PICK ME UP - שברולט קולורדו 2ZR

עוד בוקר שבת שולח אותי מוקדם בבוקר, אל תחנת הדלק פז, בכניסה לערד. בערב לפני, ברגע של מצוקה, יצרתי קשר עם זאב, חבר, איש השטח וצלם בחסד, לצורך טיול משותף.

זאב לא יכל להצטרף, אבל שידך לי את גלעד, מנהל הקבוצה, והבטיח לי קבוצה של אנשים טובים.

אבל למה אני מתחיל מאמצע הסיפור, ולא מראשיתו?

ובכן, סיפורנו מתחיל כאשר יום אחד עברתי באיזה רחוב בהרצליה פיתוח, בין סוכנויות הרכב היוקרתיות. בצד השני של הרחוב, מרחוק, נצנץ לי משהו מוזהב גדול ומפותח, שלא יכולתי להתעלם ממנו.

חציתי את הכביש ונכנסתי לאולם התצוגה. בכניסה לאולם התצוגה עמד בחור מוצק שהחזיק מגב וסחבה. לתדהמתי התברר לי כי תפקידו לנגב את הריר של כל מי שנכנס פנימה, ועוטף את הטנדר הגדול הזה במבטי תשוקה.

מסתבר כי כל מה שאתה רוצה ברגע זה (וכנראה שאני לא היחיד), זה לחטוף את המפתח, לפרוץ את חלון הזכוכית הגדול, ולדהור אל השקיעה (של השמש, כן?) עם הטנדר הזה.

למי קראת טנדר? שמעתי לחישה בוקעת מתחת למכסה המנוע העצום.

"...בישראל טנדר הוא כלי עבודה, ואת הטנדרים נהוג לחלק לשתי קבוצות: טנדרי דיזל יחסית קלים, רובם יפניים שמשקלם עד 3.5 טונות; וטנדרים כבדים, רובם המכריע אמריקאיים, 4 טונות ומעלה. אך בארצות הברית יש עוד קטגוריה, של טנדרים שמיועדים למטרות פנאי, והם שונים לחלוטין מכל מה שמוכר בשוק הישראלי. הטנדרים הללו צריכים לנסוע מאות ולעתים אלפי קילומטרים על כביש מהיר בדרך אל המדבר, להיכנס אל המדבריות של ארצות הברית ולהמשיך בקצב מהיר מאוד גם על פני דיונות וטרשים. כשהם מגיעים לסלעים אסור להם לפחד, הם צריכים לעבור גם אותם. יש להם מנועי בנזין רבי עוצמה ובדרך כלל מדברים עליהם כ"נקודת מוצא", כלומר את הטנדר קונים ואז משדרגים..."

כך כותב עמיתי המלומד תומר הדר בכלכליסט (קישור) שנסע לפני ברכב הגדול הזה.

שברולט קולורדו הזה משדר רוח הרפתקנות מקצה הפגוש הקדמי, דרך צמיגי השטח הבשרניים ועד קצה הארגז האחורי.

צמיג שמפעיל את הדמיון

והצבע? וואו.

צהוב זהב שכאמור אין שני לו במרחב. כמובן שהתקשרתי מיד למי שצריך. אני רוצה את זה, התחננתי.

עמדתי בתור, בין כל אלו הרוצים את אותו דבר בדיוק, והמתנתי ליום המיוחל. לי תיאמו את זה המגיע בכחול של אוקיינוס רחוק.

הצבע הזה, (כמו הצהוב-זהב), לא משאיר אף אחד אדיש. בכל צומת ומפגש של ג'יפאים, אנשים ניגשים ביראת כבוד, וגם להם אני מבחין זולג ריר ועיניהם מנצנצות מסוג מסוים של ריגוש וקנאה.

אפשר להיכנס? להציץ? ישאלו המנומסים האמיצים.

כאשר נמסר לידי המפתח הגדול עלתה בי תהייה, האם אוכל ביומיים הקרובים לעמוד על כל יכולותיו של הענק הזה (רישיון נהיגה ב' מספיק) והאם אני, לא אהיה זה המאכזב את העולה החדש?

שברולט קולורדו נבנה במטרה ברורה - לנצח כל מכשול שאינו נמצא בכביש, כאשר בדרך לשם הנהג, ומי שאיתו לא יסבלו, אך מרגע שירדו מהאספלט תתחיל חגיגה שלא תיעצר, אלא רק אם יגמר הדלק באופן בלתי מתוכנן.

מפי השמועה כבר שמעתי על חלק מיכולות אלו, ומצד שני קראתי במפרט הטכני את המספרים ההופכים את גבולות המעטפת, לאלו הלוקחים את הקולורדו לקצוות הביצועים.

לקרוא לקולורדו טנדר זה כמו לקרוא לבית הלבן, וילה בוושינגטון.

ומה הם אותם מספרים יבשים על הנייר?

מנוע טורבו בנזין בנפח 2.7 ליטרים, המייצר עוצמת כוח של 310 סוסי מוסטאנג פראיים, ומומנט בשרני נדרש של 59.4 קג"מ.

מרווח גחון בגובה 27.3 ס"מ מציב את הקולורדו גבוה מעל מרבית האבנים בדרך, צמיגי גומי עבים, מוכווני שטח, מגיעים אורגינל מהמפעל, ובנוסף למיגונים הוסיף היבואן לרכב ההדגמה עוד כמה שישמרו על המרכב התחתון מכל מרעין ובישין, ויאפשרו לכל בודק ולקוח אפשרי להרחיק את קו המגבלות.

גבוה מעל כל אבן

מעבר לצמיגים רואים את המתלים ארוכי המהלך, ואת בולמי הזעזועים שיבטיחו להחזיר את כל הנוסעים עם כל החלקים עמם יצאו לדרך, מחוברים לפי המפרט.

דף המפרט מוסיף עוד מילים ומספרים שמוסיפים לפאר ולרומם את האקזמפלר, כמו פירוט מערכות הבטיחות, האבזור, המידות והתוספות.

לעזרת הנהג בנו מהנדסי שברולט מערך מצלמות המאפשר בחינה של הרכב מכל זווית, כולל שתי מצלמות גחון המחלקות ביניהן את הצפייה קדימה ואחורה, כאשר, וזה גימיק מגניב ונדרש, לפני כל מצלמה מותקן מתז מים לניקוי אבק ובוץ.

שתי מצלמות גחון. לחיצה על צד שמאל של המסך תפעיל מתזים לניקוי המצלמות. גימיק חביב ונחוץ.

בנסיעת האימון הראשונה הרמנו את רף הקושי מפעם לפעם יותר, מתוך כוונה ברורה אחת - לגרום למגודל הזה שיש לו מתלים ארוכי מהלך, להיפרד, ולו לרגע, עם לפחות אחד מגלגלי הגומי העבה במיוחד, מסלע קיומנו. כלומר, במילים פשוטות - שיניף גלגל באוויר.

אנשי שטח מנוסים יודעים לגרום להצלבת סרנים (מצב בו הרכב נראה מעוות לגמרי), כאשר בקרקע אוחזים פחות מארבעה צמיגים, וכאשר עושים זאת במודע ובאופן מושכל גם יודעים כיצד להיחלץ מזה באופן המיטבי. אבל כאשר רכב מגיע עם מתלה משתנה שיש לו טווח גדול במיוחד בין גובה מינימום למקסימום (וזה מצוין כמובן), נפגמת החדווה היצירתית לצילום מיוחד. וכאן רבותיי, צריכים למצוא את הנקודה האחת בה יקרה הנס וכאשר זה מתרחש נשמעת צעקה "עצור", והצלם התורן מתבקש לצאת ולתעד.

קשה, אבל הצלחנו

זה לא היה קל ובכל פעם כאשר כבר חשבנו שהצליח לנו, המשיך הקולורדו בשגרת חייו, ונדבק אל הקרקע כדבר של מה בכך.

וכך, לאחר שהתאמנתי יום קודם בדרכי עפר קרובות למקומות ישוב סמוכים לציוויליזציה, העזתי כאמור להתעורר מוקדם ולהצטרף לקבוצה אלמונית ששודכה לי.

חבורת אנשים צעירים לבני בלורית (למי שעוד יש כזאת), מגובשת משנים רבות של טיולים משותפים (גלעד סיפר לי על 40 שנות קבוצה), עליזה כמו שאנשים בגיל הזה, משוחררים מעול כזה או אחר ורק מחפשים לצבור חוויות טובות, נאספו, איש איש עם רכב מדוגם, בחלקם יותר מנהג ונוסע(ת).

תחילת המסלול החלה סמוך למנחת ערד, דרך עפר (שהיא חלק משביל ישראל), לוקחת את המטייל סמוך לישוב ארעי של בדואים, עד למעין מצפור אל ערד מדרום.

המקום נקרא ראש זוהר.

"...ראש זהר נמצאת על דרך המלח אשר שימשה בעבר את הסוחרים ועוברי האורח בדרכם מים המלח מערבה לכיוון ערד ומשם לנמל עזה. המקום שימש כתחנת מס רומית והבריטים לאחר כ-2,000 שנים הקימו במקום תחנת משטרה שאת שרידי משטחי הבטון שלה עוד ניתן לראות על הקרקע. מכאן היו יוצאים טיולי התנועות למצדה ולסדום כיוון שזוהו המקום המזרחי ביותר שניתן היה להגיע ברכב בשנות ה 40-50..."

כאן פרשו הג'יפאים הנמרצים את ציודם לקראת ארוחת בוקר שתתן אנרגיה להמשך היום.

בסטלבט מול נוף קדומים

(ויש להם חתיכת יום ארוך ומתוכנן, באופק).

זה גם המקום לעבור ולערוך היכרות אישית עם כל אחד ואחת. ג'יפאים בכלל, ושל שבת בפרט, הם זן של אנשים מלאי רצון טוב לחלוק את מה שאיתם, וכך אחד מציע תה עלים ושניה שולפת עוגה מעשה ידיה, שלישי רביעי וחמישי מתכננים מסע עתידי לארץ רחוקה וכל השאר מעלים זיכרונות מטיולים קודמים.

מישהי אמרה שיש לנו למה לחכות שכן לארוחת צהרים יהיה מרק!!!

שבעים, נינוחים ובציפייה להמשך מפתה, יצאנו לדרך מבטיחה. גלעד מנווט את הקבוצה הנוסעת בצורה בטוחה, בציר מסלול מסומן ומוכר.

ארבע על ארבע מסורתי

אנחנו חולפים למרגלות הגבעה עליה ניצבים שרידי תחנת משטרה בריטית (ואי אפשר שלא לחשוב, מה לעזאזל חשב זה שהחליט להקים דווקא כאן בלב הכלום והשיממון, תחנת משטרה?).

בשלב מסוים דרך העפר מסתיימת בכביש 31 היורד לים המלח ובתנועה זהירה אנו חוצים את הכביש וממשיכים בדרכנו בנתיב הממשיך הלאה.

עד עתה כאמור לא נרשם אף אירוע מורכב שיחייב עצירה והכוונה קרקעית, למעט סיבוב או שניים שהיה בהם מן האתגר.

בדרכנו חלפנו מעל נחל מורג, נחל חתרורים ומצד חתרורים, שם עצרנו לתצפית גבוהה.

מצד חתרורים

"...שמו של הנחל והמצודה מגיע מהתופעה הגיאולוגית בה המים חותרים בסלע ומשנים את צורתו, תופעה האופיינית בסלעי החוואר הלבנים שסביב ים המלח.

בראש השלוחה, בשליטה על הדרך העולה ויורדת מערד לים המלח, מעל בקעת נחל יעלים, נמצאים שרידי מצד מהתקופה הרומית-ביזנטית כשבליבה בריכה קטנה ושרידי מדרגות לקומה השנייה של המצודה הקטנה. המצודה הייתה תחנת מכס וחלק מקו הגבול של לימס פלשתינה כנגד פשיטות של נוודי המדבר לפנים הארץ..."

לכתבה המלאה: מסלול טיול מערד למצדה דרך מצד חתרורים

לאחר דקות של חילוץ עצמות, אנו ממשיכים אל פסגת המסע היום - מעלה יאיר.

מעלה זה, הינו אחד ממעלות ה-MUST שכל מי שאוהב שטח, חייב אותו לעצמו, לפחות פעם אחת. כפי שבוודאי חשב זה שהקדים אותנו, וניסה לצלוח את העלייה עם רכב מנהלים יוקרתי, נמוך וללא כל אמצעי מיגון, עם ילדים צעירים והתפלא למצוא את עצמו עם גלגל מפונצ'ר ותקוע על סלע.

ככה לא עולים פה

"... דרך תלולה בדרום מדבר יהודה הקרויה על שם מפקד סיירת צנחנים יאיר פלד (נרצח ב- 1959 בידי בדואים בהר הנגב), שאיתר את הנתיב ועמד בראש פריצתו. ראשיתה בחוף ים המלח, בכביש 90 כ- 2 ק"מ צפונית לעין בוקק וסיומו בראש מצוק ההעתקים - ומכאן היא עולה צפונה אל שולי הרמה של דרום מדבר יהודה. מראש המעלה יש תצפית על ים המלח, מצוק ההעתקים והסביבה.

במרץ 1959, שכנע פלד את אלוף פיקוד הדרום, האלוף אברהם יפה, בצורך לפרוץ דרך מראש זוהר לים המלח. העיר ערד עדיין לא הוקמה והכביש היחידי היה כביש באר שבע - דימונה - סדום.

המטרה המבצעית הייתה, למצוא ציר אפשרי להגעה לירושלים מכיוון דרום ומזרח, אם הירדנים ינתקו את ירושלים ממערב, ב"פרוזדור ירושלים".

לאט לאט ועם הכוונה

לשם פריצת הדרך, נזקקו אנשי הסיירת לעבודת ידיים וחומר נפץ להתגבר על מצוקים ומדרגות סלע.

פלד בחר את "מעלה היעלים" (נקב אום אל-ביידון) כשביל אפשרי להכשרה עבור כלי רכב ואכן בשלושה ימי עבודת כפיים מאומצת, הכשירו אנשי הסיירת דרך ירידה לכלי רכב..."

לכתבה המלאה - הקליקו כאן

המעלה הזה משתנה בהתאם לעונות השנה, ולפי כמויות הרכבים המשנות את תוואי הקרקע.

יש הבדל טכני בין עליה לירידה (בד"כ קל יותר לטפס), ומכיוון שאנחנו מגיעים מלמעלה, אנחנו נרד את המעלה לאט ובזהירות.

המעלה הזה מרובה מדרגות סלע, דרדרת אבנים, ובורות. הנתיב צר מרבית המסלול, ונוף המים של בריכת אידוי מספר חמש של מפעלי ים המלח ומלונות עין בוקק מהווים נוף שהעין אינה שבעה מלראות.

הירידה האיטית הנמתחת כפי שכתוב, לאורך חמישה וחצי קילומטרים, אורכת זמן. אבל כאשר הבטיחות היא הרף היחיד המכתיב את קצב ההתנהלות, אנו שועלי המדבר המנוסים, לא מתרגשים יתר על המידה. בכל מכשול שיש בו לגרום נזק שיתקע את כל השיירה ניצב מכוון קרקעי, שרואה טוב מכל נהג את כיוון הגלגלים והיכן יהיה נכון להציב אותם על מנת לרדת בבטחה.

צילום: אפרת פינקלר

הבונוס לקצב האיטי הוא ביכולות לרדת ולצלם כל רכב כיצד הוא מתמודד בנפרד עם האתגר. היות ומדובר בירידה, לא נאלצתי להפעיל את נעילת הדיפרנציאלים, אלא הסתפקתי בהעברת בורר מצבי הנסיעה למצב שטח בתוספת הפעלת בקרת ירידה במדרון, המאפשרת לרכב לנוע בנינוחות של עז הרים, ללא שימוש בדוושת הגז או הבלם.

"אמצעים מיוחדים"

בורר מצבי נהיגה

הרכב נוסע באיטיות, בולם היכן שצריך וממשיך כל הזמן את תנועתו. מצב זה שומר על הבלמים מחימום יתר ושחיקה. לשמחתנו הרבה, סיימנו את הירידה הארוכה כשכל הנוסעים בריאים וכל החלקים מחוברים למרכב.

זהו אגב סימן לטיול מוצלח.

למטה, על כביש 90, כאשר השמש כבר נוטה לכיוון שקיעה מוקדמת, בחרנו, אני ושותפתי למסע, להיפרד מקבוצת האנשים החביבה שהיכרנו היום (ושהמשיכה למסלול מתוכנן בנחל פרצים לטיול לאור ירח), ולנצל את שעת האור לטבילה מרעננת באחד מחופי המלונות.

זהו גרנד פינאלה ליום מענג, שהיו בו ריגושים והקפצת הסל"ד האנושי.

שברולט קולורדו הגדול והמיוחד מכיל בתוכו מבחר גדול של פלוסים, כמו מנוע עוצמתי, רמקולים של BOSE, טיפוס של עז הרים ורכות מלטפת בנסיעה על סלעים, הוא גבוה מעל כולם, וזול ב-60 אלף ש"ח מהמתחרה הישיר וחזק ממנו (שזה המון כסף).

אמריקאי, לא יגיע עם שקע חשמל ביתי?

מאידך, מצא המבקר את מראות הצד קטנות מידי, את ההתקטננות באבזור בסיסי (מחסור בידיות אחיזה בגג, מושב נוסע חשמלי), מורגש חסרון שימוש בהילוכים ידניים, תפעול תאורת דרך רק דרך המסך, ועוד קטנות כאלה.

אבל. וזהו אבל ענק.

הקולורדו הזה, אשר כפי הנראה לא יירכש על ידי שיפוצ'ניקים, מאפשר לבעלי הכיסים העמוקים, שעות רבות של עונג, שרק ימשיך עוד ועוד באיסוף חוויות, כי במהותו זהו ייעודו. לקחת את בעליו אל הקצוות בנוחות המרבית, בקשיחות שיש בה רוך, באמינות ובבטיחות. הקולוראדו הזה הוא חוויה ענקית במלוא מובנה הגדול של המילה.

(ולא הספקתי לרחף איתו בדיונות, ולא להפעיל את כל המצבים, ולא לבלות איתו עוד ועוד כפי שצריך). אם אני הגעתי למסקנות כאלו לאחר רק יומיים נעימים (וקצרים מידי), אפשר רק לקנא במי שזה יהיה היומיום שלו. גם אם הוא (במקרה) שיפוצ'ניק.

בדרך לעוד לקוח מרוצה לא חייבים לנסוע בכביש

שברולט קולורדו 2ZR

מנוע טורבו בנזין.

נפח 2.7 ל'.

הספק 310 כ"ס.

מומנט 59.4 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 6.7 ק"מ/ל'.

מחיר: 425,204 ₪.

אבני דרך:
ראש זוהר, נחל מורג, נחל חתרורים, מצד חתרורים, מעלה יאיר, ים המלח.