נוסחה להצלחה - מבחן דרכים ל-DS7

בפקקים של כביש החוף עיסוי השיאצו העדין, המיזוג האופף והמוזיקה הצלולה שבחרתי לוקחים את הבאסה בסבבה, ושמים את הנהג בתוך בועה מנותקת מהסביבה, ופקקים? זאת בעיה של מישהו אחר.

הבועה בה אני יושב - DS7, בנויה ומתוכננת לתת לבעליה תחושה של שייכות לזן מובחר, כזה השם דגש וחשיבות על מה הוא לובש, מה הוא אוכל ובמה הוא מתנייד. ובעיקר, הניראות החוצה ופנימה. עיצוב וסטייל, הם שם המשחק.

לאחרונה התבשרו כתבי הרכב בישראל, כי חברת DS, ששייכת כמו מותגים נוספים לקונצרן סטלנטיס האירופאי (פיג'ו, סיטרואן, פיאט, ג'יפ ועוד...), ביצעה מתיחת פנים לדגם 7 בעל מנוע הפלאג אין (בנזין משולב סוללה נטענת), ולראשונה יוצעו בישראל 3 יחידות הנעה שונות, עם מנועים בעלי הספק שונה, 225 כ"ס, 300 כ"ס ו-360 כ"ס.

במסגרת זו, קיבל הדגם המעודכן (DS7) עיצוב חדש לחלוטין בחזית הקדמית ובחלק האחורי – בהדגשת קווים חדים ודינאמיים יותר. חתימת האור החדשה שהושגה הודות לשימוש ביחידות תאורת חזית ותאורת יום חדשות, אשר מעניקה ל-DS7 הבעה חדשה, מודרנית ויוקרתית.

הרכב עבר שדרוג מערכות כולל ובתוכן כמובן שיפור וחיזוק מערכות הבטיחות לרמה המתקדמת ביותר. החידושים כוללים נגיעות בחלל הנוסעים, בעיצוב המוקפד, בחומרי הגימור היוקרתיים, עדכוני תוכנה וממשקי תפעול.

היות וזו לי כבר הפעם השלישית בה, אני מוזמן להתארח בחללה של זו המעוצבת למשעי. אני כבר מגיע כרגיל ובקיא, ועדיין, מרשה לעצמי (בלי שאף אחד רואה), להתרגש ולהתלהב, בין אם מצאתי חידוש ובין מפגש מחודש עם מה שכבר מוכר.

אני מאמין כי כל עוד אני מתרגש מחדש לפני כל פגישה עם רכב חדש, אני אעשה לעצמי רק טוב, ואת הדרך לעשות לעצמי טוב אני כבר יודע ומנוסה בבחירת הדרכים.

לכן, לחצתי על מתג ההתנעה, ראיתי שהאנדרואיד אוטו מסתכרן באופן אלחוטי (וללא כבל מרגיז!!!) עם מערכת המולטימדיה, ועל המסך הענק משתקפות האפליקציות החיוניות.

בצד הטווחים, לרשותי עומד כרגע טווח של 43 ק"מ חשמליים "על הסוללה", למרות שהסוללה טעונה במלואה, הרכב זוכר לאחור את המצטבר בנסיעות האחרונות ורכב הדגמה מן הסתם "יסבול" את אלו שלחצו לפניי ברגל כבדה, ולא כפי שיסע ויתמיד הלקוח הממוצע.

פניתי אל כביש החוף, ותוך פחות משעת נסיעה בכביש העמוס, צפונה, פניתי אל אחד המקומות עם הפוטנציאל הענק להיות משהו אחר, אך ההזנחה רבת השנים מצד הרשויות עשו אותו למה שהוא היום, ועדיין, כל ביקור בג'יסר א זרקא מוכיח כי דברים, גם אם נעשים לאט, קורים.

וכך אני רואה כי באזור חוף הדייגים, האזור שתוחם ונשתלו בו דקלים, כבר מאפשר ישיבה בצל העצים. לצד נחל התנינים הוקמה טיילת הליכה המובילה אל חוף הרחצה (למי שבוחר להשאיר כאן את הרכב). נראה שמוקם כאן איזה פרויקט גדול שנראה כמו מלון או דירות נופש.

חוף הדייגים עצמו עדיין נשאר בתולי ופראי (ואינשאללה שיישאר), כמעט ללא שינוי מהותי, ואלו שבוחרים להגיע לכאן לארוחה צנועה יודעים למה.

במפרץ הקטן בו מתנדנדות תדיר כמה סירות דיג קטנות, שלוקחות את הדמיון שלנו למחוזות רחוקים יותר.

מי שרוצה יותר יכול לטפס על התל הסמוך, לצפות למרחקים או אל המים השקופים היוצרים לגונות קטנות למרגלות התל, או לרדת אל הגשר הישן ששופץ וניצב מעל נחל התנינים בנקודה בה הוא נשפך לים.

מול השקיעה הציורית אפשר לקבל עולה של שבת, ולתכנן את המחר.

שבת בבוקר, הכבישים ריקים, אני מקבע את בקרת השיוט האדפטיבית (הנוחה לתפעול) על הרף החוקי, במצב נסיעה היברידי (אחת מתוך חמש אפשרויות לשילוב בין מנוע הבנזין למערכת החשמלית) ומבחין בצריכה המינימאלית בכביש מהיר.

חמישה מצבי נהיגה של שילוב בין בנזין לחשמל

בעוד שבתוך העיר השתמשתי בכוח החשמלי, בשביל הנוחות והשקט, הרי שבתנועה הבינעירונית הגיוני יותר לשלב בין המנועים של הבנזין והחשמל. ואם כבר הזכרתי שקט, זה לא שפתאום התפרץ איזה רעש לא מוסבר, אותו שקט נשמר גם במצב זה.

את אבי המצטרף אלי היום אני אוסף בחניון יד לשריון, בלטרון. מכאן אנחנו יוצאים להצצה באתר הזיכרון של חטיבת אלכסנדורני בקרבות תש"ח.

"... בתאריך 14.5.1947 הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, מיד בתחילת מלחמת השחרור, הבין בן גוריון, בצורך בשמירה על דרך פתוחה לירושלים, כיוון שכוחות לגיון ירדני החלו לתפוס עמדות לביצוע החסימה בהשתלטות על מצודת לטרון הבריטית, ושטחים נוספים לאחר הכרזת המדינה, ניתנה הפקודה לצבא שבדרך, לנסות ולפתוח את צוואר הבקבוק וצינור החמצן ,של אספקת המזון לירושלים הנצורה.

המשימה הוטלה על חטיבה 7, שהוקמה בחופזה כחודש לפני ההכרזה, בתוספת גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני, שצורף יום לפני ההתקפה לכיבוש מתחם לטרון ,הגדוד הגיע בחוסרים רבים כולל נשק מסייע של מרגמות ומקלעים... סוללות התותחים וחיילי האויב, ששהו במחפורות הגנה ממוגנות, החלו להמטיר אש תופת על הכוח הישראלי, שיצא להתקפה במקום בלילה, נחשף לאור יום וניתפס לאש הלגיון ללא יכול לזוז או לנוע בשטח הקרב..."

למידע המלא באתר טיפ לטריפ הקליקו כאן

34 מעלות (בצל) בחוץ, קידמו את פנינו כאשר יצאנו מ-19 מעלות (במזגן), בכניסה לנחל דוד.

מכיוון שהיום הרכב המשתתפים שאיתי קטן מהרגיל, ומי שבא מוכן לכל אתגר, החלטתי כי אולי סיירת מטכ"ל יזדקקו מתי שהוא לכוח מיומן וכשיר ויוכלו להרים טלפון לבני מחזור 60 (שנת הדגם). כשאין בשנת 1960 כמו בציר חודש מרץ - אנשים חדורי מטרה וממוקדים, ולמרות שלכאורה מדובר בעצלים שלא אוהבים שמזיזים להם את הגבינה, הרי שכאשר ניצבת מולם משימה הדורשת התמקדות בביצוע, מסתבר שאין טובים מהם. וכך לאחר שעלינו בשביל המונגש עם כל העם הצמא למים, החלטתי להקשות על המטיילים, ולעלות במעלה ההר אל מערת דודים.

מי שאינו מכיר, או חושב שמדובר בטיול נחת של שבת בבוקר ראוי שיקרא היטב את התיאור הבא.

ראשית, אזהרה בריאותית חשובה שנמסרה לנו בכניסה לאתר – חייבים לשאת לפחות שני ליטר מים לאדם, בנוסף, והיה ואם סיימנו מחצית מכמות שאתנו לפני מחצית הדרך, להסתובב ולרדת בחזרה, שכן סכנת יובש הרבה יותר מסוכנת.

כאשר הגענו אל מפל דוד המוכר, עצרנו להתרעננות קצרה במים המרעננים. אי אפשר להיכנס אל בריכת המפל אלא אפשר להשתרע בזרם היוצא ולתת למים לצנן את הגוף. אחר כך המשכנו לעלות, גם כשהסל"ד האישי השאיר את הקו האדום רחוק מאחור.

כעת, לאור ההבנה במה מדובר, נוכחנו לראות כי השביל המטפס בהר, רובו מדרגות חצובות בסלע, גודלן וגובהן אינו אחיד. במקומות אחדים יש מאחזי ברזל בקיר או כבל מתכת בו חייבים להיאחז. ככל שעולים ומטפסים בגובה, הנוף הנפרש אל מול העיניים הולך ונפתח ומקבל תשואות התפעלות (אני מבין שאתה וההרכב המצומצם מתאמנים לטפס איתי על הקילימנג'ארו - העורך ע.א).

גם קשישים שכמותנו (שמורים במצב טוב), זקוקים לעצירות בדרך להחזיר דופק למצב רגוע ולהסדרת הנשימה. הרגליים שורפות מהמאמץ המתמשך והמוח כמעט מתאדה מהחשיפה לחום.

כמעט בקצה העלייה ישנו מקום מוצל, עם מים זורמים בתעלה פתוחה. המקום נקרא עין שולמית. כאן ניתן לשבת בצל, ללגום מים ולאכול משהו שיחזיר אנרגיה אבודה לגוף.

מכאן ממשיך השביל בזווית ירידה מתונה, שיש מדרגות בהמשכה ושביל בין קנים היוצרים הצללה מבורכת.

המשכה של הדרך מוביל לשתי בריכות מים צלולות להדהים ולא גדולות מידי. השביל חוצה את מעבר המים על הסלע, ולוקח את המטייל אל גרנד פינאלה של מעבר צר על המצוק וירידה דרך ידיות אחיזה מברזל על קיר אנכי. כמעט קיר טיפוס, בירידה.

סופה של הדרך במפל מים שיוצר בריכה קטנה, עד עומק המותניים. בצידה מערה פתוחה ששרכים ארוכים מכסים את פתחה ומים זולגים עליהם כמו גשם.

מקום מופלא שמשכיח בבת אחת את כל קשיי העלייה.

מערת דודים

למערת דודים מגיעים רק אוהבי טבע אמתיים (שגם אוהבים קצת להתאמץ...), ולכן המקום נקי מכל לכלוך. קשה אבל שווה. יש משפחות המגיעות עד לכאן עם ילדים קטנים, ולא נותר לי אלא להעריץ אותם על החינוך הראוי.

הירידה כמובן כבר הרבה יותר קלה, גם כשמדובר במאות מדרגות בחום גדול, צריך ללכת בזהירות ולאט.

מסלול היציאה מהנחל נקרא "השביל הרטוב".

באחד האתרים מצאתי את ההסבר להימצאות מים במדבר:

"... המים הרבים הללו אשר בשמורת נחל דוד, מקורם במי גשמים אשר מחלחלים עמוק באדמה, שם הם הופכים למי תהום. בגלל שהמים מגיעים לשכבה אטומה השוכנת בבטן האדמה שנקראת “אקוויקלוד”. הם אינם יכולים לחדור אותה וכך הם מצטברים בחלל בטן האדמה עד שהופכים למאגר מים עצום, המים נובעים חזרה אל פני הקרקע בעקבות פעילות טקטונית ובעקבות בלייה והתחתרות המים בסלע, מבקעים אילו באדמה, נובעים המים החוצה ויוצרים את הבריכות הכל כך יפות שבשמורת נחל דוד..."

זה המקום בו ניתן לדשדש שוב ושוב כמו ילדים במים הזורמים, למצוא מפל פנוי (אין כאלו כשחם מידי), או לרבוץ בפינה מוצלת ולקוות לטוב.

אחרי מאמצי העלייה והירידה, הרביצה באחת השיכשוכיות הללו בצל, נתנה לנו פוש להמשיך הלאה.

וכאילו לא די במים בהם טבלנו, הפננו את ההגה החם של ה-DS7 שעמדה שעות בשמש ולא התלוננה, בחזרה לכיוון ממנו הגענו. נסיעה של כמחצית השעה ואנחנו עומדים בפתחו של גן לאומי נוסף - "עינות צוקים-עין פשח'ה".

אתם יודעים שהיום חג איד אל אדחה? שואלת אותנו פקחית הגן בכניסה.

נו, ו...? ענינו.

עמוס מאוד, אז אם לא מתאים לכם אולי אל תיכנסו, מציעה, ספק מזהירה הפקחית.

זה עמוס, זה??

אבל אנחנו, מה אכפת לנו מחוגגים?

שיחגגו, ואם בא להם הם אפילו יכולים להציע איזה צלע כבש או קבב, אך אלו שאכלו, אכלו לבד (ולא הזמינו אותנו להצטרף), ומי שהיה לו חם, חיפש ומצא מקום לטבול בו.

המבוגרים מעדיפים את הבריכה המרכזית הגדול והעמוקה, יחסית, והעומס לא היה חריג למקום בשבתות קיציות. תמיד נעים וכיף כאן.

אין טיול שלם בסביבה ללא חיפוש ללוקיישן צילום הולם לרכב המביא אותנו לכאן, ואין כמו "גלריה מינוס 430" כאתר חובה.

מצבו הרעוע של ים המלח הוביל קבוצת אמנים להעלות את המודעות לגסיסתו של ים המלח בדרך מקורית, ססגונית וצבעונית העונה לשם “גלריה מינוס 430”.

בכניסה לחוף קלי"ה עמדו מבנים נטושים שחלקם שימשו כבתים של ראשוני עובדי מפעל האשלג של ים המלח ומשפחותיהם, שהתגוררו כאן החל מראשית שנות ה-30’ ועד הקמת המדינה. לאחר הקמת המדינה, כשהשטח עבר לחזקת הירדנים, הקימו כאן מחנה ירדני ונוספו עוד מבנים של המחנה. המחנה ננטש ב-1967 לאחר מלחמת ששת הימים.

למעלה מ-40 שנה המבנים עומדים גלמודים. בתחילת 2019 הפך המקום הנטוש לפרויקט צבעוני. 40 אמנים מהארץ והעולם, קישטו את המבנים הנטושים האלה בצבעים ססגוניים ובציורי גרפיטי תוססים והפכו את השממה לגלריה מינוס 430.

מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי במקום (לפני מספר חודשים), האתר הוקף גדר, ושער (פתוח), ונראה כאילו יש במקום עבודות למחיקת האתר ו/או פיתוחו.

חלק מהמבנים נהרס, ועל חלק אחר של היצירות הצבעוניות, באו אחרים, פחות מוכשרים ויותר מהזן המחריב וההורס, והשאירו חותם שאינו נוגע למסר.

מה שברור הו שהמבנים אלו, עתידים להעלם כמו הים הסמוך.

בשעה זו של היום כבר היינו נינוחים לחלוטין. ה-DS7, שכבר נותרה ללא אנרגיה חשמלית בקרביה, גמאה את העלייה של כביש 1 המזרחי אל הבירה ירושלים בקלילות של אצנית למרחקים ארוכים, ומשם בגלישה מתונה חזרה אל המרכז ברכות שלא מפסיקה להפתיע, בנועם ובנוחות.

שוב אפשר להפעיל את העיסוי העדין, ועם החיוך המתלווה אפשר לפתוח כל שבוע באופן החיובי ביותר.

גם בפעם השלישית (ויותר) 7 DS מוכיחה כי טעם טוב הולך עם כל דבר טוב, וכאשר נאסוף דברים טובים רבים אל חיינו, טיבם של חיינו להיות טובים יותר.

DS7 E-TENSE RIVOLI PLAG IN HYBRID

מנוע בנזין 1.6 ליטר טורבו משולב מערכת חשמל

הספק (משולב: בנזין-חשמל) 300 כ"ס.

מומנט (משולב: בנזין-חשמל) 53 קג"מ.

טווח נסיעה חשמלי עד 66 ק"מ.

צריכת דלק (יצרן) 1/83 ק"מ/ליטר.

מחיר 400,023 ₪.