אגדת שטח: אוסטין צ'אמפ

עם תום מלחמת העולם השנייה, ביקש משרד המלחמה הבריטי לפתח רכב חדש לשימוש כללי שיחליף את הג'יפים האמריקאים בהם היה מצויד. המטרה היתה לייצר רכב עם יכולות שטח יוצאות דופן, שיהיה חזק, תכליתי ומתאים לשימוש במגוון של סביבות מאתגרות, וגם יפחית את התלות בכלי רכב שאינם מתוצרת מקומית.

הבקשה הובילה לשיתוף פעולה בין חברת אוסטין לבין המכון למחקר ופיתוח של כלי רכב קרביים (FVRDE), שהיה אחראי לפיתוח כלי רכב וציוד עבור הצבא הבריטי. המכון החל לעבוד על אב הטיפוס של הרכב החדש, בשם הקוד "Wolseley Mudlark", שהתפתח בסופו של דבר לאוסטין צ'אמפ.

הצ'אמפ היה כלי מתקדם מאוד יחסית לזמן בו יוצר, והוא הונע על ידי מנוע בנזין של רולס רויס בנפח 2.8 ליטר, שסיפק 80 כ"ס. כל חמשת ההילוכים בתיבה הידנית היו עם סנכרון, והיתה גם תיבת העברה עם הילוך כוח. המרכב היה פתוח לחלוטין, ללא דלתות, עם חלון קדמי מתקפל כמובן ומקום לארבע הנוסעים. לכאורה, מפרט רגיל ופשוט, אבל היו לא מעט פיצ'רים ייחודיים ביותר.

בתיבת ההילוכים לא היה כלל הילוך אחורי. במקום זאת הותקן בתיבת ההעברה, ש"ישבה" בצמוד לדיפרנציאל האחורי, מכלול שאיפשר נסיעה לאחור בכל חמשת ההילוכים בעת שמשלבים להילוך כוח. מתיבת ההעברה יצא גל-הינע ארוך שהניע את הסרן הקדמי. המנוע היה אטום לחלוטין לרטיבות (כמו בג'פ"ס M-151), והצ'אמפ היה מסוגל לצלוח מעברי מים בעומק 1.8 מטר לאחר התקנת השנורקל שהיה מוצמד לכנף הימנית.

המנוע היה אטום לחלוטין למים

אבל גולת הכותרת היתה מערכת המתלים, שפותחה על ידי סר אלק איסיגוניס, שהתפרסם מאוחר יותר כ"אבא" של המיני. לכל גלגל היה מתלה עצמאי עם עצמות עצה כפולות, מוטות פיתול אורכיים ובולמי שמן. העיצוב הזה היה מתקדם בצורה יוצאת דופן לתקופתו ואיפשר מהלך מתלה גדול, יחסית לקפיצי העלים והסרנים החיים שהיו נפוצים אז בכלי רכב צבאיים אחרים, כמו גם נוחות נסיעה מעולה.

החוזה המקורי עם אוסטין היה עבור 15 אלף כלי רכב, אולם בסופו של דבר יוצרו רק 13 אלף, עד שהייצור הופסק בשנת 1956. הצ'אמפ היה מסובך ויקר לייצור, ומסובך ויקר גם לתחזוקה. עבור הצבא הבריטי, היה כבר תחליף מוכן תחת היד: הלנד רובר סימן 1, שעלה רק חצי מהצ'אמפ והיה הרבה יותר קונבנציונלי (קישור לכתבה על לנד רובר כזה).

בסוף שנות ה-60 נמכרו כמעט כל האוסטין צ'אמפ הצבאיים לידיים אזרחיות. רבים שרדו עד ימינו כפריטי אספנות יוצאי דופן, והם מוערכים ומבוקשים מאוד על ידי חובבי היסטוריה מוטורית צבאית.