דיפנדרים גיבורים במסע אתגרי - מזרח ירדן

מעבר גבול מהיר ומוצלח "משחרר" את השיירה היפה של הדיפנדרים הוותיקים - כל אחד פנינה! מיוחד, אהוב ושונה מהאחר, היישר לעבר הירדן המזרחי, מוכנים לטפס מזרחה. אבל הסופה "ברברה" שעוד תשפיע עלינו בהמשך גורמת לעיכוב הגעת המדריך המקומי בשל השלג שיורד בעמאן, אחר כך השוטר שמצטרף לשיירה מבין שנוסעים בכיוון ההפוך אליו, הוא לא רגיל ולוקח זמן להסדיר את החשש (על אף כל האישורים בכתב שנמצאים אצלו בכיס) ולבסוף דיפנדר אחד "חדש" ומדוגם עם מנוע וגיר של יצרן ידוע מחליט שלא מתאים לו לנסוע למקום בו אין מחשב להגדרה מחדש של הגיר האוטומטי המשודרג, כך שמהירות הבוקר לא עוזרת לשיירה ולשטח אנו נכנסים רק עם רדת הלילה, כשהסופה "ברברה" מלווה אותנו בדרכה. וזו רק ההתחלה...

דיפנדרים במזרח ירדן - היום הראשון

נחזור למופע העיקרי - 14 דיפנדרים מטפסים צפונה ואז מזרחה, עוקפים את אירביד, נכנסים לזרקא וממשיכים מזרחה עם השלטים לכיוון עיראק וערב הסעודית, שבכל צומת וכפר ובמיוחד לכלי הרכב החולפים מהווים אטרקציה מיוחדת! גם הירדנים מבינים שאין מיוחד מזה!

ארוחת צהרים מאוחרת בתחנת דלק, עוד קצת מזרחה על כבישים שהופכים להיות שוממים, עוקפים מחנה פליטים ענק (סורים מסכנים שכולאים אותם לבל יתערבבו באוכלוסיה) ועם רדת הלילה פונים דרומה ונכנסים לשטח. קטע שבילים מהיר מביא אותנו מאחורי וילה עתיקה מתקופת בית אומיה - המאה השביעית לספירה, קצ'ר עמרה. וילה קסומה, אתר שימור של אונסק"ו, שקירותי העבים והמצוירים מסתירים את סודות השליטים שהפכו את האומה הערבית לאימפריה לפני כ-1,300 שנים. רגע לפני שחוזרים לדיפנדרים אי אפשר שלא לעצור באוהל של הירדני המקומי שמאופר בקפידה ויודע להכין תה בדואי מתוק וחם.

קטע כביש מערבה מביא אותנו לקצ'ר חרנה - מצודה ענקית שהיא חאן לעשירים ההולכים על דרך החאג', בדרך לאחת ממצוות האיסלם החשובות. קר, רוח וקצת מטפטף אבל החבורה נחושה ושמחה ויוצאת ל"מסע הרגלי" הקצר לעבר המצודה וחזרה לדיפנדרים. וכאן רק מתחיל הלילה...
70 ק"מ של דרכי מדבר מהירות, עמוק דרומה ללב המדבר. כשלוש שעות של נהיגה המשלבת שבילים מהירים, מעברי ערוצים, עליות טרשיות, ירידות חדות לבסוף האוהל הקטן ולצידו הטנדר של הבדואי הנהדר שהביא לנו את ארוחת הערב (23:00 זה עדיין ערב!) היישר לשטח, לצד קצ'ר טובא, עוד מצודה, הפעם מוזנחת ורחוקה מעיני כל בלב המדבר הירדני.
הרוח עזה, הגשם קצת מטפטף ו"ברברה" לא עושה הנחות! כל דיפנדר מוצא את מקומו, מקים אוהל ולילה טוב מזרח ירדן - סיימנו את היום הראשון.

דיפנדרים במזרח ירדן - היום השני

בוקר קר, עם רוח ששככה, ארוחת בוקר בדואית, תה חם וסיור קצר במצודה המיוחדת של טובא. מניעים את השיירה ויוצאים צפונה. באר מים עמוקה, חפורה בלב המדבר, באר מים עדכנית ולידה מאהל בדואי, עם רעיון של להפריח את השממה ולבסוף עולים על כביש הבטון צפונה עם השלטים לערב הסעודית ימינה, סוריה ועיראק ישר.
תדלוק והצטיידות בעיירת נהגי המשאיות אל אזרק ("הכחולה") ושוב שיירת הדיפנדרים יוצאת מזרחה לעבר הימה היבשה. כבישים שהופכים צרים, שבילי עפר ולבסוף שבילי מדבר מהירים ואנחנו בלב המדבר המזרחי! רק שיירת הדיפנדרים ומידי כמה עשרות ק"מ מאהל בדואי בשום מקום, סתם כך בלב השממה.
ואז היא הגיעה! הימה הענקית מוצפת כולה במים! בהתלהבות גדולה, ללא הרבה מחשבה ובעיקר עם טעות של חלונות פתוחים אצה הדרך לדיפנדר המוביל (זה שהח"מ נוהג בו) אל לב הימה. הרוח חזקה וגל אדיר של מים שוטף את הדיפנדר מבעד החלונות הפתוחים. רגע של עצירה בלב הקע (מליחה) וזהו אי אפשר לנוע מכאן!
טוב שיש צעירים וטובים בחבורה, מיד קופצים אל המים, רותמים את הדיפנדר לרצועה ובמשיכה קלה הגיבור מחולץ לאחור, פותחים דלתות וכל המים של הימה זורמים החוצה. מחליפים גרביים וממשיכים בנסיעה, כאילו כלום לא קרה! (כבר כתבתי: גיבור על!).
ממשיכים מזרחה, פוגשים בדואים אמיתיים שחיים ורועים במדבר, אוהל, מכלאה מאולתרת ומשאית מרצדס משנות ה-60 שמביאה מים ומשנעת את המאכל בין שטחי מרעה מדוללים. הדרך מתקדמת מזרחה, עוקפת את הבזלות וברגע המתאים מטפסת צפונה בין מליחות (קע) אדירות, חלקן לחות, חלקן עם שלוליות, ולאט לאט נסגרים בין שטחי הבזלות ועם אור אחרון מטפסים על הדרך הבזלתית העולה לעבר ציר הנפט הסעודי, הידוע אצלנו ברמת הגולן כ"ציר הנפט" או בשמו הרשמי TAP - טראנס ערביין פייפ ליין או גם בשמו הלא רשמי: ציר הנפט הערבי, המגיע מערב הסעודית, חוצה את רמת הגולן (אז בשליטה סורית) וממשיך עד לנמל צידון שבלבנון.

כתבה על צירי הנפט במזרח התיכון

חוזרים מערבה לארוך ציר הנפט, חלקו מקרטע, חלקו מהיר. עוצרים בתחנת דחיקה ישנה. סיפור הצינור, סיפור האינטרס של המעצמות במזרח התיכון, סיפור תחילת הטרור של אש"ף וממשיכים מערבה.
אי אפשר שלא לעצור ליד "העץ של הנביא מוחמד", להפתעת השומרים במקום, שלוקח להם שתי דקות להבין כי כדאי להם לשתף פעולה עם החבורה המוזרה שמגיעה בשיירת הדיפנדרים.
ומכאן על הכביש בחיבור עם ציר הנפט המגיע מעיראק - ציר ה-H'ים, אותו צינור ראשון בין כירכוך שבעיראק לנמל חיפה שבארץ ישראל (ומכאן האות H). ודרומה למלון באל אזרק, לצד שדה התעופה הצבאי H4 הפעיל ביום ובלילה. ארוחת ערב בשעה סבירה (לכזה יום), מקלחת טובה ושינה.
להשלמת תמונת המצב במזרח התיכון בתחילת המאה שעברה:

כתבה על המזרח התיכון שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה

דיפנדרים במזרח ירדן - היום השלישי

בוקר טוב, ללא רוח במזרח ירדן. תדלוק, תיקון של איזה פנצ'ר או שניים ואנו נכנסים לשמורה המחודשת של אל אזרק עם כרטיסים שקיבלנו מ"המלך"! (אז לא נלך ?...). מקור מים, שביל העובר סביבו ולאורכו וציפורים שבעיקר אפשר לדמיין כי מקוננים בין הסוף. חוזרים לדיפנדרים ויוצאים דרומה לאורכו של כביש 5, הידוע גם ככביש סדאם חוסיין, כביש בטון שידע ימים יפים ומפוארים של שת"פ עיראקי - ירדני להוצאה של הנפט העיראקי לעבר נמל עקבה.
"תחרות הקפה הבינלאומית" בתחנת דלק נטושה שרק שוטרים משועממים שומרים בה על הכלום שלא נשאר. עוד קצת דרומה על הכביש ושוב חוזרים אל המדבר והשממה.
בטיפוס ארוך עד לשפת המצוק, כאילו אנחנו על שפת מכתש ענק שלא רואים את קצותיו. דרך אחת היורדת את המצוק לעבר מישורי החמדה ועליהם במהירות מתגברת דרומה עד לפאתי קע ג'עפר - ימת המלח / המליחה הגדולה במזרח התיכון. הקרקע מעט לחה, כמעט ואין אבק ואנו מתחילים ברייד (RIDE) מהיר של עד 120 קמ"ש וקצת... לאורך כשעה של נהיגה בשיירה ארוכה של דיפנדרים השועטים לעבר השקיעה.
נוסעים ונוסעים והפלא אינו נגמר, ממש עד שקיעת החמה.
עוצרים להפסקת צהרים, אמנם 18:00 בערב, אבל למי היה זמן ופנאי עד עכשיו...???
הכיף של כל החבורה יחד - אירוע שלא ניתן לתאר במילים, מקבץ של אנשים שלהם ככתוב לעיל "שריטה ייחודית וטובה" - אוהבי דיפנדר ישן!
עוד קצת מדבר (קצת, זה איזה שעתיים רק ב-60 קמ"ש) ושבילי המדבר מתכנסים מערבה לעבר מחצבות הפוספט הענקיים של ירדן. מוצאים את דרכנו ועולים על כביש המחצבות הפנימי הלוקח אותנו בין מעט משאיות לעבר הכביש הראשי. פונים דרומה לעבר ערב הסעודית ומעבר מודוורה וקצת (20 ק"מ) לפני הגבול פונים מערבה לעבר מצודה עתיקה ומרשימה מימי האימפריה העותמנית - קלעת פצועה.
כאן אין רוח, מזג האוויר נהדר, למרות הגובה (1,300 מטרים) והחבורה מסתדרת, מדוממות ומקימה את אוהליה, חלקם על הגג וחלקם על הקרקע. ארוחת ערב טובה וחמה, מדורה, עוד קצת סיפורי גבורה ולוחות שנה וקדימה לשינה.

דיפנדרים במזרח ירדן - היום הרביעי

בוקר טוב והשמש זורחת על המצודה שלצערנו מט ליפול בשל החפירות הבלתי מבוקרת תחת קירותיה הענקיים. ארוחת בוקר של הבדואי רחב הלב שמביא לנו את האוכל לשטח. ביקור במצודה התורכית ונוסעים קצת מזרחה לעבר תחנת הרכבת החיג'איזית.

הרכבת החיג'אזית היא פרויקט תורכי שאפתני שרצה לחבר את ערי הבירה - איסטנבול, דמשק ורבת עמון עם מכה ומדינה שבלב המדבר (כיום ערב הסעודית) במטרה לאפשר קיום מצוות חאג' - עלייה לרגל למכה, באופן נוח ומהיר יותר מהליכה בשיירה רגלית, אך מלחמת העולם הראשונה ונפילת האימפריה העות'מנית (התורכית) חדלו את הפרויקט והשאירו קווי רכבת, שרק מעט מהם משופצים ועדיין פעילים במזרח התיכון.

כתבה על הרכבת החיג'אזית

יורדים לארוך פסי הרכבת ועוצרים בתחנת משמר ישנה שעדיין פעילה. באדיבותו של השומר במקום עולים על קרונית הרכבת - שלה מנוע וגיר של לנד רובר דיפנדר, יש כבוד! ומפליגים בנסיעה איטית כאילו היינו עולי רגל העושים את מצוות החאג' בדרכנו למכה ולמדינה.
הדרך יורדת מערבה וגם יורדת בגובה, הקרקע הטרשית מתחלפת בערוצים חוליים ולאט לאט נבנות הדיונות בצידי השבילים המהירים. הדרך אצה, הקצב עולה ופתאום שיירת הדיפנדרים מוצאת עצמה בטיסה נמוכה על הדיונות בואכה וואדי ראם.
הפסקת צהרים (הפעם בשעת צהרים!) בעיירה הבדואית דייסה. תדלוק וחזרה לשטחים החוליים צפונה לארץ הקשתות. המסע הופך לטיול, אבל הקצב אינו יורד ואנו מגיעים ל"קשת הקטנה" של חרז'ה, מיד לאחריה ה"קשת הגדולה" ולפני שקיעת החמה יוצאים לדרך דרומה לעבר המאהל, שם מחכים לנו עם ארוחת ערב, מקלחת חמה ומיטות בתוך "אוהלים" שהם בעצם חדרים משודרגים.
רגע לפני עוצרים לקבל את שקיעת החמה מראש דיונת חול גבוהה ועוד קצת בחשיכה ואנחנו במאהל המשודרג. (בכל זאת לח"מ יש רפיוטשיין של הגעה לנקודת העצירה תמיד באור - של לוח השעונים). כמה אושר וכיף בחבורה.

דיפנדרים במזרח ירדן - היום החמישי

בוקר טוב וואדי ראם. ארוחת בוקר במאהל ועוד קצת דיונות לנשמה. קצת שוקעים, קצת נתקעים "על הסכין" ואפילו קצת לומדים את רזי הנהיגה בדיונות החדות. ביקור בתחנה התיירותית של הרכבת החיג׳אזית - קטר קיטור אמיתי עתיק לצד קטר דיזל ישן. מנפחים אוויר ועולים על הכביש במטרה לרדת על "דרך המלך" דרומה ומערבה.
דיפנדר אחד שהחליט כי התאפק עד לכאן שובר משאבת מים ונלקח אחר כבוד לגבול. מפגש מרגש עם הדיפנדר (והגיר האוטמט) מתחיל היום הראשון וכולנו חוצים במהרה את מעבר הגבול "יצחק רבין" - כאן נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994. אנו נפרדים תוך כדי מעבר בגבול וכל דיפנדר עולה על הכביש צפונה לעבר הבית.

1,200 ק"מ במדבריות של ירדן מצפון, למזרח עד לדרום הממלכה - כבוד!

לפרטים על המסעות הבאים למזרח ירדן