סיכום מונטנגרו בטיול ג'יפים, יולי 2024

הנוף של מפרץ קוטור, בתחילת הטיול

באחד מימי שישי בחודש יולי הלוהט, יצאנו לטיסת לילה לעיר טיווט - עיירת חוף מרהיבה שזכתה לשם "הריביירה של מונטנגרו ". עיירה ציורית על חופו של מפרץ בוקה - הוא מפרץ קוטור, הגרסה המקומית של מונאקו, ומסתבר שלא בכדי.

שעת בוקר מוקדמת ואנחנו מגיעים לשדה תעופה קטן ביותר, שדה התעופה של טיווט, מהמטוס לפני הנחיתה רואים כמה מבנים, המטוס נעמד ליד המבנה המרכזי, משאית המדרגות הנעות מגיעה למטוס ואנחנו יורדים למסלול הנחיתה והולכים ברגל, כן ברגל, כמה עשרות מטרים למבנה לביקורת הדרכונים, חולפים בשניות על פני מסדרונות "הטרמינל" ואנחנו בחנייה החיצונית שם המתינו לנו 6 טויוטה לנד קרוזרים מצוחצחים חמישה מדגם 150 - ואחד דגם 120.

ספק הרכבים עובר עם הנהגים על מצב הרכבים, בירוקרטיה רגילה של השכרת רכב ועוזבים את טיווט (בה נבלה ביום האחרון למסע) לכיוון עיר הבירה של מונטנגרו היא: פודגוריצה.

חבל הבלקן

חבל הבלקן הוא השם ההיסטורי והגאוגרפי המתאר את דרום מזרח אירופה. שטחו של החבל 550,000 קמ"ר וחיים בו כ-53 מיליון תושבים. החבל נקרא על שמם של הרי הבלקן המשתרעים מגבול בולגריה וסרביה ועד הים השחור.

המדינות שכל שטחן ממוקם בחבל הבלקן הן: אלבניה, בולגריה, בוסניה והרצגובינה, קוסובו, מקדוניה הצפונית, ומונטנגרו. המדינות שנמצאות חלקית בחבל הבלקן הן: קרואטיה, יוון, איטליה, רומניה, סרביה, סלובניה, וטורקיה.

אי אפשר בלי offroad כבר ביום הראשון

היום השני לטיול ג'יפים

שיירת הג'יפים מגיעה לעיר הבירה פודגוריצה.
פודגוריצה היא עיר הבירה של מונטנגרו, והיתה כזאת עוד לפני הפירוד הרשמי, מזמן שמונטנגרו וסרביה החליטו להישאר בברית פדרלית לאחר פירוק יוגוסלביה. הברית הפדרלית הזאת הוקמה בשנת 2003 לשלוש שנים. כאשר חלפו שלוש השנים, השתיים החליטו להיפרד. העיר היתה לבירת מונטנגרו לאחר מלחמת העולם השניה, בשנת 1946, וקראו לה בשם טיטוגראד, על שם המנהיג הכריזמטי יוסף ברוז טיטו, שהנהיג את יוגוסלביה ביד רמה. בשנת 1992 הוחזר לה שמה הקודם – פודגוריצה.

תצפית על פודגוריצה

שיירת הג'יפים עוזבת במהרה את עיר הבירה לא לפני שנעצרים בסופר מרקט מקומי ומצטיידים לקראת הפיקניק המצפה לנו בצוהריים בשטח.

מתחילים בטיפוס בציר העולה צפונה לכיוון עיירת הסקי קלואשין ובדרך נעצרים לצידו של מצוק הצופה על פודגוריצה - אחלה מקום לתמונה קבוצתית.

היום, בניגוד ליום הראשון למסע, יום שבו גם היינו עייפים בשל טיסה שיצאה לפנות בוקר ומייד בנחיתה יצאנו לדרך, היום יש לנו כבר הרבה יותר שטח - טיפוס על צירים שפותחים בפנינו את יופיה של המדינה, את האופק הירוק וחלקו מצוקים גבוהים ואפורים, את השבילים הצרים, את המקומיים נהנים להם מצייד או סתם ליקוט של פטל או אוכמניות - ככה זה שאין לך חיזבאללה על הראש או מדינה כמו איראן שמציקה לך - אתה עסוק בקטיף אוכמניות...

ציר מדהים ביופיו ובלי שנשים לב כבר השעה 14:00. משחזרים מה קרה שלא שמנו לב ובכל זאת, נסענו בתוך גלויה, עצרנו לעצירת קפה טובה באחד היערות והזמן עובר מהר כשנהנים... מגיעים לשפת האגם, פורקים את הציוד, שולחנות כסאות, אוכל שרכשנו מבעוד מועד בפודגוריצה ומתחילים לבשל - בתפריט, שקשוקה ושלל סלטים עם לחמים טריים שאת חלקם נשנשנו בדרך.

קטי לקחה את הפיקוד על ניהול "המטבח". חילקה משימות ואלו שנותרו ללא תפקיד - פשוט הקדימו את הכניסה למים, לאגם שבלב ההרים.

בהמשך הדרך מהאגם המרענן, המשכנו במספר צירים עד שבשעת אחה"צ הגענו למלון מפנק במרכז העיירה הכ"כ מתויירת - קולאשין. שיירת הג'יפים חולפת במרכז העיירה, ילדים מאורגנים בקבוצה עם מרקידה לצלילי מוזיקה קצבים, מסביב שלל בתי קפה, בארים וחנויות מזכרות, עיירה מעט מנומנמת בשים לב לחודש יולי בניגוד לחודשי החורף בה העיירה תוססת.

קולאשין

עיירה הררית קטנה בצפון מזרח מונטנגרו, מתויירת מאוד בקיץ וגם בחורף מכיוון שהיא קרובה לאתרי הסקי שבאיזור.
בקיץ זו עיירה הררית נינוחה. אמנם אין הרבה מה לעשות או לראות בעיר עצמה, אבל היא מהווה את הבסיס האידיאלי ללילה או שניים כנקודת יציאה לאתרי הטבע וכדי ללמוד על והתרבות המסורתית של מונטנגרו. האזור שמסביב לקולאשין מדהים ביופיו ויש המון דרכים ליהנות מהטבע באמצעות שייט בנהרות, טיפוס צוקים, טיולי ג'יפים ועוד. קולאשין הייתה במקור עיירה מבוצרת, שנוסדה על ידי הטורקים העות'מאנים בשנת 1651. היא שימשה זירת הקרב העקוב מדם במונטנגרו, כאשר היא שוחררה מידי הטורקים בשנת 1878.

היום השלישי לטיול ג'יפים - סובב קולאשין

מסוג המסלולים שאי אפשר לתאר במילים - כזה שמה שצריך לעשות זה פשוט להסתכל על התמונות.
הפעם נסענו לביקור בפארק לאומי בשם Biogradska Gora - שיירת הג'יפים חונה בתור מרשים בכניסה לפארק בסמוך לאגם המדהים ואחרי מספר תמונות יוצאים לסיור רגלי של כ-3 ק"מ לערך - סיור עצמי בו התמונות תדברנה - פשוט מושלם. חלקנו, בהם אני, לא עמדנו בפני ההזמנה של האגם וקפצנו מים.

סיימנו את הסיור מסביב לאגם שבקצה השמורה, בחזרה לג'יפים נעצר לידינו דיפנדר, דגם ישן ובתוכו בחור ישראלי עם 2 מילדיו ואשתו האוסטרית ומבקשים להצטרף אלינו בהמשך הדרך כדי לא לנהוג לבד - אימצנו אותם בשמחה והתחלנו בטיפוס ב-13 הסרפנטינות שמעלים אותנו ממישור האגם לעבר הרכס למעלה שם נעצור לארוחת צוהריים בבקתה הנמצאת במרכז היער ושמגישה אוכל מסורתי. הטיפוס בסרפנטינות דורש דיוק רב, בוודאי כאשר יורדים רכבים (פגשנו רק 2 שירדו - מקומיים) ולרוב נדרשים גם כמה נסיעות ברוורס כדי לסיים את העיקול כמו שצריך.

חווית הבקתה לא איכזבה, שהינו במקום כשעה וחצי, רכשנו ריבבות מקומיות והמשכנו בדרכינו בנוף הפראי של השמורה.

שיירת הג'יפים בסרפנטינות של השמורה

מסוג הדברים שמילים לא יכולות לתאר

היום הרביעי לטיול ג'יפים

גם את היום הזה עשינו באיזור קולאשין - מזרחית למסלול שהיינו בו יום קודם לכן. תא השטח די דומה ולכן הנופים היו משגעים. זכינו לטיפוסים על צירים גבוהים כי באיזור הזה יש יותר קרבה להרים - במיוחד להר Konjic. שיירת הג'יפים נוסעת בצירי השטח של דרום/מזרח קולאשין - עוצרים להפסקת קפה בסמוך להר על נקודת תצפית מהממת וממשיכים לטייל בשטח. הדרך חזרה לקולאשין עוברת באחד מאתרי הסקי הגדולים - אתר ששמו 1600 Ski Center (אתרי הסקי באיזור ממוספרים וכמו את זה יש אתרי סקי נוספים כמו אתר 1450)

הפסקת קפה למרגלות Kojic

המשך המסלול - זה השלב שהתמונות תדברנה עד שהגענו, שוב, לקולאשין

כנסייה הצופה על קולאשין

טוב נו - גם התפנקנו קצת במלון

היום החמישי למסע

היום החמישי - היעד גשר נהר הטארה. קצת נתונים על הגשר: אורכו 365 מטר וגובהו מעל נהר טארה הוא 172 מטר. יש בו חמש קשתות שהגדולה ביותר אורכה 116 מטר. הגשר נבנה בתקופת ממלכת יוגוסלביה בשנים 1938–1940 כפי שכתוב בלוח המתכת בכניסה אליו. עם השלמתו הוא היה גשר הרכב הגדול ביותר באירופה.
נכון להיום אתר המושך אליו אלפים מהתיירים המגיעים לאיזור. היום ה-5 עובר בתא שטח בין משפחות נוודים, איכרים, ציידים ועוד. דרך מעט מטלטלת מבחינת נהיגה אבל חוויתית.

גשר נהר הטארה

קניון נהר הטארה

היום השישי למסע - החזרה לטיווט

שיירת הג'יפים עוזבת את איזור הטארה לכייון טייוט. הדרך עוברת דרך בודווה, עוד עיר שמושכת אליה אלפים מעשירי העולם - בדומה לטיווט.
שעת ערב ושיירת הג'יפים מגיע למרכז טיווט ממש סמוך למרינה ולטיילת הנמצאת לאורך החוף. בית המלון שנבחר שוכן ממש על קו החוף. בדיקה מהירה של נזקים לרכבים (היו ממש נזקים מינוריים), קבלת חדרים במלון - ארוחת ערב מפנקת ויוצאים לטייל החנויות (המאוד יקרה) של טיווט.

אחת הכנסיות בדרך לטיווט באמצע היער

היום האחרון למסע - יום של "בטן גב "

כאמור החזרנו את הרכבי, טיילנו, אכלנו ארוחת ערב מפנקת ולקראתינו יום שלם למחרת
למחרת, אחרי ארוחת בוקר טובה, "עלינו" על בגדי ים, יצאנו מלובי בית המלון 20 צעדים - מדוד!! ואנחנו בחוף הים האדריאטי . עשרות מיטות שיזוף, נערים המשרתים את באי החוף ( חוף פרטי יש לומר ) רצים מצד לצד עם השתייה הקרה שהלקוחות רוכשים - מחליפים חוויות ומתכננים את אחר הצהרים - ביקור בעיר העתיקה בקוטור.

שדרת חנויות היוקרה - הטייל בטיווט

אחת מעשרות יאכטות מפוארות שחונות במרינה של טיווט

קוטור

עיירת חוף אשר שוכנת על הים האדריאטי. מיקומה של עיירת קוטור נמצאת בקצה המפרץ המפורסם -” מפרץ קוטור” (הידוע גם בכינויו הפיורד הדרומי ביותר באירופה).
חומות העיר העתיקה משתרעים על פני 4.5 ק”מ, כמו כן קיימים שלושה שערים אל העיר והגדול מבינהם הוא השער הראשי (שער הים). בכניסה לעיר העתיקה נמצאת הכיכר המרכזית (“כיכר הנשק”). העיירה קוטור מוזכרת לראשונה בשנת 168 לפנה"ס בהתיישבות על ידי הרומאים. כיום, קוטור היא יעד שכל מבקר במונטנגרו חייב לראות (!). מפרץ קוטור ועיירה תוססת ורומנטית שכל אחד יכול להתאהב בה. בעת ההליכה בעיר העתיקה, תתקלו במבנים היסטורים, מגדל שעון, כיכרות מרשימים, כנסיות ומוזיאונים

אחד הרחובות הפנימיים בעיר העתיקה

חוויה מקוטור לטיווט - סירת מנוע מהירה

שעת ערב, השקיעה בין ההרים, הפקקים כבר לא הדבר הרגוע שחווינו בדרך מטיווט לקוטור - נסיעה של כ 15 דקות הופכת למנסיה של 55 דקות בהתאם לאפלקציות השונות - שיא העונה והכבישים בהתאם.
2 זוגות מחליטים לקחת מונית ואנחנו - 10 חבר'ה ממתינים בצמוד למי המפרט לאוטובוס או מונית במחיר שפוי ופתאום הברקה - " בואו נזמין סירת מנוע מהירה שתיקח אותנו ממפרט קוטור לטיווט. בחלוף 20 דקות דוהרת לכיוונינו סירה מהירה, מוזיקת רקע טובה - עולים עליה ושטים במהירות!! לכיוון טיווט עם נופים של הכפרים העיירות שעל קו החוף, לצד היאכטות ששטות במפרץ - חוויה!!

תודות:

הסתיים לו עוד טיול מוצלח במונטנגרו.
חשוב לציין כי יעדי חו"ל באתר השטח מחולקים בין המדריכים ומונטנגרו הוא יעד באחריותו של גיא זילברמן ( שלא מזמן סיים שירות מילואים פעיל של מספר חודשים לא מועט והכל בעזה ). הקבוצה שנסעה בהדרכתי למונטנגרו היא קבוצת חברים שהתעקשה על היעד הזה כאשר נאמר לה שאני לא מכיר אותו. פניתי לזילברמן וקיבלתי ממנו פרטים על המסלול שתיכנן עם הרבה מחשבה, ומי שנוסע בצירים שנסענו בהם - מבין מייד כי המדובר בתכנון של איש שטח אמיתי. אז תודה ענקית לגיא זילברמן על תכנון של מסלול מדהים, תודה על הפרגון והסיוע בהדרכה - לא מובן מאליו .

גיא ואחד הנוודים