מבחן דרכים ריינג' רובר ספורט 250SE - איך עושים ספורט בשטח?

לקראת סוף השבוע התייצבתי באולם התצוגה הנאה של לנד רובר בהרצליה פיתוח על מנת לאסוף את ספינת הדגל של הפאר והיוקרה, בדגם ייחודי המעורר סקרנות, שכן נראה לי כי מישהו ניסה לרקוח מעדן הרוקד על כל החתונות ומצליח להשאיר את העוגה שלמה.

או בקיצור, ריינג' רובר פיתחו דגם הקורץ לנהג ההרפתקן אבל לא זה הלוקח את ההרפתקנות שלו לקצה שיש בו סיכונים ואתגרים, אלא זה המשתעשע איתה בגבול ההיגיון הסביר.

ריח של יוקרה (נשבע שיש ריח כזה) מהזן היקר באמת, אופף אותך מרגע פתיחת הדלת של האח הצנוע של ריינג' רובר היוקרתי ביותר (מבית היצרן לנד רובר הבריטי), וגם בצניעות הזו מחירו נושק לסך שבע ספרות, מהצד הקרוב יותר.

בעוד האח הגדול של הריינג' חוצה את הרף הזה בקלילות בכמה מאות אלפי שקלים, בא דגם זה לומר, "להלן אותו דבר, יותר קטן (באופן יחסי כמובן), ובחצי מחיר".

לא תיקח??

התחושה של מי שנמצא בחלל הנוסעים תהיה (כנראה) זהה בשני המקרים.

יש כאן אלגנטיות סולידית ומאופקת המשדרת סוג של עוצמה, לא כזו הזועקת למרחקים "SHOW OFF" מוחצן, מאידך, הרכב בא להעיד כי הבעלים הגאה של יצירה זו טחון להפליא, כדברי העם. (כי ברור מאליו כי זהו דגם יוקרתי שמחירו בהתאם), ועל כן אמור, סמל סטטוס מכובד.

דגם הספורט של הריינג' רובר מגיע במספר רמות גימור, ומנועים שונים הנבדלים בנפח ועוצמת מנוע, (כולל אלו המשולבים גם במנוע חשמלי), ופער מחירים של מעל מאתיים אלף שקלים מגרסת הבסיס וצפונה מזה.

זהו הדור השלישי של הדגם אשר הוצג בעולם לפני כשנתיים, ועבר לאחרונה מתיחת פנים קוסמטית קלה.

וכיצד תזהו את אותו הידור יוקרתי בעצם?

במרכז הקונסולה המרכזית והמסיבית ניצב מסך מולטימדיה גדול וברור, אשר דרכו מפעילים פונקציות שונות לתפעול הרכב, וויתור על מתגים פיזיים, כגון הפעלת מיזוג ושליטה בו, יוצר מצד אחד ניקיון עיצובי מרשים, אבל בחיי היומיום באמצע נהיגה זה מסרבל ולעיתים מעיק.

29 רמקולים של MERIDIAN מפוזרים כאן ואחראיים על הפקת צלילים צלולים ונעימים, וכדי ליהנות מזה מומלץ לנסוע עם אנשים שיש להם פחות מה לומר, ויותר רצון לשמוע.

כורסאות עור מפנקות יהיו אחראיות על הרווחה והנוחות, ומפתיע העדר אופציית עיסוי מתבקשת ברמה זו של יוקרה.

כנראה וזה מופיע בגרסאות מאובזרות יותר כמו גם תצוגה עילית, למשל.

שלל אפשרויות חיבור מכשירים נטענים מפוזר כאן, החל משקעי 12 וולט, דרך המון חיבורי USB וכלה במשטח טעינה אלחוטי, כמו גם תאי אכסון מרובים לכל צורך כמעט.

ואם נגעתי באכסון, הרי שתא מטען עצום מאפשר שפע מקום לכל מטרה, ואם חלילה נוצר צורך ליותר מזה שורת המושבים האחורית מצטמצמת באופן חשמלי ומגדילה את נפח האכסון, לרמה של רכב מוביל להעברת דירה, בערך.

מי צריך להעביר דירה?

בדופן תא המטען קרוב לדלת ישנו כפתור האחראי על הנמכת החלק האחורי של הרכב (בזכות מתלי האוויר של הרכב) במידת הצורך למען הקלת הגישה.

גלגל חלופי נמצא ברצפה תחתונה, (בכל זאת "רכב שטח") להרגעת הלחץ והפחתת חרדות.

בחזית מותקן מנוע (דיזל ברכב המבחן) בנפח 3,000 סמ"ק ממנו בוקעים 250 סייחים אצילים, ומומנט מכובד של 57 קג"מ. (יש לדעת כי מנועי דיזל מפיקים עוצמת מומנט גבוה, כמו למשל במשאיות, רכבות, ועוד).

היצרן מצהיר על צריכת דלק משולבת של 7.5 ליטרים לכל מאה ק"מ (שזה כ-13 ק"מ לכל ליטר), ועם מיכל של 80 ליטרים ניתן לגמוע לפי חישוב זה כאלף ק"מ לכל מיכל דלק.

על גג הרכב מופיעים שני זנבות כריש. האחד, כמקובל משמש כאנטנה של רדיו, והשני מכיל מצלמה, אחת מתוך המערך הנותן תמונה היקפית של הרכב, ואגע בנושא בהמשך.

משום מה, באופן מפתיע חיבור הטלפון למערכת המולטימדיה נעשה (עדיין) עם כבל, ואם אין צורך ממשי דווקא לשימוש עם ווייז אליה התמכרנו, לרכב יש מערכת ניווט (שלא ניסיתי).

השמועה אומרת כי ברמות הגימור היקרות החיבור הוא אלחוטי, כמתבקש.

לטעמי האישי הנדסת אנוש של ידיות פתיחת הדלתות הקדמיות לוקה בחוסר נוחות מסוימת, שכן הידית נמצאת בחלק הקדמי של כל המכלול, ולצורך פתיחת הדלת צריכים לעקם קצת את פרק היד. לא הכי נוח שיש, אבל ללא ספק שונה ואחר.

וולקאם טו דה מרינה

בסביבתו הטבעית ישמש ריינג' רובר ספורט את בעליו להגיע מביתו הצנוע בשכונת היוקרה, אל היאכטה במרינה, אל ביתו השני, וכאשר אספתי את הרכב, אמר לי מי שאמר, אל תכנס אתו בבקשה לשטח מסולע, זה לא דיפנדר.

לאן כן אפשרי? שאלתי.

שטח רך, שבילים, חולות, דרכי עפר, אין בעיה.

אם כך, חשבתי לעצמי אקח אותנו בדיוק למסלול שיש בו מכל אלו.

כבר בנסיעה מהרצליה אל ביתי הבנתי את סוד הקסם על דרך הפרפרזה הלירית.

אם בלונדון הייאוש יותר נוח (כדברי המשורר), הרי שבריינג' רובר הפקקים יותר נסבלים.

הדרך בין הרצליה לגבעתיים (בערך)

בתנועה העירונית הרכב הגדול מספק נקודת מבט גבוהה, נינוחה מאד, המוזיקה אופפת מכל עבר, מזגן חזק מצנן את חלל הרכב ללא בעיה, המנוע גמיש דיו להתמודד עם האצות תכופות, ונדמה כי רכבים סמוכים נותנים כבוד, וזזים הצידה.

ובסך הכול החוויה נעימה.

מאד נעימה.

כאמור, על מנת לאתגר את הספורט במה שהוא יכול, בחרתי להגיע אתו למקומות כאלו בדיוק.

קשה לפספס

ארץ המעיינות (להבדיל מפארק המעיינות הסמוך), בבקעת הירדן נמצא כשעתיים נסיעה מהמרכז, וניתן כמובן לקצר את הזמן הזה בנסיעה דרך חוצה שומרון, אך הביטחון בכבישים באזור הזה, בימים הללו, גורם לנו להעדיף את הביטחון בעיקוף הגדול, וכפי שכבר כתבתי הנוחות והנינוחות הופכים בתחושה כל נסיעה ארוכה ומתישה בד"כ, לקצרה יותר.

חבר סקרן שבא לראות מה זה הדבר הזה שפלש לטריטוריה שלו

" תכירו את ארץ המעיינות: מעיינות קסומים ויפהפיים בבקעת הירדן במרחק נסיעה של דקות ספורות מהעיר בית שאן ליד היישוב מחולה. בפארק ארץ המעיינות תוכלו ליהנות ממעיינות חדשים שנחשפו לציבור לאחרונה ומציעים אפשרות טיול ייחודית ונהדרת בבקעת הירדן, המשלבים בריכות מים טבעיות ומרעננות לצד מסלולי הליכה, פינות פיקניק ומרחבי טבע פתוחים. לפני שנפרט על ארץ המעיינות שימו לב לא להתבלבל עם פארק המעיינות שנמצא באיזור בית שאן..."

מתוך האתר: בשביל המשפחה

אל חלקם של מעיינות אלו התוודעתי בשנה שעברה, ובמהלך השנה האחרונה הונגשו לציבור מקומות חדשים ופחות מוכרים, ועל כן הספורט הגדול הינו הרכב המדויק להגיע גם לאלו בהם הגישה עלולה להיות בעייתית לרכבים נמוכי גחון.

שלטי הכוונה מפוזרים בשטח

" פרויקט ארץ המעיינות נולד ממקום של אהבת הארץ ואידיאליים ציוניים של התיישבות והפרחת השממה. ארגון “ארצנו“, שלקח חלק עיקרי בפרויקט, שם לו למטרה לקרב את הציבור הישראלי אל אדמת הארץ דרך הטבע ועל ידי יצירת נקודות עניין חדשות במרחב. במסגרת הפרויקט בוצעה הכשרה, פיתוח והנגשה של המקום כך שהוא יהיה מזמין עבור הציבור הרחב. כעת יכול הציבור להגיע וליהנות ממשאבי הטבע הקסומים של אזור בקעת הירדן המיוחד..."

מתוך האתר: בשביל המשפחה

ראית ספסל או נדנדה בשטח? כנראה יש גם בריכה להשתכשך

הדרך אל אזור משופע המעיינות מחייבת נסיעה לכביש 90, ומבית שאן לכיוון דרום, חוצים את מחסום הבקעה לכיוון הישובים מחולה ושדמות מחולה, והיכן שהוא, בעקבות שלט הכוונה יורדים שמאלה לכיוון מזרח.

המציאות העכשווית פוגמת באפשרויות הניווט, על כן יש צורך להצטייד במפות OFF LINE או מפות נייר, שנדמה כי חלפו מהעולם לשם ניווט, או לחילופין ללמוד את דרכי הגישה מראש בטרם ההגעה, או בפתרון הכי טוב לצרף אליך כאלו המכירים את השטח.

אני בחרתי בשתיים מתוך האפשרויות האלה.

מפה של אתר מסלולים

על מנת להגיע אל חלקם של המקומות נעזרתי באתר (ואפליקציית) מסלולים שיש בה מידע רב לכל אתר, וכך כתוב בה על עין ארנון, הבריכה הראשונה אליה הגענו.

קישור לאתר: מסלולים

"... המעיין עין ארנון (או בשמו הרשמי - עין א-דיר) הוא אחד המרשימים מבין קבוצת המעיינות הללו. בריכת המעיין מוקפת קנים, מעליה נבנה דק מעץ שמוצל תחת עצי שיזף, ואל המים אפשר לרדת במדרגות עץ מסודרות, או בקפיצה מהמקפצה שסודרה במקום. המים בבריכה עמוקים (כ-2 מטר עומק), כך שאפשר לקפוץ אליהם ולשחות בהם בהנאה רבה..."

מתוך האתר: מסלולים

כמתואר לעיל, הבריכה עמוקה, המים קרירים מאד, והמקפצה במקום משרתת את אלו הפחות חוששים לשלומם.

כאן על הדק המוצל, הכרנו את אבי וולאדי שקודם הציעו לנו יין ופיצוחים, וכתגובה הצענו להם בירה קרה ומקום בריינג' הגדול לדלג בין המעיינות.

שני אלו, שועלי שטח מנוסים, וטיילים אשר כמונו מחפשים את הגילויים וההנאות, קיבלו את ההזמנה שחסכה לרכביהם העדינים יותר, פגישות אקראיות עם פני השטח.

ראשית ביקרנו בעין גל הסמוך. הפעם בביקורי כאן, העדפתי להגיע אל הגדה הדרומית, שם חיכה לנו חמור בשר ודם קשור לעץ, ובעליו המקומי, ששיתף אותנו טיפים (שרק מקומיים יודעים, ולכן תמיד כדאי להקשיב להם טוב טוב), לגבי שאר המעיינות.

המים בעין גל רדודים יותר (כמטר וחצי לכל היותר), וניתן לעמוד בהם ללא חשש, גם כאן כמו בשאר המעיינות בהם נבקר בהמשך הותקן דק עץ, שולחן לפיקניק וספסל נדנדה.

עין גל

ארבע על ארבע גרסת הבסיס

המשכה של הדרך מוביל למקום המופיע במפות בשם עין אשר, אשר התגלה כבריכת השקיה חקלאית מבוטנת, וריקה, ועל כן המשכנו בדרכי עפר חוצות חלקות חקלאיות במטרה להגיע אל הבריכה הבאה ששמה עין ירמוך. (מופיע בחלק מהמפות בשם עין אמון).

עין ירמוך

בריכה זו מלבנית בצורתה, עומק המים בה כשלושה מטרים, חלקה מוצל, ושם נימצא דק, שני שולחנות פיקניק, ומקפצה נמוכה.

מרבית מי הבריכה חשופים לשמש, כתוצאה מכך המים המוצלים טיפה יותר קרירים.

הפעלנו את האמצעים המיוחדים

הדרך אל שרשרת המעיינות הבאים כבר הופכת ליותר טכנית עם רמת עבירות זהירה מאד לרכבים נמוכים, ולא שמתלי האוויר של הריינג' ראו בזה בעיה קיומית, אלא יכלו פשוט להתעלם מכל הפגעים בהפגנתיות ראויה.

המשכה של הדרך מביא אותנו אל קצה בור גדול (חפירה או חציבה) עמוק ולא נגיש, ובו מים צלולים בצבע טורקיז בהיר ומרהיב, (אולי כתוצאה מחשיפה למחצבים או כימיקלים שונים) אבל טינופת ואשפה מעשה אדם מכערים את הבור הזה.

מצא את המטמון

במפה הטופוגרפית (כמו עמוד ענן למשל) מופיע המתחם תחת השם עין בליבל, וכאן נמצא ריכוז בריכות שונות.

עין יבוק

הראשונה נקראת עין יבוק, משטח הדק רחב, וההצללה חסרה, המים נראים צלולים, אבל תחתית הבריכה בוצית, ועל כן יש פחות עניין ורצון לטבול בה.

היא תחומה במעין סכר המאפשר לזרזיף לזרום ממנה הלאה.

לא מצאנו את עין זרד, מעיין הבשור עין ה-צב, ועוד בריכות הנמצאות במרחק הליכה קצר זו מזו, וימתינו (כנראה) לפעם הבאה.

אבל, כן מצאנו (לא שהיה קשה) את עין גרר.

"... המעיין עין גרר הוא המטופח ביותר מבין המעיינות הרבים שקיימת ב'ארץ המעיינות'. מי המעיין, שמכונה במפות "עין בליבל תחתון" או "עין חנזיר", מנותבים לתוך בריכה אליפטית ענקית ועמוקה. על שפת הבריכה נבנו שני דקים עשויים עץ - אחד מקורה בפרגולה, והשני ממש על שפת המים. אפשר לרדת במדרגות עץ עד המים, לשבת עם הרגליים בתוכם, וכמובן להיכנס אליהם בנוחות. מי שמעוניין, יכול להיכנס אל המים בקפיצה, בעזרת מקפצה גבוהה במיוחד שניצבת יותר מ-2 מטר מעל מפלס המים. לאחר הבילוי והשחייה במי המעיין, אפשר לשבת למנוחה על ספסלים, נדנדה ולצד שולחנות פיקניק שפזורים מסביב. ללא ספק, מדובר במעיין מושקע ומטופח, שהבילוי בו חווייתי במיוחד..."

מתוך האתר: מסלולים

אין לי אלא להסכים עם כל מילה הרשומה לעיל, והחיסרון היחיד שמצאתי במקום זה הוא שולחן הפיקניק הממוקם מחוץ לפרגולה המוצלת.

חוצמזה מדובר בבריכה גדולה יפה, המתחילה ברדידות ומעמיקה. הדק המדרגות והמקפצה כולם חדשים, ונראים שמורים להפליא (בינתיים), ואני מקווה שישרדו ככה עוד שנים רבות.

ואם חשבנו כי בזה הסתיים יומנו, נזכרנו כי רצינו להתחיל במקום העונה לשם עין סוכות, ולכן במקום להתחיל בו, ניסע לחפש את המקום הזה, ולסיים שם את המסלול היומי הארוך.

איך מגיעים ללא ניווט לווייני?

יוצאים מתא השטח בו היינו, וחוזרים אל כביש 90. ממשיכים לנסוע דרומה, ובערך קילומטר דרומית למחולה ישנה פנייה שמאלה אל כביש אספלט ישן ושבור בחלקים רבים שלו.

נוסעים על דרך האספלט עד מקום בו הכביש ממשיך מזרחה לכיוון ירדן, תיאורטית חוצים את גדר הגבול, אך שביל עפר ופודרה לבנה מצד ימין יוביל את הבאים אל היעד.

הדרך לעין סוכות

הדרך הזאת (עבירה בעיקרון לכל רכב גבוה, אבל יש בה אבנים בגדלים שונים) גרמה לי ללחוץ על כפתור המוסיף למרווח הגחון עוד כשבעה ס"מ.

שיהיה.

מצלמת גחון (אחת מתוך המכלול) שהגיעה לכאן מהדיפנדר, מראה לי כל אבן, סלע או חריץ שלא ראיתי ממבט-על, ומסייעת לחמוק מכל מכשול לא צפוי.

ומה שלא היה צפוי הוא הבריכה הענקית, והכי יפה שפגשנו היום.

סככה גדולה ודק גדול מאפשרים לציבור גדול של מבלים להיות כאן תחת צל הסככה הגדולה.

אל המים מוביל רציף באורך מספר מטרים המאפשר ירידה ישירה אל עומק הבריכה.

כמו כל הבריכות שראינו היום, גם כאן הותקן סולם מתכת להקלת הכניסה והיציאה מהבריכה.

לאחר שעת התרעננות ארוכה במים הצוננים, בחרנו לשוב על עקבותינו, אך בטרם נעלה בחזרה על כביש 90, סטינו וטיפסנו עם הספורט אל הגבעה הסמוכה שם הוקם "מצפה רז".

מצפה רז

"... רס"ן רז פרץ בן 24 מעפולה נפל בעת מילוי תפקידו בעת שלחם נגד מחבלים שחדרו לבסיס כיסופים ב-7 באוק' 2023"...

קישור לעמוד הפייסבוק: רס"ן רז פרץ - גיבור ישראל

מצפה זה צופה לכיוון מזרח אל הרי ירדן והבקעה.

קרוב ל-600 ק"מ שחלפו מהר מידי (ולא בגלל שלחצתי על הדוושה), הסתיימו ביום ראשון בבוקר כאשר החזרתי את הסוס האציל הזה לאורווה שלו בהרצליה.

מחשב הדרך הראה כי נתוני היצרן מתגמדים אל מול קרקע המציאות של הנהג הפוטנציאלי שלוקח את המתינות כאורח חיים, וגם נתון של 8.9 ליטר לכל מאה ק"מ (11.2 ק"מ לליטר) הינם נתון מכובד לרכב גדול וכבד שכזה.

היכולות של הספורט לצאת מגבולות המעטפת השבלונית, ולהעז מעבר לאספלט, יביאו את הבעלים הנחוש לגלות מקומות מהם נזהר להגיע ברכב נמוך או חלש יותר.

כל כביש ארוך הופך קצר יותר, וכל דרך ארוכה מתקצרת פלאים בהיכל התענוגות של ריינג' רובר ספורט.

עכשיו, אני רק יכול לנסות לדמיין איך כל זה קורה (ויותר) אצל האח הגדול ביותר במשפחה, ואת הסקרנות הזאת נשאיר לפעם הבאה.

ריינג' רובר ספורט 250SE

מנוע דיזל 3,000 סמ"ק.

הספק 250 כ"ס.

מומנט 57 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 11.2 ק"מ/ל'.

מחיר (רכב מבחן) 762,403 ₪ (כולל אגרה).