טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים בגרמניה אוסטריה ואיטליה לחבורת בני מצווה.. ולאבאים שלהם..

זה היה די ברור שמתנת בר המצווה שתבור (הבן שלי) רצה, היא טיול נהיגה ספורטיבי לאירופה. כשהגיע הזמן להתחיל לתכנן ולסגור עניינים, ישבנו יחד במרפסת וסיפרתי לו שזה הולך לקרות וכנראה שלא היו שכנים בבניין שלנו, עזבו בניין, ברחוב שלנו, שלא שמעו את קריאות ההתלהבות שלו. ירדנו לפרטים לגבי המסלול והאטרקציות השונות שבדרך אבל אם לומר את האמת, היינו עסוקים בעיקר בלבחור את רכב החלומות שאנחנו רוצים לטיול שכזה.

בבוקר למחרת, תבור ניגש אליי ושאל בהיסוס, אם יש מצב שנציע ל"חבורה" שלו להצטרף? אמנם היה לי בראש טיול "בונדינג" מהסרטים אחד על אחד אבל האפשרות שכל החוויה הזו תקרה עם החברים הקרובים שלו, בשיירה מרטיטה של מכוניות ספורט, נראית מדהימה לא פחות. באותו יום פניתי ל-4 האבות ולשמחתי הרבה, ושאפו ענק עליהם, כולם חזרו אליי תוך 24 שעות עם תשובות חיוביות ומלאות התלהבות והסכמנו שלא מספרים לילדים כלום עד שנתקרב למועד הטיול.

הטיסות, המלונות והאטרקציות הוזמנו, הרכבים הוזמנו ושוריינו וכחודש לפני הנסיעה הזמנו את החבורה כולה, אלינו ל"ערב פיצות והפתעה...!". תבור הכין מצגת והתחיל לדבר, בהתחלה היה שקט שלא לומר הלם וברגע שהאסימון נפל, השכנים שלנו ברחוב שוב היו שותפים מלאים לשאגות השמחה וההתלהבות של החברים. אושר גדול.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 1

יום שבת, 03:00 לפנות בוקר ואנחנו מגיעים לנתב"ג. אין הרבה אנשים בתור ואנחנו עוברים את כל התהליך די מהר ונפגשים בפנים עם שני זוגות החברים שיבלו איתנו לכל אורך הטיול, זוג ראשון החבר אוהד ואבא דניאל, זוג שני החבר דניאל ואבא מוטי. אנחנו עולים על טיסת הבוקר שלנו מתל אביב וכעבור 4 שעות, נוחתים בשדה התעופה של מינכן בגרמניה.

כמה חתימות על כמה טפסים, הכל מוכן מבעוד מועד ולאחר כמה דקות בחדר ה-VIP האקסקלוסיבי, יצאנו עם 3 מכוניות BMW חדשות ונוצצות בדיוק כפי שהזמנו. תבור ואני עם BMW Z4M40i פתוחה ושני הזוגות האחרים חמושים ב-BMW M440i וגם להן גג נפתח. לכל אחת מהמכוניות מנוע 3 ליטר עם 6 צילינדרים, 374 כ"ס והנעה כפולה לתאומות השחורות ו"רק" 340 כ"ס ו"רק" הנעה אחורית ל- Z4M היפהפיה שלנו. אושר.. כבר אמרתי?

כמה דקות מאוחר יותר ואחרי תדריך נהיגה, חלוקת מכשירי קשר וסדר תנועה, אנחנו יוצאים לדרך. הכבישים של גרמניה והאוטובאנים המהירים מובילים אותנו דרומה ואנחנו חוצים את הגבול לאוסטריה. מזג האוויר הולך ומאפיר, הטמפרטורות יורדות לאיטן וכשהגענו לכניסה למעבר ההרים היפהפה Grossglockner גילינו שהוא סגור, שכן הטמפרטורות במעלה המעבר הן מתחת לאפס, מה שגורם לתופעה הנקראת Black Ice, שזה בעצם כינוי לאספלט שיורד מתחת ל-2-3 מעלות צלזיוס ומקבל תכונות של קרח ואת זה, אנחנו והצמיגים שלנו פחות אוהבים..

אני משנה מסלול כדי לחצות את רכס ההרים העצום ובאופן לא מפתיע, הדרך ממשיכה להדהים ביופיה ולספק לנו כבישים מפותלים ונופים מרהיבים של אירופה חורפית.

לקראת ערב אנחנו חוצים את הגבול לאיטליה ומגיעים לעיירה הקסומה San Candido ולמלון הבוטיק שלנו הממוקם במדרחוב קטן ואלגנטי. אנחנו מתפזרים לחדרים למנוחה והתרעננות ובינתיים מצטרף זוג נוסף, החבר עומר ואבא אורי שנחתו בצהריים במילאנו, אספו BMW 730 וחברו אלינו ישירות למלון. חיבוקים ונשיקות תחת התרגשות גדולה של הילדים וכולנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה מקומית ועתיקה, המתמחה במנות גורמה טירוליות מצויינות. חזרנו למלון ומאחר ורובנו ערים כמעט 24 שעות, עלינו לחדרים והתרסקנו לשינה עמוקה.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 2

לאחר ארוחת הבוקר המפנקת במלון, התכנסנו בלובי ונתתי תדריך מורחב ליום שמחכה לנו, שכן המסלול כולל כמה מהפאסים (מעברי הרים) הטובים ביותר שיש לאירופה להציע וכן, תדריך על עקרונות נהיגה מהירה וספורטיבית. צמיגים ואחיזה, קווי נהיגה נכונים, העברות משקל, מבט רחוק להמשך הדרך ועוד כמה וכמה כללים שיעשו לחברים שכל בראש ויקחו את יכולות הנהיגה שלהם צעד או שניים קדימה.

אנחנו עוברים בעיירה Cortina d'Ampezzo השוכנת באמפיתיאטרון טבעי המוקף בפסגות הנראות כמו כתר ומכאן זכתה בשם "מלכת הדולומיטים" ולמעשה נחשבת כאתר הסקי המפורסם, האופנתי והיקר ביותר באיטליה. הדרך ממנה הלאה בסימן טיפוס חזק בגובה וכמות הכבישים המפותלים בהתאמה.

המשכנו בנסיעה לכיוון מעברי ההרים המדהימים של האזור, ברקע רכס ה-Marmolada היפהפה שהוא הקרחון האחרון בהרי הדולומיטים ופסגתו היא הגבוהה מכולן (3,343 מטר). בין מעבר הרים למשנהו, לא ניתן להתעלם מהנוף הפנורמי המרהיב, אין ספור פסגות משוננות המעוטרות במעט שלג, תחתיהן מצוקים אנכיים בדרמטיות מוגזמת מאות מטרים מטה, לעבר עמקים ירוקים המעוטרים בכפרים קטנים ועיירות ציוריות. כל היופי הזה חייב אותנו להמון עצירות לקפה איטלקי משובח, צילומים ואנחות התפעלות משותפות.

עלינו על הכביש המפותל והמאוד מהנה לנהיגה, שמטפס ל-Passo Falzarego ובמעבר עצמו, הילולת ענק. מאות רוכבות ורוכבי אופניים מכל אירופה, התקבצו כאן לרגל מירוץ אופניים ענק. לאחר שאחד השוטרים עדכן אותי שהמעבר הלאה לא יפתח עד שאחרון הרוכבים יגיע מעברו השני של המעבר הבנתי ש"אין ברירה".. ו"צריך" לחזור כמה ק"מ לאחור, על הכביש הפסיכי שאיתו הגענו הנה ולעלות על כביש פסיכי ויפהפה אחר שמחזיק בשם Passo Giau וגם הוא עמוס בהמון פניות שתפקידן לאתגר את הצמיגים שלנו ועל הדרך, להעלות לנו חיוך גדול על הפרצוף.

מקטע הכביש של Passo Pordoi הוא אחד מקטעי הנהיגה הטובים בעולם ומהאהובים עליי ביותר. מדובר בכביש מפותל מאוד, כ-9 ק"מ של טיפוס חזק בגובה עד לנקודת המעבר בגובה של 2,239 מטר מעל פני הים ולאחריו, כ-13 ק"מ של ירידה מהמהנות ביותר שיש. במעבר ההרים עצמו פגשנו את הזוג החמישי והאחרון, החבר עילי ואבא אלכס שגם הם יצאו מוקדם בבוקר משדה התעופה של מילאנו, חמושים ב-Maserati Ghibli יפהפיה.

אחרי חיבוקים ונשיקות עלינו לטיפוס ברכבל Sass Pordoi שתוך דקות נשא אותנו לפסגה (2,950 מטר) ולטמפרטורות נמוכות מאוד. הנוף מדהים, רכס אחרי רכס נראים לכל כיוון ולמרחק של עשרות ק"מ. לרגע נעטפנו בענן סמיך, לא ניתן לראות 2 מטרים קדימה אך כמו שהוא בא, ככה הוא הלך ושוב יש מעלינו שמיים כחולים ושמש שקרנית. יש כאן למעלה אחלה מסעדה וכמו תיירים טובים, התיישבנו בשולחן גדול ל-10 סועדים לארוחת צהריים.

הירידה כאמור מהנה ומאתגרת לא פחות מהעליה ומאחר ואנחנו בצנטרום של הרי האלפים, כל הכבישים כאן מסביב מפותלים ומהנים מאוד לנהיגה. הנוף יפהפה, בתי קפה ומסעדות קטנות פזורים לאורך הדרך ומאחר ואנחנו בקצב טוב ועומדים יופי בזמנים, יש לנו מספיק זמן לעצירות קפה משובח והזדמנות לתת לילדים לעשות את מה שהם עושים ממש טוב, רעש ובלאגן.

לקראת ערב הגענו למלון בוטיק בעיירה בקרבת Merano. חלוקת חדרים והחלפה מהירה למדי ב'.. בגד ים וחלוק מגבת, וכולנו ירדנו לספא המפנק של המלון. מאוחר יותר בהמשך הערב יצאנו לארוחה במסעדה איטלקית משובחת.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 3

08:00 בבוקר ואנחנו כבר בחדר האוכל המפנק ועמוס במיני מזונות שעושים אחלה מצב רוח בעיניים, בפה ובבטן, אבל אם לומר את האמת, הראש שלי פחות עסוק באוכל הנפלא שיש לי בצלחת, אלא כמה עשרות ק"מ מכאן ואם להיות מדוייק יותר, 47.3 ק"מ מה- Z4M שמחכה לי בחניה, מתחיל הכביש הטוב בעולם לנהיגה, Passo dello Stelvio בכבודו ובעצמו, מעבר ההרים הגבוה ביותר באיטליה והמפורסם ביותר בעולם, זה שנבחר בתוכנית הרכב המפורסמת - Top Gear, ככביש המהנה ביותר בעולם לנהיגה.

אז אני לועס ומעמיס כל מיני דברים טובים מהצלחת שלי, אבל על הדרך מודד בעיניים את קצב הטיפות בחוץ שממשיכות לרדת כבר מאמצע הלילה וללא הפסקה. כבר קרה לי שהגעתי לפתחו של מעבר ההרים המדהים הזה וגיליתי שהוא סגור, לאחר שלילה שלם הועמסו עליו עשרות סנטימטרים של שלג. אני יודע שגם תבור ושאר החברים מצפים לזה ומאחר ועדיין אין שום הודעה רישמית שהוא נסגר, אנחנו מזדרזים הבוקר קצת יותר ויוצאים לדרך.

אמנם הדרך למעבר הסטלביו רצופה כמעט כולה במטעי התפוחים המפורסמים של אזור דרום טירול שבצפון איטליה, אבל אני לא רואה אפילו תפוח אחד ולא חושב על כלום פרט ל"המעבר פתוח" או "המעבר סגור". הגשם לא מפסיק לרגע ולעיתים אפילו מתגבר, אבל אין שום מחסום או שוטר תנועה קפוא מקור שמונעים בעדנו להמשיך בנסיעה, אז אנחנו ממשיכים.

מאחר והייתי כאן כמה וכמה פעמים, בשלב מסוים אני מבין שאם עד כאן לא עצרו אותנו, כנראה שהמעבר פתוח ובשניה אחת כל הלחץ משתחרר דרך רגל ימין שלי שנלחצת חזק קדימה ובמקביל, הודעה של תבור במכשיר הקשר שהמעבר פתוח ושאפשר לתת בגז. מזג האוויר גם אחראי לכך שאין לנו שותפים על הדרך וזה כבר חתיכת בונוס. האספלט רטוב אבל שיפועי הצד שלו לא רעים בכלל והמים זורמים עליו במהירות וביעילות לצדדים ומשאירים לנו כביש רטוב אבל לא עמוס במים. ה- Z4M40i שלנו בעלת ההנעה האחורית וצמיגים נפלאים, מחבקת את הכינוי "אוטו שמח" עוד יותר מהרגיל ולא מפסיקה לכשכש בזנב.. רעש המנוע נשמע חזק מאוד בסל"ד גבוה ותבור מאושר כמו שלא ראיתי אותו הרבה זמן.

קצת לפני המעבר עצמו עצרנו באיזו רחבה לצד הכביש, הילדים בהתלהבות שיא והמבוגרים כולם, עם חיוך דבילי על הפרצוף שלא מצליח למצוא מילים מתאימות כדי לתאר את עוצמת החוויה. קור של החיים וזרזיפי הגשם עדיין איתנו, אבל האדרנלין הגבוה וחום הגוף בעקבותיו, שומרים עלינו ללא בעיה. הנוף מרהיב, הנחל זורם בעוצמה עמוק תחתינו והשלג נערם מעלינו.

חזרנו לרכבים וכצפוי, המעבר עצמו, שבדרך כלל הומה כאן בתיירים רבים מכל העולם, בקבוצות של אופנועים ומכוניות ספורט מכל הסוגים ומכל תקופה, ריק. אין כאן כלב. אין אף דוכן נקניקיות או חנות פתוחה אלא סתם רחבת אספלט ריקה, רחבה ורטובה שעם רכב קל והנעה אחורית עמוסת כוחות סוס אפשר לעשות כאן יופי של צלחות אבל עזבו...

הירידה למטה מהמעבר נמשכת 21.3 ק"מ עד לעיירה Bormio השוכנת בגובה של 1,225 מטר ויורדת קילומטר וחצי בגובה, תוך כדי 34 פניות פרסה. הנוף שנפרש מכל כיוון פשוט מפואר. אין דברים כאלה ולא סתם כביטוי. כשמביטים דרומה ולמטה, הכביש נראה כמו נחש שלא נגמר והפרשי הגובה לעמק שלמטה עצומים.

חצינו את בורמיו עם הפנים למעבר הרים נוסף אבל מזג האוויר מחליט אחרת. עננות כבדה וגשם חזק שאינו מפסיק לרגע מביאים לחסימת המעבר ואנחנו משנים מסלול ומקיפים את הרכס העצום בגודלו. הכבישים והנוף הנשקף מהם בגדר חלום, פה עצירה לארוחת צהריים ופה עצירה לקפה ומאפה ולקראת ערב הגענו למלון שלנו ליומיים הקרובים בעיירת הנופש Riva del Garda המשקיף לאגם Garda היפהפה. לאחר כשעתיים של סתלבט במלון, יצאנו לטייל בעיירה המקסימה וסיימנו בארוחת ערב בטרטוריה נהדרת באחת הסמטאות שלה.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 4

התיכנון המקורי להיום היה לבלות בפארק השעשועים Gardaland אבל כמה ימים לפני הנסיעה שלנו פעילותו עברה לסופי שבוע בלבד. מבאס, אבל לא באמת כי יש לנו רכבי ספורט וים של כבישים מדהימים מסביב, שמחכים בקוצר רוח שנבקר בהם.

מזג האוויר מצוין עם שמיים כחולים ושמש ענקית ואנחנו מחליטים לצאת לדרך ב-3 רכבים בלבד, אלו עם הגג הנפתח. תבור ואני בדו מושבית שלנו ו-4 הזוגות נכנסו לשתי הגרמניות האחרות.

יצאנו לטיפוס על הרכס הגבוה שמלווה את אגם Garda לכל אורכו דרומה. הכבישים שבו צרים, מפותלים ומהנים לנהיגה יותר משזכרתי ולמרות שינויי הגובה התכופים, נשארנו כל הזמן מעל ענני ענק לבנים שכיסו את העמק תחתינו. אנחנו כאמור מעליהם ונהנים משמש חמימה שגרמה לנו להתקלף לכדי בגדים קצרים.

בשלב מסוים תבור פנה אליי עם חיוך גדול ואמר "אבא, גארדה-לנד סגור אז אולי תעשה לחברים שלי קצת לונה פארק?". עבר לרכב מאחור ובזה אחר זה, החברים שלו התיישבו במקומו, לידי, ו.. עשינו קצת לונה פארק.

היעד הבא היה פארק חבלים נחמד וממנו המשכנו למסלול הקארטינג South Garda Karting שנחשב לאחד הטובים באיטליה כולה. המסלול די ארוך והקארטים מהירים מאוד ומגיעים למהירות של 80 קמ"ש ומעלה. עלינו, ילדים ומבוגרים, לכמה סיבובים של עונג מוטורי משובח וכמו בכל מסלול מירוצים, הזמן כאן טס מהר יותר מבכל מקום אחר ושעת הסגירה הגיעה מהר מהצפוי.

חזרנו למלון בתפזורת, חלק עצרו לאכול בדרך וחלק הזמינו למלון, יש הערב משחק של ליגת האלופות וכשהוא התחיל כולנו היינו מול מסך גדול בלובי המלון.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 5

את היומיים הקרובים נבלה באזור Modena הידועה יותר כבירת מכוניות העל של איטליה, שכן ליצרניות פרארי, למבורגיני, פגאני מזראטי ועוד, היו או עדיין יש מפעלים בעיר. מאחר ויש לנו דרך של כ-200 ק"מ עד למוזיאון הראשון, הקדמנו מעט את ארוחת הבוקר, דאגנו לצ'ק-אאוט זריז ויצאנו לדרך.

המוזיאון הראשון שביקרנו בו הוא מוזיאון Maserati שנמצא כמה עשרות שנים בבעלות פרטית של משפחת Panini, במתחם משותף של המשפחה עם חווה לייצור גבינת פרמז'ן אורגנית, מהידועות בעולם, המתגאה בכינויו של האב המייסד Hombre (= גבר גבר באיטלקית). המקום מנוהל היום ע"י אחד הבנים במשפחה, Giovanni, בחור מקסים ונחמד שכנראה לא נפל רחוק מהעץ.

במקום אוסף מקסים שלא לומר מרגש, של מכוניות ספורט, אופנועים ואפילו טרקטורים. יש כאן ייצוג למותגי רכב רבים מכל העולם, גם לכאלה שכבר לא איתנו שנים רבות, אבל ללא ספק שגולת הכותרת של המקום הוא אוסף גדול ויפהפה של מכוניות מזראטי מתקופות שונות.

התחנה הבאה שלנו היא Maranello שכבר בכניסה לעיר ניתן להבין ש Ferrari נולדה, גרה, חיה ונושמת ממש כאן. המפעל נמצא כאן, את מסלול המירוצים Fiorano שומעים מכל פינה בעיר, יש כאן שני מוזיאונים, עשרות רבות של חנויות ואם זה לא מספיק, גם בתי מלון ורחובות, כולם בסימן פרארי. אנחנו ביקרנו במוזיאון הגדול יותר, כזה שמחליף באופן תדיר את צורתו ואת המכוניות הנמצאות בו, כך שבכל ביקור הוא נראה קצת אחרת אבל תמיד נראה מצוין.

נפרדנו מהחברים עומר ואורי שצריכים לצאת למילאנו ולעלות לטיסה עוד הערב, והמשכנו לעיר העתיקה של מודנה שידוע שהייתה קיימת כבר במאה ה-3 לפנה"ס. מתחם הבילויים יפהפה ואלגנטי, סגור כמעט כולו לכלי רכב ועמוס בחנויות יוקרה, מסעדות, גלידריות ובתי קפה. התיישבנו לארוחת ערב באחת המסעדות העמוסות במקומיים ובתיירים מכל העולם ולאחריה, חזרנו למלון לצפייה במשחק נוסף של ליגת האלופות ואם לומר את האמת, המשחק היה רק תירוץ לחברים של תבור שחיכו לשעה 12 בלילה כדי לשיר לו שירי יומולדת. עמוסים בהתרגשות גדולה ואחרי הרבה חיבוקים ואיחולים, פרשנו לישון.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 6

היום יום הולדת לתבור שחוגג בר מצווה ותכל'ס, מאחר ולשם כך התכנסנו.. ארוחת הבוקר היתה מעט מאוחרת, בהתאם לבקשתו של הנער המתבגר שרצה להישאר עוד קצת במיטה.

ואם כבר לפתוח את יום ההולדת ה-13 שלך בסטייל מוטורי, מה מתאים יותר מביקור במוזיאון ובמפעל של Pagani, מותג רכבי העל הבוטיקי והמיוחד מכולם. הכל כאן דומה למותגי העל האחרים ויחד עם זאת נראה קצת אחרת, קצת יותר טוב, קצת יותר קיצוני, קצת יותר מיוחד והרבה יותר יקר. כל מכונית מיוצרת בעבודת יד ובסיור המודרך שעשינו במפעל, למרות חסות הסודיות המטורפת, ניתן היה לראות שלבים שונים בשלבי הייצור.

התחנה הבאה שלנו נמצאת קרוב מאוד וכעבור נסיעה קצרה של כמה דקות, אנחנו מחנים את הרכבים שלנו מול מוזיאון Lamborghini. המוזיאון די קטן אבל עמוס ברכבי למבורגיני לדורותיהם. מה- GT350 שהיתה הדגם הראשון, דרך ה- Miura שהצילה את המותג מפשיטת רגל וה- Countach המדהימה והסקסית שפוסטרים שלה עיטרו מיליוני חדרי שינה ברחבי העולם, ועד למכוניות המטורפות שמיוצרות היום, כשכל תמונה שלהן מהווה פורנו מוטורי משובח.

אנחנו כבר כמעט שבוע מטיילים ולא עצרנו לקניות אפילו בחנות אחת, אז עלינו לרכבים ונסענו לאאוטלט מהאיכותיים והמוצלחים באיטליה, כי בכל זאת הגענו עם רשימת קניות ומתנות ויש כאן ילד שחוגג יומולדת. חשבנו שנהיה שם בקושי שעתיים אבל יצאנו משם, עמוסים בשקיות, רק אחרי 5 שעות. נפרדנו מזוג נוסף, עילי ואלכס שיצאו לכיוון שדה התעופה במילאנו וחזרנו לרכבים ולמלון במאראנלו. התקלחנו, התלבשנו יפה ויצאנו לארוחת ערב חגיגית לכבוד היומולדת, במסעדה שגם היא כל כולה בסימן פרארי.
מזל טוב נסיך של אבא...!

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 7

היום אנחנו חוזרים חזרה למינכן. אנחנו צריכים לחצות חזרה את צפון איטליה, אחריה את אוסטריה ולהמשיך צפונה מרחק של 552 ק"מ עד למינכן, שם נחזיר את הרכבים. בזמן ארוחת הבוקר אני מקבל טלפון ממנהל המלון בו שהינו בלילה השני של הטיול, שמספר לי ששכחתי אצלו שקית מלאה בכביסה. לא היינו צריכים תירוץ טוב יותר מזה כדי להחליט שבדרך למינכן, נעבור שם במלון.

את תחילת הדרך על האוטוסטרדה A22 שלוקחת לכיוון מעבר הגבול עם אוסטריה עוד עשינו יחד וכשהגענו למחלף למראנו החברים המשיכו בדרכם למינכן ואנחנו פנינו למלון. אספנו את החבילה ומאחר ואנחנו כבר כאן, החלטנו להאריך מעט את הדרך ולעבור בעמק Passeier שלדעתי הוא מהיפים בצפון איטליה אם לא היפה מכולם. השילוב של ההרים העצומים והפסגות המושלגות עם הנהר הארוך שעובר בינהם והעיירות הקטנות והיפהפיות המפוזרות לאורכו, הוא מהמרהיבים שניתן למצוא וחוץ מזה, כדי לחצות את הגבול מכאן לאוסטריה, יש לחצות את Passo Giovo שהוא אחד ממעברי ההרים המהנים בעולם לנהיגה.

הטיפוס בגובה חד מאוד והכביש רצוף באינספור פניות ועקומות. צד אחד קיר וצד שני תהום עמוקה.. מאוד. מידי פעם עצרנו כדי לצלם, לשאוף קצת אוויר פסגות ולשמוע שקט. מצד שני, עדיין לא שבענו מרעש המנוע של הבימר שלנו, בטח בכבישים מהסוג הזה כך שמהר מאוד חזרנו לנהיגה מהירה.

את צידו השני של המעבר, זה שיורד לכיוון אוסטריה, עשינו יחד עם חבורת אופנועי ספורט שאמנם האטו אותנו, אבל הוסיפו לחווית הנסיעה וכולנו יחד חצינו את הגבול לאוסטריה.

את המשך הנסיעה, האחרונה שלנו בטיול הזה, עשינו על האוטוסטרדות של אוסטריה וגרמניה. באוסטריה הקרוז קונטרול תקוע על המהירות המותרת ואפילו לא קמ"ש אחד יותר שכן אין להם הומור בקטע הזה. באוטובאנים של גרמניה אפשר לנשום קצת יותר בקלות ולהעלות למהירות סבירה עד שמידי פעם, כשמופיע התמרור הכי יפה בעולם, זה הלבן עם 3 קווים דקים באלכסון, שאומר שאין הגבלת מהירות ושמותר בעצם לטוס בגובה נמוך, מבלי להיחשב לעבריין. כיף לא נורמלי לילד בן ה-13 ולילד שיושב לידו ומחזיק בהגה.

אין מה לעשות אבל גם דרך של למעלה מ-600 ק"מ ביום, מהנה ככל שתהיה, מסתיימת בסופו של דבר ואנחנו מגיעים למתחם החזרת הרכבים בשדה התעופה של מינכן. וגם 1000 מילים לא יוכלו לתאר את מה שהרגשנו.. אז קבלו תמונה.

בצער רב עלינו על רכבת שלקחה אותנו לבית המלון במרכז מינכן. בינתיים קיבלנו עדכון ששני זוגות החברים שהגיעו למלון כחצי שעה לפנינו, החליטו לנסוע לפארק מים. אנחנו החלטנו לצאת ולקרוע את הלילה ולאחר התארגנות קלה, יצאנו להליכה של כמה דקות ל-Marienplatz שהיא הכיכר המרכזית בלב העיר העתיקה של מינכן. המקום מלא בתיירים מכל העולם ולבסוף כשכבר תפסנו שולחן, ניגשו אלינו קבוצת סקנדינבים נחמדים, מחוייכים וסמוקי לחיים מרוב אלכוהול, שביקשו להצטרף אלינו לשולחן. החבורה שרה לתבור שירי יומולדת בשפה לא מובנת בעליל ועשתה לנו ערב שמח ומצחיק בלשון המעטה וכמתנת יומולדת, התעקשו לשלם עבורנו את החשבון.

טיול נהיגה ספורטיבי ל-8 ימים - יום 8

יום אחרון של הטיול. מצד אחד עבר מהר ומצד שני עומס החוויות, המקומות והקילומטרים הרבים שעברנו, נותנים תחושה של הרבה יותר. יש לנו כאן יום שלם נוסף ולאחר ארוחת הבוקר כולנו יוצאים להסתובב במרכז העיר העתיקה של מינכן. פה ושם קפה או בירה, פה ושם השלמות של קניות, ארוחת צהריים מאוחרת ואחרונה וזהו. עברנו במלון לאסוף את המזוודות ונסענו במונית אחת גדולה, לשדה התעופה ולטיסת הלילה שלנו חזרה הביתה.

זו היתה חוויה שלמרות כל המילים שכתבתי כאן, לא אצליח לתאר באמת. חוויית הבונדינג של אבא ובן, בצמוד לעוד 4 זוגות חברים, למשך 8 ימים מלאים במסלול כל כך יפה, מרגשת וממלאת מהמקומות הכי עמוקים שיש, ותישאר חקוקה אצלנו בלב.
תודה לחברים עילי, אוהד, עומר ודניאל על כל הכיף שעשיתם לתבור ועל עצם היותכם. תודה רבה לאבאים אלכס, דניאל, אורי ומוטי על ההיענות וההתלהבות להצטרף מהרגע הראשון, ותודה ענקית לאמהות שפירגנו לכל אורך הדרך.

גלריית תמונות