כשקאדילק שלפה אס - מבחן דרכים לקאדילק אסקלייד

(צילום: אבי כחלון)


בכל פעם שביקרתי ביבשת המוזהבת הסתכלתי בהערצה על האוניות הגדולות, המתאימות ככפפה לארץ הענקית הזאת. כאשר חנייה היא בעיה זניחה, מחירי דלק זולים והמרחקים גדולים, טוב שיש עם מה לשייט בנינוחות.

ואכן היצרנים המקומיים בוחרים שמות גדולים ומעוררי השראה כמו ארמדה, יוקון, סבארבן, קולוראדו ועוד, לאותן מפלצות זוללות אספלט. כבר זמן שאני לוטש עיניים וחולם להניח את ידיי על אחד האקסזמפלרים הללו.

בגילי המתקדם ישנם רכבים ספורים המעוררים את דמיוני. זה יכול בשל מנוע עוצמתי, יכולות שטח קיצוניות, מחיר מופרע ומוגזם, או כאלו ששמם לבד לוקח אותי אל מחוזות אחרים. והנה, לקח קצת זמן, והקדילאק אסקלייד הגדול שודרג ועשה עליה, ומגיע אלי לסוף שבוע משותף.

לפי מידותיו: 5.38 באורך, שני מטר רוחב ו-1.94 בגובה (לפני הגבהה), ברור כי מדובר כאן בנכס נדל"ני מתנייד.

לחשוב שיש אנשים בעולם שמתגוררים בבית קטן מזה. ועכשיו לך תמצא חניה בגבעתיים לרכב המגודל הזה.

ומה זה הדבר הזה? אומר כל מי שרואה אותו מבחוץ, מתקרב, בודק וממשש, ואז משנפתחת הדלת (הקדמית, האחורית או זו של תא המטען), אתה חוזר ואומר את אותו הדבר פעם אחר פעם. מה זה הדבר הזה?

ומה זה? כי זה לא דומה לשום דבר שאתה מכיר. ובוא נאמר שכבר ראינו בחיים דבר או שניים.

מהחניון אני יוצא לאט לאט, מנסה ללמוד ולהכיר את הרכב בתנועה. מעודי לא הייתי נהג משאית, אבל כן נהגתי בטנקים, לכן, אני יודע להתנהל עם משהו שגדול מכל סביבתו ודורש הסתגלות.

ברור כי מי ששם מיליון שקלים על כלי רכב זכאי לקבל את הטוב ביותר.

ואכן, רשימת התוספות והאבזור ארוכה כמו אורכו הפיזי, וממלאת את כל שלושת אלפי הליטרים פלוס, של נפחו. לא הספקנו לתדלק, אמר לי זה שמסר לי את הרכב. תמצא תחנה בהקדם.

בדרכי אספתי את זאב, חבר ותיק שהמתין ליד ביתו לרכב. "איפה אתה?" הוא התקשר בדאגה לפני שמשהו גדול הטיל עליו צל.

"מה זה הדבר הזה?" הוא אמר ברגע שפתח את הדלת "מזל ששמו פה מדרגה נשלפת", המשיך ואמר את מה שאני כבר יודע. התיישב, והסתכל בפליאה על כל מה שנמצא בחלל הנוסעים.

"לא אמרת שאתה מגיע עם אוטובוס", הוא אמר, ואני אמרתי, "נכון, לא באתי עם אוטובוס".

זה ששבעה נוסעים ישבו כאן ברווחה ובנוחות לא הופך את האסקלייד לאוטובוס, בסך הכל כלי רכב מקובל באמריקה.
שמעתי שיש תחנת דלק טובה באשדוד, אמרתי לו, אמרו לי שצריך לתדלק. למה שלא ניסע לשם?

על הכביש המהיר אין צורך בשמונה צילינדרים, קבעו המהנדסים שבנו את הרכב הזה, אפשר אפילו לנתק שישה מהם ועדיין האסקלייד יפליג בשקט לדרכו. אבל אם לרגע יזוז איזה וריד במוחו של הנהג, שישלח פקודה למוח, שיפעיל את רגל ימין, או אז ישמע ממעמקי חרטום הספינה קול רעם עמוק שאי אפשר לטעות בו. מנוע V8 אשר ניפחו 6200 סמ"ק, ישאג שאגה שלא שומעים כמותה במרחבי הסוואנה האספלטית והספינה תפתח מבער שיזיז את 2.6 טון (לא כולל נהג רעב ונוסע מפוחד), ורק כל היתושים הללו בפחיות הקטנטנות שלהם ינסו להפריע לתנועה הזורמת של הטנק האמריקאי.
באשדוד שמתי לב לפתע כי נורת הדלק זוהרת, ומודיעה על צימאון הרכב לנוזל מאובנים.

80 ליטרים נכנסו כאילו אין מחר וקיבעו את הטווח העומד לרשותי ל-450 ק"מ. ברור לי כי אם אנהג באחריות ובעדינות נתון זה ישתפר במהלך היומיים הקרובים בהם נשהה יחדיו.

נסיעה כזאת נותנת לנו קדימון ורמז עבה לעומד לקרות בטיול הגדול שאערוך למחרת היום.

אבי, חבר אחר, מצטרף אלי בבוקר. זוגתו שמביאה אותו אל מקום המפגש שלנו, יוצאת מרכבה האמריקאי (שעכשיו יראה בעיניה זערורי), מקיפה את הרכב ואומרת ספק שואלת – מה זה הד...נו, אתם כבר יודעים. הדבר הזה.

גם הוא, שכבר רגיל לרכבים שאני מביא ולטיולים שאנחנו יוצאים אליהם יחדיו, לא מפסיק להתפעל, מכל מה שלא מוכר, ורק דבר אחד מעיב לדעת שנינו על השלמות והוא צבע העיצוב הפנימי בגוון חום קוניאק, שפחות עושה לנו את זה (באולם התצוגה ניצב דגם בריפוד בהיר מהמם, לטעמי).

בין שני המושבים הקדמיים יש תא אחסון גדול עם אפשרות קירור. "תא מקורר" קוראים לזה במפרט הרכב, אבל, כל מי שאוהב שיש לו שתיה קרה, ממש קרה, במהלך טיול או נסיעה ארוכה, שידע כי באסקלייד חשבו בדיוק עליו וכזה הוא המקרר (בין 5 מעלות למינוס 5).

תוך דקות הוא מגיע לרמות קור קיצוניות ופחית או בקבוק שיהיו בו ליותר ממספר דקות יקבלו צינון משובח.

יושבי השורה השנייה נהנים ממסכים אישיים אותם הם יכולים לחבר בכבל מיוחד (מסופק עם הרכב), שמשקף את מכשיר הטלפון על המסך הגדול, במקום לבהות במסך הטלפון הקטן. שני המסכים יכולים לראות את אותו טלפון או לחבר כל מכשיר למסך נפרד.

היות ולא יצא לי לשבת באף מושב שאינו מושב הנהג, אני רק יכול לדמיין את הסיטואציה. יצאנו לדרכנו לחפש הרפתקאות שיתאימו למוביל...

נבי יהודה

כמה פעמים חלפתי בכביש 918, ואמרתי לעצמי, מה זה הדבר הזה? (נשמע מוכר?), לכן היום קבעתי לברר אחת ולתמיד את מקור השם ומהו המקום הזה.

כביש צר יורד ימינה על גדת נחל חרמון, אשר לצדו חונים רכבים ליד שבילים הנכנסים אל תוך הצמחייה, אבל אנחנו ממשיכים עם הכביש.

בקצה הדרך גדר, שמודיעה כי כאן שטח פרטי. זהו אתר דרוזי קדוש ואין להיכנס אליו עם לבוש קצר.

מיהו נבי יהודה? קבר נבי יהודה (קרוי גם נבי הודא או נבי יהודא) הוא מבנה המזוהה על ידי העדה הדרוזית עם מקום קבורתו של יהודה בן יעקב. האתר מקודש גם למוסלמים ולעלווים.

זה שמנעו מאיתנו להיכנס לאתר לא מונע מאיתנו להמשיך סביב גדר המתחם, ולהמשיך על דרך עפר צרה העוברת בין מטעי עצים אל גבעה קטנה עליה ניצב מצפה אורי אילן.

"... בין ה-8 ל-9 לדצמבר בשנת 1954 יצא כוח משלב של לוחמי גולני וצנחנים לפעילות בשטח סוריה – החלפת סוללה במתקן האזנה סמוך לתל עזזיאת. הפעילות נקראה מבצע צרצר. הפעילות השתבשה כשהכוח התגלה ולאחר קרב קצר הלוחמים נכנעו ונלקחו בשבי. התחילה הם נלקחו לכלא קוניטרה ולאחר מכן הועברו לכלא אל מאזה בדמשק ושם עברו עינויים פיזיים ופסיכולוגיים קשים. ב-13/1/1855 בלילה התאבד אורי אילן בכלאו לאחר שהיה בטוח שכל חבריו לכוח נהרגו והוא עתיד להיות מוצא להורג. כשגופתו הוחזרה לארץ נמצאו בין אצבעות רגליו פתקים עליהם הוא ניקב את האותיות של המילים "לא בגדתי"..."

למידע נוסף על אורי אילן ראו אתר "נלך"

מנקודה זו גם מתחיל "שביל אורי אילן", ומאוחר יותר נגיע אל קצהו האחר.

בינתיים, כיוון שחם מאוד, אנחנו מסתמכים על חוכמת ההמונים, חוזרים אל כביש הגישה וסמוך לחנייה הראשונה בה חונים רכבים אחרים, אנחנו עוצרים ויורדים אל קו המים.

היתרון של המקום הוא במרחק הקצר (2-3 דקות הליכה) בין הרכב למים.

כאן, במקום שבמפה של גוגל נקרא "נקודת הצינור בבניאס", יש אזור מוצל, רדוד, עם זרימת מים חזקה.

המים קרים מאוד, והפער בין החוץ למים גורם להם להיות קרים מאוד אבל הכרחיים לא פחות.

צינור מים עבה שנכנס אל תוך הזרם מבחוץ, מחדיר לערוץ מים חמים הנשאבים ממעמקי האדמה במרחק 3 ק"מ מכאן, מה שגורם לפינה אחת להיות גם עמוקה יחסית וגם נעימה יותר.

מכיוון שזה המקום הרחוק ביותר מהכביש, הוא גם זה הכי פחות עמוס מבקרים.

בחנייה הראשונה ליד הכביש, היכן שיש יותר רכבים, הכניסה אל ערוץ הנחל עוברת בתוך ג'ונגל עבות ונעים וגם השטח הנקי מעצים גדול יותר ומאפשר ליותר אנשים לבלות כאן. לשמחתנו לא נצפה לכלוך וטינופת במקום.

דילגנו משם בחזרה אל כביש 918 לשדה נחמיה.

האמת, רציתי להגיע אל טיילת מפגש שלושת הנחלים וכשנכנסתי אל תוך הקיבוץ, נסעתי צמוד לגדר עד למקום בו יש פתח ושביל המוביל אל בריכת הקיבוץ. אבל, אין צורך להגיע לבריכה היות ומיד לאחר שחוצים את הגשר מעל נחל דן העובר למטה, פונים ימינה וצועדים בשביל העובר בין העצים עד לרחבת דשא, ממנה ניתן לרדת אל הנחל הצונן העובר כאן.

המים רדודים כחצי מטר עומק, אבל עם הזרם ניתן פשוט לשכב על הגב ולתת לזרם לסחוף, כיף גדול.

הרחבה הגדולה מאפשרת להרבה אנשים להיות כאן מבלי לחוש צפיפות, ואפשר לפקנק בכיף ובנוחות.

גם כאן נקי ומסודר. שתי טבילות עוד לא יהיו אלו שיעשו לנו את היום, אנחנו צריכים הרבה יותר מזה. גם האסקלייד רוצה להראות לנו שהוא מסוגל ליותר מהובלת אנשים בפנאן שלהם.

ציר הנפט

על מנת להגיע ליעד הבא נסעתי על כביש 99 העולה לרמת הגולן. בפניה למצפה גולני (תל פאח'ר) פניתי ימינה ועל ציר הנפט שנמתח כסרגל נסענו עד שנפתחת בגדר פניה שמאלה. זהו קצהו השני של שביל אורי אילן שפגשנו מוקדם יותר.

כאן הדרך כבר הופכת קשה יותר לעבירות ונדרש רכב גבוה, קשוח וחזק. האסקלייד מצדו מביא גם נוחות יוצאת דופן, ולמרות שיש כאן מצב אוטומטי שהרכב מחליט איזו הנעה טובה יותר, ניתן גם לבחור הנעה על 2 גלגלים או על ארבעתם גם יחד.

בשביל הצר הזה (רוחב של רכב אחד במרביתו), צריך לנסוע לאט, ולבחון כל התקדמות. במקומות בהם נדרש, רצוי שמכוון קרקעי יוביל בבטחה למניעת נזקים.

השביל מוביל אל שרידיו של כפר סורי, שבתחתית הערוץ הצמוד לכפר נמצא מעיין בשם עין פית.

עין פית

השארנו את הקדילאק בחניה בין בתי הכפר וירדנו רגלית אל הערוץ.

כאן נמצא מאהל של מישהו שנלחם על הזכות לשמר את המקום הזה בטרם יהפוך לעוד מתקן אימונים צה"לי. בשעה זו של היום התאספו כאן מספר אנשים שאחד מהם מנגן על עוד, ובאווירה הסוריאליסטית נוצר חיבור מעניין בין דרוזים וישראלים.

המעיין עצמו קטנטן ולא משכנע טבילה, אבל מכיוון ולא הייתי כאן מעולם אני שמח על חדוות הגילוי.

עין פית הוא נקודת חמד בשיפולי רמת הגולן, בלב שרידי כפר עלווי שנכבש במלחמת ששת הימים.

"...המעיין נמצא באפיק נחל פרע, והוא נובע בכל עונות השנה. מימיו זורמים לתוך בריכה עמוקה עד גובה המותן במים קרירים בתוך מבנה קשתי המזמין את האורחים אליו. המעיין נמצא בלב אזור נעים של עצי אקליפטוס, תאנה ושיחי פטל מתוקים (בקיץ). כ-50 מטר דרומית למעיין נמצא מבנה ראש הכפר שכיום הוא מט ליפול, וממנו ניתן ליהנות מתצפית מרהיבה לעבר עמק החולה ומקורות הירדן..." (מתוך אתר טיולי).

אלו שכאן אמרו לנו כי הדרך ממנה הגענו היא הקלה והקצרה יותר, על כן שבנו על עקבותינו וחזרנו כפי שנכנסנו.

הבטחתי לאורח שלי הפתעה מענגת בהמשך היום ולא שהייתי בטוח שזה יצליח, אבל אם לא ננסה, איך נדע?

כיוונתי את האסקלייד להעפיל אל מג'דל שאמס, ומשם אל ברכת רם. על צד אחד של האגם המצטמק (תופעה מוכרת באזור) יש מתחם צימרים, ולידם מגרש חנייה גדול על משטח עפר.

תתקשר 052-2545441 אמר לי מישהו שירד מסירה קטנה, יבואו לאסוף אתכם.

התקשרתי, שאלו אם הזמנו מקום וכמה אנחנו, ותוך דקות ראינו סירה קטנטנה מתקרבת למזח רעוע שניצב על המים, מתחת למתחם הצימרים.

המזח ממנו מגיעים לקפה הצף

בלב ברכת רם ניצב במבוק פארק - בית קפה מיוחד וייחודי.

כאשר מגיעים אליו (פתוח רק בקיץ, עד נובמבר), מקבלים תפריט קליל ואין שום דבר שיכול להרוס אווירה כזאת כיפית ונעימה. בירה לשנינו ומגש גבינות קשות מצוינות, באו לנו הכי טוב שאפשר.

כאן ועכשיו אפשר להתחיל לסכם את החוויה הגדולה. הפעם אתייחס בכמה מילים על "החריגים" (אלו שלא מדברים עליהם באופן רגיל אבל חייבים לומר עליהם משהו).

מערכת ראיית הלילה זקוקה לחשיכה מוחלטת ולא כזאת שמייצרת עיר מוארת, אבל עובדת להפליא.

השאלה היא האם זה שמגיע עם הרכב למילואים, יכול לבקש שישובץ למארבים עם הרכב (כאילו, לא יראו אותו בכלל).

מצלמה קידמית בלילה, (לא מצלמת לילה) על לוח השעונים

מערכת סיוע בחניה - עם הגודל המפלצתי הזה המערכת השחילה את המפלץ ביעילות, בעדינות ובקלילות אל מקום החניה המיועד, כפי שלא נתקלתי כדוגמתה באף רכב, גם כאלו שעולים הרבה יותר.

רמקולים - בואו נדבר על החוויה האלחושית המטורפת שמייצרים 36 הרמקולים המפוזרים בחלל העצום. כאשר בוחרים במוזיקה צלולה, חלקיקי הסאונד מתפזרים לתדרים וערוצים שממש לא מחייבת נסיעה לשום מקום, אלא למצוא מקום נעים, מתחת לאיזה עץ גדול, או חוף אגם ופשוט לצלול לתוך הצלילים.
פסיכי במובן החיובי של המילה.

לא מומלץ לקחת איתך משביתי שמחות כאלו שיעדיפו לקשקש פוליטיקה, או זוטות מחייהם במקום ליהנות מהחוויה. ושלא נשכח חלילה את המיקרופונים המאפשרים שיחה שקטה בין השורות. גם זה שיבחר לשבת בשורה השלישית יוכל לנהל שיחה נינוחה עם דרי השורה הקדמית, ביזארי על גבול הבלתי אפשרי.

בירידה מרמת הגולן, כשהשמש שולחת קרניים ארוכות וכתומות של שעות אחר הצהריים המאוחרות, מגיע shine on your crazy diamond האלמותי של הפינק פלויד, ולוקח את הנסיעה שלנו ככרכרה רתומה למלאכי שאול. סובבתי את כפתור הווליום חזק ימינה, עולה במדרגות סולם העוצמה, נותן ל-36 הרמקולים לסחרר לנו את הרגע, במתקפת צלילים אופפת, שמעולם לא נשמעה חדה וצלולה כל כך.

חוויה מהפנטת של עשרים דקות בקירוב, ומאז שום דבר כבר לא דומה למה ששמענו קודם לכן.

ולבסוף, ביני לבין עצמי העליתי את השאלה המתבקשת, מי הוא זה הקונה את הקדילאק אסקלייד?

ברור שדרישת הסף היא זה שיתרת הזכות שלו בבנק מאשרת לו את ההוצאה. יתרה זו אמורה כמובן לכסות גם את ההוצאות הנלוות המתבקשות, כמו ביטוח ותחנת דלק שנותנת מחירי מבצע.

שלישית, כדאי מאוד שלרוכש המאושר תהיה חנייה מתאימה, כי כאמור, לא פשוט ולא מובן.

רביעית, האם הצורך היומי דורש שימושיות כזאת, הבאה לידי ביטוי בגמיאת מרחקים בנוחות מקסימלית.

אבל אני, מ'כפת לי משאלות כאלו, היות ומערכת היחסים שלנו הסתיימה בטרם אתרגל לכל הטוב הזה, ואשכנע את זוגתי למשכן את עתיד ילדנו תמורת הלונה פארק המוטורי הזה.

על קרקע המציאות הנמוכה והלחה לכל השאלות הללו יש תשובות יותר קלות, ובלב שלם אני יכול לומר כי מי שיכול ורוצה, אני איתו בהחלטתו, כי אם כבר מחליטים לא להיות הגיוניים, הכי הגיוני זה לעשות את זה בגדול, ואם בגדול, אז הכי גדול.

ואם מישהו עוד מנסה לבנות תיאוריות פסיכולוגיות שיתאימו לאמונתו, אני מציע לו להזמין נסיעת מבחן שתעשה לו חישוב מסלול מחדש, בעיקר למצוא את הדרך למימון העונג הזה, כי מה זה הדבר הזה אם לא האושר המושלם?

קאדילק אסקלייד Cadillac Escalade

רמת גימור: PREMIUM LUXURY PLATINUM .

מנוע: V8 בנפח 6.2 ליטר.

הספק: 420 כ"ס.

מומנט: 63.6 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:6.5 ק"מ/ליטר.

מחיר: 955,051 ₪ (כולל אגרה).