אגדת שטח: וויליס M274 "פרד מכני"

במשך עשרות שנים, "רכב התובלה" המועדף על צבאות רבים, בשטחים קשים, היה - פרד. חיה חזקה, עם יכולת נשיאה גדולה, סיבולת ועבירות מצוינת. גם לצה"ל בשנותיו הראשונות היתה יחידת פרדות, ששימרה את המסורת של "גדוד נהגי הפרדות" ממלחמת העולם הראשונה, גדוד על טהרת לוחמים יהודיים שהוקם על ידי זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, האחרון גם פיקד עליו למשך תקופה.

אבל לפרד, מלבד מעלותיו הרבים כנושא משאות, יש גם חסרונות שהגדול מביניהם הוא העקשנות. אם פרד מחליט שזהו, לא בא לא יותר לסחוב או ללכת - בית דין לא יעזור, לא מקלות ולא גזרים. הוא יתקע את ארבע רגליו בקרקע ויסרב לזוז. עבור חקלאי שהפרד שלו מסרב פקודה העניין לא כל כך נורא, אבל עבור כוח צבאי שצריך להגיע ליעד מסוים בזמן קצוב - זה יכול להיות קריטי.

פרדים "מסרבים פקודה"

ולכן, היו במהלך השנים לא מעט ניסיונות לייצר "פרד מכני", שיידע לסחוב מטען בשטח קשה - ובלי תלונות (קישור לכתבה על "פרד" של הצבא האיטלקי). אחד המוכרים שבהם הוא ה-M274, שהתחיל כקונספט שפותח על ידי חברת וויליס לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. אב הטיפוס תוכנן על ידי המהנדס הראשי של החברה, דלמר "בארני" רוס (שהוביל גם את התכנון של ה-JEEP של ויליס), והוא כלל משטח שטוח על ארבעה גלגלים, מנוע בוקסר שני צילינדרים מקורר אוויר שסיפק 9 כ"ס שהותקן מאחור, הנעה 4X4 והיגוי בעזרת מוט.

אב הטיפוס, עם מוט היגוי במקום הגה

סופה של המלחמה האט את קצב הפיתוח, ורק ב-1956 הגיעה הזמנה ראשונה מצבא ארה"ב של רכב שקיבל את הסימון M274, אבל באופן כמעט מיידי קיבל את הכינוי "פרד מכני". הכלי הזה היה דומה בתכנון הכללי לאב הטיפוס, אבל עם לא מעט שדרוגים: המנוע הוחלף לאחד עם ארבע בוכנות, גם הוא בתצורת בוקסר מקורר אוויר, שסיפק 17 כ"ס. מוט ההיגוי הוחלף בהגה רגיל והעסק כולו נבנה ממגנזיום, כדי לחסוך במשקל (דגמים מאוחרים כבר נבנו מאלומיניום).

המפרט הטכני בכללותו היה ייחודי: לכלי היתה שלדה בצורת האות H, כשהמנוע, הגיר ותיבת ההעברה נמצאים מאחור. הכוח עבר דרך סרנים פורטליים, שהורכבו ללא קפיצים וללא שום מערכת שיכוך. מרבית הכלים מתוך ה-11,240 שנבנו בסך הכל, היו עם היגוי בכל הגלגלים. את מערכת ההיגוי ניתן היה להטות קדימה כדי להגדיל את שטח המטען, והנהג פשוט הלך לצד הכלי. היתה גם אפשרות לניהוג מאחור, כשהנהג גם כאן הולך רגלי. עם משקל עצמי של כ-400 ק"ג בסך הכל, הפרד היה מסוגל לשאת 110 אחוז ממשקלו העצמי, כלומר מטען של 450 ק"ג, במהירות של עד 40 קמ"ש לטווח של 240 ק"מ.

השרות המשמעותי ביותר של ה-M274 היה במלחמת וייטנאם. הוא התגלה ככלי אידיאלי לשימוש בג'ונגלים הסבוכים של האזור, ניתן היה לשנע אותו בדיוק למקום הנדרש באמצעות מסוק, לעתים קרובות עמוס מראש בציוד. לפרד היו מספר רב של תפקידים, כולל נשיאת תחמושת ואספקה ופינוי פצועים. בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה גם הפכו אותו לכלי קרבי, חלק צוידו במקלע M60 או במקלע 0.5, חלק בתותח ללא רתע בקוטר 106 מ"מ וחלקם שימשו כפלטפורמה למשגר של טילי טאו.

ייצורו של ה-M274 הסתיים בשנת 1970, והוא הוחלף ברבות הימים עלי ידי הגייטור של ג'ון דיר בגרסתו הצבאית. הוא כיכב בלא מעט סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה, ויש לו קהל חובבים נלהב. פרד במצב סביר נמכר באזור ה-10,000 דולר, אבל ניתן לקנות כלים משופצים ומשודרגים ברמות גבוהות מחברות מתמחות - והמחיר בהתאם.

מספר לא ידוע של M274 הגיע גם לצה"ל, אחד מהם ניתן לראות במוזיאון הטרקטורים במושב עין ורד.

נהיגת הפרד עם הגה מאחור