
מה עושים כאשר מגיע השבוע הכי קר בשנה (עד כה)?
כמובן מחפשים את השפיץ של הקור והסערה, כאלו אנחנו. אנשים קשוחים שלא נרתעים מקצת גשם, ערפל, בוץ ותנאים שמשאירים אנשים שפויים בבית מתחת לפוך, לפחות עד הקיץ.
כי למה שנתקטנן על זוטות, כשיש לנו מוביל גדול, חזק, נעים וכיפי שהטמפרטורות שבו לא ירדו מעשרים וארבע.
אז קצת גשם וקור עוד לא חיסלו מטיילים מפונקים.
הסיפור הבא לקח אותנו בשיא הסטייל למקומות מפתיעים ואם חשבנו שהופתענו, הגיעה סוכריה לקינוח שהפילה אותנו
ביום הכי אפור (וקר), בזמן האחרון, קיבלתי לידי את זה המגיע בצבע אפור בטון, כהתאמה.
כבר נהגתי בכל נבחרת הרכבים של ג'ינסיס, ואני יודע למה לצפות ובכל זאת בכל פעם אני מופתע מחדש.
בבוקר, לפני שיצאתי לדרכי לאסוף את הרכב, כתבתי ברשתות שאני בדרכי לאסוף משהו מגזרת הלאקצ'רי, מתברר כי דגם הקופה שהועמד לרשותי, מגיע ברמת גימור... (תראו מופתעים) לאקצ'רי.
מספר חודשים קודם לכן הושק הדגם המחודש ובתוספת דגם הקופה, שלא היה כאן לפני כן.
כבר מתחילת דרכה כמותג עצמאי ב-2015, ג'נסיס שואפת לשלב בין עיצוב אלגנטי, חוויית נהיגה מתקדמת וחומרים יוקרתיים עם מחירים תחרותיים יותר לעומת מותגי הפרימיום הגרמניים.
עיצוב הרכבים מתבסס על הקונספט "Athletic Elegance" (אלגנטיות אתלטית), המתאפיין בקווים זורמים, חזית בולטת עם גריל ייחודי, ותא נוסעים המשלב טכנולוגיה מתקדמת עם חומרים איכותיים כמו עור נאפה, עץ אמיתי ואלומיניום.
שלושה ערכי מובילים את ג'נסיס:
ג'נסיס החליטו ליצר דגם שמביא את כל מה שהיה קודם והוסיפו עוד.
אם זו הסבכה הגדולה החדשה, אם זה הפנסים שעברו עיצוב חדש, גם חישוקי הגלגלים 22 אינץ' עברו עיצוב חדש.
הלקוח לא יתפשר על מה שהכיר בדגם ה- 80 ("הרגיל") כאשר הוא עובר לקופה ולאחר נאום היח"צ מתובל בקורטוב מידע, אפשר לגשת לחתן עצמו.
כפי שציינתי דגם הקופה מגיע בשתי רמות גימור, כאשר גרסת הלאקצ'רי היא הבסיסית, ובינה לדגם האולטימייט מפרידים כ-חמישים אלף (!!!) שקלים, ותוספות קוסמטיות.
א. חמישים אלף שקלים בפער של רמות גימור זה המון כסף.
ב. למה קוסמטיקה? כי המנוע, המכלולים, והנראות הכללית, זהים. מה שמבדיל זה קוטר צמיגים, תוספות של מערכות אלקטרוניות (כמו תצוגה עילית חיונית) ועוד כאלו.
הנציג שמוסר לי את הרכב, מראה לי כיצד הרכב יכול לצאת מחניות צרות באופן עצמאי, ללא נהג, בשליטה מהמפתח הגדול.
ריפוד עור בצבע קרם שמנת יפהפה מקבל את פני כאשר פתחתי את דלת תא הנוסעים. בג'נסיס אוהבים לחשוב אחרת, כך שחגורות הבטיחות מגיעות באדום, שנראה למען האמת יפה יותר עם הקרם שמנת.
גם בדגם היוקרתי שם הריפוד שחור, האדום הזה מתמזג נהדר.
לעזרת הנהג התקינו ברכב את מה שכבר הכרנו מדגמי היוקרה של יונדאיי, ושאר דגמי ג'נסיס, וזו תצוגת מצלמה בלוח המכוונים. כאשר מפעילים איתות למעבר נתיב ימין או שמאל, נפתח חלון תצוגה בצד אליו מכוונים, בנוסף למראות, כך שניתן לראות בבירור כל מה שנמצא בשטח המת בצד הרכב.
מבט בדלתות חושף הימצאותם של רמקולים תוצרת b&o המופלאים (ויש 18 כאלו), מה שמבטיח סאונד נהדר למוזיקה.
וילון הגג הנורמי שנפתח חושף זכוכית מושחרת, יהיה יעיל כנראה בימי שמש חזקה.
לרכב חמישה מצבי נהיגה (חסכוני, קומפורט, ספורט, ספורט פלוס ומתואם אישית) ושלושה מצבים לנסיעת שטח (בוץ, חול או שלג).
הלב הפועם הוא מנוע טורבו בנזין בתצורת 6V, בנפח 3.5 ליטרים, המפיק עוצמה של 409 כ"ס ומומנט עוצמתי של 56 קג"מ. מה שמעיד מראש כי הרכב הזה לא פראייר בכלל.
היצרן מצהיר על צריכת דלק משולבת של 8.47 ק"מ לליטר נוזל מאובנים והיות וזה רכב חדש לחלוטין כל נתון שאפיק לא יהיה מייצג נאמנה, שכן נתון צריכה מדויק ניתן לדעת רק אחרי אלפי קילומטרים של נסיעה מצטברת. אולם בהתחשב בגודל, במשקל, ובגודל המנוע זהו נתון סביר ומי שינהג מתון יוכל להשיג טוב ממנו, לדעתי.
באורך כולל של 4.96 מ' ומרחק בין סרנים של 2.95 מובטח מראש מרווח פנים, כיאה לרכב במעמד הזה.
אפשר לצאת סופסוף לדרך?
לחיצה על מתג ההתנעה מעירה מנוע גדול מתנומתו, ומתחילת הנסיעה מרגישים ברכות המגיעה מן המתלים (אדפטיביים).
על הכביש המהיר, המהירות מקובעת, כדרכי, כל מערכות הבטיחות מכוונות לפעולה אוטונומית, כך שנותר רק לשמור ממעל שהכול בסדר, ולהתמכר לשקט המנוע, לנוחות ולמוזיקה הרגועה האופפת מכל עבר.
הפעם בחרתי לעלות לרמת הגולן דרך כביש 98 העולה מחמת גדר. זהו כביש פתלתל ונהדר כשהכביש יבש, הרכב ספורטיבי, והחברים שאיתך נשארים בבית. הפעם בגלל שאלו לא התנאים, אני עולה ממש לאט וזהיר. נכון שזהו רכב עם הנעה כפולה, המטיבה עם אחיזת הכביש, אבל (ויש אבל גדול), לא הגענו עד לכאן בשביל לגרום נזק לרכב כל כך יקר.
לא לרכב, ולא לנו.
טפטוף מעצבן שהוא לא גשם מצד אחד, ולא יבש לחלוטין מצד שני מלווה אותנו בדרכנו העולה.
בחרתי להתחיל בישוב אבני איתן.
צמוד לכפר האינדיאני (מה הקטע ברמת הגולן עם אינדיאנים? יש כמה וכמה "מחנות" כאלו), נמצא חניון פארק המפל השחור.
שביל הליכה מבוטן יוצא מהחנייה, מקיף את המתחם האינדיאני ומוביל לשביל טיילת הצופה על ערוץ נחל אלעל.
בנחל זה עוברות שתי נקודות עניין מעניינות מאוד הראשונה, "המפל הלבן" והשנייה "המפל השחור". מפלים אילו המשולבים בשמורה כמו בשולחן שש בש. עלומים ונסתרים ממש כמו מאחורי פרגוד של תיאטרון. כדי לראותם צריך לטייל בתוך השמורה..."
להמשך קריאה באתר "בא לי לטייל"
השביל המסומן באדום יורד בתלילות אל ערוץ הנחל. אחד מאיתנו הסולד ממאמץ יתר נשאר כצופה ממעל ואילו שני גברים מקשישים שהחליטו כי אם כבר הגיעו עד כאן חייבים לרדת, נקטו משנה זהירות ותוך כדי טפטוף ירדו לאט לאט את המדרון המסולע.
יש לדעת כי זו החלטה לא חכמה בעליל, שכן הסלעים חלקלקים, והבוץ הנלווה לא עוזר.
הירידה התלולה לוקחת יותר זמן (וברשת כתוב שזה מסלול משפחתי, עאלק) וכאשר מגיעים לבסוף אל הערוץ יש לחצות את המים הזורמים וללכת בזהירות על האבנים הבולטות.
מכאן זהו נתיב כמעט מישורי אם כי בצדדיו יש צמחי פטל קוצניים שאוהבים לתפוס את שולי המטריות.
אולי זה החורף השחון שעובר עלינו עד כה, או סתם מיעוט מים בנחל (כתוב באתרים "זורם כל השנה"), אבל המפל הזה המקבל את פנינו הוא יותר זרזיף ממפל.
נצטרך כפי הנראה לחזור בהזדמנות אחרת, אם כי לאור הטיפוס חזרה, שהותיר אותנו חסרי אוויר, תרתי משמע, אני בספק אם אחזור לכאן לפני שיתקינו מדרגות נעות או סוג של מעלון.
אם כבר הגענו עם רכב בעל יכולות עבירות מסוימות, אך עם ידיעה ברורה כי רצוי מאוד לא לסטות מהכביש, אלא מקסימום דרך חצי סלולה, קצת בוץ ובורות, צריך לזכור כי אסור לנסות את הבוץ של רמת הגולן בחורף, כאן יודעים איך נכנסים אליו, אבל לא בטוח שניתן יהיה לצאת ממנו לפני הקיץ.
בין אלרום לבוקעתא, ליד אנדרטת פלס"ר 7 מכביש 98 משכנו דרך אחת הפניות לדרך עפר ובעקבות רכבים אחרים שידעו לאן הם נוסעים, טיפסנו על כביש אספלט שבור ומשובש (הידד למתלים הנהדרים שהשכיחו אותם), לראש הר הבנוי משתי גבעות נישאות ושולטות.
השלטים בדרך הזהירו משטח ממוקש, כאילו היו לנו כוונות לרדת ממנו.
"... הר חרמונית הוא הר געש רדום ברמת הגולן. ההר הוא חלק מקו התלים הישראלי, והוא שוכן בין הר ורדה לבין הר בראון, מזרחית לאל-רום. גובהו של ההר 1,211 מטר מעל פני הים, והוא ההר השני בגובהו ברמת הגולן, אחרי הר ורדה, והשלישי בגובהו במדינת ישראל... לפני מלחמת יום הכיפורים שימש ההר כנקודת תצפית של צה"ל על האזור הסורי. לאחר המלחמה נבנה על ההר בונקר שכיום אינו מאויש. כביש אספלט משובש במקצת מוביל לראש ההר, משם יש תצפית מצוינת על עמק הבכא..."
רכס החרמונית למעשה מורכב משתי כיפות, על האחד מוצב נטוש וחניה מבוטנת גדולה, ועל השני מוצב ואנטנות גדולות וחניה בוצית גדולה יותר.
הנוף הניבט מהגובה הזה מאפשר תצפית רחבה ל-360 מעלות.
במעבר חד, ואולי לא כל כך, אנחנו ממשיכים מכאן אל בניין מפקדת המודיעין הסורי.
"...בניית המבנה החלה בשנת 1960 והסתיימה כעבור שנתיים, בשנת 1962. המבנה הוקם בסיוע סובייטי והוא בנוי ברובו מבטון, כשפינות המבנה מחופות באבן. המפקדה בנויה בצורת 'ח', אורכה 120 מטרים ורוחבה 30 מטרים. למבנה שתי קומות ובנוסף אליהן קומת מרתף וקומת גג, חצר פנימית אחורית וחניה מקורה.
חדר המוקדש לפעילותו של אלי כהן, שביקר גם כאן.
מדרגות רחבות מובילות אל הכניסה הראשית למפקדה. מאולם הכניסה מתפצלים שני מסדרונות המוליכים לחדרים הרבים. באולם הכניסה ישנו מבנה מדרגות לולייניות המוביל לקומה השנייה ולגג. בסך הכל מכיל המבנה מאות חדרים. המבנה שימש את הצבא הסורי ובו ישבה המפקדה הסורית של אזור קוניטרה ורמת הגולן..."
כמו פרפרים הנמשכים אל האור, כך הבניין הזה מושך אמני גרפיטי שונים שמותירים את רישומם הצבעונים במסדרונות ובקירות. חלקם סתם קשקושים וחלקם יצירות של ממש.
וכך גם המבקרים הרבים המגיעים לכאן בכל עת.
לא פעם ולא פעמיים ביקרתי במאגר בנטל, על צינור המים החמים שמעתי כאותן פעמים, אך בפעם שבאמת התכוונו לטבול שם היה יום גשום וקר, האתר היה בוצי מאוד וללא מקום יבש אחד בו ניתן לשים תיק קטן אפילו, לכן, היום, באנו מוכנים.
היות וכאמור הגולן מלא מטיילים נדמה כי כולם, כולל כולם, ניידו עצמם להגיע לכאן, למרות שעת הצהריים המאוחרת (יחסית), המה המקום וחלק מהמגיעים העדיף להחנות את הרכב על שולי הכביש הצר.
לנו היה מזל גדול וחניה שבדיוק התפנתה, כך שיכולנו לחנות בנוחות ולרדת אל בורות המים.
עד כמה שקר, כמו שרמת הגולן יודעת להיות, המעבר לרביצה במים מעלי האדים בתוך אמבטיות טבעיות שנוצרו שם, היא חוויה מעלפת.
ברגע בו שוקע הגוף במים, רוצים להישאר שם ולא ללכת לשום מקום. אם היה ניתן לישון בתוך המים כנראה אנשים רבים היו נוהגים כך.
זהו עונג ששולח את כל השרירים לחופשה, והתחושה הכללית היא כי היינו צריכים בכלל להזמין מקום לינה במרום גולן הסמוכה, כדי שלא נצטרך להתאמץ בדרך חזרה, אלא ישר נלך לישון.
ג'נסיס מיצבה את עצמה בליגת הפרמיום בלי להשפיל מבט מתנצל והיא מביטה למתחרות ישירות בעיניים ומגישה את אותו דבר, בפחות.
דגם הקופה הגדול הנוח והמרווח עושה זאת באותה הדרך, כאשר המתחרים הישירים מגיעים בהידור דומה, אבל בתמחור גבוה הרבה יותר כאשר מה שמבדיל בניהם זה בעיקר מוניטין רב שנים, מול המתחרה הצעיר.
בין שתי רמות הגימור מבדיל פער של 50 אלף שקלים וזהו פער של הרבה מאוד כסף כאשר את ההבדלים לא קל לזהות בעין.
האם זהו פער ששווה להשקיע?
מי שרוצה את הביצועים הזהים בפחות כסף יכול לקנות את אותו הדבר בדגם "הרגיל" ולא הקופה.
כפי שכתבתי לעיל, רכב חדש לא יעיד על צריכת דלק שתהיה קרובה לנתוני היצרן (האופטימיים בד"כ), אבל בנהיגה מתונה לאורך 460 ק"מ הגעתי ל-8.5 ק"מ לכל ליטר, שהם כמעט זהים.
הדגם הזה לוגם הבנזין, הוא שיקי, יפהפה, חזק מאוד ומגיע עם מסר חזק, ויהיה מאוד מעניין לראות גרסה זהה, חשמלית ברמה כזו או אחרת.
ג'נסיס, לא מאכזבת אף פעם.
ירון הולנדר
פברואר 2025
ג'נסיס COUPE 80 GV
מנוע טורבו בנזין 3.5 ל'.
הספק 409 כ"ס.
מומנט 56 קג"מ.
צריכת דלק (יצרן) 8.47 ק"מ/ל'
צריכת דלק (מבחן) 8.5 ק"מ/ל'
מחיר: 680,203 ₪ (כולל אגרה)
פארק המפל השחור
נחל אלעל
הר החרמונית
מפקדת המודיעין הסורי
מאגר בנטל
תגובות