הצפרדע האכזרית - עשתה כבוד בארה''ב

כשנחתנו, נסענו לסן פרנסיסקו כדי לשחרר את הרכב מהמכס. בתחילה היו קצת בעיות של בירוקרטיה, אבל אחרי קצת בלגאן וצעקות, הכל הסתדר, קבלנו את הרכב ויצאנו לדרך לכוון לוס אנג'לס. שם התקבלנו בצורה הכי יפה שאפשר ע''י נמרוד זל, ישראלי יקר המתגורר בלוס אנג'לס ומנהל שם מוסך רציני. עבדנו שם מספר ימים, הכנו את הרכב היטב כולל החלפת ציריות לסוג חדש ומשופר, כוון מנוע ע''י נמרוד שהינו מומחה רציני ביותר למכונאות בכלל ולמנועים בפרט, ועוד. ביום ראשון שלפני התחרות, התארגנו ויצאנו לכוון אתר התחרות, בקרבת העיר הוליסטר הנמצאת לא רחוק מסן פרנסיסקו ומסן חוזה. לאחר כ-6 שעות נסיעה עם הצפרדע על טריילר, הגענו למקום יפהפה בגבעות של הוליסטר, כולו ירוק ופורח. מדובר בפארק מוטורי המיוחד לפעילות שטח של ג'יפים ואופנועים, עם המון מסלולים ומכשולים טבעיים ומלאכותיים. האנשים כולם היו מאד מאד נחמדים - המארגנים, השופטים, המשתתפים ובכלל כל מי שהיה שם.

התמקמנו בשטח, אם כי ללא אהלים או ציוד קמפינג מכיון שלא היה לנו ציוד כזה(היה כבד מדי לסחוב מהארץ). כולם באו סופר מצוידים עם קמפרים, עגלות, מוטור הומס וכל הציוד שאפשר להעלות על הדעת, כולל גנרטורים, קומפרסורים, רתכות, תאורה, כלים מכל הסוגים וחלפים. אנחנו התמקמנו, ולאחר שסיימנו את כל הליכי הרישום והקבלה, יצאנו לעיר הוליסטר הקרובה ומצאנו לנו מוטל. למחרת היום, ביום שני בבוקר התיצבנו לאירועים הראשונים, שכללו בעיקר מדידות שונות של הרכב, רמפת RTI רדיוס סיבוב, זויות גישה ונטישה, מרווח גחון, וכו', וכמובן הרבה צילומי וידאו, ראיונות עם כל מתחרה ומתחרה, וצילומים לגליון הבא של ה - FOUR WHEELER.

התוצאות היו לא רעות, אבל לא יכולנו להתמודד מול כלי רכב שהיו מיוחדים במינם ומשופרים בצורה יוצאת מן הכלל. אחת הדוגמאות הבולטות לכך, היה רכב ששמו היה ''FAT CITY BRONCO'' שנבנה כולו עפ''י הזמנה של מוזיקאי מלחין מליונר,חובב מושבע של 4X4,אשר נבנה בהשקעה של כ- 150,000 דולר!!!! מדובר ברכב הבנוי כולו משילדת צינורות מחומר מיוחד(כרום מולי באיכות גבוהה ביותר) עם מערכת מתלים סופר מיוחדת, עם הגה אחורי מהיר ומדויק, עם מנוע מטורף לחלוטין המסוגל לגבור בלי קושי רב על אימפרזה טורבו(כן כן!!) ועם עוד אינספור שכלולים. הסרנים שלו יוצרו במיוחד מתרכובת של פורד ''9 עם תמסורות סופיות של יונימוג, באופן שמרווח הגחון של הרכב היה עצום למרות שהוא לא היה גבוה כמו שאר המפלצות שם. מרגע שראינו את הרכב הזה וכן עוד כמה יצירות מופת אמיתיות, הבנו שמה שחשבנו לגבי היכולת הגבוהה מאד של הצפרדע אמנם נכון, אבל גם הבנו שהאמריקאים עדיין נמצאים הרחק הרחק לפנינו, עם יכולות תכנון בניה ובצוע מעל ומעבר למה שאנו מסוגלים בשלב זה.

גם כלי הרכב שלא נבנו ע''י מומחים אלא ע''י בעלי עסקים של 4X4 וע''י אנשים פרטיים בעלי ידע טכני נרחב, היו ברמה הגבוהה ביותר שראינו עד אז, ולמעשה התחלנו לראות בעיניים את מה שראינו עד אז רק במגזינים מארצות הברית. הזמינות של חומרים, של חלקים ברמה הגבוהה ביותר,של חנויות, של בעלי מקצוע רציניים(''על אמת'') ושל מומחים לעניני 4X4 היא כל כך גבוהה, עד שלא נותר לנו אלא לקנא...... נציין עוד שה- ''fat city bronco'' נבנה ע''י בחור מדהים מומחה לבניית מכלולי הנעה ושילדות רכב למירוצים שונים, כולל מירוצי באחה, דראג רייסינג וכו', ושכרו מגיע ללא פחות מ- 100 דולר לשעה + הוצאות. הרכב נבנה במשך כשלושה-ארבעה חודשים, אז צאו וחשבו כמה היתה עלות העבודה בלבד, ללא חלקים... הרכב הזה הגיע לאתר התחרות כשכולו נוצץ ומבריק, וכל החלקים שבו חדשים לחלוטין וברמה המקצועית הגבוהה ביותר שקיימת בארה''ב.

כמה שחשבנו שהצפרדע מחזיקת שיא גמישות על רמפת ה RTI, התברר לנו מהר מאד שיש כלי רכב גמישים יותר עם מהלך טוב יותר, כולל כלי רכב אחד בצורה של CJ 2A וויליס קצר למדי, אשר ללא בעיה מיוחדת השיג תוצאה טובה משלנו עם בסיס גלגלים קצר מאד. בכלל, כל כלי הרכב כמעט, היו מאד מאד מדוגמים, מאורגנים, נקיים, נוצצים והכי מסודרים שרק אפשר - ושוב, הסתבר לנו שיש לנו עדיין המון המון מה ללמוד מהאמריקאים. אין אצלם דבר שנקרא לחפף, למרוח ולעשות קומבינות. הכל ב ד י ו ק כמו שצריך ולפי הספר!

היום השני כבר היה יום של אקשן יותר רציני. היו שם כפי שאתם כבר יודעים, טיפוס גבעה תלולה(קבלנו מקום שני), מבחן גרירה של משאית במשקל 18 טון(קבלנו מקום ראשון), בור בוץ(מקום חמישי), מכשול קשה של הצלבות עם בוץ, אבנים ובולי עץ עם בורות עמוקים ביניהם הפריים טוויסטר(מקום רביעי), מסלול הסלעים - מיני רוביקון(מקום רביעי), וכן מבחן האצה(מקום חמישי) ומבחן עצירה- מרחק בלימה(מקום ראשון). היום הבא כבר תוכנן כולו לשני מכשולים - מסלול מכשולים על זמן הבוחן יכולת תמרון בלי לגעת בקונוסים, והמכשול הרציני ביותר, מלכודת הטנקים, שהינה מסלול בתוך קניון צר ועמוק, רצוף בורות מים בעומק של בערך מטר ורבע וגבעות אדמה ובוץ בגובה מספר מטרים. במסלול המכשולים יצאנו לצערנו במקום התשיעי, למרות שעברנו אותו מהר יחסית. זאת בשל הפלת 3 קונוסים אשר כל אחד מהם היה שווה 10 שניות. במסלול מהיר וקצר, 30 שניות ''קנס'' היו נזק כבד.

המכשול של מלכודת הטנקים היה אמור להיות מאד קשה לכולם, אולם הסתבר שכאן ההגרלה מי יוצא ראשון קובעת המון, שכן הראשון שיוצא למסלול עם כל תלוליות האדמה הרכות ובורות המים העמוקים, נתקל בקושי עצום ולמעשה בלתי אפשרי לעברו ללא כננת בעבודה רצופה כמעט לאורך כל המכשול. כמובן שמי שיוצא ראשון גם ''מיישר'' לכל המתחרים הבאים את המכשול. עד לאותו יום התמזל לנו מזלנו ואף פעם לא היינו ראשונים בהגרלה למכשולים השונים, אולם המזל לא האיר לנו פנים ודוקא במכשול זה, החשוב מכולם הוגרלנו לצאת ראשונים! ובכן יצאנו, ובמשך 30 הדקות המוקצבות נלחמנו קשות על כל מטר ומטר, תוך שימוש בכננת נון סטופ כאשר אנו פשוט מכינים לכל השאר את הדרך, והגענו 5 מטר מקו הסיום עם תום הזמן! כמובן שהתאכזבנו קשות, אבל לא היה דבר לעשותו אלא להשלים עם העובדה שהגענו במכשול זה רק למקום השביעי.

ערעור שהגשנו לשופטים ובקשה לאפשר לנו לבצע את המסלול שנית, על אף העייפות הרבה, לא הועילו לנו ולא קבלנו הזדמנות נוספת על אף שהשופטים הסכימו שהיה בכך עוות מסויים. טענתם היתה שתמיד מישהו צריך להיות מוגרל ראשון ואם יתנו לנו נסיון נוסף, יהפוך הדבר לכלל שכל מי שנכנס ראשון למלכודת הטנקים, מקבל צ'אנס נוסף. כאמור השלמנו עם ההחלטה וקבלנו את הדין, למרות שברור לחלוטין שאם היינו מוזנקים מאוחר יותר ולא ראשונים, היינו מסיימים את המכשול ב 20 דקות או פחות.

עם זאת היינו מאד מרוצים מתפקוד הרכב, אשר עבד היטב במשך כל התחרות ללא אף תקלה!! לאור התוצאות הנ''ל, היינו אמורים לסיים במקום השלישי המכובד מאד, אולם כפי שחששנו מראש, נכללו בחישוב התוצאה הסופית שלושה מבחנים נוספים אשר אין להם קשר ישיר ל - 4X4. כפי שכבר הבנתם, האמריקאים שמים דגש נכבד על יופי ונקיון(show and shine), נוחות נסיעה בכביש!(ride and drive), וכן רמת התכנון, הביצוע והבניה של הרכב(engineering). ובכן, כפי שידענו איכות הנסיעה בכביש של הצפרדע מעולם לא היתה מהוללת, היופי, הצבע, הנקיון וחלקים חדשים עם ניקל אף הם מעולם לא היו הצד החזק שלה, ואכן קיבלנו בנושאים אל מקום תשיעי, לצערנו. מה שהדהים אותנו, היה נושא התכנון והבניה של הצפרדע, אשר היה לנו מקום לקוות ולצפות שיוערך די גבוה ע''י חבר השופטים האמריקאי. בכל אופן מדובר במתלים מיוחדים(כך חשבנו), בסרנים שהותקנו בצורה מעניינת, וכו' וכו', אולם הסתבר לנו שהשופטים לא חשבו כמונו. יצוין שמדובר בחמישה שופטים הנחשבים לברי הסמכא הגדולים ביותר בנושאה 4X4 בארה''ב, אם כי יכול להיות שהסטנדרטים שלהם שונים משלנו וגבוהים הרבה יותר. מכל מקום, בנושא ה - engineering דורגנו אחרונים, במקום העשירי....... סופו של דבר, הדירוגים הנמוכים של יופי, נקיון, נוחות נסיעה, תכנון ורמת בניה, הורידו אותנו בדירוג למקום החמישי הכולל.

ממש בעת כתיבת שורות אלה מתברר לנו כי נפלה טעות אצל השופטים בניקוד לגבי המכשול של הבוץ, ונראה שהדירוג שלנו גבוה יותר ולכן גם הדירוג הכללי. לפי הנ''ל כנראה שאנחנו במקום הרביעי בדירוג הכללי.

בהתחשב בתחרות הקשה ביותר מול כלי רכב שהיו ממש מדהימים בחלקם, אנו משוכנעים שהשגנו הישג נאה, הופענו בכבוד, לא שברנו דבר, ובאירועי השטח עצמם הוכחנו יכולת גבוהה. הדבר בא לידי ביטוי גם במחמאות שחלקו לנו כל המשתתפים, המארגנים והשופטים, אשר הדגישו כי השנה היו עשרת המתחרים ברמה הגבוהה ביותר מכל עשר השנים בהן מתקיימת התחרות. ומה נותר לנו עכשיו? ראשית, ל''ארוז'' את הצפרדע ולהעלותה לאניה. שנית, לחכות לגליונות המגזין של ספטמבר(יוצא בסוף יולי) בו יהיו כתבות ענק על כל המתחרים, ולגליון אוקטובר(יוצא בסוף אוגוסט) ובו כתבת ענק של 8 עמודים על כל התחרות והתוצאות הסופיות. ושלישית, להמתין לשתי קלטות הוידאו שמפיקים המארגנים ויצאו לשוק בערך בחודש נובמבר. בקיצור, היתה חוויה אדירה ומדהימה שלא היינו מוותרים עליה בשום פנים ואופן, והלוואי ויכולנו לעבור אותה שוב!! להתראות לכולם בארץ. - הכתבה נכתבה ע''י ברוך טולידאנו הנהג והבעלים של הצפרדע.