המימד השישי - מבחן דרכים יונדאי איוניק 6

*הערה: תיקון לינק לכל מי שהגיע לפה דרך הדיוור ורצה להגיע לטיול של שבת:

לפרטים על הטיול הקליקו כאן

חזון סביבה ירוקה בפיתוח כלי הרכב, עמד לנגד עיני מתכנני יונדאיי איוניק 6 שהגיעה בקיץ לישראל, בשימוש חומרים אקולוגיים להקטנת טביעת רגל פחמנית, וכך ניתן למצוא ברכב דלתות המכילות רכיבי שמן צמחיים, דשבורד העשוי מקני סוכר, ריפוד המושבים שנעשה מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, ושימוש בצמיגים ממוחזרים ליצירת פגושים.

ביקשתי לבחון את הגרסה אשר היצרן מצהיר כי ביכולתה לנסוע עד 614 ק"מ ארוכים בין טעינות, בזכות סוללה גדולה בנפח 77.4 קווט"ש.

נתון זה, ראוי שיבחן לעומק שכן טווח משמעותי שכזה מסיר את העוקץ לחלוטין מכל מי שהמילה "חרדת טווח" היא נר לרגליו.

ומדוע יצרנים מדגישים את המילה "עד"?

ראשית, הטווח משתנה בהתאם לאופי הנהיגה, מצב הדרכים והשפעות מזג האוויר, ומניסיון (ברכבים אחרים), הפערים בין נסיעה ללא מזגן במצב חסכוני לבין מצב ספורט עם מזגן במלוא העוצמה יכולים להגיע אף ל-70 עד 80 ק"מ הפרש. וזה לא מעט ברכבים חשמליים.

שנית, בשביל לא להתחייב, כי אם לא תעמוד במילה בטוח שיהיה מי שיגרור את היצרן לערכאות משפטיות לא נחוצות.

צריכת האנרגיה של הרכב משתמשת במינימום אנרגיה, ובעזרת תכנון נבון משיגים שיפורים נוספים כגון ספויילר אחורי כפול לשיפור נצילות, חישוקי הצמיגים בקוטר 18 אינצ' מאפשרים הגדלת טווח ב-70 ק"מ.

האיוניק 6 הינו רכב חדש באבולוציה של יונדאיי. הדגם ממשיך מסורת של יונדאיי, שממצבת עצמה בצמרת תעשיית הרכב. עד שנת 2030 בכוונת הקונצרן למכור מעל 3 מיליון רכבים חשמליים.

מי שכבר נחשף לדגמים אחרים של יונדאיי ימצא כאן קווי עיצוב דומים, חלל פנימי מעוצב ופונקציונלי, סביבת נהג נוחה, קונסולה צפה, דלת חלקה עם תא אחסון שקוף.

האיוניק 6 נאה מאד בחיצוניותה, ומושכת מבטים. זהו סוג עיצוב הבא עם אמירה דינמית, חדשנית ומודרנית, וברור מאד לזה שעתיד לרכוש אותה מה מביא אותו לשם.

ארבעה פיקסלים צבעוניים על ההגה משמשים פונקציות כמו, סטטוס טעינה, נסיעה אחורנית, וסוג נהיגה.

אבל, עיצוב זה בסופו של דבר זה עניין של טעם והעדפה, ובמשך כל המבחן תהיתי למשל למה בחר המעצב להוסיף מעין קרניים בפינות הדשבורד.

מה זה ולמה זה?

אין להן שום תכלית ושימושיות כלשהי.

בונוס חשוב המגיע עם הרכב הוא באפשרות לספק חשמל החוצה עם שקע ביתי. פנימי או חיצוני, כלומר, הרכב יכול לשמש כסוללה ניידת גדולה, אם צריך.

ואם בחשמל עסקינן, בדק הבוחן הפנסיונר של חברת החשמל, מה עומד לרשות הנוסעים ולהלן ממצאיו:

משטח טעינה אלחוטי ועוד 2 נקודות יו אס בי (C-TYPE) ויו אס בי "רגיל" לצורך חיבור טלפון למערכת המולטימדיה מקדימה (עם האפליקציה אנדרואיד אוטו/אפל קאר), ושתיים מאחור יספקו כל נוסע, ובנוסף שקע 12 וולט מסורתי, נמצא מתחת לקונסולה הצפה.

בסיס גלגלים נדיב של 295 ס"מ הופך את האיוניק לרכב מרווח במיוחד שעושה נפלאות ומעניק נוחות רבה בעיקר ליושבי השורה השנייה.

ריפוד המושבים הבהיר מכניס אור לחלל הנוסעים, גם כאשר אין גג שמש פנורמי מעל, וגם נותנת תחושת מרחב גדול.

ברור שלא ארד כאן לכל הרזולוציות המבדילות בין רמות הגימור, והרשימה גדולה ומפורטת כמו המחירים המתחילים ב-214,458 ש"ח, ומגיעים עד 295,458 ₪.

לקראת טיול השבת נכנסתי לתחנת הדלק במסובים, כאן נמצאת עמדת הטעינה המהירה בארץ.

משום מה קצב הטעינה עמד על 65 קווט"ש (במקום 360), וטעינה של 30% עד הפקק נמשכה כ-40 דקות.

יש לדעת כי מפתחי הסוללות ממליצים על טעינות בין 20%-80%, ומקובל לראות כי סוללה שמגיעה ל80%, קצב הטעינה שלה יורד עד לטעינה מלאה.

אלו שיש להם עמדה ביתית יכולים כמובן לשלוט ברמת הטעינה ומן הסתם עומד לרשותם בד"כ זמן רב יותר.

על המסך הגדול בבוקר, עומד לרשותנו טווח מוצהר של 525 ק"מ, נראה לאן נגיע אתו.

בימים גשומים יש התלבטות אם לצאת לטייל ולאן, ואם כבר התשובה חיובית, הרי שברור כי אין הרבה ברירות.

נטייל היכן שלא גשום, וכדי לעמוד ביעד נרד עד ים המלח, כנראה, ונראה מה נמצא בדרך.

בעליות לירושלים רוח חזקה מנשבת, ובעצירה הראשונה שבחרתי לעשות באנדרטת פורצי הדרך מסתבר כי קצת קריר.

ומדוע עצרתי כאן?

ברוח הימים הקימה קק"ל מיצג המוקדש לחטופים בעזה, ועצם היותנו כאן לבד, עם השקט והרוח העצימו את התחושות שהמיצג מייצר.

יאללה, שיחזרו כבר!

מתוך ויקיפדיה:

"... אנדרטת פורצי הדרך לירושלים היא אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. האנדרטה, השוכנת מול המושב שואבה מעל מחלף שורש, על גבעה במעלה שער הגיא, תוכננה על ידי הפסלת נעמי הנריק ונחנכה בשנת 1967... האנדרטה נראית כמזנקת מהגבעה לעבר ירושלים. מבסיס הבטון מזנקים מוטות מפלדת אל חלד המגיעים לאורך של 12 מטר ונשענים על קבוצת מוטות אנכיים נמוכים יותר. הם מסמלים את הפריצה לירושלים... מאחר שהאנדרטה נבנתה בטעות על שטח פרטי שהיה שייך לנציב העליון הרברט סמואל וליורשיו, ומאז שנת 2006 למשפחת שושני, אין מתאפשרת גישה מסודרת אל האנדרטה. בתחתית הגבעה נבנתה רחבת הנצחה, ממנה ניתן להגיע אל האנדרטה ב'שביל-עיזים' מפותל..."

אם אנחנו כבר בעניין אנדרטאות, שאלתי את האורח שנלווה אלי היום האם היה בזו המוקדשת לאסון התאומים (ונמצאת ממש בסמוך)?

תשובתו השלילית גרמה לי להפנות את הגה האיוניק ולכוונה אל פארק עמק ארזים, אל אנדרטת אסון התאומים.

מתוך ויקיפדיה:

"... בתוך מעגל גדול ניצב פסל גדול ממתכת. חלקו התחתון של האנדרטה נראה כקיר קורס ועליו 50 כוכבים כמספר מדינות ארצות הברית וחלקו העליון בצורת דגל ארצות הברית המתנופף אל על. גובה האנדרטה 9 מטרים ובבסיסה נמצא גוש מתכת שנלקח משלד הריסות מגדלי התאומים והועבר לישראל מטעם עיריית ניו יורק לשם שילובו בפסל. בשולי המעגל נמצאים לוחות מתכת ועליהם מוטבעים שמות 2,980 הנספים, בהם חמישה ישראלים.

האנדרטה נחנכה ב-12 בנובמבר 2009..."

העלייה המתונה (יחסית) אל הבירה גובה את מחירה בק"מ מהירים אשר יורדים מטווח הנסיעה, ואין קשר בינה לבין המרחק האמיתי.

אני בונה על הירידות של כביש 1 שיאחזרו חלק מאותה אנרגיה אבודה.

מזג האוויר הסגרירי אינו פוסח גם על חלק זה של הארץ, אומנם פחות קר ולא גשום, והטמפרטורות נושקות ל-27 מעלות, אבל רוח חזקה נושבת כל הזמן, ומי ים המלח נראים מקציפים מגלים נמוכים.

על כביש 90 אין כמעט תנועה, כך שניתן לקבע את מהירות הרכב בבקרת השיוט ולהנות מתנועה חלקה וחרישית.

אחד הפיצ'רים המותקנים כאן נמצא תדיר אצל האחיות ממותג ג'נסיס היוקרתי יותר, והוא רחש מוקלט של גשם, מים, ג'ונגל ועוד, לכאלה שמעדיפים זאת על פני מוזיקה הבוקעת ממערכת הסאונד האיכותית של BOSE.

אני בוחר במוזיקה משובחת, והצלילים הצלולים מנעימים לנו את הדרך.

מיד אחרי הכניסה לקיבוץ עין גדי, מצד שמאל יש כניסה לאתר בשם EIN GEDI CAMP LODGE או בעברית – חאן עין גדי.

זהו אתר נופש מיוחד לכאלו שרוצים חופשה מסוג אחר.

כאן במתחם ניתן לשכור אוהל משפחתי רבוע, או מתחם לאוהלים פרטיים, ואפילו בעלי קארוונים יכולים להגיע לכאן למתחם ייעודי, אבל את העין תופסים מספר רכבי וואן של פולקסווגאן צבעוניים שהוסבו ליחידת לינה זוגית.

לרשות הנופשים עומדים מקררים שיתופיים, מקלחות ושירותים ציבוריים, ובית קפה המציע מגוון ארוחות.

כל היחידות צופות אל נופו של ים המלח, והמחירים, כך נמסר לנו, מאפשרים נופש זול ושונה.

אבל, למעשה לא הגענו לכאן בגלל האתר החמוד הזה, ששווה עצירה גם לסתם קפה על הדרך, אלא אל הגן הבוטני של הקיבוץ.

מתוך האתר מסע אחר:

"... ב-1959 עלו ראשוני חברי עין-גדי לנקודת הקבע ב"פלאטו" – שטח פחות או יותר מישורי שלא היה בו אפילו צמח אחד לרפואה או לצל. גבעה סלעית צרובת שמש... הגן משתרע על פני למעלה ממאה דונמים, והוא למעשה (היחיד בעולם) שנטוע בתוך ישוב. בסמוך אליו נמצאת שמורת עין גדי הנהדרת והירוקה, וצבעי מדבר יהודה (צהוב) וים המלח (כחול) מוסיפים לקסמו. אפשר לטייל בגן באופן עצמאי, או בסיורים מודרכים בתיאום מראש. בגן ישנן כמה נקודות תצפית אל הנוף הנהדר שמסביב לקיבוץ...

מי שרוצה הסנפה של נירוונה, יכול למצוא את זה כאן, בשיטוט רגוע בשבילי הקיבוץ, או להגיע אל אחת הפינות הצופות אל ים המלח או נחל ערוגות, ולהתמסטל מהטבע, והשקט.

קקטוס כסא החותנת

הגענו לעין גדי עם טווח שנותר 344 ק"מ, כלומר נסענו על פי הרכב כ-180 ק"מ, בעוד שהמרחק האמיתי נמוך מזה והוא בסביבות 150 ק"מ.

דילגנו משם במסענו אל עוד נקודה בה אני עוצר תדיר, הפטריות של ים המלח. מביקור לביקור הנוף משתנה, יש כאן תהליכי בניה של מרכז כנסים עצום, ומלון חדש מוקם סמוך לשם.

חוף פטריות ים המלח

החוף עצמו עבר פיתוח כלשהו והופך לטיילת יפה, אבל אל הפטריות עצמן שפעם היו בעומק מותניו של אדם בוגר, ניתן היום להגיע בהליכה כשקו המים הוא בין הקרסול לברך, וגם הפטריות עצמן איבדו קצת מזוהרן וייחודיותן.

היום הסגרירי לא מושך היום לטבול במים, לכן החלטנו לחזור צפונה בדרך שונה מזו שממנה הגענו.

כביש 31 העולה מים המלח לערד הוא כביש ראוי לבחינת יכולות ספורטיביות עם הרכבים המתאימים, כל עוד התנועה לא מפריעה, או במילים אחרות אם אין תנועה.

מנוף האיתות מפעיל מצלמה צידית על לוח המכוונים

זה הזמן להעביר את מצב הנהיגה למצב ספורט, ואם חיכית לנהמה פראית בסגנון פרארי, שתפרוץ מאיזה אגזוז, אתה עלול להתאכזב שכן תחוש רק בעוצמת מומנט מתפרץ אשר מעיף את ה-6 בקלילות בשקט וללא מאמץ.

תצוגה עילית מול עיני הנהג

רגע בו מגיעים לרכב איטי ומעכב, מחכים לרגע בו הקו הרצוף שבין הנתיבים, הופך למקווקו על מנת להפעיל איתות קטן ובלחיצה עצבנית על דוושת הגז מתחילים ומסיימים עקיפה עוד בטרם הנעקף יספיק למצמץ.

אנשים הזקוקים להמחשה כיצד מרגישים כאשר מאתיים עשרים ושמונה סוסים עצבניים, בועטים במומנט של 35.6 קג"מ, מוזמנים לניסויי עקיפה בכביש 31.

(ואז מגיעה הארה מסוימת שאומרת, "אבל היי, יש גם גרסה בכירה יותר עם 325 כ"ס ו-61.6 קג"מ, ואם ככה מרגישים עם החלש שבין השניים, איך מרגישים עם החזק?").

איזה צבע עדיף?

אכן דילמה למי שצריך להתלבט.

הרכב מאפשר מהירות טעינה גבוהה מאד, עד 350 קווט"ש DC , לכן חיפשנו בדרכנו עמדה מספיק מהירה שתאושש אותנו קצת ותביא אותנו הביתה בבטחה.

47% אחוזי סוללה וקצת יותר מ-230 ק"מ טווח הראה מד המרחק בערד, ולמען השקט הנפשי עצרנו למילוי וחיזוק הסוללה של הרכב, בסמוך לפאב מוזה הצבעוני והשמח שמאפשר מילוי מצברים אנושיים באותו הזמן.

פאב מוזה, ערד

בשעה זו של היום, המקום הומה מטיילים, ג'יפאים, רוכבי אופנועים והמון ילדים מקומיים שמוצאים כאן אוכל לטעמם.

בזמן שסעדנו בפיש אנד צ'יפס נוספו לרכב עוד 200 ק"מ שיביאו אותנו בבטחה הביתה.

כ-500 ק"מ נסעתי עם האיוניק 6 במהלך סוף השבוע, ויש בהם כדי לספק שורות סיכום.

כאמור, מחירי הכניסה לדגם 6 מתחילים ב-214,000 ₪ ומגיעים במבחר אפשרויות אבזור להגיע עד 295,000 ₪.

האיוניק 6 מבטיח נראות ואלגנטיות, חדשנות וטכנולוגיות, ועומד בכל ההבטחות בכבוד.

האיוניק 6 מאפשרת התניידות מנותקת בתוך בועה נעימה, העוצמה של הרכב מגיעה מתוך השקט והביטחון שנגיע לכל מקום שנרצה.

הנסיעה חלקה ונעימה. אין הפתעות ואין חרדות, ואם היצרן מבטיח טווח שנשמע דמיוני, ובפועל נוסעים "רק" 500 ק"מ (פלוס מינוס), ואנחנו עדיין מתלוננים, כנראה שהגענו לנקודה ממנה ניתן להתלונן כשטוב מידי.

אגב, מי בדיוק נוסע מידי יום 500 ק"מ?

במצב ספורט התאוצות של ה-6 מרשימות וחלקות, אבל העברה למצב הזה מורידה מיידית 10% מטווח הנסיעה.

הפעלת מזגן, ודילוגים בין הטמפרטורות יורידו בהתאמה קילומטרים ניכרים מהטווח הגדול, מאידך, נסיעה רגועה ושקולה בשילוב כמובן עם בקרת השיוט יניבו נתונים קרובים לאלו של היצרן, ויתכן שבטווח הארוך אפילו יאפילו עליהן.(לחיוב).

אחריות לרכב 5 שנים, ולמערכת החשמלית 7 שנים.

יונדאיי איוניק 6

רמת אבזור LIMITED
מנוע חשמלי הספק 228 כ"ס
מומנט 35.6 קג"מ
צריכת חשמל (במבחן) 16.9 קווט"ש/ל-100 ק"מ (נתון מצויין)

מחיר (רכב מבחן) 260,458 ₪