דייהו מוסו במבחן דרכים

הדייהו מוסו אינו שונה מהותית מקודמו. השינוי הבולט ביותר נעשה במכסה המנוע ובגריל האופייני הנושא עתה את סימלי דייהו. כל יתר חלקי המוסו נותרו זהים עד לרמת החריץ ממנו מזדקרת אנטנת הרדיו החשמלית. המוסו (קרנף בקוריאנית) נאמן לשמו ומציג מידות ןמשקלים מכובדים למדיי. אורכו הכללי כמעט 4.7 מטרים, גובהו 1.73 מטרים ורוחבו 1.86 מטרים מרשימים. משקלו היבש עומד על 1,950 ק''ג (על-פי נתוני היצרן) ומעמיד את המוסו בליגה של החברה הגדולים. המנוע מבוסס על תיכנון של מרצדס. מנוע טורבו דיזל בעל חמישה צילינדרים בנפח 2,900 סמ''ק המפיק120 כוחות סוס ב- 4,000 סל''ד ו24.5- קג''מ ב2,250- סל''ד. אגב, במרצדס מנוע זה מותקן במסחריות מסוג ספרינטר 412, המורשות למשקל כללי מעל 4.5 טונות. תיבת ההילוכים האוטומטית מיוצרת על-ידי מרצדס והיא בעלת ארבע מהירויות. כאשר ההילוך הרביעי הוא הילוך יתר לשיוט בכביש המהיר. תיבת העברה מאסיבית מתוצרת בורג-וורנר מחלקת את כוח המנוע בין הסרן הקידמי והאחורי. מערכת המיתלים היא במבנה המוכר כמעט בכל רכבי-השטח בשוק, בחזית תמצאו מיתלה ניפרד, המורכב מעצמות עצה ומוטות פיתול ומאחור סרן קשיח עם קפיצי סליל ומיתלה רב-חיבורי. מערכת מיתלים זו צריכה לתת פתרון לנוחות נסיעה ויציבות בכביש לצד מהלך גלגלים גדול ויכולת ספיגת מהמורות בשטח. ארבעה בלמי דיסק ממונים על עצירת הקרנף במקומו. בחזית תמצאו שני דיסקים מאווררים ודיסקים רגילים מאחור. מערכת ABS. למניעת נעילת גלגלים היא פריט סטנדרטי כמו גם מערכת בקרת משיכה, המונעת סיחרור גלגלים בעת תאוצה על-פני משטח חלק.

להורדת הקובץ לחץ כאן

רכבי-השטח שאנו מכירים. גם איכות הגימור ברוב חלקי הרכב טובה, ורק מדי פעם צץ חלק פלסטי בעל מראה זול (למשל דלת תא הכפפות). המושבים מרופדים בבד בגווני אפור המשלימים את אפרוריות ציפויי הדלתות, לוח השעונים השחור והפאנל הקידמי הענק שצבעו שחור כהה. לוח השעונים מזכיר, לא במקרה, את לוח שעונים בפרטיות של מרצדס. במרכז תמצאו מד-מהירות גדל מימדים. משמאלו מד סל''ד קטן ומימינו שעון דלק וחום מנוע, נוריות חיווי רבות וצבעוניות מופיעות ברגע שמסתובב מפתח ההתנעה. הנוריות בהירות, נהירות, ולא קשה לזהותן גם באור יום מלא. במרכז גלגל ההגה תמצאו כרית אוויר יחידה (הנוסע לא מקבל כרית אוויר) וגלגל ההגה עצמו בעל קוטר גדול אך צר ללפיתה. ידית מוט ההילוכים מזדקרת מתוך כלוב ותנועתה קלילה. מתג מצידה השמאלי מאפשר בחירה בין שלושה מצבים: חורף, רגיל וספורט. הפאנל המרכזי מכיל את מערכת בקרת האקלים ומערכת הקול המשובחת, שמגיעה כפריט סטנדרטי (עם אנטנה חשמלית), יחד עם שעון זמן שהוא קריא בכל מצב, אך ממוקם רחוק מקו הראייה.

הספסל האחורי מרווח מאוד. הנוסעים מאחור יהנו ממרווח רב לרגליים ולראש. הפינוקים כוללים מצת לסיגריות ומאפרות בכל פינה וגם ידיות אחיזה לנסיעה בשטח. ניתן לקפל את השורה האחורית ולהגדיל בכך את נפח תא המטען, שגם ככה הוא מכובד למדי בזכות תא המטען הגדול. טבעות קשירה, המעוגנות לריצפת תא המטען, מבטיחות שבשטח לא תפזרו את הסידור הקפדני שעשיתם בבוקר בתוך חלל המוסו. המנוע ניעור לחיים בקלילות האופיינית לדיזלים, מוט הילוכים למצב D ויאללה לדרך! בתנועה העירונית מתמרן לו הקרנף בקלילות מפתיעה. למרות מימדיו הגדולים תנועתו מלאת חן. ההגה קל מאוד לסיבוב, שדה הראייה לכל הכיוונים (כולל המראות) מעולה ורק הלחיצה, קשה מאוד, על דוושת התאוצה ומקלקלת. טיפוסי מדרכות ותימרוני חנייה צפופים אינם מהווים בעייה מיוחדת. עם קוטר סיבוב של 11.2 מטרים סבירים בהחלט, ניתן להסתדר יופי בעיר. הדלת האחורית מתרוממת וחושפת שפת העמסה נמוכה (בגובה הפגוש) ופתח רחב להקל על העמסת סלי הקניות הכבדים.

להורדת הקובץ לחץ כאן

עברתי את הרמזור האחרון וכיוונתי את חרטומו המחודד של המוסו לעבר הכביש הפתוח. לחיצה חזקה על המיצערת ו.,.הרכב הכבד מאיץ באיטיות. לחיצה חזקה נוספת, אחרי שהמהירות עולה, לא מניבה דבר למעט רעש מכאני גס ומחוספס מהמנוע. ב120- קמ''ש סובב המנוע בקצת יותר מ3,000- סיבובים לא נעימים בעליל. זאת למרות ששיא ההספק אמור להיות ב4,000- סל''ד, והמנוע צריך לסחוב בחלקות עד לסל''ד זה. אני מכיר היטב את המנועים האלו מהמסחריות של מרצדס (אל תשאלו איך) ובהן פעולתם חלקה ושרירית גם בסל''ד גבוה הרבה יותר. תיבת ההילוכים האוטומטית מעבירה הילוכים קצת מעל שיא המומנט בסביבת 2,800 סל''ד ומסתמכת על גמישות המנוע 24.5( קג''מ) להנעת שתי טונות קרנפיים ביותר. השיוט במהירות חוקית, נעים מאוד ויכולתי להתענג על המושבים המפנקים, צלילי המוזיקה הנקיים הבוקעים ממערכת השמע וממשב האוויר הקריר, שנפלט מהמזגן החרישי. בקצב רגוע המוסו שקט נעים ומפנק, אך אם תנסו ללחוץ אותו עם סיגנון נהיגה ספורטיבי תגלו, די במהירות, את מגבלות המשקל הרב וההספק המוגבל. בכבישים המפותלים שבאיזור בית-שמש יכולתי להתרשם מתנהגות הכביש. בפניות המוסו מקבל זווית גוף מורגשת מאוד אך הצמיגים, קוריאניים מתוצרת הנקוק, נותרים צמודים בעקשנות לאספלט. אחיזת הכביש היא ביישור קו עם כל רכב שטח שבחנו עד היום. המיתלים בולעים בקלות מהמורות ובורות מזדמנים, אך זעזוע חזק יעביר רעידות לכל אורך הרכב והמוסו חסר את תחושת השלמות הסולידית שיש לכלי-רכב אחרים (אולי בגלל שרכב ההדגמות עבר התעללות רבתי). ההגה מוגבר מאוד וחסר היזון חוזר (FEEDBACK), באשר למתרחש מתחת לכנפיים הקידמיות. שמחתי לגלות שהמעצורים חזקים ביותר ומטפלים בקלות במאסה המכובדת גם בבלימות חוזרות ובמורדות ארוכים. לסיכום, פרק הכביש, לשיוט בכביש המהיר המוסו נחמד מאוד, להשחזה בכביש הררי מפותל אני הייתי בוחר בסובארו אימפרצה טורבו, אבל אם בכל זאת עליי לנהוג במוסו אעשה זאת בהתחשב במרכז הכובד הגבוה ובמיתלים הרכים. חשוב להדגיש, שלשימוש סביר ברכב,אליו התכוונו מתכנניו, המוסו מצויין, אבל נהג פזיז עשוי להיכנס לצרות צרורות אם לא ייזהר (וזה נכון לכל רכבי-השטח הגבוהים).

נסיעת השטח לקחה אותנו לאיזור הרי ירושלים שם עברנו כמה עשרות קילומטרים של שבילים ודרכים מכל הסוגים. לנהיגת שבילים מתונה כלל אין צורך לשלב הנעה קידמית וכל העת המוסו נעים ומפנק את נוסעיו. כשהשטח דורש יותר אחיזה, השילוב להנעה קל וחלק כלחיצת כפתור. מתג חשמלי הממוקם על לוח השעונים מימין להגה מבצע את השילוב ומדליק נורית חיווי בלוח השעונים שמודיעה על השלמת החיבור. עם הנעה כפולה אחיזת הרכב בקרקע משתפרת רבות וניתן לנהוג במהירות גבוהה על פני שבילים כבושים ללא חשש ובשליטה מלאה. המערכת נגד סיחרור גלגלים כמעט ומונעת לחלוטין החלקות תאוצה וקצת הורסת את הכיף, אך תורמת לבטיחות הכללית. המיתלים מתמודדים היטב עם שבילים קלים, אפילו במהירות גבוהה. למרות הקפיצים הרכים, שיכוך הבלמים (המצויידים בגז) מצויין, האוטו כמעט ואינו מתנדנד מעלה מטה בעקבות פעולת מיתלה חריפה. על פני הדרכים הפתוחות יש לשים לב לגובה אגס הדיפרנציאל הנמצא רק 195 מ''מ מעל פני השביל והוא חשוף לפגיעת אבנים שתולות ומיני מרעין אחרים (כמו בסוזוקי גראנד-ויטארה). סיבוב מתג שילוב ההנעה, ימינה קליק שני, ישלב ל-L4, כדי לאפשר תיקול מעברים טכניים. אין למנוע ולמערכת ההנעה כל בעייה להתמודד עם מכשולי עבירות מרשימים במגבלות של זווית הגישה, זווית הנטישה ומהלך הגלגלים לא גדול במיוחד. בנוסף, ללא דיפרנציאל מוגבל החלקה או כל אמצעי נעילה אחר, הצלבה תביא אתכם מהר מאוד לעצירה במקום. הצמיגים המקוריים (במידה 235/15 R75) בעלי נטייה ברורה, והגיונית, לכביש. אחיזתם בשטח אינה מבריקה אך עמידותם בפני צביטות, חתכים ופגעי שטח אחרים ראוייה לציון. לטובת הצילומים ניסינו לטפס לוח סלע אלכסוני. הניסיון הראשון נכשל כשהמוסו הצליב כעבור מטרים ספורים. הניסיון השני היה מוצלח הרבה יותר כששינינו את זווית הגישה והסתערנו ביתר להט. המוסו טיפס על לוח הסלע בעקשנות קרנפות. לאחר שביליתי במחיצת המוסו כמאתיים קילומטרים החזרתי אותו לחניון בית דייהו ברחוב המסגר מספר 2.

להורדת הקובץ לחץ כאן

הדייהו מוסו התגלה ככלי ידידותי ומתון למרות גודלו הרב. בעיר קל מאוד לתמרן עימו בין הרחובות ובחניונים. מחוץ לעיר, המוסו ייפנק את נוסעיו עם שיוט מהיר ונינוח, ובשטח הוא מסוגל ''לקרנף'' את דרכו בכל שביל שתבחרו. כל עוד אין לכם תכניות לעבור במסלולי עבירות-אתגריים במיוחד, אתם תהיו בסדר ואפילו תהנו מיתרונות הגודל הפנימי והפינוק של המכונית. בצד השלילה (וחייב להיות כזה) אציין את המנוע, שעובד בחיספוס לא נעים ולמרות נתוני ההספק והמומנט שלו אינו מצליח להפוך את המוסו לקל רגליים. זויות המרכב מגבילות גישה למכשולים ונטישתם ללא מגע פגוש בסלע, ומהלך גלגלים קצר גורם להצלבה בקלות יחסית. מערכת ה-ABS, החיונית כל-כך לנסיעת כביש בטוחה, מטרידה בשטח ובנסיעת שבילים מהירה עלולה לגרום לצרות (אפשר למצוא את נתיך המערכת ולנתקו). בתמורה ל165,000- ש''ח תוכלו להעמיד בחנייה דייהו מוסו ממודל 2000. עם תג מחיר כזה שווה המוסו מבט חוזר שכן התמורה לכסף מצויינת בהתחשב ברמת האיבזור הגבוהה וברקורד האמינות שיש לרכב. לאור זאת, מעלותיו של המוסו עולות בהרבה על מיגרעותיו.

ביום השלישי בשבוע שמנו פעמינו, רוני ואני, ופרצנו את דרך בורמה בדרכנו לבירה, כשאנו רכובים במשוריין כבד - מוסו של דייהו. זו נסיעת ההתרשמות (הרשמית) הראשונה שלי, שבה אני אמורה לכתוב בקול מה אני חושבת על..., כמובן, שקודם כל אני בודקת איך הוא נראה: גדול, חסון, חזק ומבטיח אך בלי הרבה פוזה. הנסיעה אכן מאמתת את תחושותי: המוסו מרווח, ההגה קל לסיבוב, המושבים נוחים מאוד לישיבה, הגימור יפה ואיכותי .מיזוג האוויר יעיל ושקט. אי ספק שבמוסו הנדסת האנוש טובה. ואז הגיע רגע האמת, ''יאללה להגה'' אמר הבוחן הראשי. אני, כמו גדולה, מתיישבת על כיסא הנהג כאילו היתה זו נס'עת המבחן ה80- שלי. בד''ח קצר, כיוון מושב ולדרך. אינסטנקטיבית אני שמה גז, פעולה שדורשת ממנו מאמץ קל, כי הדוושה לא יורדת בקלות. פתאום נשמע קול חבטה שמזכיר לי שאני, בעצם, בנסיעת שטח. השביל נעשה מורכב, ואני משלבת ל-LOW בעזרתו של מתג חשמלי (פינוק נוסף שמציע המוסו). הקרקע מסולעת, ואני משתדלת לעבור עם האגס, הממוקם נמוך יחסית, מעל למכשולים. אני די מצליחה, להפתעתו של הבוחן הראשי. המוסו נע באיטיות ובביטחון, וכשהייתי צריכה לעצור הוא בלם נהדר ומהר. כמו שנאמר לאט ובטוח. אין שילוב מוצלח מנוף מרהיב, מוזיקה טובה ברדיוונהגת ג'יפ מרוצה מעצמה. אין ספק שלא אשכח את המוסו-כי הוא היה הראשון שלי.

-סוף-