
35 רכבי סקייוול בשיירה מרשימה שכולה 100% הנעה חשמלית טיפסו את הכרמל, עצרו באנדרטה לזכר הנספים באסון הכרמל, חצו את צומת דמון, ירדו את הירידות עוצרות הנשימה של נשר עם הנוף המקסים של חיפה משני צידי ההר והמפרץ, חצו את רמות מנשה בשיא הירוק והזרימה בנחלים, עד אנדרטת הקיבוצים, סיירו בגבעת הרקפות המקסימה ולסיום אכלו פיתה דרוזית טעימה...
מזג אוויר נהדר, ראות למרחקים, נוף מרהיב וטבע פורח בשיאו עם שפע של רקפות וכלניות ומועדון של אנשים שהגיעו ליהנות מהמותג איתו הם נוסעים ביום-יום
סקייוול - יצרן רכב חשמלי 100% מסין מיובא לישראל ע"י קבוצת כדורי ומכר עד כה כ-2,800 כלי רכב ללקוחות מרוצים, יזם כבר מתחילת השיווק מועדון לקוחות שבין היתר גם מטייל ברחבי הארץ.
קישור לסיכומים קודמים של טיולי סקייוול
בשישי בוקר נפגשנו כ-35 כלי רכב 100% חשמליים לקפה ומאפה וגם סנדוויצ'ים, בעגלת קפה הנקראת מנאז' (מתחם לסוסים) שבקצה מושב הבונים, בין הקיר של רכס הכורכר לים המציץ מעפר לרפת הגדולה של המושב.
תדריך בוקר, תודה למארחים המקסימים ויצאנו לדרך בשיירה ארוכה לכיוון בית אורן שעל הכרמל.
בדיוק בעיקול הדרך של אסון הכרמל ולמרגלות קשת ברזל ענקית שנבנתה לזכרם של 44 שוטרים וסוהרים שניספו באסון הנורא של השריפה הגדולה עצרנו לדבר על "ההר הירוק כל ימות השנה" (יורם טהרלב).
הכרמל הינו שלוחת הרים צפונית-מערבית של השומרון המשתרעת עד למפרץ חיפה ומתנשאת לגובה מרבי של 546 מטר מעל פני הים (פסגת "רום כרמל" ליד הכפר עספיא וחלק מעיר כרמל).
שלושה אזורים להר הכרמל: רכס אמיר – רכס הרים בדרום מזרח הכרמל, רמות מנשה במרכז ו"רכס הכרמל" בצפון-מערב – משולש הנתחם על ידי עמק יזרעאל ממזרח ומצפון, עמק זבולון מצפון, מישור חוף הכרמל במערב ורמות מנשה בדרום.
הקרקע של הר הכרמל עשויה ברובה מסלעי משקע מתקופת הקרטיקון העליון, אך ניתן למצוא גם סלעים מתקופת הקרטיקון התחתון בחלקו הצפון-מזרחי ומתקופת הפליסטוקן בשוליו. אופי הסלעים ועובי השכבות אינו אחיד ומשתנה בין אזורי הכרמל השונים בשל העובדה שבתקופת הקרטיקון עבר אזור הכרמל מהים הרדוד לים העמוק, וכן בשל הפעילות הגעשיות הקדומה שהותירה בו סלעי בזלת וטוף ושינתה את תוואי השטח.
תהליך התרוממותו של הכרמל חושף שונית גדולה המורכבת ממאובנים והוא שריד לתקופה שהאזור היה שקוע בים. כן, כן ... המצוק המערבי עשוי משונית אלומגים שנוצרה בתוך הים התיכון.
במהלך התקופה העות'מאנית (הטורקית) החלה ההתיישבות הדרוזית בכרמל, ממנה נותרו כיום שני יישובים בולטים - עספיא ודלית אל-כרמל. עם התפתחות הציונות והעלייה לארץ, החלה ההתיישבות בכרמל: ב-1882 הוקמה המושבה זכרון יעקב בתמיכת הברון רוטשילד ואחריה בת שלמה ושפיה. במסגרת יישובי חומה ומגדל הוקמו בכרמל יישובים נוספים, ביניהם קיבוץ בית אורן.
אסון הכרמל התרחש בחנוכה 2 בדצמבר 2010 לאחר ששרפת ענק פרצה ליד הכפר עוספיה, התפשטה לכל אזור הכרמל, והפכה לאסון השריפה הגדול בתולדות ישראל. בשריפה נספו 44 איש, בעיקר סוהרים ושוטרים שהיו בדרכם לסייע בפינוי כלא דמון הנמצא במעלה הכביש, כ-17,000 איש פונו מבתיהם, קרוב ל-25 קמ"ר וכ-5 מיליון עצים עלו באש. כיום, למעט אתר האנדרטה אין זכר וסימן לאסון הנורא. יהיה זכרם ברוך!
מהכרמל ירדנו דרך הירידות המקסימות עם תצפית מרהיבה למפרץ ולחיפה, עד לכביש איתו נסענו דרומה לרמות מנשה.
בכבישים מפותלים כשסביב הכול ירוק ופורח ומלא רקפות וכלניות נסענו לעבר התצפית המקסימה לעמק יזרעאל באנדרטה לזכרם של הנופלים במערכות ישראל מקרב הקיבוצים.
מהאנדרטה רואים את עפולה וגבעת המורה, הר תבור, מגדל העמק ובינהם עמק יזרעאל ועמק זבולון עד לקרן הקרן - מעל העיר יוקנעם ובגובה של 474 מטרים היא המוחרקה.
במוחרקה הקימו הנזירים הכרמליתים שהגיעו מאירופה בשנת 1867 מנזר מנותק ממים וחשמל המנציח את הניצחון של אליהו הנביא על נביאי הבעל. ניצחון שבו ירדה אש מהשמים ואכלה רק את קורבנו של אליהו, כמסופר בספר מלכים א', פרק יח' פסוק ל''ח: ''וַתִּפֹּל אֵשׁ-ה', וַתֹּאכַל אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הָעֵצִים, וְאֶת-הָאֲבָנִים''.
על-פי המסורת הנוצרית, כאן היה העימות בין אליהו הנביא ונביאי הבעל מכאן גם שמו הערבי של ההר, אל-מוחרקה (''מקום השריפה''), לזכר קורבנו של אליהו הנביא שנאכל כאן באש. האגדה מספרת כי במקום זה ערך אליהו הנביא תחרות עם נביאי הבעל, על היכולת להוריד גשמי ברכה באותה שנה, שהייתה שנת בצורת. נביאי הבעל הכינו זבחים, אולם לא יכלו להבעיר את האש. אז קרא אליהו לאלוהים וזה שלח אש בקרבנות ובזבחים של נביאי הבעל. על הפסגה אפשר לראות את המנזר הכרמליתי ובו ניצב מנזר מזבח ופסל של אליהו ובידו מאכלת.
מאנדרטת הקיבוצים חזרנו על הכביש המקסים לעבר הכביש הראשי של רמות מנשה ונסענו לכיוון קיבוץ דליה ומשם כמעט עד סוף הכביש בקיבוץ גלעד.
רגע לפני עצרנו לסיור רגלי בגבעת הרקפות שסיפקה לנו מרבדים אדירים של רקפות- כפי שלא ניתן לראות בשום מקום אחר בארץ. לסיום אכלנו פיתה דרוזית עם לבנה (וגם טאבולה וגם שוקולד השחר...) בביצוע משפחה דרוזית נפלאה שהגיעה מהדוכן שליד אוניברסיטת חיפה. לסיום כל משפחה קיבלה עציץ של רקפות לכבוד טו' בשבט וחג האהבה ונפרדנו בחיבוקים עד לטיול הבא.
תגובות