פסגות ההרים של אקוודור במצב הקשוח

מסע אל חמשת הפסגות - אקוודור 2023

יום רביעי 11 בינואר 2023 - טסים לאקוודור

נפגשנו בנתב"ג ב-02:50 ונתקענו אנושות בצוואר הבקבוק של הבידוק הבטחוני והצ'ק אין לטיסת KLM 462 שהמריאה ב-05:15 לאמסטרדם. במטוס דווקא היה צפוף, חמים, אפילו מעט טעים.
יום חמישי 12 לינואר. אחרי נחיתה בשעה 09:35 אצנו רצנו לחלקו האחר של סכיפהול כדי לתפוס את טיסת ההמשך לקיטו במטוס מרווח וחדיש 721-200 לאקוודור (ודני לא הפסיק לשתות להולנדים את כל בקבוקי היין שעל המטוס... ע.א.). בקיטו נחתנו אחר הצהרים של אותו היום (מרוויחים יום בזכות הפרשי הזמן בשעון). אספנו את חפצינו ויצאנו למלון במיניבוס שכבר המתין לנו עם האיש המקומי.

יום חמישי 12 בינואר - התאקלמות לגובה בקיטו

לפני הצהרים יצאנו לחנות להשכרת הציוד, שם בילינו שעה ארוכה, וחוסר כיס ניכר, לאלה שהעדיפו שכירת ציוד ע"פ הבאה מהארץ (כ-350$ לכול הציוד לכל השבוע). שבנו למלון למנוחת צהרים ובערב הגשום ארוחת ערב במסעדה ו..הופ למיטות. היה זה יום האיקלום לגובה - קיטו 2,850 מ'.

יום שישי 13 בינואר - פסגת פסוצ'ואה 4,200 מ'

לאחר ארוחת הבוקר התייצבו המדריך (החביב והנערץ) ואקים- יואכים גדל הגוף, והנהג סקונדו ליטול את חמשת המופלאים וצ'יף אוגש לאתר הפסגה של פסוצ'ואה 4,200 מ'. נכנסנו לשמורת קוטופאקסי ונסענו בדרכי עפר מרוצפות אבן עד הגיענו למלון אכסניה יפהפה עם תצפית אל הקוטופקסי - שהתפרץ ומשפיע על כל האזור, ולאירוח תה מהביל עם תמציות הרים.
אז זהו! פרקנו הציוד ב-3,300 מטרים, שלפנו את מקלות ההליכה, והתחלנו לצעוד ולטפס בקצב הוואכים, בין גדרות הבקר. אט אט נעשה השביל צר ותלול עם מעקפי בוץ ושלוליות, כמתאבן זכינו במנת קור וגשם תוך הגעה לחלק התלול והקשה. צ'יף אוגש נשאר עם אלי, והציפור התעופפה למרכז הגוש. אנו בפסגה, 4,200 ! נוף מדהים. מסביב רק סוואנה של שיחים נמוכים מצטלמים על הצוק.
שועטים חזרה במורד. הלכנו 14.6 ק"מ ב-6.5 שעות, תוך עליה של כמעט 1000 מ' וכמוה גם הירידה.

שבת 14 בינואר - פסגת גרוטו פיצ'ינטה 4,780 מ'

היעד להיום הוא פסגת Grutu Picenta 4,780 ממש קל"ב ותחילת ההליכה בשולי העיר קיטו. נוסעים לאתר הרכבל, כל החבורה נכנסת לקרונית אחת והרכבל עולה. חולפים מעל יערות ועננים עד גובה של 4,100 מטרים. ההליכה בשביל נוח, מזג אוויר חמים והראות מצויינת. שכונות קיטו מבצבצות, הזוויות, הנוף והכל מצליחים להסוות היטב את אשר צפוי לנו בהמשך... צמחים ופרחים מגוונים את נופי הסוואנה, ביניהם טורמוס, ושיחי הצוקיראיה בעלי פריחה של חרוטים כתומים. לקראת הפסגה המאוד צוקית המאופיינת בסלעי גרניט חדים, דורכים על שלג שהצטבר מסופת הברד ומקשה על הטיפוס שנעשה בעזרת הידיים. הכלבים הרבים שמטפסים עם בעליהם המקומיים ממש מפריעים ואפילו קצת מסכנים את הטיפוס ומדרדרים עלינו אבנים.
בפסת גרוטו פיצ'ינטה קרררררר... צילום זריז וחטוף, וואקים מאיץ בנו לרדת מהר מחשש ממכות ברק, המלווה ברעמים עזים. יורדים לאחור, ומשתדלים להזדרז. הברד מעורב בגשם קר ומקפיא שחודרים אט אט את כל שכבות הלבוש ותוך כדי הירידה הופך להיות קר מאוד - אנחנו רטובים לגמרי והרוח החזקה מקפיאה!
מגיעים לרכבל ואבוי: תור מפחיד של מאות ממתינים לירידה. פרשנו לשרותים שבמבנה ליד וניסינו להתחמם מעט ולייבש את החולצות במייבש הידיים, בהצלחה חלקית.
ירדנו ברכבל בחלקים, קפצנו לטרנזיט ו...הופ למלון כדי להוריד הכל לשם ייבוש. אפילו הגרביים שטו להן בנעלי הטיפוס...
מקלחת רותחת, הפשרה, וארוחה קלה במלון, ליל מנוחה מיום ארוך, קר ומתיש, אבל היינו על הפסגה!

יום ראשון 15 בינואר - קוטופקסי ברגוע!

ויהי ערב ויהי בוקר וצ'יף אוגש החליט על יום אתנחתא רגוע לאחר היום הקשוח של אתמול. נסיעה דרומה בכביש גב ההר 35 E, שמש, ראות נפלאה, החיים יפים ואנו עוצרים בצידי הדרך לצילומים על רקע הנוף. נכנסים לשמורת הקוטופקסי דרך השער הראשי, אחרי מספר ק"מ הנוף נעשה שטוח וחד גוני. בפינה מסתתר לו אגם קרחוני זעיר ואנו יוצאים לטיול טבע רגלי קצרצר, תצפית על עופות מים, צמחים ונופי בראשית. חוזרים לואן המחומם והוא ממשיך בטיפוס בדרכי העפר המוליכות לעבר ביקתת Jose Rivar למרגלות הקוטופקסי הנושף עשן. מגרש החנייה נמצא בגובה 4,600 מטרים, ואנו יוצאים לטיפוס של 264 מטרים (בגובה) ב-55 דקות. זמן מצויין לקראת ארוחת צהרים דשנה ומזינה בתוך בקתת המטפסים. מאחורי הבקתה שלט דומה לחציית פסי רכבת האוסר להתקדם בשל התפרצות הגעש קוטופקסי. מהבקתה ירדנו כמעט בריצה ו... הביתה לאכסנייה מיוחדת בחוות בקר ב-Los Ilinizos הבנויה בגובה של 3,950 מ'. קבלנו חדרים ענקיים עם מיטות ענק ושמיכות כבדות אך ללא אמצעי חימום, למעט חום הלב ואש הקרב.... וגם בקבוק (גומי) חם לתגבור. ארוחת ערב מהממת באיכותה, חברותא טובה ולילה טוב בהרי האנדים.

יום שני 16 בינואר - יוצאים ליומיים טיפוס

התעוררנו בחוות הבקר, עם שחר, לקול געיית הפרות. ארוחת בוקר לעילא ולעילא. השארנו חלק מהציוד ארוז ושמור בחווה ויצאנו עם תרמיל הגב הגדול, שק השינה וציוד הטיפוס. יצאנו לדרך בשעה 10:15 והגענו לבקתה Nuevos Horizontas
הנמצאת בגובה 4,750 מטרים, טפסנו בארבע ורבע שעות 800 מ' בגובה!
הבקתה היא אולם שינה לא גדול המכיל מיטות עץ צמודות ומחוברות עם מזרונים איכותיים בשלוש קומות. קיבלנו ארוחת ביניים ובערב גם סעודת מלכים של מרק, תפו"א ודג שלם מטוגן, רבעי אבוקדו ולקינוח - אננס ענק. תוכנית אומנותית - כל אחד בשק"שו.

יום שלישי 17 בינואר - פסגת אילינזה 5,126 מ'

יום שלישי פעמיים כי טוב. אחרי ארוחת בוקר צנועה בבקתת המטפסים יצאנו לטיפוס לפסגת האילינזה הצפונית. אחרי טיפוס מפרך של קרוב ל-100 מ' רצוף בסלעים חדים, קרחוניים, קפואים וחלקים, הוחלט (שוב צ'יף אוגש) כי דניאל (כותב יומן זה) יחזור לבקתה, אליו הצטרף עודד, ומי שהובילם בחזרה לבקתה ומשם חזרה למטה לחווה היה המדריך השני איברהים. ירדנו למגרש החניה והמתנו לעופר, דודי, ווואקים שהגיעו רטובים עד לשד עצמותיהם לאחר שהגיעו לפסגת האילינזה. ארזנו הכל ושמנו פעמינו והוואן שלנו לעיירת הנופש הציורית באנוס (מפורסמת בזכות המעיינות החמים שבה).



ותוספת של ע.א. (עופר אוגש): בבקתה שבאוכף בין פסגת האליניזה הצפונית (5,126 מ') לפסגת האליניזה הדרומית (5,248 מ') נאספנו בלילה בהיר מטפסים מכל העולם. רובם צעירים ונמרצים מצפון יבשת אמריקה וגם החבורה הצנועה שלנו ובראש דניאל, כותב שורות אלו, כשהמטפסים ומהמטפסות לא מאמינים שאדם שכפול 4 פעמים מהם בגיל ומבוגר מסבא שלהם אוכל איתם ארוחת ערב בנחת ולייתר דיוק טורף ארוחת ערב ואוכל את כל מה שלאחרים אין תיאבון בגובה. המקצוענים שבחבורה יצאו מוקדם בבוקר לטפס על האילינזה הדרומית ושבו לאחר כשעה וחצי לאחר שלא יכלו לטפס בקרח. כל שאר המטפסים וגם אלו שלא יכלו לטפס אל הפסגה הדרומית יצאו עם הזריחה לפסגת האליניזה הצפונית, שלראשונה מושלגת! יש אומרים שאלו השפעות הקוטופקסי שהתפרץ ומשפיע על מזג האוויר בכל טבעת ההרים שמקיפה את קיטו והיא חלק מהרי האנדים החוצים את אקוודור, שעל קו המשווה. הטיפוס קשוח ביותר, ההר חד ובגלל הקרח חלק מאוד! אנו קשורים ברתמות ובחבלים ועדיין קשה להיאחז בסלעים ולהתקדם למעלה. בהחלטה של בטיחות הוחלט (החלטתי) כי דניאל ירד ולא נסכן את חייו (לא רוצה להסתבך עם בני משפחתו הצעירים שנשארו בבית...) אליו מצטרף עודד ואחד משני המדריכים המקומיים שאיתנו. דודי ואני ממשיכים לעבר הפסגה. הטיפוס קשה, אך אפשרי אם נאחזים בידיים ומאבטחים אחד השני עם החבל. לאט לאט אנו סוגרים את הפער מקבוצת האמריקאים הצעירים שיצאו בבבוקר במהירות, אך כמות הקרח מאיטה אותם בהמשך. בעבודה מדודה של אבטחה אנו מטפסים עוד מטר ועוד מטר ובצהרים, מעט אחרי האמריקאים מגיעים לעבר פסגת האליניזה - 5,126 מטרים! חוויה אדירה!!
עכשיו נשאר לרדת ומזג האוויר לא פשוט. ממשיכים בירידה מאובטחת, פעם ואקים מאבטח ופעם אני מאבטח וכך לאט לאט יורדים למטה בשיפוע החד והחלק. הגשם לא מוותר לנו גם הפעם, מרביץ בנו את ממטריו ולמטה למגרש החנייה אנו מגיעים רטובים לגמרי, אך האושר רב! לא פשוטים חייו של מטפס ההרים אך מלאי סיפוק!

יום רביעי 18 בינואר - באנוס בטיול תיירים

יום רביעי בשבוע - יום כיף בעיירת התיירות באנוס אליה הגענו עוד בערב הקודם לאחר שירדנו מהאליניזה. אחרי ארוחת בוקר רועשת למדי (בבאנוס טרם שמעו על תקרה אקוסטית), הגיע המדריך ואקים יחד עם המיניבוס לאסוף אותנו לסיור מזרחה אל הנהרות הנשפכים לעבר נהר האמזונס. בדרך עברנו על גשרי הנהר סאפרה וחלפנו על סכר מפעל הידרו- חשמלי (90% מהחשמל של אקוודור מופק באופן זה). עצרנו באתר אומגה הנטוי מעל לעמק, כך שהציפור שלנו תוכל לחגוג כיאות את יום הולדתה ה-63 שחל אתמול (מזל טוב לציפור השיר - ע.א.). הציפור דואה מעל לעמק המקסים, ואנו ליווינו אותה במבטי הערצה, עד ששבה אלינו במעלית ברזל צבעונית. בהמשך צפינו באתרי הבנג'י בהם מפורסמת באנוס. לבסוף קינחנו בטיול לאתר Pavilon (מפלי קערת השטן) הבנוי מדרגות וגשרים צפים המאפשרים ירידה רצופה אל מפל מים אדיר.
בצהרים שבנו לעיירה לשיטוט קל בבאנוס, קודם לארוחת הצהריים. פרשנו למנוחה ובערב יצאנו שוב לעיירה לארוחה במסעדה (כבר כתבנו - קשים חייו של מטפס ההרים...).

יום חמישי 19 בינואר - יוצאים ליומיים טיפוס

יצאנו במיניבוס מערבה-דרומה אל שמורת הר הצ'ימבורוסו - ענק הענקים וההר המאיים מכל פסגות אקוודור - 6,310 מטרים גובהו! בדרך חלפנו ע"פ נופים משגעים של רכסים ועמקים, חצינו את ריובמבה - העיר השלישית בגודלה בערי אקוודור. טרם נכנסנו לשמורת הטבע של הצ'ימבורסו עצרנו בפונדק דרכים-מסעדה לארוחת צהרים מפנקת, שם התקבצו קבוצות נוספות שהתכוננו לטיפוס על הצ'ימבורוסו. מכאן עצירה קלה בשער השמורה לרישום ועוד נסיעה לבקתה הרמאנוס בגבוה של 4,865. נטלנו על כתפינו את כל הציוד, כולל ציוד השינה ללילה והרבה בגדים חמים - כ-12 ק"ג לאיש, והפכנו באחת לסבלי שבט השרפה הנפאלי הידוע. כל אותה העת ירד ברד מעורב בשלג, מה שהקשה מאוד על הטיפוס, גרם להאטה בקצב, לעצירות תכופות, הצלחנו לטפס כ-150 מ' בכשעתיים של טיפוס, עד כי החלטנו בעצה אחת עם הצוות המקומי להסתובב ולשוב על עקבתינו למגרש החנייה ולבקתת ההרים הצמודה לו. רק דודי ועופר המשיכו למאהל למרגלות הצ'ימבורוס יחד עם 2 מדריכים. שבנו למיניבוס שלמרבה המזל הצליח לנסוע בדרכים שהפכו מושלגות ולחלץ אותנו הישר למלון המפנק בקיטו הבירה.



תוספת של ע.א.: דודי ואני המשכנו לטפס ובקצב מהיר גמענו את הדרך העולה למחנה האוהלים למרגלות הצ'ימבורוסו - 5,300 מטרים. האוהלים מכוסים בשלג כבר, דבר שמתגלה כייתרון משמעותי ובתוך האוהל החום נשמר היטב, כאילו היה איגלו.
לפני חצות אנו מתעוררים, תה חם באוהל המרכזי ויוצאים לדרך. הטיפוס קשה, אפילו קשה מאוד. השלג עמוק ורך וכל צעד דורש מאמץ גדול ונחישות אדירה. בגובה של 5,800 מטרים, בשיאו של השיפוע מתדרדר עלינו הזוג האמריקאי הנמצא קצת מעלינו ויוצר מפולת שלג קטנה. בהחלטה משותפת אנו מחליטים כולנו להתסתובב ולחזור למחנה, שכן הסכנה גדולה. ההר ניצח! ואנחנו מקבלים זאת בהבנה והערכה גדולה לטבע העוצמתי שחזק מאיתנו באין סוף מונים!
בבוקר לאחר שינה של כשעתיים ורגע לפני שאנו מתקפלים לרדת למטה אנו מבינים שרוב המטפסים כלל לא יצאו אל הטיפוס. ובשעה (חצות) שאנו התחלנו לטפס מעלה הם העדיפו להישאר באוהל החם מתוך הבנה כי הטיפוס הסיזיפי אינו מאפשר להגיע לפסגה. אנחנו לפחות ניסינו ועל כך גאוותנו! למדנו עוד משהו וצברנו עוד שריטה של קושי!

יום השישי 20 בינואר - מתכנסים בקיטו

ע.א.: דודי ואני קמים בבוקר יפה, אוספים את הציוד, אוכלים ארוחת בוקר קטנה עם המטפסים האמריקאים, שרובם כאמור בכלל לא ניסו לטפס בליל אמש, נפרדים מהצוות המקומי ויוצאים להליכה כייפית במורד הצ'ימברוסו המושלג כולו לעבר חניון כלי הרכב. רק רכבי 4X4 בחנייה, כולם מכוסים בשלג כבד והדרך למטה קשה ואיטית בשל השלג שירד כל הלילה. לאחר כשעתיים של נסיעה אנו מגיעים לשער השמורה ועולים על הכביש לכיוון קיטו - עייפים, רצוצים אך מאושרים!



דניאל: עוד לא "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם...." ברגע שידענו מה עלה בגורל האמיצים... נחה דעתנו. וואקים הגיע עם המיניבוס, העמסנו את הציוד השכור להחזרה, ויצאנו חמשת המוסקיטרים אל מוזיאון קו המשווה הנמצא בצפון קיטו, במרחק של 30 ק"מ ממרכז עיר, בעמק שגובהו המוחלט כ-2,000 מ', והטמפרטורה ממש קייצית. המוזיאון הפתוח הוא שילוב של כפר ילידים טיפוסי, ומוזיאון מדע שימושי, שכולו מתרכז בקו המשווה. בהמשך השלמנו את תמונת מדעני קו המשווה, כאשר בחזית האתר נמצא היכל מרשים ארכיטקטונית של איחוד האומות של אמריקה הלטינית, נבנה לפני עשור, ועומד בשיממונו. מכאן המשכנו לחנות השכרת הציוד, שם פגשנו את דודי ועופר שזה עתה חזרו מחווית הצ'ימבורסו והשמחה רבה... הזדכינו כמו אחרי שרות מילואים פעיל וקשוח, ובערב שבת הקודש סעדנו קיבתנו בסטייקית המבורגר במרכז הסואן של קיטו.

שבת 21 בינואר - פרשת וארא

בבוקר התפצלנו - מי מאיתנו המשיך לגלפגוס והנותרים עם צ'יף אוגש פרסו מפה ושמו פעמיהם רגלית לעיר העתיקה, סביב הגרנד פלאס. בצהרים פינינו את החדרים ויצאנו לשדה התעופה לשורת טיסות מתישה חזרה ארצה עם נחיתת ביניים באמסטרדם הריחנית (מעשן החומרים שמותרים לעישון) והטובה לתיירים - אנחנו ישבנו במסעדת בשר איכותית, לקינוח גלידה וקרפ ועוד מתוקים טובים ובין לבין צעדנו לנו ברחובות העיר לצד תעלות המים וגם כמה חלונות אדומים...

יום שני 23 בינואר - ישראל!

נחתנו בנתב"ג עייפים ורצוצים אך מאוד מרוצים
תם אך לא נשלם, והשאר יסופר בתולדות אתר 4X4!

פסגה להזכיר

דודי בירן
בארץ יפה עם הרים ועמקים

בחר לו עופר חמישה מסלולים.

אסף מסביבו כמה משוגעים,

שיתלוו אליו לכמה הרפתקאות.

כמה קשה זה כבר יכול להיות?

הראשון, טיול בגובה לפסוצ׳אוה,

הוא רק שכח להזכיר את הבוץ שקצת היקשה בעליות ובמורדות.

לפסגה השנייה יצאנו,

טיול של יום שבת הוא אמר,

לשמורה נחמדה בפאתי העיר

ברכבל עלינו, ללכת התחלנו

ולפסגת הפיצ׳ינצ׳ה בסוף הגענו.

אבל איזה ההפתעה חיכתה בחזרה- סופת ברד וגשם

שאותנו ליוותה לאורך כל הירידה.

רטובים ורועדים הגענו

לרכב המחומם שלנו חיכה בסבלנות בקצה הדרך הארוכה.

וביום השלישי, פעמיים כי טוב, לשמורת הקוטופקסי נסענו,

הר געש שהתעורר מספר שבועות לפני שהגענו,

קיבל אותנו בברכה.

עם ארוחת צהריים נחמדה

אותה אכלנו אחרי הטיול בגובה שעליו אי אפשר לוותר, אחרת איזה זיכרון יישאר?

הפסגה הרביעית, זה כבר משהו אחר, לביקתה של האילינזה טיפסנו,

מיטות בקומה התחתונה תפסנו,

ועם הצעירים הסתחבקנו.

למחרת לטיפוס יצאנו,

חלקנו לעוד פסגה הגענו.

ומשם לבאנוס לנוח נסענו

עם ציפור שעפה בעמק, מפלים ונהרות,

ואיך אפשר בלי קצת גשם ומדרגות.

ואז הגיעה הפסגה החמישית,

הגדולה מכולם, צ׳ימבוראסו

מתחילים בטיפוס המפרך

באמצע החבורה מתפצלת - חלקה לקיטו חוזרת,

ושניים ממשיכים למאהל ובחצות הלילה ינסו להגיע פסגה הגבוהה מכולן.

גם החזקים ביותר יודעים

שעם מזג האויר לא נלחמים.

לפסגה הזאת, מי שירצה

יצטרך להגיע בפעם אחרת

ולקוות לתנאים קצת יותר נוחים ומאפשרים.

החבורה מתאחדת שוב.

שלמה בריאה ומאושרת.

נהנים מהחברות ומהחוויות הנהדרות

שילוו אותנו עוד שנים ארוכות.

רשימת 10 הפסגות הגבוהות של אקוודור:

Carihuairazo (5,018 מטרים),
Tungurahua (5,023 מטרים),
Iliniza Norte (5,126 מטרים),
Sangay (5,230 מטרים),
Iliniza Sur (5,248 מטרים),
El Altar (5,319 מטרים),
Antisana (5,758 מטרים)
Cayambe (5,790 מטרים),
והר ה-"5,000 מטרים" הכי גבוה והשני בגובהו באקדוור - Cotopaxi (5,897 מטרים) הר געש פעיל הפולט עשן געשי באופן תדיר ולאחרונה התפרץ ברמה שמסכנת את הסביבה ולא מאפשרת לטפס מעלה.
וההר הגבוה באקדוור, מעל 6,000 מטרים שהוא הר געש כבוי - Chimborazo (6,310 מטרים).

רכס הרי האנדים

במרכזה של אקוודור ולאורכה, במקביל לאוקיינוס השקט, עובר רכס הרי האנדים. רכס ההרים הארוך ביותר בעולם החוצה את כל היבשת בצידה המערבי ואורכו כ-8,000 קילומטרים. בשפת הקצ'ואה - שפת בני האינקה העתיקה, פירושו "פסגה גבוהה", כששיא הגובה נמצא בין צ'ילה לארגנטינה בפסגת האקנקגוואה (קישור ליומני מסעות טיפוס לפסגת אקנקגוואה).
באקוודור מתחלק רכס האנדים לשתי שרשראות הרים, שבמרכזם עמק ארוך וצר, שבליבו שוכנת קיטו - בירת אקוודור, בגובה של כ-2,850 מטרים ורוב פורה ובו חקלאות עשירה בזכות הקרקע האיכותית והמשקעים הרבים. שרשראות ההרים נקראות הקורדילרה המזרחית והקורדילרה המערבית ועליהן פסגות ההרים הגבוהות, מחציתם הרי געש וחלקם עדיין פעילים.

קישורים ליומני מסעות הטיפוס באקוודור בשנה הקודמת:

5 פסגות במסע אחד - אקוודור 2022

אקוודור - טיפוס לפסגות גבוהות על רכס האנדים

לפרטים על המסע הקרוב לטיפוס לפסגות של אקוודור