טיפת מזל - מבחן דרכים ריינג' רובר וולאר

מבוא מתחייב

כל המתואר ומסופר להלן לא בא על מנת לפאר ולרומם את עצמי, ולקצור מחמאות (למרות שכמובן לא יזיק), והסבר מפורט והכרחי מופיע בסוף הכתבה.

כאשר החלטתי לחזור לשגרת מבחני דרכים אחרי חודשי השבתה, היה לי ברור כי יש משימה שאני חייב לעשות אחרת, וחיכיתי לרכב המתאים למשימה.

זה היה חייב להיות רכב ממחלקת הפרמיום, לא פחות.

גדול, מרווח, מהיר, נוח, ואם יש לו אופציה לבלוע בורות וללעוס דרכי עפר, על אחת כמה וכמה, ולכן כאשר התקשרו לתאם לי את רינג' רובר וולאר ידעתי כי המוביל הגיע.

ומי שמכיר את המשפט שאומר כי כאשר התלמיד מוכן יגיע המורה, יודע איך הרגשתי.

לשמחתי הכפולה והמכופלת תואם עבורי דגם הפלאג-אין החזק, והיוקרתי ביותר במשפחה.

630,000 שקלים ארוזים במעטפת מכובדת שתהלום את האירוע.

מי ומהו דגם זה?

ריינג' רובר וולאר (Velar) הוא רכב פנאי יוקרתי המגיע מבית עם מורשת ידועה בתחום רכבי השטח.
ויהיה הקורא ההדיוט שישאל מה ההבדל בין ריינג' רובר ללנד רובר - ולהלן ההסבר:

השם וולאר VELAR נולד בשנת 1969 כאשר יצרנית הרכב הבריטית לנד רובר בחנה דגם חדש ולא רצתה לגלות פרטים לנהגים שיתקלו בו במקרה. האותיות נגזרו מהשם LAND ROVER והספיקו לבניית השם וולאר. אגב, פירוש השם הוא כיסוי או הסוואה בלטינית.

ריינג' רובר וולאר נבחר לתת מענה לקהל לקוחות שעד כה לא היו דגמים עבורו תחת מותג ריינג' רובר.

ריינג' רובר הינו תת מותג בחברה, הפונה לפלח העליון של רכבי היוקרה - בקריצה מסוימת לעולמות השטח. ועל כן, ריינג' רובר וולאר מציג עיצוב יוצא דופן. הוא חלק, נקי, אלגנטי ומרשים בכל גרסה. אבל, אל תצפה כאן לרכב שטח טוחן סלעים קשוח, אלא לרכב אלגנטי שידע לצלוח דרכי עפר מורכבות עם חול, שלג, בוץ וכיוצ"ב, ובא לתת מענה להרפתקנים חובבים, נקרא להם כך, כאלו שרוצים לרדת מהכביש אבל לא ללכת על הקצה.

לא בוץ שמהווה איום

בישראל, ריינג' רובר וולאר מוצע עם מגוון גרסאות, הכוללות שישה מנועים לבחירה וארבע רמות אבזור שונות.

תא הנוסעים מציג חומרים באיכות גבוהה, ותחושת יוקרה עוטפת את הנכנס כבר ממבט ומגע ראשוני.

אחד מעמיתי ציין בסקירתו כי ככל שרכב יקר ויוקרתי כך יהיו בו פחות כפתורים פיזיים, ויותר נגיעות של עידון, מחשבה, וטכנולוגיה.

ואכן, מרגע שנפתחת הדלת, נכנסים אל פתחו של סלון מהודר מהזן הנעים ומסביר הפנים.

כאשר אתה פוגש סטייל יוקרתי אתה יודע בדיוק כי זהו הדבר האמיתי.

במרכז הקונסולה המרכזית והמעוצבת למשעי, נובטת ידית הילוכים רבועה וקצרה.

כל המידע ופעולות השליטה ברכב ובמערכותיו נעשות על מסך גדול, ברור ופונקציונלי.

נדרשות כמה דקות של תרגול לזכור היכן מכוונים את כל בקרות הבטיחות (למשל), ומה מפעיל את המזגן.

האנדרואיד אוטו (או אפל קאר), מתממשק עדיין בחיבור חוטי (עם נקודת חיבור בתא שבין המושבים הקדמיים), ורמת הלאקצ'רי הזאת הייתה מתבקשת גם תצוגה עילית.

אבל, זה לטעמי החסרונות היחידים שמצאתי במבט ראשוני.

כפתור ההתנעה נחבא מימין להגה, במקום פחות שגרתי, ומרגע הלחיצה עליו מתעורר הרכב לחיים שקטים.

מכיוון שלרשותי הועמד רכב הפלאג אין היבריד, זה שיש לו סוללה חשמלית, אשר יכולה על פי היצרן למשוך עד טווח 65 ק"מ, ונציג היבואן אמר כי בפועל הטווח קצר יותר, החלטתי כאחד שיש בבעלותו רכב פלאג אין, לראות מי צודק. (ספויילר, שניהם טועים, ובגדול!!!).

גרסת הפלאג אין מונעת כאמור משילוב מנוע חשמלי ומנוע בנזין בנפח 2 ל', והספקו המשולב עומד על 404 כ"ס, ובמומנט מכובד מאד של 64 קג"מ.

נתונים אלו מבהירים כי מעבר לפן היוקרתי אני (כנראה) גם הולך ממש ליהנות פה, אם רק אמצא היכן.

ולאחר שסקרתי את ההיסטוריה והמפרט של הרכב העומד לרשותי הגיע העת לצאת איתו לדרכים.

לבקשתי, תיאמו עבורי את מסירת הרכב בסוף יום עבודה על מנת שיעמדו לרשותי יומיים מלאים, ואני אסיר תודה לחברת המזרח יבואנית לנד רובר על ההתחשבות והנכונות.

שירותי הצבאי בעבר כלוחם שנזקק לשירותי הסעה ביציאות הביתה (ובחזרה), ממקומות נידחים שרק הצבא יכול (ויודע) להמציא (ביר תמדה בסיני, חושניה ברמת הגולן, ועוד כאלו), יודע עד כמה הרצון להגיע הביתה, ולמצות כל דקה אפשרית עם היקרים לנו, ומה וכמה צריך לעשות כאשר עומדות לרשות החייל שעות בודדות בהן הוא צריך גם לבקר, גם לאכול, גם לפגוש את מי שרוצים, וכמובן גם זמן למקלחת נורמלית ושינה בתוך הסדינים הריחניים של אמא.

על כן ידעתי להוקיר כל רכב מזדמן שקירב אותי למטרה, ולו למרחק צומת אחד, והיות וכך, החלטתי לתת לחיילים הלוחמים שלנו היום צ'ופר מהסרטים וטרמפ מהחלומות.

מכל יעד, לכל יעד, כאשר הרכב מגיע ברמת פינוק ויוקרה, ומזווד מראש בכל טוב.

שוקולדים, חטיפים, סוכריות, קרמבו

מה תשתו? יש הכל

לצורך עמידה ביעד מילאתי את חללו בשוקולדים וממתקים, חטיפים ועוגיות, בצידנית בתוך ערימת קוביות קרח נחו בקבוקי מים, קולה זירו וקולה לאמיצים, משקה אנרגיה ואפילו בירה למי שיחפוץ. גם כיריים להכנת קפה (אם נזדקק) צירפתי, ורק חיפשתי מלאכים להובלה.

לא חסר מקום למטען

באפליקציית הוואטספ ניתן למצוא קבוצות שהתארגנו לסיוע, תרומות והסעות מכל סוג, ועל כן פרסמתי בקבוצה שכזאת את נכונותי לאסוף חיילים שצריכים להגיע לאן שהו, מבלי לציין יעדים, והיו מי שלא קלטו את הקונספט.

הראשון שאתגר אותי היה גיא, מיד אליהו.

גיא מהשריון ויעקב מסיירת הנח"ל

הוא שאל אם אוכל לאסוף אותו בבוקר, ולקחת לנחל עוז, בשמחה עניתי, ניפגש בשמונה, אצלך.

כמה דקות אחריו ראיתי מסר שהפנה חייל בודד בשם יעקב, שחיפש דרך להגיע מחולון עד שעה 11 לשדה תימן.

פניתי אליו ושאלתי אם נוכל לאסוף אותו מתחנת הרכבת בחולון (וואלה יש דבר כזה, אפילו שתיים לשם הדיוק), ונעשה עיקוף קטנטן בדרך.

התברר כי לגיא ולי יש כמה מכנים משותפים, כמו השירות באותה חטיבה ועם אותו טנק, וכבר אמר מישהו בעבר שהחוויות הכי משמעותיות שאדם יכול לבקש יהיו סביב טנקים, יעקב שהצטרף בהמשך, עלה לארץ מצרפת, הוא משרת בסיירת הנח"ל, ושיתף בחוויותיו כחייל בודד שהגיע בעקבות האידיאל, ונקלע למלחמה שרק חיזקה את תחושת השייכות וההחלטה לחיות כאן.

מצומת יד מרדכי, החסום דרומה לכיוון עזה, פונים שמאלה לכביש 34 ומרגישים מיד אחרת.

יש כרגע הרבה פחות תנועה מהרגיל, הכביש מחוספס מנסיעת הטנקים עליו בשביעי לאוקטובר, ולא עוזרים המתלים המשובחים שמעבירים את הרטט אל חלל הנוסעים.

כביש 232 עליו התבצעו מעשי רצח רבים, נפתח שוב לתנועה, וכל העדויות שניתן היה לסלק מהדרך כבר לא שם, אך פה ושם יש עצים שרופים, או בור חרוך שמתחילים לספר את שאירע.

בכניסה לכפר עזה עצרתי לרגע, ואת האוויר החריד גל הדף חזק מאד וקול פיצוץ עוצמתי.

וולקאם טו דה שואו חשבתי לעצמי, ונזכרתי כי ביהדות מאמינים כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים.

(חשוב להאמין במשהו, לפעמים).

החיים מסביב כרגע הם בעיקרם תנועת רכבים צבאיים, ומעט אזרחיים, ושקט המופר מקולות רועמים.

לפתע הודעה בטלפון, טליה שואלת אם אפשר לתפוס איתי טרמפ צפונה.

כמה צפונה? אני שואל, אזור המרכז יהיה לי מספיק היא עונה, לאן את צריכה? אני מקשה, והיא עונה בביישנות (כנראה) אזור חיפה. מה זה אזור חיפה? אני שב ומתעמק, טבעון היא עונה.

טליה מהתותחנים

סגור לך, אני משיב, תמתיני ואאסוף אותך בהמשך.

אני לא יודע מה הרגיש כל אחד מהם, אבל מהיכרותי אני בטוח שיש איזו תחושת הקלה נעימה שבאה עם הידיעה כי הפעם מגיעים הביתה בקלות ובמהירות.

את כל אחד מאלו שאספתי, צילמתי בכניסתו לרכב (אחרי שביקשתי את רשותו כמובן) כדי לראות את תגובתו למראה שלל הפינוקים הממתינים לו.

לפעמים נאלצתי ממש להתחנן שידגמו שוקולד או חטיף אחר, למראה קופסת הקרמבו לא הייתי צריך להתעקש. יש דברים שמוכרים את עצמם מעצמם.

לאורחים שלי הסברתי כי לצורך החוויה אני בוחר בתחנת רדיו המשדרת מסינגפור שירי כריסמס, להשלמת האסקפיזם, ועדיף לעיתים לשמוע על פקקי תנועה במקום אחר בעולם ולהתנחם שאלו הם צרות של אחרים.

המוזיקה הרכה, מתנגנת דרך מערכת סאונד משובחת ביותר (מבית Meridian, הרי לא יזרקו כאן סתם מותג לא מוכר, נכון?), וכאשר התפרץ שיר מוכר שדרש זאת העליתי את חוגת הווליום מעלה, על מנת להעצים את ההנאה.

את טליה, לוחמת תותחנים אספתי בכניסה לקיבוץ רעים, ליד סוללות תותחים המפוזרות בשטח, וחיש מהר התברר לי כי אין אמת בקשר בין תותחים למוזות.

טליה, שבדיוק סיימה שירות סדיר בתחילת המלחמה, עברה לשרת במילואים באותו תפקיד ובאותו מקום, ומכיוון שהטרמפ הממוזל שלה נמתח למרחק 180 ק"מ, היה לנו הרבה זמן לשיחה מעניינת.

התברר כי היא גם מאוד מתעניינת מה יש מתחת למכסה המנוע, וגם אוהבת לטייל, ואת ההמלצות שלה על מקומות מעניינים סביב הבית שלה החלטתי לנצל במיידית, לאחר שאוריד אותה.

הבית שלה נמצא בכפר הנוער רמת הדסה בפאתי טבעון, פנימייה לנוער בסיכון השוכנת בלב אזור שלו ויפהפה.

לא הרחק מכאן סימנתי לעצמי מספר מעיינות לביקור, ונכון שקצת קריר עכשיו, אבל עדיף להכין את עצמנו לימים חמים יותר שנדע לאן לכוון ואם בכלל כדאי.

עין אורן/ עין חזין נבחר להיות הראשון שבהם.

"... עין חזין הוא מקווה מים, בריכת מים טבעית אשר מתמלאת במי גשמים באזור עמק יזרעאל. רבים שוגים וחושבים כי מדובר במעיין בגלל ריבוי ועומק המים. אך לעין חזין (עין אורן) אין נביעת מים המזינה אותו. עין חזין נמצא בין היישובים אלוני אבא ואלונים.

בריכת עין חזין מורכבת מ 2 חלקים: אחד גלוי לעין זוהי בריכה בצורת ריש בחלקה הצפוני כוללת מעבר צר שמוביל לקטע רחב ומרובע, הבריכה עמוקה מאוד בין 3-4 מטרים ורבים מנצלים זאת לקפיצה לתוכה.

החלק השני של הבריכה. חבוי ונסתר מן העין ונמצא מתחת לרמפה ממנה עומדים הרוחצים וקופצים פנימה לבריכה הצוננת. החלק הנסתר אינו מומלץ לכניסה גם כי הגישה אליו בעייתית , נראה פחות נקי וכן יש עליו צמחייה.

חלק מהבריכה מוקף באבני שפה וחלק במשטח עץ (מעיין פרקט) . מטיילים רבים מנצלים שטח זה לישיבה ואכילה. או לניגון בגיטרה ליד שטח המעיין או סתם לרבוץ בשמש לאחר רחצה הגונה..."

מתוך האתר בא לי לטייל

הדרך למקום היא דרך עפר שהגשמים האחרונים הותירו מספר מעברי מים בוציים, לא משהו שילחיץ את הגבר השרמנטי שאיתי.

כנראה יש מי שקורא את ההמלצות ומתייחס אליהן ברצינות, שכן, זוג שהגיע לשם לפני הצטייד בגיטרה, להשלמת החוויה הרומנטית.

אל המקום השני שבחרתי להגיע, הגוגל מנווט אותי אל שדה חיטה שהחל לצמוח בירוק זרחני, וכמה שהתאמצתי לא מצאתי את המעיין שנמצא לפי המפה ממש בלב השדה, מה שלא נראה לי הגיוני.

רק לאחר שהקפתי את כל השדה ורגע לפני ייאוש הרמתי את העיניים והמקום ניצב פשוט מולי.

"... באר אבא הינו מעיין עמוק במיוחד הנמצא בעמק יזרעאל, זהו מעיין בצורה של באר, הירידה אליו מתבצעת בעזרת סולם. המים מאוד מאוד עמוקים. ומאוד מאוד מרעננים. סמוך למעיין יש עץ אקליפטוס גבוה מאוד המצל על סביבת המעיין . והוא גם סימן ההיכר של המעיין.

לבאר אבא היסטוריה עתיקה, היא נחפרה לפני המון שנים ע"י גרמנים טמפלרים שהקימו מספר מושבות בישראל. הסמוכה לכאן היא אלוני אבא – יישוב שעד עצם היום הזה יש בו מבנים טמפלרים.

לא תאמינו אבל עומק הבאר מגיע ל כ- 15 מטרים שזה עמוק ביותר. המים אמנם אינם צלולים ונראים בצבע כהה אך הם נקיים מאוד והדבר נובע בגלל עומקם הרב והעץ שמשיר עליו לתוך הבאר..."

מתוך האתר בא לי לטייל

היציאה החוצה מהשטח מובילה כפי שמצוטט בתיאור מוביל לאלוני אבא, ומשם בחזרה למרכז לקראת יום המחר.

לשקע הטעינה הביתי שלי נדרשו כעשר שעות על מנת למלא את הסוללה המבטיחה טווח חשמלי של 56 ק"מ (או 65 ק"מ, תלוי את מי שואלים), אופי הנהיגה שלי הבוקר יאפשר לי לבדוק את הטווח האמיתי.

מיכל הדלק מלא, הסוללה כאמור גם היא מלאה, אי לכך הטווח המשולב העומד לרשותי הוא 668 ק"מ.

שנצא לדרך??

פתחתי את גג השמש עצום המידות, אספתי קרני שמש חמימות, מערכת המולטימדיה ניגנה מוזיקה צלולה ונעימה.

גג פנורמי עצום, מכניס הרבה אור ושמחה.

ואם כבר סטייל חשבתי לעצמי, אז שיהיה ככה.

ביום השני החלטתי כי אם מוחמד לא בא אל ההר, יבוא ההר אל מוחמד, ומכיוון שלא מצאתי כאלו שזקוקים להסעה, אסע דרומה ואחפש טרמפיסטים.

ובדיעבד מסתבר כי מחשבה אכן יוצרת מציאות.

בדרך אמרתי לעצמי, אעצור במקומות שהפכו לשם נרדף לכאלו המעוררים צמרמורת וזעם.

מילה אחת שיש בה כל כך הרבה

מיצג מסיבת נובה בחניון רעים הוא עדות אילמת כואבת וקורעת לב.

על עמודי ברזל מוצמדים פנים מחייכות של אנשים צעירים ויפים שנקטפו בשיא פריחתם.

פה מישהו שם זר קטן, ושם אחר הדליק נרות נשמה.

השקט המצמרר מופר כל הזמן בהדי ירי תותחים שמרעיד את האדמה, והלב גם יחד.

המבקר מרגיש את אותה תחושה של ביקור ביד ושם, רק בהבדל שכאן השמות והפנים הניבטות מהתמונות הצבעוניות מלאות החיים והחיוניות הם משלנו, מבני דורנו, והכאב חותך את הנשמה.

בקבוצת הוואטספ פרסמתי את מיקומי, ובעוד אני לוקח את הזמן, ומנסה להבין את הדיסוננס שבין יפי הטבע הדומם והזוועות שהתחוללו כאן, עם ציוץ ציפורים ורעם תותחים שלא מפסיקים לרגע, הטלפון שלי רוטט מהודעה נכנסת, ויונתן שואל אם אני עדיין בסביבה, ויכול לקחת אותו.

היכן אתה ולאן אתה צריך? שאלתי

אני בכניסה למושב ישע, הוא ענה, ואני צריך למודיעין.

זוכרים שהבטחתי לבדוק את הטווח האמיתי של הסוללה החשמלית?

מצב נסיעה חשמלי, חסכוני

מגבעתיים נסעתי במצב חסכוני ובשימוש בקרת השיוט האדפטיבית המעולה, במהירות קבועה של 90 קמ"ש, ללא עצירות למעט זו שבחניון רעים, ומשם המשכתי לאסוף את יונתן בישע.

עצרתי ברעים אחרי 87.7 ק"מ, ולרשותי עוד 39% סוללה שנתנו בסוף טווח חשמלי של 103 ק"מ

המרחק מגבעתיים עד ישע הוא כ-110 ק"מ. הטווח החשמלי שאני הצלחתי להפיק מהרכב עמד על 103 ק"מ!!!

יונתן מהתותחנים

יונתן, גם הוא מהתותחנים משרת במילואים תקופה ארוכה וקיבל חופשה קצרה בבית, נכנס לרכב ובטרם הספקתי להסביר לו את כל הקונספט עצרתי בצומת הבא ליד חן, לוחם מילואים מהצנחנים שרצה למרכז, וקיבל הסעה עד ביתו ברמת גן.

הנוסעים שלי התלהבו מההסברים שלי על המכניקה של המוביל המיוחד, הצלחתי גם להדגים להם מקצת מיכולות הרכב המופלא הזה, שמאיץ מ-90 קמ"ש אל הרחק מעבר בתחושת שיגור שדוחפת את הוולאר רחוק מהרינג' (מהטווח, למי שלא קולט את משחק המילים). זו לא מכה שמקבלים ברכב חשמלי חזק, אבל 404 סוסים יודעים לתת את השואו שלהם.

הוולאר הוא רכב סופר מפנק.

נוסע ברכות, משדר יוקרה בכל פינה ונראה מיליון דולר (למרות שעולה כמובן הרבה פחות).

מושבי העור הרך תומכים היכן שצריך, וכאשר קמים אחרי יום נהיגה ממושך, (מעל 450 ק"מ), ואף חלק בגוף לא צועק מכאבים, סימן כי מישהו עשה עבודתו נאמנה.

גם החיילים שאספתי סיפרו שהיה להם נוח. (הרבה יותר מהטנק, הנמ"ר או התומ"ת).

ברור כי זה שרוכש רכב במחיר שכזה (630,000 ₪ למי ששכח), העניין החסכוני פחות מטריד מן הסתם, אבל עצם הידיעה כי ניתן בנהיגה מתונה להגיע לצריכה מכובדת עשויה לתת לרוכש המאושר הרגשה טובה שהוא עשה משהו חיובי למען הכדור.

ואם בנימה חיובית עסקינן, נימה אישית לקינוח (ממש) של החוויה הכוללת.

ברור שיכולתי להתנדב להסיע כריכים מפה לשם, או לעזור לאלו שפונו מביתם בנסיעה חיונית (אולי בפעם אחרת), הפעם בחרתי להתמקד בלוחמים.

החיילים שלנו, הדור הזה, הנהנתן ואוהב הנוחות, כל כך ביישניים ומוקירי תודה, בקושי מוכנים לקבל שוקולד קטן בדרך, ולא רוצים להעמיס בדרישות, "רק אם אפשר עד ל...", הם יגידו בחצי התנצלות ממבוכה וביישנות, ולך ותסביר להם שאנחנו הם אלו שמוקירים להם תודה, ורוחשים להם כבוד, וזה לא מאמץ ולא מכביד, אלא בא מרצון טוב לנתינה מלאה.

פשוט מגיע להם.

לא מובן מאליו. לא לנו ולא להם.

תודה לכם: (הנציגים)

גיא לוחם שריון.

יעקב (הצרפתי) לוחם סיירת נח"ל.

טליה לוחמת התותחנים.

יונתן לוחם התותחנים.

חן לוחם הצנחנים.

הייתם לי לעונג.

על מה שאתם ועל מי שאתם, אנשים נפלאים של ארץ שעתידה לפניה. מי ייתן שתחזרו כולכם בשלום ובבטחה לביתכם, גם אם זה לא ברינג' רובר וולאר.

ושוב תודה לחברת המזרח שהעמידה לרשותי את הדגם היוקרתי הזה, ששימח מאד את החיילים שזכו לחוויה מיוחדת.

דצמבר 2023

ריינג' רובר וולאר

רמת גימור PHEV Dynamic SE

מנוע 2 ל' טורבו

הספק 404 כ"ס

מומנט 64 קג"מ

צריכת דלק (במבחן) 13.5 ק"מ/ל'

מחיר (רכב מבחן) 635,331 ש"ח. (כולל אגרה)