כביש / ספורט

מבחן דרכים ב.מ.וו iX2 חשמלי BMW - כשאיקס גדול משתיים נמצא איי

מגיל 14 (כיתה ח' כמדומני) אני בבעיה גדולה.
יום אחד בבית הספר המורה הכריז (אז עוד היו מורים גברים במרבית המקצועות).
"היום נלמד על האיקס הנעלם", ומאותו רגע דוקטור, נמחק לי הזיכרון, וכל מה שלא עשיתי האיקס החמקמק הזה לא חזר.
מה לא עשיתי? (ועשיתי).
חיפשתי שוב ושוב, התעמקתי ולא הצלחתי למצוא אותו.
בסוף החלטתי שאני אחייה את חיי בלעדיו ונראה לאן נגיע.
מסתבר, שזה אפשרי
אבל אז, אחרי הרבה שנים, כשכבר שכחתי מאיקס אחד הגיע שני איקס ואני אמרתי איי.

על פרשת דרכים משמעותית בחיי בסיפור הבא.

מאת: ירון הולנדר

צלם: ירון הולנדר

31/10/24

זו הב.מ.וו הראשונה שנמסרה לי למבחן, וכדי לדעת יותר על מוצאה פניתי אל חברי רוני אקרמן הבקיא בהיסטוריה המוטורית של מרבית המותגים הקיימים, (ואלו שכבר לא), שיתן לי קצת רקע על החברה מבוואריה.

וככה סיפר לי הויקי-רוני.

"מפעל ב.מ.וו. החל דרכו כמפעל של יהודי בשם ראפ.

זה היה מפעל למנועי מטוסים בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

למפעל קראו "Rapp Motoren Werke"

או בקיצור R.M.W

הגרמנים הפסידו במלחמה ונכנעו, ואחריה הם התנקמו ביהודים ולקחו לראפ את המפעל וקראו לו "Bavarian Motoren Werke" או בקיצור B.M.W

הלוגו נוצר ממראה של פרופלור מסתובב של מטוס (לזכר מקור החברה).

לפני מלחמת העולם השנייה החברה ייצרה גם מנועי אופנועים, בנוסף למנועי מטוסים, ומכאן גם המוניטין הדו-גלגלי שלה.

אחרי מלחמת העולם השנייה נאסר על מפעלים גרמניים לייצר מטוסים, כלי מלחמה וכו' וב.מ.וו נאלצה לקחת חלקי מטוסים וחלקי קוקפיט הטיס, והחלה לייצר מכוניות בועה קטנות.

למכונית קראו איזטה, והיא ידועה בכך שהחזית שלה היא דלת הכניסה לרכב.

צילום באדיבות רוני אקרמן

המכונית תוכננה ע"י חברה איטלקית ומכרה 160,000 יח' ובכך והצילה את b.m.w מפשיטת רגל" (וכך כנראה בזכות אותה בועה קטנטנה יכולתי לקבל השבוע את המכונית החשמלית לבילוי משותף).

יש קשר?

על האבולוציה שהחלה עם שם החברה והלוגו ופרטים פיקנטיים נוספים מעולם הרכב, רוני ידידי מספר בהרצאה המלאה בטריוויה והמון הומור שהוא מעביר (לארגונים, אירועים פרטיים ומוסדיים), הנקראת "ההיסטוריה המטורפת של מותגי הרכב".

קישור להזמנה של רון ארקמן מתוך הפייסבוק

אחת בלבן

ושניה בשחור

כאשר אני מתייצב באולם התצוגה הגדול בתל אביב, בין עשרות הרכבים, ניצבים שני דגמים של זו שאקבל בהמשך, האחד בלבן והשני בשחור, וכנראה אלוהי המזל שמעו את בקשתי הצנועה, ובחניון נמסר לידי מפתח לדגם יפהפה במיוחד בצבע אדום יין בוהק ומרהיב.

הכי יפה, באדום

יש לדעת כי דגם iX2 הינו רכב חשמלי אשר לו מנוע חשמלי עם הספק של 204 כ"ס, ומומנט של 25 קג"מ.

עיצוב הקרוסאובר הפופולארי לא פוסח גם על היצרן שמצרף לנבחרת גם דגם מקביל לוגם בנזין, אשר הספק המנוע שלו חלש יותר, אך במומנט גבוה, ובתמחיר זול משמעותית מהאחים החשמליים.

ומדוע אני מציין אחים?

לגרסה החשמלית יש שתי רמות גימור, הזולה שביניהן מתחילה ב359,900 ₪, ולבכירה צריך להוסיף עוד שלושים אלף שקלים, עבור קוסמטיקה כללית. (מושבים, עיצוב ורמת מערכת הסאונד).

גריל פלסטיק אטום וגדול, עם קוביות מעויינות בתוך שתי הכליות המפורסמות של המותג, מקדם את פני הבאים מהחזית, ומבט מהצד חושף מדרגות סף מתחת לדלתות, וקימורים נאים היוצרים קומפוזיציה נאה לרכב דינמי-ספורטיבי- חדשני.

היצרן מצהיר כי לרכב סוללה בקיבולת 64.8 קווט"ש המעניקה לרכב טווח מקסימלי עד 460 ק"מ, בצריכה ממוצעת של 16.2 קווט"ש לכל מאה ק"מ.

וכך אני מוצא את עצמי, לאחר שהתרשמתי מהדגמים הבוהקים באולם התצוגה, נכנס כאמור ליפה באדום, (שהולם אותה לטעמי הרבה יותר מהצבעים השבלוניים), ועובר יחד עם הנציג על כל הפרטים הקטנים.

מושב ארגונומיים מעוצבים ותומכים, מרופדי עור משובח, הם אלו שיקבלו את פניך וישבנך, ומרגע ההתיישבות, מרגישים חיבור מידי לרכב שעוטף אותך מסביב, ומצד שני כל מה שהנהג זקוק לו נגיש בהישג יד.

איכות חומרי הגלם ואופן הרכבתם מעידה כי יש תמורה לכל שקל, ומי שרוכש את המוצר הזה גם יודע זאת וגם מרגיש את זה יום יום.

מסך המולטימדיה המלבני הארוך משותף למערכות המידע המקובלות בחלקו הימני, ובמידע נחוץ לנהג, בחלק השמאלי הנראה מאחורי ההגה.

מערכת סאונד מבית הרמן קרדון (ותריסר רמקולים) אחראית לצד הנעים של הסאונד האופף מכל עבר, ולמענה רצוי להכניס תוכן צלול ומדויק.

הגה העור הנעים מכיל רק את הכפתורים הנדרשים ביותר, וכפי שכבר פגשתי לאחרונה במספר מותגים, תפעול מוזיקה וטלפון בצד הימני של חישורי ההגה, ומשמאל תפעול בקרת שיוט, והפעלת תפריטי מידע על לוח המכוונים, משמאל.

מתחת לחלקו השאלי של ההגה מבצבץ מנוף קטנטן עם המילה BOOST שאין צורך להכביר עליה במילים.

בזמן מאוץ (לצורך עקיפה למשל), הרמת המנוף הזה מעניקה עשר שניות של תוספת כוח זמנית. חביב ביותר.

הקונסולה שבין המושבים בעלת עיצוב אוורירי ולא מעיק בנוכחותה. יש עליה מספר כפתורים נדרשים, כמו כפתור לבחירת צורת הנהיגה (קדימה, אחורה, ומצב פדל אחד חסכוני- מסומן באות B), כפתור לבחירת אופי הנהיגה שיש לו שבעה מצבים שונים, (כולל כמובן מצב ספורט הקורץ ביותר), כפתור התנעה וכיבוי, גליל מתכת לעוצמת הקול והמוזיקה, וכפתור קטן האחראי על פתיחת תא אחסון פצפון.

מתחתיו נמצא מדף אחסון גדול יותר, וכמובן שפע מקומות נוספים בדלתות ובתא הכפפות.

הטלפון מתחבר באופן אלחוטי, כמובן, ומסך המולטימדיה מאפשר המון כיוונונים שונים בהתאם לאופי הנהגת.

לחיצה על מתג ההתנעה מייצר צליל קול דמוי מנוע, על מנת להמחיש שהרכב מוכן לנסיעה.

ככה זה כאשר מדובר ביצרן מוביל בליגת הפרמיום, אי אפשר לצפות כאן לפחות מהטוב ביותר בכל תחום.

העברת מתג הנסיעה למטה, ובחירת מצב הנהיגה המתאים, ואנחנו יוצאים לדרכנו.

בעוד היצרן מבטיח טווח של עד 460 ק"מ, אני יוצא מהמרכז עם 419 ק"מ ו-97 אחוזי סוללה, כאשר נתון זה אומר למעשה כי כל מי שנהג כאן לפניי (בכל זאת רכב הדגמה שעובר נהגים רבים), לא חיפש את מצב החיסכון דווקא (להזכיר, רכב לא זול בכלל), ואם כתובה על דופן הרכב האות M, ולאבא קוראים ב.מ.וו, סביר להניח שרגל ימין תעבוד הרבה.

למה?

כי אפשר.

כזכור, יש במרחבי ישראל השונים כל מיני מגבלות נסיעה בעונה זו של השנה, בה טפטופים הם לא רק סימן לגשם, על כן גם היום אני אוסף את זו שבאה בהתרעה ספונטנית, ושמחה לראות מותג יוקרה המגיע בחליפה הדורה.

ביציאה מהמרכז מתנגן לו ברקע השיר "דמיין" של ג'ון לנון המתחיל במילים :" Imagine there's no heaven

It's easy if you try..." ואני בדיוק חושב שלו ג'ון היה עמנו כרגע, הוא היה מבין שיש גן עדן, נגיש קטן ונחמד, והוא ארוז במתכת, נע חרישית ברוח חשמלית על ארבע פיסות גומי.

כי אם זה לא גן עדן, אז כנראה באמת שיש לי בעיה עם הדמיון.

היות ובכוונתי להגיע ממש לקצוות (תרתי משמע) אני מציע לשותפתי לעצור בבאר שבע, למילוי והתרוקנות, כדי שנהיה בצד הבטוח והנעים.

עמדת הטעינה המהירה במתחם איקאה נבחרה בשל מיקומה והבונוס המגיע עימה.

כמה קווט"ש נכנסים בזמן שלוקח לנו לסיים את זה?

בזמן שהבאוורית לגמה אלקטרונים עד לפקק, עלינו לקפה החסכוני ביותר בסביבה, המצטיין (גם) במחיריו המגוחכים, ובאפשרות לפתוח את הבוקר בשיא הנוחות האפשרית.

עכשיו, אחרי שכולנו מלאים באנרגיות חדשות אפשר להתחיל.

המון פעמים כשנסעתי דרומה ראיתי על המפה את השם שסיקרן אותי, היום החלטתי לעשות מעשה ולעצור במקום שנראה לי מאד אטרקטיבי, ובעיקר בחופשת החג.

סמוך למחנה שיבטה, נתיב כבוש יורד מאספלט ימינה לעבר דיונה צהבהבה גדולה.

בשולי הדיונה ניצבת סככת בד לצד קרון מזנון.

על הקרקע, מתחת לצל הסככה מפוזרות מחצלות, וכריות מזמינות להשתרע עליהן.

בכניסה, ליד השולחן, ניצב דרור, עם חיוך גדול ומזמין, מציע לנו קפה או תה צמחים.

דרור, והתה

כבר 12 שנים שהוא מפעיל כאן מרכז לגלישת חולות, ממרומי הדיונה, במגוון תצורות אפשריות.

החול הזהוב והרך מאפשר פעילות לכל הגילאים, במינימום סיכויים להיפגע, ובמקסימום הנאה מכל ניסיון.

את הענף הוא ייבא ממקומות אחרים בעולם, ועד לפרוץ המלחמה, הייתה הדיונה הזאת, שהוא הצליח "לשחרר" מכבלי הביורוקרטיה הישראלית, אתר תיירות אהוד ומצליח, וייחודי בנוף.

הצרה היחידה בכל הכיף הזה הוא הטיפוס הלא פשוט אל מרומי הדיונה, המשאיר את המטפס חסר נשימה, שם דרור וחבר צוות נוסף מסייעים לכל גולש.

אני מבחין כי ככל שגולשים יותר פעמים, כך פוחת מספר הגולשים, ונשארים בעיקר עם הצעירים בעלי הכושר שאינם מתייאשים מהטיפוס החוזר.

כיף גדול שמקפיץ את הסל"ד של הלב שלך מאפס למאה הרבה יותר מהר ממה שעושה זו גרמנייה אדומה וספורטיבית הממתינה לנו בצד.

דרור במדבר גלישת חולות - קישור לאתר

מעבר לכביש פנייה שמאלה מובילה את הבאים אל הגן הלאומי שבטה.

"...גן לאומי שבטה היא אתר ארכאולוגי הנמצא באזור רמת הנגב, בין אזור ניצנה לשדה בוקר. העיר הקדומה שבטה הייתה תוססת חיים וגרו בה תושבים בין המאה ה-1 למאה ה-9. בתקופה זו מילאה שבטה תפקיד חשוב מאוד בעולם הסחר הבינלאומי. בגלל שהיא נמצאה בדיוק על דרך הבשמים הקדומה. כמו כן שימשה שבטה כהתיישבות חקלאית.

בשנת 2005 הוכרז גן לאומי שבטה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. וביחד עם חלוצה, עבדת וממשית, הוגדרו כחלק משמעותי מדרך הבשמים. שמה הערבי של שבטה הוא סביטה.

מכיוון ושבטה הייתה עיר שעמדה על תילה במהלך תקופות היסטוריות הממצאים שנמצאו בה חובקים יחדיו רצף ארכיאולוגי מעניין ומסקרן במיוחד..."

גן לאומי שבטה מתוך האתר - בא לי לטייל

אתר זה, חינמי, ופתוח לפי זמנים קבועים, פותח בפני המבקר חלון אל עולם קדום, ומתוכנן לקיום חיים במדבר.

עיר מרתקת

שרידי העיר חושפים עתיקות של עיר ענקית, במונחי הזמן ההוא. טיפוח והשגחה של רשות הטבע והגנים (הרט"ג), בזמן הזה, פוגש את המבקר באתר מושקע נקי ומצוחצח מכל פגעי הישראלי המלכלך, איזה כיף ואיזה יופי, וכמה שזה מורגש ונעים. (ומוזר שצריך להדגיש את זה).

אפשר להסתובב כאן זמן רב, ולהתרגש מכל קשת נבאטית, בור מים ותעלות, מגדלים ובתים בני אלפי שנים שהשתמרו או שוחזרו.

אנחנו יוצאים מכאן, וממשיכים עם כביש 211, המוביל לקצה המדינה במעבר הגבול ניצנה, ממנו אנו פונים ימינה על כביש 10 המוכר (לציר פילדלפי לכיוון צפון מערב, המסתיים בים ומפריד את רפיח העזתית לרפיח המצרית, ומסתיים דרום מזרחית באילת).

חו"ל זה כאן ממול.

בקדש ברנע, מושב פורח ושקט, נמצא יקב רמת נגב.

אלון צדוק בעליו של יקב רמת נגב מקבל את פנינו, מכניס אותנו אל אולם נאה עם שפע בקבוקי יין במדפים, והמון תעודות המעידות על הצטיינות והישגים מכובדים בכל מיני תחרויות נחשבות בעולם היין. תחילה הוא מעביר מצגת קצרה אודות היקב, היסטוריה אישית ומקומית, כיצד התגלגל לכאן, ומדוע דווקא בחר לגדל גפנים ולייצר יין.

אופי הקרקע מזג האוויר, ויתר התנאים הסביבתיים מאפשר לגדל ענבים, מהם מופק יין איכותי ביותר, יחד עם הפרחת הנגב בפן הציוני, ושימור הטבע ומשאביו כערך סביבתי – חברתי.

כחלק מהמודעות לאקולוגיה ושמירת הטבע והסביבה מקפידים ביקב על איזון ביחסי אדם-טבע, לא מרססים ומדבירים, משתמשים במים מותפלים, גורסים גזם ומטמינים אותו באדמה.

שני בניו של אלון עובדים לצדו, האחד כיינן היקב והשני כאחראי לשיווק, ויחד הם אחראים למפעל בוטיקי המייצר כ-350,000 בקבוקי יין בשנה, המגיעים מ-400 דונם כרמים של המשפחה, ומכרמים של חקלאים נוספים ברחבי הנגב, (על כן נבחר השם הכולל "רמת נגב" ולא משהו פרטי).

היקב קיים 27 שנים, ומייצר 22 סוגי יינות בארבע סדרות שונות.

מחירי היין ביקב זולים ממחירם ברשתות השיווק.

טעמנו כשישה או יותר (הפסקתי לספור מטעמים מובנים), ויצאנו עם כמה בקבוקים נבחרים.

לו אלון היה מציע לנו לטעום מכל ה-22 היינות שהוא מייצר, יתכן והיינו נשארים שם ללילה (או יותר), אבל האדמונית שבחוץ המתינה יותר מידי זמן לבדה, ורק אני זה ששם לב כמה הצבע שלה מתאים ודומה ליינות האדומים שטעמנו לפני רגע.

קישור לאתר יקב רמת נגב

גם כאן פגשנו אנשים גאים, מצליחים ומקיימים הגשמת ציונות מלאה הרואים שכר לעמלם למרות מיקומם הרחוק, כנגד כל הסיכויים.

איזה כיף.

חזרנו אל הכביש ממנו הגענו, ובפנייה הראשונה פנינו ימינה אל ניצנה הניצבת בצומת על גבעה נישאת, ולאחר כמה מאות מטרים שוב פנייה ימינה לכביש אספלט ישן המגיע לפי השילוט אל חמוקי ניצנה.

הכביש השבור לחמוקי ניצנה עבר ריענון הכרחי, ועכשיו הוא חדש ונוח לגישה מה שמסביר את אהבת המבקרים.

אולי אלו ימי החג, או הגישה שהפכה נוחה וזמינה יותר, כך או כך מעולם לא הגעתי לאתר המקסים הזה כאשר השמש שולחת קרניים ארוכות וצובעות את החמוקיים הלבנים באור וצללים המקנים לו יופי אחר.

צילום: אפרת פינקלר

"... הבלייה הגאולוגית שנוצרה כאן במשך מיליוני השנים, שיחקה לידיו של הטבע והפכה את חמוקי ניצנה למקום מבודד ומיוחד הכולל גם מאובנים, אבני צור בגוון חום- שחור שעל גבי השטח מזכירים עוגת שמנת עם פצפוצי שוקולד מעל.

צילום: אפרת פינקלר

הליכה קצרה מן החניון תוביל אתכם בין סלעי הקירטון הנראים כמו תלוליות גבס לבן תוביל אתכם היישר אל תוך סדרת גבעות בהן שכבות הקירטון נראות בבירור שלמרגלותיהם תצורות גאולוגיות נדירות המסותתות בשלל זוויות מעוגלות ע”י אימא אדמה. פשוט יפיפייה..."

חמוקי ניצנה מתוך האתר - בא לי לטייל

כאשר מגיעים לכאן מוקדם, בימים חמים, הלבן הזה מסמא עיניים עד כי קשה לפקוח אותן מול הסלעים, לעומת זאת בשעות אחר הצהריים נדמה מרחוק כאילו מדובר בנוף מדברי מושלג, והצילומים מקסימים בהתאם.

צילום: אפרת פינקלר

מפה, כמעט קצה המדינה הטווח החשמלי הנותר מציין מעל 300 ק"מ טווח, כאשר בפועל נזדקק לשני שליש מזה על מנת להתחבר לברז החשמלי בבית.

האיי איקס השנייה, לוקחת אותנו גם בדרכנו חזרה בשקט ובבטחה.

מה יש לספר אחרי שסימנו וי גדול על כל סימן שאלה? וכל סקרנות מסתיימת בתשובה מוחצת, שככה זה צריך להיות. מי שבוחר לרכוש את הגרמנייה הזאת לא רק שייהנה בכל יום ובכל דרך, אלא ידע להעריך את הדרך, ואת האמצעי להגיע אליה.