מסע אופנועים בצפון הודו - יולי 2023

מסע שמתחיל בחילוץ...

לצפון הודו אנו נוסעים פעם בשנה, לרוב לרכוב על אופנועים בחלק של "המדרגה הגבוהה" והצחיחה של הרי ההימאליה. גם השנה (יולי 2023) התארגנה קבוצה טובה של רוכבים הרפתקנים שרצו והסכימו לצאת אל האתגר המיוחד שבצפון הודו. כך שמצאנו עצמנו ארוזים וטסים לדלהי - בירת הודו ומשם בטיסת המשך עוד צפונה ללב הרי ההימאליה, במטרה לאסוף את האופנועים במנאלי ומשם לטפס במעלה "אוטוסטרדת ההימאליה" צפונה לכיוון לה - בירת חבל לדאק.
אבל תוכניות לחוד וביצוע לחוד - בצפון הודו הטבע חזק ועוצמתי מכל אדם ומכונה, ובטח שלא מתייחס לתוכנית כזו או אחרת. טיסת ההמשך שלנו הייתה לדארמסלה שבצפון הודו ומשם בכלי רכב תכננו לנסוע למנאלי, שם לפגוש את האופנועים. סימנים מקדימים לצרות כבר היו, אבל חברת התעופה פעלה כרגיל וגם השותפים ההודים דיווחו שהכול לפי תוכנית... אז יצאנו לדרך!
בנחיתה כבר הבנו את הבעיה! גם התקבלו ההודעות בטלפון שהדרך נחסמה וגם בשדה חיכו לנו המקומיים עם הבשורה שהדרכים חסומות ולייתר דיוק - צפון הודו בשיטפונות אדירים ואין לאן לנסוע! כך שבפועל נחתנו בדרמסאלה לתוך מדינה בכאוס, שהדרכים בה חסומות ואין בה כל תקשורת - לא סלולאר ולא אינטרנט.

תכנון לפני ביצוע

בזמן שכל שאר הנוחתים מתפזרים משדה התעופה (וגם לנו מחכות המוניות לקחת אותנו לשהייה באיזה מלון, לפרק זמן לא ידוע...) אנחנו החלטנו להישאר בשדה התעופה, לאסוף את כל המידע הזמין (לבנות "תמונת מצב"). לאחר מכן לגבש "הערכת מצב", לבחור אפשרויות מעשיות לפתרון הבעיה (דפ"אות) ולבסוף להחליט על דרך הפעולה הטובה ביותר עבורנו (דפ"ן) ולעבור לשלב הביצוע. כל זה כאשר הקו המנחה שלנו התמקד בניסיון להחזיר את עצמנו למסלול הטיול המתוכנן תוך כדי דבקות במשימה - "לרכוב במדרגה הגבוהה של הרי ההימליה"!
הזמן חולף, רעיונות עולים ונופלים ולאחר כשעתיים של המתנה וחשיבה נמצא הפתרון היעיל והאפשרי מבין כל החלופות: נחזור לדלהי במינבוס/משאית גבוה (כזה שידע להתגבר על תנאי הדרך, שלפי חלק מהדיווחים חסומה למעבר), טיסה חדשה לסרינגר אשר בחבל קשמיר, קצת נסיעה במעלה ההימאליה, לילה במלון (כדי שנוכל לרכוב לאחר שינה טובה) ויציאה לדרך רכובים על האופנועים כשהיעד הוא לה - בירת חבל לדאק.
אמרנו וביצענו - 12 שעות של נסיעה מטלטלת במיניבוס (סיוט!), עוד כמה שעות בשדה התעופה של דלהי, טיסה לקשמיר, נסיעה של כמעט יום במעלה ההרים ולבסוף הגענו - קרגיל - עיירה / כפר קסום על הגבול שבין קשמיר ללדאק, שאירח אותנו ללילה וזאת בזמן שהאופנועים שלנו עושים דרכם על משאית עם רכב וצוות הליווי לאותו המלון - בינגו!!!

היום הראשון לרכיבה - צפון הודו על אופנוע

בוקר טוב קרגיל! מזג האוויר נפלא, האופנועים עומדים ומחכים לנו בשורה יפה ואנחנו אחרי שינה טובה בלילה (זה לא אומר שאין שרידי עייפות של 48 שעות ללא שינה...).
קצת הכנות, תדריכים וקדימה לדרך. רגע, רגע - רוכבים (ונוהגים) כאן הפוך! והצופר זה אביזר הבטיחות המוביל (ולרוב היחיד) שפעיל על הכביש! אבל אנחנו גיבורים, מסתדרים בטור, משחררים קלאץ' וקדימה לדרך!!
הכביש מחבל קשמיר לחבל לדאק סלול היטב ברובו, הוא מטפס מגובה של כ-2,500 מטרים לכ-3,500 מטרים, כשבאמצע שני מעברי הרים "קטנים" של 3,800 ו-4,100 מטרים.
מעט תנועה על הכביש, למעט שיירות ארוכות של משאיות צבאיות, שאותן מאתגר ביותר לעקוף ואז להיעקף בעצירה וחוזר חלילה, עד הערב.
לצד הדרך בגיחות קצרות - כבישים משובשים ושבילים המובילים למעיין חם, באופן יחסי לנחל הקפוא שזורם לצידו, מקדשים מרשימים, סטופות קטנות וגדולות (ערימה / גל אבנים / מבנה קטן מקודש) ומקומות קסומים לצד הנהר שאפשר לנוח ולהינות מ"השלווה האולימפית" של הרי ההימאליה. קצת לקראת לה אנו עוצרים בתצפית מרשימה על מפגש הנהרות האדיר של האינדוס והזנסקר - וואוו!
לעת ערב ולאחר כמה וכמה מחסומים של כוחות ביטחון וארגונים שונים ומשונים אנחנו נכנסים בשערי לה - בירת חבל לדאק. צחיחה ומאובקת שוכנת לה בלב עמק רחב מוקף דיונות ענק וסביב פסגות גבוהות מושלגות. אנחנו רוכבים בתוך הצפיפות ומטפסים למלון שלנו, כאן השלווה והקסם חוזרים אלינו. 230 ק"מ טובים של רכיבה היום ולסיום המלון המפנק (איזה כיף זו מקלחת!).

היום השני לרכיבה - צפון הודו על אופנוע

בוקר טוב לה. לאחר לילה של שינה מתוקה בגובה של 3,500 מטרים, ארוחת בוקר הודית טובה, תדריך ויוצאים לדרך. הדלהי-למה צפוי לבקר היום במרכז לה ולכן מרכז העיר חסום. אנחנו רוכבים בהקפה גדולה דרך השאנטי סטופה, יורדים לאינדוס, רוכבים בצדדים של לה ומתחברים לכביש הראשי היוצא דרומה לכיוון מנאלי. בסיסי צבא ענקיים מלווים אותנו לצד הדרך ואנחנו עוצרים בצומת הגדול של אופשי, ממש על גדת האינדוס להפסקת תה מסאלה והחתמת מסמכים במחסום הצבאי.
פונים מזרחה וממשיכים לטפס במעלה נהר האינדוס הרחב. הכביש סלול חדש, עם פיתולים ממש כייפים לרכיבה. הכביש די שומם ואנו עוצרים לצד כפר / מקדש קטן, חוצים מעל גשר רגלי תלוי ועושים הפסקת עוגיות ותה למרגלות מעיין המפריח את צלע ההר והופך את המדבר האלפיני לנאת מדבר ירוקה.
ממשיכים לרכוב עד למעיינות החמים שלצד האינדוס, כאן גם נאכל צהרים במסעדה של מקומיים. נמשיך במעלה האינדוס ונתקרב לסין. חוצים את הנהר על גשר ישן של "חיל ההנדסה", לא לפני שמשאית תקועה נגררת בחוט תיל, שנקרע מספר פעמים, ע"י משאית עפר אחרת. פנצ'ר קטן - מוחלף ברגע עם גלגל ספייר המוכן מראש ונמצא על הטנדר המלווה. מטפסים לאורך נחל קטן וזורם, מסביב הנוף כמו הרי אילת, רק שהנחל זורם ומסביב לו צמחיית מדבר ירוקה.
בפנייה הנכונה פונים שמאלה לכיוון אגם צ'ומורירי ומתחילים לטפס מעלה מעלה בדרך מפותלת, חלקה סלולה, חלקה כבושה וחלקה במעקפי שבילים. בגובה של כמעט 5,000 מטרים - המורגש היטב אצל כולנו, עוצרים סביב דגלי תפילה "לתת מנת שתן", לשתות ולהיצטלם.

יורדים מהאוכף הגבוה לעבר אגם עלום שם ויורדים מהדרך הראשית לשממה העוטפת את האגם. כאן כבר אפשר לרכוב חופשי, רק להיזהר מלשקוע בבוץ התובעני ובעליות החדות והתחוחות להקפיד להגיע מספיק מהר ועם גז (האופנועים כבר בקושי נושמים בגובה ובזווית החדה). אנו נהנים מהשטח, מהאופנועים, מהמאמץ בגובה ומהחברותא.
יורדים חזרה לשבילים הכבושים וחוזרים לקצב המהיר לכיוון אגם צ'ומורירי. קצת חול, קצת אבק והדרך יורדת לגובה של כמעט 4,000 מטרים. הקלה משמעותית בגובה.
במחסום הכניסה לקרזוק מוציאים את האישורים המתאימים, הגשם שמתחיל לטפטף משכנע את אנשי הצבא (בתוספת קצת תחינות) לחסוך לנו את ביקורת הדרכונים ואנו רוכבים עוד קצת ונכנסים למתחם השינה שלנו הלילה. בסה"כ 230 ק"מ של רכיבה הכי מגוונת ומהנה שיש.
"אוהלים שוויצרים" (משמע - המקלחת והשירותים צמודים לאוהל הגדול), חדר אוכל קטן, באקט (דלי) של מים חמים כדי לערבב עם המים הקרים (הקפואים) שבברז ולהתקלח בסבבה ואפילו כרית מים רותחים לשים בתוך המיטה לקראת השינה.
יוצאים לסיבוב הליכה בקרזוק, שעל שפת האגם. מטפסים למקדש, דרך הגומפות הגדולות והחרסים עם התפילות יורדים למקדש עתיק, חולצים נעליים, נכנסים פנימה ומספקים חברה לנזיר הבודד הקורא פסוקים עתיקים ומידי פעם מכה בגונג, על מנת לחזק תפילתו.

היום השלישי לרכיבה - צפון הודו על אופנוע

בוקר טוב צ'ומורירי - בזריחה מקסימה ולאחר לילה עם 8 (לפחות) פעמים שקמים לעשות פיפי (העיקר הוא: "ששקוף אתה אלוף!"), ארוחת בוקר, עולים על האופנועים וקדימה לדרך. את השבילים נבלע בנעימים תחת הצמיגים והמתלים ואנו נעים בדבוקה אחת מהירה, מטפסים לכ-5,000 מטרים ויורדים חזרה ל-3,500 מטרים בשעה רצופה של רכיבה. תענוג של בוקר!
מטפסים במעלה הערוץ ומחפשים את הגייזר המשפריץ. הליכה בשדה של דשא שהוא ביצה תובענית (מישהו אמר שאין צורך במגף רכיבה ודי בנעל הרים...) עד הבריכה הרותחת ממי גופרית. עוד לא הספקנו להגיע לגייזר ואלירם כבר בתוך המים, לייתר דיוק הבוץ השחור, עטוף זבובים קטנים מקומיים שאוהבים לב חם והרפתקן.
חוזרים לכביש וכאן החליטו לסלול באספלט, אנחנו עוקפים בעדינות לצד מכונת הכבישה ובעיקר בשבילים בשטח ומטפסים לעוד מעבר הרים - 5,000 מטרים במד הגובה!
יורדים בשבילים מהירים ומפותלים לאגם צ'וקאר. הגשם מתחיל לטפטף (זה רק בשביל שלא יגידו "למה אמרת להביא חליפות סערה...???"). תמונה קבוצתית כשברקע למעלה פסגות מושלגות, מאחור אגם ענק ולפני דשא ירוק. חוצים את הכפר וחוזרים לשטח - סתם מעקף קטן לכביש שלא רוצה לרדת ולהתקרב לשפת המים.
מגיעים לאוטוסטרדת ההימאליה בקטע שסלול היטב ויוצאים לטיפוס למעבר הרים, שנחשב עד לא מזמן לשני בגובהו בעולם - 5,400 מטרים, אך משום מה איבד את מקומו בזמן הקורונה. הדרך מפותלת, שיירה אין סופית של משאיות צבא ולקראת הסוף שלג, זרימות על הכביש והדרך בעיקרה שביל ובוץ - אחלה שפריצים (בעיקר של המשאיות עלינו).
תמונות בפסגה, אנחנו לבד, אנחנו עם האופנועים, אנחנו עם נהגי המשאיות ואנחנו עם נוסעים של איזה אוטובוס ראשון שיצא ממנאלי והצליח "לפרוץ" את המצור צפונה. כולם מתלהבים מחבורת הישראלים "אחים לאופנוע" שיש להם דגל ישראל וגאווה אין סופית של פריוולגים (הנאמנים עד אין קץ למדינת הלאום שלהם).
לאחר מעבר הטאגלאנגלה אנחנו מתחילים בירידה למטה. המפנה הצפוני מושלג כולו. קירות של מטרים (בגובה) של שלג, הדרך כולה בוץ וזרימה של הפשרת השלגים ומזג האוויר מאיר לנו פנים. מי שכמובן מקשה עלינו זו שיירת המשאיות הצבאית האין סופית.
עוצרים לצהרים על אם הדרך, פוגשים ישראלים צעירים שיצאו אל הלא נודע וללא הגבלת זמן ושני גרמנים עם GS'ים שכבר רוכבים כמה חודשים בדרכים...
ממשיכים בירידה לכיוון האינדוס בעמק קסום, קירות אדומים מסביב, עצי דקל לאורך ערוץ הזרימה ואם לא היו משאיות היינו יכולים ליהנות רק מעוצמת הטבע ולא לפחד מאיזה נגיעה ממשאית הודית ענקית.
כאחר כבוד מגיעים לצומת של אופשי, עולים על הכביש צפונה לכיוון לה ומסיימים בכיף גדול במלון המפנק. 240 ק"ח לעוד יום רכיבה טוב.

היום הרביעי לרכיבה - צפון הודו על אופנוע

בוקר טוב לה. יום יפה ואנחנו לאחר ארוחת בוקר יוצאים לדרך במעלה הקרדונגלה - מעבר ההרים המוטורי הגבוה בעולם. מגובה של 3,500 מטרים מטפסים בכביש המפותל, חוצים מחסומי דרכים ובסיס צבאי בדרך לפסגה. השלט אומר 5,600 מטרים, בפועל זה קצת פחות לפי ה-GPS. המוני תיירים, המון שלג ואנחנו מצטלמים בכל מיני פוזיציות, ומושכים תיירים הודים מקומיים לתמונות שלנו כאילו אנחנו האטרקציה...
עולים בחזרה על האופנועים ומתחילים לרדת לכיוון צפון. המפנה הצפוני של ההר עמוס בשלג, קירות של כמה מטרים, מדרונות לבנים וזרימה אדירה על הכביש / שביל של מים ובוץ מהפשרת השלגים. אנחנו יורדים לכיוון עמק נוברה, עוצרים לקפה במחסום הצבאי, לאחר מכן לארוחת צהרים על הדרך (בין לבין דואגים להביא תיק ששכחנו בעצירת קפה - אין על הודים נחמדים!) וממשיכים בירידה לתוך העמק המבודד.
נהר השיוק מנקז את עמק נוברה בצורה מיוחדת והוא מהנהרות הבודדים בעולם שיודעים לזרום בשני הכיוונים - בהתאם למקור ניקוז המים לנחל. הנחל רחב ויוצר סביבו ריאה ירוקה בלב מדבר צחיח - קסם במדבר!
אנחנו עוצרים באתר של אטרקציות ושני גיבורים עולים לאתגר של אומגה באורך של ק"מ. לאחר מכן מטפסים עם הכביש לצד העמק ומטפסים למקדש הגדול של דיסקיט -
פסל ענק של בודהה בגובה 36 מטרים (אול הכי גבוה בצפון הודו...) סביבו המון גלילי תפילה - סובבנו את כולם! והנוף לעמק נוברה משכר!
ירדנו מדיסקט והצפנו להונדר - 130 ק"מ צנועים להיום ואנחנו נכנסים לעומק הכפר ובקצהו מתחם שינה אקולוגי קסום, חדרים מפנקים, בוסתן אדיר סביב וארוחת ערב נהדרת. ממש גן עדן מפנק באמצע הודו.

היום החמישי לרכיבה - צפון הודו על אופנוע

בוקר טוב נוברה. אנחנו לא רוצים לעזוב את גן עדן... שלא לכתוב על ארוחת הבוקר והמיצים... המממ!!!
מושכים עוד כשעה בתוך הקסם ולבסוף עולים על האופנועים וחוזרים לכבישים הצרים, מלא תנועה, חסימות, שיפוצים, משאיות ואנחנו עוברים מזרחה לחלק השומם של עמק נוברה. כאן הכביש הצר כמעט רק שלנו. וגולת הכותרת - משטחי הדיונות האדירים והמהנים. רק זהירות כי הסכינים בראש הדיונות גם מסוכנים ואפשר לטוס / ליפול מהעבר השני מבלי להבין בכלל שיש סכין בראש הדיונה.
ממשיכים דרומה בעמק קסום. דיונות, מים זורמים וחזרה לשביל הראשי היוצא מתוך העמק ומטפס למעבר וארי-לה. אנחנו די לבד על הכביש / שביל והדרך מתפתלת ועולה מעלה מעלה. הירוק מתחלף לבוץ ולשלג לבן ובמהרה אנחנו במעבר ההרים בגובה של 5,320 מטרים.
הירידה מהצד השני היא כבר קסם הפיתולים וההנאה, כשמידי פעם קצת קיצורי דרך בשטח. ארוחת צהרים קצת מאוחרת, חוזרים לכביש הראשי ונוסעים צפונה חזרה ללה. 170 ק"מ לסיום היום ולסיום החלק של האופנועים.

מסע של 1,000 ק"מ - צפון הודו על אופנוע

ואוו! הספקנו לרכוב 1,000 ק"מ ב-5 ימים ולממש את תוכנית הטיול של רכיבה בחלק הגבוה של ההימאליה - הישג אישי וקבוצתי מכובד. כולם בריאים ושלמים, המזל גם היה לצידנו והכי חשוב זו החברותא של הרכיבה בקבוצה עם כל האתגרים והקשיים.

יישר כוח ותודה לכל הרוכבים!

סיור עירוני בלה - צפון הודו על אופנוע

בירת חבל לאדק היא גם מקום מזמין לטיולים ומגנט רציני לטיילים הרפתקניים, כמובן לישראלים צעירים (וצעירים ברוחם) שרוצים צפון הודו קשוח!
יוצאים להליכה ברגל ברחובות של לה ועוצרים לקניות...
תחנה ראשונה בית חב"ד - בית ישראלי יהודי למטיילים, ובראשו משפחת מרציאנו, שליחי חב"ד לצפון הודו, שהשנה התחדשו במבנה חדש וגדול. תודה גדולה על האירוח ואהבה גדולה על כל הנתינה.
ממשיכים ברחובות ועוצרים לקניות... נכנסים לסיור במדרחוב, לאחר שבמאמץ רב מנעתי מהקניינים להיכנס לשוק הטיבטי...
במדרחוב כמובן שעוצרים לקניות...
נכנסו לביקור במקדש הטיבטי העתיק של לה, המקום שהוא המרכז הרוחני של הדלהי-למה.
חזרנו חזרה למדרחוב ועצרנו לקניות...
למרגלות המסגד השיעי, דיברנו קצת על האיסלם - ממשה רבנו, דרך יהושע ועד מוחמד.
ואז כמובן עצרנו לקניות...
אתנחתא קלה בבית קפה ולא כולם מספיקים להיכנס פנימה כי הם עסוקים... נכון! בקניות...
גילוח ותספורת אצל הגלב עם המסג' המפורסם לראש ולגב - פינוק רציני!
ולאחר מכן התעייפנו וחייבים עוד קניות...
אחר הצהרים טיפוס רגלי למקדש של לה ואחר כך לשנטי-סטופה המשקיפה על העיר מהצד השני. וחזרה לארוחת ערב במלון.
רגע המדריך, מתי נשאר עוד קצת זמן לקניות...?
מזל שהחנויות נסגרות באזור עשר בלילה, כי חבורה קטנה של אופנוענים מישראל רוקנה את החנויות בעיר - התקפת ארבה שלא תישכח בעיר הקטנה.

סיור עירוני בדלהי - צפון הודו על אופנוע

חשבתם שהמסע עד כה היה קשוח? אז חשבתם! השוק המרכזי של דלהי הישנה (העתיקה) המיין - באזר - אין דברים כאלו!!
בלב הסחלה של הודו, עם 100% לחות באוויר, טינופת אין סוף ברחובות, המוני אנשים ממגוון תרבויות, יצאנו לסיור קשוח בלב השוק ההומה. כמעט והוספתי לרשימת הציוד שכפ"ץ וקסדה חובה.
התחלנו מחוץ למבצר העתיק - הרד-פורט. המצודה השלטונית העתיקה של דלהי הישנה על נהר היאמונה החוצה את העיר. בניית המצודה ערכה כ-10 שנים בין 1638 ל-1648 והיא מורכבת מחומה היקפית בעלת צריחים וביצורים מעל תעלת מים שבה היו פעם תנינים. בתוך חומות הרד-פורט נמצאים מספר מבנים, אתרים וגינות נוי אשר שימשו את חצר המלך המוגולי בתקופת השלטון. כאן התחילה השושלת המוגולית ששלטה בהודו, כאן ישב השלטון הבריטי טרם הפכה הודו למדינה עצמאית (והדמוקרטיה הגדולה בעולם) וכאן נואם ראש ממשלת הודו בפני מליוני אנשים, כל שנה ב-15 באוגוסט, הוא יום העצמאות ההודי (מאז 1947).
חצינו את הרחוב הסואן והמשכנו לסיור מטורף בתוך הבלאגן של שוק המיין באזר העתיק של דלהי הישנה. בלב הסלאמנס של הודו, זבל ברחובות ומאות אלפי אנשים בכאוס אדיר, אבל חינני ומיוחד - חוויה שווה וחובה בכל סיור בהודו! נכנסו לסיור בתוך המקדש הסיקי - דת ייחודית, שוחרת שלום שבה אתה לא נולד סיקי, אלא בוחר - בכל שלב בחיים - להיות סיקי! יחפים נכנסנו למקדש, לאחר שעברנו בבריכת טבילה לרגלים, המשכנו יחפים בחצר ולתוך בית התמחוי הענק שמספק מזון לעשרות אלפי אנשים כל יום, והכל בהתנדבות של מאות אנשים שנרתמים למשימה של הכנת האוכל.
מהמקדש הסיקי נעלנו נעליים ויצאנו ללב הרחובות הצרים של המיין באזר - זוהמה על הקרקע, אין ספור חוטי חשמל גלויים וקווי טלפון באוויר, צפיפות, מחנק, המוני אנשים וגם קטנועים וריקשות שמפלחים דרכם בהמולה וקוף אחד חמוד שפגשנו מעל דוכן של פירות. המשכנו לתוך המסגד הגדול ביותר בדלהי - ג’אמה מסג’יד (המסגד של יום שישי), שוב חולצים נעליים ומסתובבים בין אלפי מאמינים במקום הקדוש להם. המסגד העתיק נבנה בשנת 1656, בנייתו ארכה כ-12 שנים והוא עשוי מאבני חול ושיש לבן בסגנון ארכיטקטורה איסלמית והשפעות של התקופה המוגולית (מזכיר מעט ולא בכדי את הטאג' מאהל של אגרה). יש האומרים כי זהו המסגד הכי גדול בהודו בה 13% מהאוכלוסיה הם מוסלמים. בשטחו חצר תפילה ענקית היכולה להכיל עד 25,000 איש, 4 צריחים בגובה 40 מטרים, 3 כיפות, כתובות מוסלמיות בערבית ובריכה גדולה לטהרה לפני המסגד.

לסיום ועם חשיכה ביקרנו בשער הודו אשר הוקם בידי המלך האנגלי (ג'ורג' החמישי) ועליו שמות של 13,300 הנופלים מהודו במלחמת העולם הראשונה, עת לחמו בשורות הצבא הבריטי. לצידו אנדרטת החייל האלמוני אשר הוקמה בידי ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי בשנת 1972 לזכר כל הנופלים ההודים שלא יודעים את שמם או את מקום קבורתם במלחמת העולם הראשונה והשנייה, המלחמה האפגנית והמערכה עם פקיסטן בשנות ה-70.
קינחנו בארוחה טובה ועם חצות חזרה למלון המפנק שלנו באזור שדה התעופה, מוכנים לטיסה ארצה למחרת.

תם ולא נשלם (ואי אפשר לסיים את הודו לעולם)
שוב תודה גדולה לחבורת הרוכבים הנהדרת שיצאה איתי להרפתקה הזו!

קישור לפרטים על המסעות אופנועים להודו

תמונות היום הראשון לרכיבה - הודו אופנועים

תמונות היום השני לרכיבה - הודו אופנועים

תמונות היום השלישי לרכיבה - הודו אופנועים

תמונות היום הרביעי לרכיבה - הודו אופנועים

תמונות היום החמישי לרכיבה - הודו אופנועים

סיור עירוני לה - הודו מסע אופנועים

סיור עירוני דלהי - הודו מסע אופנועים