אופנועים / טרקטורונים

דוקאטי דזרט DUCATI DESERT X

דורון טלמור - רוכב אדוונצ'ר שטח מן המניין, אסף (ללא) רחמים - צלם ספורט מוטורי אקסטרים והח"מ עלו על דזרט X החדש (בליווי 990 נוסטלגי) ויצאו לכביש ולשטח בגליל התחתון.
נשמע שגרתי? תוסיפו את המילה דוקאטי ושום דבר הוא לא שגרתי!

מאת: Ofer Ogash

צלם: אסף רחמים

09/09/22

לכל צד הסיפור שלו...

הסיפור שלי מתחיל בהזמנה של דורון טלמור - רוכב אדוונצ'ר שטח ותיק, להצטרף למבחן דרכים לדוקאטי דזרט X החדש. דורון מחזיק סוזוקי DR BIG כמעט אספנות ו- KTM 990 נוסטלגי, שכמו שדורון מאוד רצה לרכוב על ה-DESERT X אני רציתי "סיבוב" בשטח על ה-990. אסף רחמים - צלם מוטורי אקסטרים, שמע על המבחן ומיד הציע להצטרף עם שלל הטכנולוגיה והעדשות שהוא סוחב על אופנועו ועל גבו.
וכך היה מנקודת מבטו של דורון כשהרשמים שלי בסוף הכתבה.

רכיבת מבחן DUCATI DESERT X מאת דורון טלמור

לפני כמה ימים אני מקבל הודעה מעופר אוגש "רוצה לבחון ולכתוב כתבה על ה-DUCATI DESERT X החדש?"

מיד השבתי "בטח"!

אני "חם" על האופנוע הזה כבר זמן רב, עוד מ-2019 כשראיתי לראשונה את הפרוטוטייפ שלו בתערוכת האופנועים במילאנו איטליה. כבר אז הוא גרר ממני תגובת "וואוו" מדהים, וכמה שהוא מזכיר את ה-CAGIVA ELEFANT 900 משנות ה-90...

ואם כבר הקאגיבה הזה אז יש לי רומן ארוך איתו.

בשנות ה-90 הייתי סטודנט לרפואה וטרינרית בסלובקיה. בכל קיץ הייתי חוזר ארצה לחופשה של 4 חודשים וניצלתי את הזמן הזה לעבודה כנהג מונית כדי לחזור עם כסף לשנת הלימודים הבאה. יום אחד בזמן שאני מסיע את אחד הלקוחות הקבועים, שהפך אח"כ לחבר, מתפתחת בנינו שיחה על אופנועים וכשהוא קלט שאני "מכור כבד לדו גלגלי" הוא שואל אותי: "אם היו מציעים לך עכשיו סיבוב, על איזה אופנוע שאתה רוצה, במה היית בוחר"?

מיד עניתי לו: CAGIVA ELEFANT 900! ואז הוא אומר לי בנונשלאנט "יאללה, בוא, יש לי כזה אופנוע עם 1000 ק"מ בחניה! הסתבר שלבחור יש מבחר רחב של אופנועים, עם מעט זמן לרכב, אז די מהר הפכתי ל "DOG WALKER" של הקאגיבה הזה!!

עבורי אז, כבחור צעיר בן 23 שרכב עד אז על DERBY CX YUMBO 50 CC ו-MALAGUTY RUNNER 125, פתאום לקבל סיבוב על המפלצת האולטימטיבית הזו מבית קאגיבה, אופנוע שהיה אגדת פריז דקאר וניצח את המרוץ הזה מספר פעמים, היה כמו הגשמת חלום!!

מאז נשארה לי פינה חמה בלב לאופנוע הזה, ועכשיו כשדוקאטי שחררו את הדזרט שכל כך מזכיר אותו (זו כמובן הייתה כוונתם עם העיצוב שלו) מיד נדלקתי ורציתי לרכב עליו ולבדוק האם משהו מהקאגיבה הזה של לפני 30 שנה נשאר???

קצת עלי, מאז שאני זוכר את עצמי אני "חולה אופנועים". מנוי על מוטו של טל שביט ז"ל מהמגזין הראשון, ממתין בכיליון עיניים לכל מגזין שהגיע עד למושב משואה בבקעת הירדן עם "דואר נע", תולה את פוסטר האמצע מעל המיטה ומדביק ואת המדבקה של "מוטו – הכל על שני גלגלים" על הדרבי שלי.

תמיד אהבתי גם את השטח, כך שמן הסתם נמשכתי לאופנועי שטח בכלל ומה שנקרא היום "אדוונצ'ר".
היו לי מאז לא מעט אופנועים כולל APRILIA TUAREG 600,SUZUKI DR800 BIG וגם זכיתי להיות בעלים של BMW 1100 GS עם כל ההילה שלו, אבל מאז שנכנסתי יותר ויותר ברצינות לרכיבת שטח אמיתית על אופנוע אדוונצר' הבנתי מה אני צריך וכבר קרוב ל-20 שנה שאני רוכב על ומכור לאדוונצ'ר שהופך אט אט אייקוני (כי לא מייצרים אופנועים כאלה יותר), הלא הוא ה-KTM ADVENTURE 990R!

נחזור לימינו, שנים שאני רואה שהאדוונצ'רים הולכים יותר ויותר לכיוון הכביש ופחות לשטח. הם נמוכים יותר, רכים יותר, עם מהלכי מתלים קצרים יותר ובגדול מנסים להיות "מנומסים ונחמדים" יותר ולהתאים לכולם...

היום הקטגוריה הזו של אדוונצרים בכלל וה-MIDSIZE ADVENTURE בפרט פשוט רותחת!

אם אתה לא שם אתה לא קיים ויעידו על זה חברות שנשארו מאחור כמו סוזוקי כי מלבדם כולם שם!

ק.ט.מ. עם האדוונצר 890, ימאהה עם הטנרה 700, ב.מ.וו. עם ה-GS850, טריומף עם הטייגר 900 ולאחרונה גם אפריליה חזרו עם טוארג 660, שלא נדבר על כל המתקפה הסינית על הסגנמט הזה ועכשיו גם דוקאטי סוף סוף מצטרפים לחגיגה.

8 בבוקר נפגשים בתחנת דלק על 6 צפון, אסף רחמים הצלם המוכשר על האסקי נורדן 901, עופר אוגש מגיע עם הדוקאטי ואני עם ה-990 שלי.

עופר מעביר לנו שיעור עיוני על כל האלקטרוניקה , המסכים, הבקרות והגדג'טים של הדוקאטי, בחיי שאני, שמגיע מאופנוע עם סוויץ' וזהו, הייתי צריך לבוא עם מחברת ועיפרון...

לא אלאה אתכם בפרטים הטכניים, אבל בגדול יש שם הכל! משהו כמו 6 מצבי רכיבה, כל אחד עם קומבינציה שונה של כוח מנוע, בקרת אחיזה, בקרת ווילי, בלימת מנוע, שילובי ABS, ובטח עוד שכחתי משהו. ואם כל זה לא מספיק, אז אפשר בכל מצב קבוע להיכנס ולשנות ולהתאים אותו למה שהרוכב רוצה / אוהב, כך שהאפשרויות הן בלתי נגמרות. ניתן גם לעבור בין המצבים תוך כדי רכיבה (רק צריך לשחרר את המצערת לשתיים שלוש שניות).

רגלית הבלם מתכווננת לשני מצבי גובה בלי צורך בכלים כלל. לרגלית הילוכים גם שני מצבי גובה עם בורג אלן אחד ובלי לפרק אותה כלל. יש שקע USB בצד של המסך ועוד שקע 12V מתחת למושב.

המושב הוא שני חלקים כשזה של הרוכב נמוך יותר מהמורכב.. הוא די קשיח אך נוח למדי. עבורי הוא היה נמוך מאוד אבל אני 1.95 מ' ביום חלש שלי אז קחו את זה בחשבון. קחו את זה בחשבון בכל ההתייחסות שלי לארגונומיה של האופנוע כמו כידון, רגליות, משקף וכו...
בקטלוג התוספות המקורי קיים מושב ראלי שהוא גם יחידה אחת שזה מתאים יותר לשטח, גם גבוה ב-2 ס"מ וגם הרבה יותר יפה!

המשקף לא מתכוונן כלל, שזה מעט מוזר באופנועים של ימינו.

יש הכנה לידיות מחוממות, הכידון גם מתכוונן לשני מצבים כביש ושטח, ויש קוויקשיפטר למעלה ולמטה.

והעיצוב, או העיצוב!!! איטליה במיטבה! יש גם דגל איטליה קטן על מיכל הדלק, מול העיניים, שלא תשכח לרגע על מה אתה רוכב!! אם נחזור רגע לאלפנט 900, אז הצליח להם, וכל מי שגדל בשנות התשעים ומכיר את האופנוע מיד אומר כמה שהדוקאטי מזכיר אותו, עם מיכל הדלק הענק וזוג הפנסים העגולים בחזית.

מאחור גם יש פנס קטן ומעוצב מאוד. מה שמוזר מאחור זה שאין סבל בכלל (אפשר להוסיף מרשימת האססוריז' המקורית). יש מעין ידית אחיזה בצורת פרסה קטנה וזהו. אין שום מצב להתקין על זה סבל או ארגז אבל בהיותו אופנוע אדוונצ'ר אני יודע שיש ליצרן קטלוג שלם ובטח אפשר להוסיף שם משהו שיאפשר סבל ו/או ארגז אחורי (קישור לדף קונפיגורציה - אפשרויות התצורה והתוספות של היצרן). כמו כן, החלק האחורי מהצדדים מאוד מינימליסטי ואין שם פשוט כלום! לא כנף קטנה ולא כלום. תת השלדה חשופה וזה הכל. לי זה נראה מעט מוזר וכאילו משהוא חסר אבל זו הייתה כוונת המעצבים אני משער. בכל מקרה, קיימת אופציה של הוספת מייכלי דלק נוספים מאחור, נשלטים חשמלית שעם התקנתם הם בעצם ממלאים את החלל הריק הזה שדיברתי עליו. להבנתי מי שיבחר במייכלים האלה מוותר על היכולת להתקין מזוודות צד.

גם ה"מחרשה" (איפה שמותקנת לוחית הרישוי) נראית קצת ארוכה מדי ומוזרה.

אני לוקח את הדוקאטי, עופר לוקח את ה-990 שלי (אח איזה דבר! - ע.א.) ויוצאים לדרך.

וואו, זו המילה הראשונה שיצאה לי מהפה כשהאצתי איתו על כביש 6. אמנם יש פה "רק" 110 כ"ס אבל זה מרגיש יותר! הוא מאיץ בקלילות, ומקורות זרים (שלא מישראל, כמובן) מספרים שהוא חוצה את ה-200 קמ"ש בזלזול וממשיך להאיץ משם כאילו שאין מחר!! אופנוע המבחן צויד באגזוז חליפי של TERMIGNONI יפהפה ומותאם ספציפית לדגם, עם שם הדגם מוטבע על האגזוז, הוא גם היה ללא משתיק כך שהסאונד שלו פשוט מדהים וממכר! זה בשילוב הקוויקשיפטר נותן חוויה מעולם המרוצים ממש! העברות ההילוכים מתבצעות בלי לעזוב את המצערת, בסל"ד גבוה ובשיא ההספק, בנוסף בכל העברת הילוך נשמע בק-פאיייר (Back-Fire) קטן מהאגזוז, בקיצור חוויה מטורפת התאוצות עליו!

המשכנו לרכב קצת בכבישים מפותלים וגם שם הוא הרגיש בבית. ניתן להישאר בהילוך שישי ולרדת עד ל-50 קמ"ש או 2,500 סל"ד ואז פשוט לסובב את המצערת והוא מאיץ חזרה במשיכה נעימה מאוד עד לסביבות 6,000 סל"ד ומשם ועד ל-10,000 סל"ד והקו האדום זו בכלל חגיגה!!

תלונה אחת בכביש עבורי הייתה המשקף, הוא מעט נמוך וממגן מהרוח עד בערך הגובה של משקף הקסדה. זה ממש לא היה נורא (אני גם רוכב ללא המצחייה על קסדת האדוונצ'ר שלי בגלל הרוח) אבל יכול היה להיות טוב יותר אם היה ניתן להגביה אותו. שוב, אני גבוה כך שלרוכבים של 175 הוא יכול להיות בול!

עכשיו סוף סוף הגיע שלב השטח.

זה האופנוע הראשון של דוקאטי שממש מכוון לשם, עם כוונות ברורות.

כן, יש להם שנים את המולטיסטראדה בקטגוריה של האדוונצ'רים הגדולים של מעל 1000 סמ"ק, אבל הוא יותר "אדוונצ'ר תיור" עם נטיית כביש ברורה עם מידות הג'אנטים, מהלכי המתלים, מרווח הגחון, המשקל ומידות הצמיגים.

ירדנו לשבילים מהירים ומשובשים כראוי (לא נכנסנו לשטח קשה או מאתגר מאוד, בכל זאת זה אופנוע מבחן ולא שלנו). גם פה הוא הרגיש לי בבית. יש לו את כל הנתונים לכך עם ג'אנט 21 קדימה ו-18 אחורה, מהלכי גלגל מכובדים של 230 קדימה ו-220 אחורה מה שנותן מרווח גחון נדיב. המתלים של קאייבה עם כוונונים מלאים כמובן, מאוד מרוסנים וסופגים יפה מאוד. באף שלב לא הייתה סגירת מהלך, לא קדימה ולא אחורה (ואני שוקל 100 ק"ג ללא ציוד רכיבה כך שזה לא מובן מאליו) ולא הרגשתי שאני בכלל קרוב לזה. לא שיחקנו בכלל עם כיוונוני הבולמים כך שבטוח היה עוד מקום לשיפור. אם כבר הם הרגישו לי קשיחים משהו. בכלל לי היה קשה לרכב בעמידה בגלל הגובה שלי וברור שאם הייתי קונה אותו הייתי מיד מבצע התאמות עבורי כמו הגבהת המושב והכידון והנמכת הרגליות אבל למרות זאת עדיין יכולתי לרכב בעמידה בנוחות יחסית כי כנראה שייעדו אותו לרכיבה בעמידה.

הוא יציב מאוד ונוסך ברוכב ביטחון רב מהרגע הראשון, מצד שני הוא כ"כ חוליגני ופרוע בהרגשה ובצליל שהוא מהר מאוד מושך אותך לרכיבה מהירה, אגרסיבית ומהנה בטירוף!!!

האופנוע הזה הוא לאנשים שהולכים עם הלב, כאלה שנוהגים באלפא רומאו, כאלה שעדיין מאמינים שכלי רכב יכול וצריך לרגש אותנו בכל התנעה וגם כשאנחנו סתם חוזרים הביתה וזורקים לו מבט, שיש לו "נשמה", ולא למי שקונה רכב כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב' וכל מה שחשוב לו זה שיהיה קל לתקן את הצבע ויהיה קל במכירה, לא למי שנוהג בקורולה!

בגדול, בשנים האחרונות ניסיתי ורכבתי כמעט על כל אדוונצ'ר חדש שיצא לשוק, כולם הרגישו לי כמעט "חשמליים". שקטים, עדינים ומנומסים כאלה, מה שמיד החזיר אותי בריצה ל-990 החוליגן, הרועש והרועד שלי בשמחה רבה.

הדוקאטי הזה לעומת זאת ההיפך לגמרי! עם מנוע L 90 מעלות שלו, הוא נותן סאונד והרגשה של אופנוע של פעם, כזה עם נשמה (יתכן כמובן שגם האגזוז החליפי תורם לזה), עם התנהגות ובטיחות של אופנוע חדש ומודרני.

מאז שיש לי את ה-990 לא קרה לי שחוויתי כזה חיבור מידי לאופנוע מהשנייה הראשונה. משהו הרגיש לי כ"כ "בול", שבעצירה הראשונה אמרתי לעופר ואסף "זה אופנוע בשבילי"!!

זה העיצוב שפורט על נימי הנוסטלגיה, זה המנוע הנכון (לא אוהב טווין מקבילי עם כל מני כיוונונים שיגרמו לו להרגיש ולהישמע כמו V-TWIN כי בסוף הוא לא V-TWIN) שלא מתנצל וצורח בקול רם, זה כל המכלולים שבאמת מכוונים אותו לרדת מהאספלט, למרות שגם שם הוא פורח, הכל יחד מתחבר לכדי מכונה, שעבורי הייתה קרובה לשלימות, ואם הייתי כיום בשוק לקניית אופנוע, לא הייתה לי בכלל התלבטות והייתי רץ לרחוב המסגר 58 ת"א ומזמין לי את המכונה הלבנה המופלאה הזו!!!

תודה לעופר שהזמין אותי כרוכב וכותב אורח במגזין שלו ולאסף על התמונות המעולות.

קצת ממני (עופר אוגש):

פעם זה היה ה-BSA - אופנוע אחד שידע לעשות הכול והתאים לכולם, ומי שלא התאים לו אז שלא ירכוב בכלל! אבל עם השנים עולם האופנועים התפתח לא רק בטכנולוגיה ובשיפור איכות הרכיבה אלא בעיקר בהתאמה לרוכב ובאופי השימוש. כיום אפשר למצוא אופנועים מותאמים מטריאל (עבירות שטח) ועד סופר-ספורט (היישר למסלול המרוצים) כשבאמצע צמחה ועדיין צומחת הקטגוריה הגדולה של אופנועי אדוונצ'ר (הרפתקה) שגם בתוכה תתי קטגוריות של נפח ושל שימושיות שונה.
אבל דווקא הכיוון של השימוש בשטח נזנח ומתמעט, כנראה כי זו דרישת הקהל או אולי (גם) כי בעולם מרוצי הראלי הארוכים, ובראשם מרוץ הדקאר, הקטגוריה הזו אינה קיימת ואופנועי המרוץ המשתתפים בתחרויות אלו ירדו בנפח לכ-450 סמ"ק והאופנועים מגיעים מקטגוריית אופנועי האנדורו גדולי הנפח.
וכך דורון מחזיר אותנו לנוסטלגיה של הקאג'יבה אלפנט של שנות ה-90 ול-ק.ט.מ 990 הנוסטלגי שלו - לדעתי אחרון המוהיקנים של אופנועי האדוונצ'ר המכווונים לשטח. מאז ק.ט.מ התקרבה יותר לתפיסה של ב.מ.וו והאדוונצ'רים הגדולים המודרנים מוכוונים לכביש (לא לשכוח של-KTM יש את סדרת ה-890R ואת ה-890 Rally שאלו אופנועי אדוונצ'ר מוכווני שטח, אך עם עיצוב במחלוקת) וכך גם אצל דוקאטי עם שושלת המפלצות של דגמי המולטיסטרדאה.

עד ש... דוקאטי החליטו לזעזע את השוק, להקשיב לדרישת הקהל ולייצר אופנוע אדוונצ'ר שיש לו גם יכולות שטח (וכביש) אמיתיות וגם לוק נוסטלגי ש"עושה זאת" לרוכבים רבים הצמאים לכלי "של פעם".
וכך אנחנו פוגשים את הדוקאטי דזרט X - במראה הוא קודם כל משהו אחר! מינימליסטי וצועק "אני רוצה דקאר" - זוג פנסים עגולים לפנים, זנב ערום מאחור ובאמצע שיא הטכנולוגיה מבית היצרן האקזוטי בהתאמה לרכיבת כביש מודרנית לצד יכולת שטח לא מבוטלת מהטובות בקטגוריה של אופנועי המיד (אמצע) אדוונצ'ר.
אנחנו, כפי שכבר דורון כתב, רכבנו על כבישים מכל הסוגים - וכאן זה דוקאטי! למי שלא מכיר: גרזן כביש! אם בהאצות, בעקיפות, בכביש המפותל. בחר את התוכנית הנכונה (גם תוך כדי רכיבה) ותן בגז! הטכנולוגיה המושוכללת של דוקאטי מאפשרת לרוכב להגיע לקצה ושם היא שומרת עליו ומספקת את התחושה שהוא באמת שולט במכונה. הרגישים או הטובים שברוכבים יחושו ב-ABS עובד וכשנדרש אף יראו את שתי המנורות הצהובות של בקרת האחיזה מהבהבות, כדי לציין שזה לא הרוכב שולט נהדר בהחלקה אלא האלקטרוניקה, וטוב שכך.

ואז יורדים לשטח - בהתחלה זה מפחיד - האופנוע לא שלך, הוא גדול, קצת כבד - 200 פלוס ק"ג (בהשוואה לאופנוע אנדורו סטנדרטי) אבל עם האימונים בא הגובה וזה קורה מהר מאוד.
יציבות מדהימה של הכלי, מתלים שאין לתאר, כידון רחב ושוב אלקטרוניקה שמתערבת "בקטנה" רק כדי להשאיר את הרוכב על על שני גלגליו ובכל המהירויות - נמוכות וגבוהות - מדהים!
שלא נטעה - זה לא אופנוע אנדורו! לא במשקל (כפול מאנדורו), לא בקלילות ולא ביכולת להתנתק בנפילה אם תקרה. אבל זה הכי קרוב לאנדורו בנפחים הגדולים ועם פוטנציאל גדול מאוד, שכמו תמיד - מכאן זה כבר הרוכב.

כמה שורות מתבקשות על נוסטלגיה - הק.ט.מ 990 של דורון שמור ומטופל היטב, חצה את קו ה-100,000 ק"מ ומרגיש כמו אופנוע חדש! גבוה מאוד, מתלים רכים עם מהלך מתלים ארוך כשל אופנוע אנדורו, מרווח גחון ענק (שכבר לא קיים כיום) וחספוס חייתי של KTM מפעם. הכלי הזה עושה הכל ומרגיש כאילו האוסטרים לקחו אנדורו ופשוט הגדילו והגדילו, אבל הבסיס לאופנוע נשאר אנדורו. כמובן שאין אלקטרוניקה והמכלולים מרגישים ישנים. כשהדוגמה הבולטת היא מערכת הבלימה. ב-990 הוותיק וגם בדזרט X החדיש כל מערכת הבלימה היא של ברמבו (Brembo - יצרן עולמי מוביל בתחום הבלימה) וזה עד שנוגעים בבלמים: ב-990 צריך לסחוט את הידית ואילו בדזרט מספיק ליטוף עם אצבע אחת (ואם סחטת או נבהלת אז האלקטרוניקה תגיע לעזרתך ומיד!). אפשר אולי לכתוב כי הדזרט X הוא ה-990 החדש! ומיד לפתוח דיון על איכות הרכיבה בכביש של הדזרט מול יכולת השטח הגבוהה של ה-990. ושכל אחד יחליט מה טוב לו - נוסטלגי עם יכולת של פעם או מודרני עם כל השכלולים והטוב שניתן לרכוש כיום.

מילה אחרונה על האבזור המקורי של הכלי - הכול הכי טוב שיש! והאזור האופציונאלי כנ"ל - איכות סוף! והמחירים בהתאם.
ולסיכום: זה לא אופנוע תקציב, גם אין כאן פשרה הגיונית של מכלולים או של יכולות - הדזרט X הוא הקצה! ומי שרוצה (ויכול) צריך לפתוח את הארנק (או לחכות עוד כמה שנים לשוק היד 2).