ ועם הרבה סבל, עם החשיכה אנו מגיעים חזרה לבקתות של קיבו. איזה יום מטורף! לא אנושי!

יום הירידה חזרה עד למלון במושי

קמים מוקדם, עדיין המון אדרנלין, חלק מבינים וחלק עוד לא הפנימו - אתמול כולנו! היינו על פסגת הקילימנג'ארו!! 5,895 מטרים - מטורף!!!
30 ק"מ בירידה - לא פשוט, בטח למי שסובל מהברכיים וזו רוב הקבוצה. אבל אנחנו בסבבה ובקצב איטי צועדים מטה. חולפים על פני הורמבו (לקח לנו כמה שעות...) מגיעים בצעד קל (עוד כמה שעות) לארוחת הצהרים במנדרה ואנחנו די מפורקים. אבל המקלחת הצפויה הלילה נותנת לנו כוחות ואנו ממשיכים בירידה.
כאובים ואיטייים יורדים את ה"מדרגות" שבתוך היער הטרופי ובתיאום מדהים (ולא נפרט יתר על המידה) אנו עולים על שביל הרכב וג'יפ, לייתר דיוק - טויוטה 78, צבאי מגיע אלינו ולאחר מו"מ של שתי שניות מעמיס את כולנו עליו ועוד שנייה וגם הצוות המקומי מטפס על הגג וקדימה טנזניה! אתר השטח 4X4 או לא 4X4?!
את סיום הירידה מהקילימנג'ארו - 5 ק"מ אחרונים, אנו עושים כמו מלכים, בטויוטה צבאית שהעמיסה את כולנו עד לשער השמורה. כיף אמיתי.
בשער השמורה נרשמים כמטפסים ומקבלים את הכבוד הראוי לקבוצה שכל כולה הגיע לפסגה - הם לא רגילים לזה כאן ו"על הדרך" מקבלים אישור לשירה וריקודים עם הצוות המקומי - שחוגג את הגעתנו לפסגה. איזה כיף לנו.

היום האחרון בטנזניה

בוקר רגוע, חלקנו קצת צולעים, ברכיים מעט צועקות אבל האושר האדיר מחפה על הכול!
יוצאים לסיבוב עירוני - מחזירים ציוד שכור, ופונים לחלק התיירותי של הטיול - קצת קניות, סיבוב בשוק, ועסקים עם המקומיים. ארוחת צהרים טובה - איטלקי בשילוב הודי. וחזרה לאוטובוס. שדה התעופה של קילימנג'ארו נראה עכשיו אחרת והטיסה לאדיס אבבה - בירת אתיופיה אף מקדימה. עוד כמה שעות של המתנה בשדה התעופה של אתיופיה וטיסת לילה בארץ. סוף מסע!

תודה ענקית לקבוצה המדהימה - היה לי לעונג!

יום הטיפוס הראשון - ממראנגו ועד מנדרה

יום הטיפוס השני וגם שבת מנוחה - ממנדרה ועד הורומבו


יום הטיפוס השלישי - מהורומבו ועד קיבו

יום הטיפוס הרביעי - מקיבו עד הואורו (פסגת קילימנג'ארו) וחזרה לקיבו

יום הירידה - מקיבו דרך הורומבו דרך מנדרה ועד שער היציאה מהשמורה