האריה החדש - פיג'ו 408 פאסטבק

לאחר חודשי השבתה, שהגיעו מכפיה ומרצון, ומכיוון שבנמלים ממתינים עשרות אלפי רכבים מיותמים שמחפשים בעלים, ראיתי לנכון לחזור לסוג של שגרה מתונה.

נתחיל בקטנה ולאט לאט נגביר את הקצב

כאשר הגעתי אל אולם התצוגה של היבואן בגן שורק, שמתי לב כי אין רכב הדגמה באולם. לשאלתי הוסבר לי כי כל המלאי שהובא, נגמר, ולך תדע מתי יהיה משלוח חדש, לכן על מנת לסייע לאלו שנותרו עם תאוותם בידם, התכנסתי לכבודם וביקשתי לבחון את האריה החדש למשפחת ה-400 המיתולוגית של פיג'ו, זאת שבימים עברו הייתה "הטויוטה קורולה" האולטימטיבית, (יעני הרכב הנפוץ ביותר והמתאים למרבית הצרכים של מרבית האנשים).

המלכה האם המיתולוגית

מכיוון שחלפו כארבעה חודשים מיום ההשקה, דפדפתי לאחור בזמן כדי להיזכר מה נאמר אודותיה ביום ההשקה.

ה-408 החדש מגיע ממשפחה בעלת יחוס ארוך שנים. למי שאינו יודע חברת פיז'ו הוקמה ב-1,810 כחברה ליצור מכונות קפה ומטחנות פלפל ומלחיות. החברה יצרה דגמים אייקונים לאורך דורות.

היסטוריה של הצלחות

כל דגמי החברה נשענו על שלושה ערכים עבור הלקוחות. שהם: קסם, רגש ומצוינות. הלוגו החדש שהוצג עם הרכב, מסמל את העבר ההווה והעתיד, והוא המשך הלוגו משנות ה 60.

האריה השואג גדל ומראה את העוצמה והחוזק של המותג, שהוא מחלוצי תחום הרכב העולמי. המגן, שנמצא מאחורי ראש האריה, מציין את חוסנו של המותג.

הלוגו החדש מעביר מסר של מותג מודרני אסרטיבי, איכותי ועל זמני.

סדרה 400 של היצרן התאפיינה ביצור דגמים רבים ומוצלחים כמו למשל דגם 404 שמכר הכי הרבה מהסדרה.

ביום ההשקה עמדה באולם דוגמנית הדורה בצבע טורקיז-כחלחל יפהפה (יש שישה צבעים לבחירה) ולטעמי האישי, זהו הצבע המבליט ביותר את העיצוב המוקפד והמיוחד של ה-408 החדשה.

היפה והחיה

אלו קווים שגם מושכים את העין וגם משדרים סוג של עוצמה דינמית שתיקח אותך להרפתקה. ומי מאיתנו לא אוהב ריגושים וחוויות נעימות?
הקו המנחה שהוביל את היצרן הוא בעיצוב נוחות. ואת הנוחות פוגשים בשלל מקומות ברכב.

ראשית והבולט ביותר כמובן, הם מושבי העור המעוצבים, נוקשים למגע ונוחים מאוד ממגע ראשון, אך מוזר כי אינם חשמליים.

הספסל האחורי מרווח דיו לגבוהי קומה, לצערי לא הצלחתי להביא שלושה אורחים שיעידו על מידת הצפיפות, אבל לשניים לא יחסר מקום. מרווח סרנים של 279 ס"מ מבטיח זאת, ומקיים נאמנה.

אותה נוחות באה לידי ביטוי גם בעיצוב הקונסולה המרכזית הנמצאת בין המושבים הקדמיים. היא חפה מכפתורים מיותרים או כאלו שמעמיסים יותר מידי על הנהג, והעיצוב הנקי דווקא משתלב באלגנטיות בקו הכללי של העיצוב הפנימי שהוא נאה, אם כי לטעמי האישי ניתן היה להוסיף נקודות צבע לקדרות של כל השחור הכהה, בלילה, תאורת אווירה צבעונית ששזורה בקווים דקים בדלתות, מוסיפה את המתבקש.

לשמחתי, אני פוגש כאן הגה אליפסי שמנמן, שזכור לטוב מדגמים אחרים שבחנתי בעבר, וזה כבר סימן טוב.

ולמה טוב? כי כאשר מגיעים לפניה חדה או אפילו לסיבוב פרסה (ברמזור למשל), נוכחים לדעת כמה קוטר הסיבוב קטן, וכמה ההגה הזה מדויק וחד, ומעביר את מלוא האינפורמציה לנהג.

מיקום ההגה ביחס ללוח המכוונים קצת לא הגיוני, בלשון המעטה, שכן חלקו מסתיר את לוח השעונים הצר והקטן, יחסית.

אני, נוהג להוריד את ההגה כמה שיותר למטה, ועדיין חלקו העליון עלול להסתיר חלק מלוח המכוונים.

גבוהים וארוכים ממני שיעדיפו להרים את מוט ההגה כלפי מעלה יגלו שלוח המכוונים מוסתר בחלקו.

התרגלנו בעידן של מסכי תצוגה שמתחרים בגודלם בטלוויזיות הביתיות, לקבל כאלו ברכבים (בעיקר החשמליים, ובעיקר בדגמים המגיעים מסין), וגם בסעיף זה היצרן האירופאי לא התקדם טיפה קדימה.

הקונסולה הצפה

מסך המולטימדיה נאה אך גם הוא אינו גדול דיו, ובמצב שילוב נסיעה לאחור, תצוגת המצלמה קטנה ממסך הטלפון שלי, וזה מעניק את הציון של מספיק בקושי.

הנדסת האנוש לא פסחה על מיקום מתג ההתנעה שהוזז ממקומו הטבעי לטובת חוגת תפעול המזגן, אשר זהה לו בגודל, ואילו ההתנעה הורדה נמוך יותר על אותו ציר אנכי ממש מתחתיו על הקונסולה המרכזית. אני מניח כי רוכש הפיג'ו הזאת יסתגל במהרה, שלא כמו הבוחן המדלג בין רכבים.

אנדרואיד אוטו אלחוטי, מתחבר מייד, וזה רבותיי, נוח ומתבקש כבר ממזמן, וטוב שיש את זה כאן. הכבל יישאר להטענה בלבד. ואם כבר נגענו בהטענות, יושבי הספסל האחורי ייהנו משתי נקודות חיבור C-TYPE

אלו שיושבים מקדימה ייהנו משקע C-TYPE קדמי, ושקע 12 וולט, ועוד שקע בתא בין המושבים וכמובן גם משטח טעינה אלחוטי. אבל ברשימת האבזור נקבעה נעילה חיצונית במגע רק דרך דלת הנהג. למה? ככה.

העיצוב החיצוני של ה-408 הזאת מושך את העין בקוויו המרשימים, ומעניק לרכב "אפקט הגעה" מכבד. כל השאר יגידו לך האוהדים, הוא רק בונוס.

ה-408 הזאת מגיעה לישראל בגרסת מנוע בנזין 1.2 ל' טורבו, אחת בלבד.

מנוע זה (שנמצא בדגמי אחרים של היצרן סטלנטיס) מפיק הספק של 130 כוחות סוס, ומומנט של 23.4 קג"מ.

לאחר שמיצינו את המפרט הטכני הדומם, אפשר לצאת לדרך ולראות האם מומשו כאן כל ההבטחות, והאם נולד כפיר חדש שיגדל למלך הג'ונגל.

לי תואם רכב הדגמה בצבע כהה, (זוכרים שאהבתי את הטורקיז?), לחצתי (הפעם בכפתור הנכון) להתנעה ויצאתי מחניון היבואן לאסוף חוויות.

ל-408 קל ונוח (חזרנו עוד פעם להדגיש את הנקודה) להסתגל תוך דקות ספורות.

היא מאותן מכוניות שמתיידדות איתך מהרגע הראשון, ואתה חש איתה בנוח. (שוב).

קשה לשים את האצבע מה בדיוק קורה שם, אבל הסך הכול הכללי משדר לך נינוחות לא מפתיעה, שכן ליצרן יש מסורת ארוכה ומוניטין מוכח בתחום.

הרכב נוסע בשקט, לא מפתיע, לא דוחף, לא מזרז אותך בטורי סל"ד גבוה שתלחץ יותר, ולא מנסה להוכיח לך שהוא משהו אחר.

הכול באיזי, בביטחון וברוגע

בדרך כלל, כפי שלמשל קורה בכל פעם שמקבלים רכב שכור בחו"ל, הדקות הראשונות ברכב חדש ולא מוכר לוקחות את הנהג למחוזות של הססנות וחוסר ביטחון, ולוקח זמן להתרגל ולהסתגל, אבל כאן כל התהליך הזה נמשך הרבה פחות זמן והרבה יותר קל.

תכננתי לעצמי יום ארוך שיש בו יותר לא נודע מהנודע, וכאשר חלקים מהמדינה מנועים מהגעה בצפון ובדרום, נותרו חלקים בהם ניתן לטייל לכלל אסקפיזם מוחלט, ולו לכמה שעות.

השילוב הזה בין שבת בחודש דצמבר ליום שמשי, מוציא את המוני העם לשאוף טבע, וטבעי הוא הדבר כי מי שיוצא, רוצה להגיע לאותם מקומות אליהם אתה מתכוון להגיע. (אלא אם קמת ממש מוקדם, וכבשת את פינת הצלהספסליםהמנגלהדשא הכי הכי בפארק הרצוי).

על הכביש המהיר, קיבעתי כהרגלי את בקרת המהירות האדפטיבית המצוינת ברף החוקי העליון, את המוזיקה בחרתי הפעם להביא מאי שם בארץ השפלה הרגועה מתמיד, אף אחד לא בא איתי היום כדי לפטפט איתי על אותן דעות פוליטיות, או על מה נכון או לא נכון לעשות לנסראללה וסינואר (גם זה בד"כ אותה דעה), ועל כן אני יכול לעשות כל דבר שיעלה על רוחי, ואם אטעה בדרך ובשיקול הדעת רק אני אדע מזה, והפדיחות הפעם לא יתגלגלו אל הרשתות החברתיות.

בצומת זיכרון פניתי ימינה אל כביש 67 הנוסע מזרחה, ובמחלף אליקים פניתי ימינה, לכיוון רמות מנשה. (כביש 673).

אלוהי הגוגל יעץ לי להיכנס אל ישוב נאה בשם עין העמק, הנמצא בשכנות לאתר הראשון אליו התכוונתי להגיע לראשונה בחיי.

השער במקום היה פתוח כמזמין כל אורח, ברוח הימים הללו ניצב בשער שומר חמוש שמוודא מי מגיע ומי חוזר.

הסתמכתי על עצתו של מקומי שנראה לי אחד שיודע, (שהסתכל אגב בבוז קל על ה-408 היפה, ואמר לי "עם הרכב הזה לא תעבור פה", כאילו הוא לא בדק שעומד לרשותי מרווח גחון מכובד של טנק פאנצ'ר גרמני מימי מלחמת העולם), הוא יעץ לי לצאת בחזרה לכביש הראשי.

לאור המלצתו יצאתי מהישוב השלו, ומכביש 672 פניתי שמאלה אל דרך כורכר כבוש שהמשכה אספלט ישן (עביר לכל רכב), עד למקום בו נגמר האספלט והמשכה דרכי עפר.

למרות שיכולתי להמשיך, ה-408 הייתה צולחת את הדרך מבלי למצמץ, אבל אם אפשר לחלץ קצת עצמות ולנשום אוויר נקי, אז למה לא?

את רחשי הברחשים והציפורים שברו אגזוזים רעשניים של טרקטורונים שהיצרן שלהם לא היה מזהה עקב שכבות הבוץ שכיסו כל חלקיק.

ה-408 נשארה לשמור על שולי השביל, ואני חדרתי בין שיחים קוצניים בשביל כבוש אל שלולית מים נאה העונה לשם עין ריחנייה.

עין ריחנייה

"... בחלקו העליון והפחות מתוייר של נחל השופט שברמת מנשה תוכלו למצוא את עין ריחניה. כאן יש שתי נקודות עניין: הראשונה היא בריכה גדולה – עין ריחניה שהיא הנביעה עצמה, מעיין שכבה הנובע מקרקעית הברכה, לא רחוק מכאן ישנם שרידי טחנת קמח. המעיין הוא בית גידול למאות מינים של צמחים שונים ובעלי חיים שנמצאים בסכנת הכחדה כמו הטריטון, שחריר הנחלים, סרטן הנחלים ועוד.

בשל חשיבותה האקולוגי של הבריכה הכניסה אליה אסורה. לציד הבריכה יש דק עץ ולא מעט שיחי פטל למי מכם שאוהב ללקט ולאכול... הנקודה השנייה שנמצאת במרחק של כ 500 מטרים הליכה צפונה מכאן על השביל הכחול היא מפלי עין ריחניה. כאשר תלכו על שביל העפר המתאים לנסיעה על ג’יפים שימו לב כי הכניסה למפלים היא דרך פרצה בקנה סוף לכן תהיו מרוכזים ואל תפספסו. אחרי שתכנסו בפרצה תוכלו לראות את המפלים – מדובר על סדרה של כמה מפלים שנשפכים ישירות אל תוך בריכה קטנה וצלולה. המקום מוצל כך שהוא מתאים בצורה מושלמת לימים החמים של הקיץ..."

קישור לאתר הממליץ

הסתמכתי על ההמלצה הכתובה ומהמעיין צעדתי בערך עשר דקות, באוויר הנעים, אל אותה פרצה בין הקנים שנמצאים בערוץ הנחל.

מפלי ריחנייה

מפלים אלו חבויים מן העין, בקיץ זה מקום שלא רוצים לזוז ממנו, ויתרון המקום למי שמגיע לכאן והמקום אינו עמוס, הוא במבנה המפלים הנראה כמדרגות, ובהן אפשר לשבת עד חלוף החום.

המשך הדרך מוביל אל כביש 6953 היפהפה היורד מקיבוץ דליה אל כביש 66, עם פיתוליו ועיקוליו, כאן מצאתי את הזמן להחליק עם אצבעי, על בורר מצבי הנהיגה, ולעבור למצב ספורט, זה לא שפרארי עצבנית תתפרץ לפתע מתוך מכסה המנוע, אבל משהו נמרץ יותר הופך את המקטע הזה ליותר כיפי ומענג מאשר נסיעה במצב אקו החסכוני.

אולי אלו המתלים, אולי משהו בהיגוי, אך החוויה בהחלט שווה את הסטת המתג, כל עוד הכביש ריק מתנועה.

קראתי לאחרונה ברשתות כי נחל השופט נפתח לאחר שיפוץ וחידוש, וזו לטעמי סיבה מספיק טובה לקחת עצמי ולראות כמה אוכל להיות חלק מהמון מטיילי השבת, ואכן, גם כביש גישה חדש ונוח, וגם המוני המונים.

עצרתי היכן שההמון עצר, ואם הם מודעים למשהו שאני לא, הרי שזה הזמן לבדוק על מה ולמה,

לא ככה?

ומה מתברר?

ההמון לפעמים כמו המון, הולך כעדר על פי השמועה, והעבודות כולן טרם הסתיימו, ואין גישה אל הנחל (ואל חניון חרובים שם מחנים את הרכב) עם רכב, והיכן שההמון עוצר, מתחילה דרך לא קלה בהליכה רגלית אל הנחל, ובכלל עדיף שנמתין עד האביב הקרוב, אז בתקווה יסתיימו העבודות.

מישהו חכם אמר פעם, כי אם דלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת במקומה, ועל מנת לא להישאר מאוכזב, התחלתי לנסוע עם הכבישים המתפתלים בתוך יער פארק רמת מנשה. ככול שהעמקתי אל תוך היער, כך הלכו והתמעטו האנשים (שכפי הנראה התייאשו מסגירת הגישה לנחל), עד כי הסתובבתי כמעט לבדי.

הדרכים הצרות עוברות בתוך חורש נעים ויפה, וכל פינה ופנייה הוציאה מפי קריאות התלהבות.

במרומי ההר בחרתי לפנות אל הדרך היורדת ממנו ונקראת דרך נוף הר גחר. זוהי דרך יפה ומיוחדת, ומסתיימת בכניסה לפארק, ליד הדוכן של "פיתה דרוזית".

בדרך למטה נשקף מלוא הנוף של עמק יזרעאל, ומטוסי קרב הממריאים ונוחתים בבסיס הסמוך.

יום טיול לא יהיה שלם ללא ביקור במעיין שטרם הכרתי, או בטבילה ראויה (אם ניתן), על כן חיפשתי במפות מה אני יכול למצוא בסביבה, ואכן זו שעל הניווט שולחת אותי לחפש את עין עזי (או עינות ניסנית).

את הרכב השארתי לחנות בתחנת הדלק בכניסה למושב היוגב, ולפי המלצת אתר עמוד ענן חיפשתי את המתואר שם.

"...מעיין/באר בתוך מבנה קטן צמוד לעצי תאנה (נצפים מהכביש).

ההגעה דרך כביש הגישה ליוגב בערך 100 מטר מתחנת הדלק, פונים שמאלה צמוד למטעים... במקום יש סולם ברזל ישן ניצב נטוי וחבלים שעוזרים להיכנס..."

בחרתי ללכת צמוד לכביש 66 לכיוון צפון, וחיפשתי פרצה בין עצי תאנה, אשר רק בחיפוש מדוקדק מצאתי את האתר.

מראה המים העכורים, עומקם, הגישה הבעייתית, וזה שהגעתי לכאן לבדי, לא עשו לי את החשק להיכנס לטבילה. יתכן ולו היינו בקיץ החם אולי הייתי חושב אחרת.

בדרך חזרה הלכתי בדרך המומלצת בעמוד ענן, דרך העפר מלאה בוץ עמוק של אחרי גשמים, ולא מומלצת למעבר רכב.

(מי שמחפש צרות ימצא אותן כאן בקלות, בבוץ העמוק).

במהלך סוף השבוע נסעתי כ-550 ק"מ, המכסים מגוון דרכים בהן הרכב התנסה.

אחרי נהיגות רבות ברכבים חשמליים בהם טווח הנסיעה מהווה פקטור משמעותי לכל נסיעה, מתגלה כאן מיכל דלק ענק המאפשר נסיעה סביב 750 ק"מ בין תדלוקים.

כבר כמעט שכחנו איך זה להיכנס לרכב ולנסוע בלי חששות בכלל.

צריכת הדלק שהשגתי עמדה על 14.7 ליטר לכל ק"מ, וזו צריכה לא רעה בכלל בהתחשב במנוע הצנום, אשר מעיד על יכולותיו להביא את הנוסעים במהירות וביעילות (ולא לשכוח את הנוחות), מבלי לוותר על משהו מכל אלה בדרך.

וזה לא ברור מאליו אף פעם.

רוכשי ה-408 יגיעו בשל החיצוניות הנאה, המוניטין והרצון לנסוע במשהו שונה, וכאשר ייווכחו להכיר את כל המעלות, יוכלו להסיק כי זוהי קניה בטוחה.

האם ה-408 תהיה יורשת ראויה לאבותיה המיתולוגיים?

יש לה את כל הדרוש לכך.

פיג'ו 408 פאסטבק

מנוע 1.2 ל' טורבו.
הספק 130 כ"ס.
מומנט 23.4 קג"מ.
מחיר 169,000 שח.

הדגם החשמלי אמור להגיע במחצית הראשונה של 2024