מבחן דרכים למשאית / מדינה

אני אוהב משאיות. אוהב כלי רכב באופן כללי, אבל נהנה במיוחד ממשאיות. משהו בגודל, באתגר, באקזוטיות (לא פוגש אותן מקרוב ביומיום), משהו שמסייע לי לזכור את אבי ולהתגעגע אליו. לכן אני מתענג מכל הזדמנות שנקרית בפני לנהוג במשאית מכל סוג ובכל מצב. לכן שמחתי במיוחד על ההזדמנויות שנקרו בפני להשתתף במאמץ הלאומי לסייע לכל הזקוק לסיוע ולעשות זאת במשאית.

כולנו מתנדבים

המלחמה בה אנו נמצאים העלתה לשיא את הערבות ההדדית המופגנת מצד כל שכבות האוכלוסיה. מכל עבר נשמעות קריאות לסיוע לכל הנזקק לסיוע. הקריאות נענות על ידי גברים, נשים וטף שמגישים את הסיוע בלב שלם ונפש חפצה. גם המגזר העסקי נרתם במלוא כוחו ומגיש כל מיני סוגי סיוע. "מבחן הדרכים" המופיע לפניכם הוא תוצר של שת"פ מבורך בין המעסיקה שלי – חברת "המזרח", יבואנית לנד רובר ויגואר – שתרמה אותי, לבין חברת UTI, יבואנית משאיות איסוזו, שתרמה לפעילות משאית סומו 10 טונות מקסימה במיוחד.

התהליך מתחיל בארגון מקסים זה או אחר, אשר מארגן חבילות כאלה או אחרות. למשל מצרכי מזון יבש למקלטים בצפון, או ערכות חוסן עם הפעלות לילדים בדרום. אותם מקסימים פונים לארגון אחר שבאחריותו ההובלה, חברת משאיות תורמת משאית וכך נתפרת משימת סיוע.

מחמם את הלב לראות חבורת אנשי הייטק מעמיסה מאות ארגזים על משאית. משמח במיוחד לראות מתנדבים מזן אחד פורקים את המשאית כאן, מתנדבים מזן אחר פורקים שם. הלב עולץ על ההרגשה שפועלים, זזים, עושים ועל ההכרה שכולן וכולם, מתנדבות ומתנדבים, פועלים יחד למען כולם.

בדרך צפונה

פעם ראשונה בחיים שיוצא לי לאסוף משאית מושכרת. תדריך קצר ואני מתחיל ללמוד את מידות הרכב. יוצא מהמתקן המרהיב של UTI ומייד נכנס למגרש חניה סמוך כדי להתאמן במיקום גלגלים ומידות כלי הרכב. אני צריך רק לנהוג. העוזרת לימיני הרבה יותר עסוקה. היא אחראית על המוזיקה, על הביטחון בעזרת אפליקציית פיקוד העורף ועל הבטיחות בעזרת תזכורת תדירה "אבא, אתה נוהג באוטו גדול. שים לב." שצצה בכל צומת, מעבר נתיב, או סתם כך בדרך.

כמעט הרגשנו בטיול שנתי, אבל מצומת כברי והלאה רואים המון צבא, מחסומים, מאהלים מאולתרים ותותחים. צוות המתנדבים של גרנות הגליל פורק את חצי המשאית ביעילות והעוזרת מעיפה מבט באפליקציה ורואה לראשונה בחייה זמן התראה "מיידי". אחרי מסע של זכרונות וקצת פחד לאורך כביש הצפון (בכל זאת, מטרה גדולה לחוליות הנ"ט של חיזבאללה) אנחנו מגיעים למירון וגם שם, חבורה של מתנדבים פורקת את המשאית ביעילות. הפעם עם זמן התראה מפנק במיוחד – 30 שניות.

רגע לפני שהאיסוזו הגיבורה ריקה, נכנסת המשימה הבאה ואנחנו נוסעים לטירת הכרמל ומעמיסים את האיסוזו בכמות מרשימה של תיקים, אשר נרכשו על ידי חמ"ל כלשהו מחברת "שורש", אשר עסוקה במלוא הקיטור בייצור ציוד לחיילינו הגיבורים. בתל אביב פגשנו חבורה של הייטקיסטים בשנות העשרים לחייהם, אשר זנחו את עולם הסייבר והפכו לחמ"ל ציוד במשרה מלאה, אשר מצייד גיבורים מכל הסוגים והמינים. עוד שאפו.

משאית שמרגישה כמו פרייבט

המחמאה הטובה ביותר שמגיעה למשאית היא "כמו פרייבט". איסוזו סומו זוכה בה בהליכה ותוך הענקת הרגשה טובה במיוחד, בד בבד עם ליטוף אגו לנהג שמגיע מכיוון פרייבט. שדה ראיה מעולה לכל הכיוונים, קבינה נוחה ומרווחת ותפעול חלק ונעים של המכונה הגדולה והכבדה הם רוב הסיפור. המשכו במנוע חזק ויכולת תמרון של קיה פיקנטו. שאר המחמאות הן לגיר האוטומטי. גיר רובוטי חד מצמדי שפועל פשוט נפלא ומסביר היטב למה נהגים רבים בוחרים בפורמט הזה ובדגם הזה.

מבט קטן מסביב, שינוי דיסקט במוח ("אתה נוהג באוטו גדול"), אימון מידות קצר ואני מרגיש כאילו נולדתי על ההגה של האוטו הזה. עדיין דרוך, אבל רמת הלחץ יורדת ואני מתחיל להנות מכל רגע. אפילו הפקקים של איילון לא מרתיעים אותי. החניון המרווח של עזריאלי שרונה הופך לתרגיל מספק במיוחד של תמרון "אוטו גדול" וזירה למפגש עם אנשים מקסימים במיוחד.

מתי נאכל פיצה?

הסיבוב דרומה נעשה בתנאים שונים. המשאית כבר מרגישה כמו מכר ותיק, המוזיקה מתנגנת היטב בקבינה (תודה לעוזרת) וגם החושך והגשם לא מפחיתים את הביטחון בכלי הרכב. עוברים את קריית גת ומימיננו מופע אורקולי של מיירט כיפת ברזל. נזכרים שאנחנו במלחמה ורואים באפליקצייה המון אזורים בארץ באזעקה ורק אצלנו שמח בקבינה.

חבורה מקסימה של מתנדבים (שחיכו לנו המון זמן. סליחה.) פורקת את המשאית בנתיבות. מסבירים לנו שהגיבו לבקשת סיוע בקבוצת ווצאפ שהוקמה למטרות כאלה. "צריך מטרנה וקילו אורז" יכול להופיע בקבוצה ותוך דקות ספורות מגיע הכיתוב "טופל". החברה הישראלית במיטבה, פשוט מרגש.

צמד מתנדבות וילדים גיבורים במיוחד פורקים את שאר המשאית באשקלון ואנחנו מתפנים לדאוג לרעב הפרטי שלנו. רגע לפני סגירה וצמד פיצות של "פארינו" הנהדרת מחוסלות במהירות בקבינה, במגרש החניה של החוף באשדוד.

משאית נהדרת, מדינה נהדרת

כן, נהניתי במיוחד מהנהיגה ב"כמו פרייבט" של איסוזו. תודה רבה UTI. נהניתי הרבה יותר לפגוש נשים, גברים וטף שעסוקים בלעשות טוב לאחרים ולתמוך במי שזקוק בתקופה מורכבת במיוחד. יש לנו ארץ נהדרת. באחריות!