אחים לחיים במסע ללב הרי ההימלאיה - הודו 2025

הודו - מלדאק עד דלהי, אחים לחיים אוגוסט 2025

ביטול הטיסות הישירות מתל אביב לדלהי (בגלל איום הטילים האיראני שעדיין משפיע על אייר-אינדיאה) הביא אותנו למסע של שלוש טיסות ויממה שלמה מהיציאה מהארץ ועד הנחיתה בגובה 3,000 מטרים בלה - בירת חבל לדאק שבצפון הודו, כשסביב הפסגות הגבוהות של רכס ההימאליה האדיר.
שתי טיסות עד לדלהי ועוד טיסה פנימית של כשעה וקצת ונחתנו בלה כשסביב לנו פסגות הרים של כ-5,000 מטרים ועוד כמה פיקים של 6,000 פלוס המעוטרות בשלג לבן ובוהק מעל עמק עם גאיות ירוקים ונחלים זורמים, כשהמדרונות סביב חשופים מצמחייה - סוג של מדבר אלפיני בלב השטח ההררי.
ההתרגשות של קבוצת האחים (לחיים) שלראשונה נוחתים בהודו, גדולה וגם לבודדים (ולח"מ) שזה להם טיול(ים) חוזר. האוויר, הריחות, האווירה, הכול אחרת! הודו היא כמו פלנטה אחרת על הכדור שלנו.
יום ראשון בלה, שהוא לצערנו רק חצי יום, תוכנן ליום מנוחה, הסתגלות לגובה והכנות לקראת שלושת ימי הטרק שמחכים לנו למחרת. אוכלים טוב, שותים המון ומשלימים שעות שינה.

היום הראשון לטרק - מטפסים בגובה

הטרק מוכר ותחילתו בקרבת לה. הכביש שנסלל ומוארך מידי שנה מגיע כיום עד לגשר החדש שבין רומבק - כפר קטן בן 3-4 בתים בגובה 3,800 מטרים, ליוריטצ'ה - מנזר טיבטי מוקף בשטחי חקלאות קטנים בגובה 4,175 מטרים. אנחנו פורקים מהמוניות ברומבק, התיקים הגדולים המשיכו על הטנדר בשביל החדש שנפרץ עד ליוריטצ'ה ומשם עלו על שיירת הפרדות. ואנחנו יוצאים ב"צעד קל" ולאט, בקצב של כ-2 ק"מ לשעה, במעלה השביל ויחד מתמודדים עם הגובה, עם בעיות הרגליים ובכלל עם אי הוודאות.
לאחר כשעתיים ו-3.8 ק"מ אנו עוצרים בגובה של 4,175 מטרים, בצל המנזר של יוריטצ'ה להפסקת צהרים. מים זכים זורמים מהמעיין הצמוד, שדות תבואה פורחים סביב ואנחנו מתאקלמים לגובה.
ממשיכים לטפס למחנה העליון של הקנדלה-לה, סה"כ 7.5 ק"מ של טיפוס, קצת יותר מ-5 שעות הליכה ובגובה של 4,500 מטרים מחכה לנו מאהל מדוגם של אוהלים לזוגות עם כל הציוד הטוב ששכרנו, אוהל מטבח ואוהל של חדר אוכל לכולם. ארוחת ערב טובה וכולם פורשים לישון.
יש מי שמקבל קצת "חיזוק" עם מסיכת חמצן ויש גם אחד שמתקשה בשינה, כך שמאמצע הלילה אנחנו נהנים להיות יחד 3 באוהל עם מיכל החמצן ומקווים לטוב.



בבוקר החלטנו שאין סיבה לסבול ומצמידים את הבחור שקצת סובל למדריך המקומי, שמוריד אותו למטה עד ליוריטצ'ה ומשם ברכב למלון המפנק בלה. שם הוא יעביר את הלילה הקרוב, ישתה הרבה, יקיא קצת, המקומיים ידאגו לו ובעיקר יתאושש ויחכה לנו "כמו חדש" ביום שישי.

היום השני לטרק - חציית האוכף של קנדה לה

בוקר בלב הרי ההימאליה, יש מי שמצלם, יש מי שמתפלל ויש גם בודדים שמתחילים לעקוף אותנו בריצה ו/או בהליכה מהירה כי הם משתתפים באולטרה מרתון הרים של 5,000 מטרים לאורך 100 מייל (160 ק"מ) - משוגעים...
אנו צועדים לנו יחד במעלה ההר, שוב הפרדה עוזרת בקטעי קישור למי שצריך ויחד כולנו מטפסים את ה-500 מטרים, הפרש הגובה, עד לאוכף של הקנדה-לה, שבגובה 4,900 מטרים. יחד כולנו משלימים עוד 100 מטרים בגובה על השלוחה שמטפסת לכיוון הסטוק אנגרי 6,153 מטרים - הפסגה המושלגת והמחודדת המשקיפה על עמק מרכא, על כל העמק של לה ובימים טובים רואים גם את פסגת ה-K2 שבאפגניסטן.
באוכף של הקנדה-לה אנחנו מצטלמים, משאירים סטיקרים של גיבורים שנפלו בקרב ב-7/10 וגם במלחמה הארוכה שלאחר מכן, ובעיקר נושמים אוויר פסגות ומתחזקים ביחד.



מכאן הירידה כבר קלה וכל צעד מרגישים טוב יותר ויותר והכי הכי כיף לנו להיות יחד!
תחילת הירידה צחיחה ואין מים זורמים, אך ככל שהגובה יורד העמק שבו אנו צועדים הופך מעט ירוק ולצידו נחל זורם. עם הגעתנו לקרבת שינגו - כפר קטן בן 6-8 בתים, השדות כבר ירוקים, לצידם מטעים קטנים והנחל זורם במרכז הכפר בעוצמה. יש חיים (יפים) בלב ההרים!
חוצים את הכפר, בין לבין חוצים מספר פעמים את הנחל הזורם ומגיעים למדשאה הירוקה על גדת הנחל, בה הצוות פרס את המאהל המקסים שלנו להלילה.
10 ק"מ של הליכה היום וקצת יותר מ-7 שעות על הרגליים מצד לצד של אוכף / מעבר הקנדה-לה.
הסוסים והפרדות סביב ואנחנו נחים לקראת ארוחת הערב הטובה ולאחריה פורשים לשינה עמוקה ומתוקה.
ומי שקצת התעפץ לאור הירח - זה ההסבר על השמש, הירח, לוחות השנה ומה היא שיטת גוח-אדזט : קישור.

היום השלישי לטרק - כמעט כולו בירידה

8 ק"מ של ירידה לאורך הערוץ, לצידו ובחציות רבות אם במים או על גשרונים קטנים. השביל משתנה בהתאם לסחיפה שהייתה כאן בחורף, לפעמים מוצל ולפעמים השמש יוקדת. אבל כולנו צועדים יחד, מדברים, צוחקים, עוזרים אחד לשני ובעיקר לא באמת ממהרים.

הכפר סקיו נחשף בקצה הערוץ והמוניות מחכות לנו בכפר, עכשיו יש לחכות לשיירת הפרדות והסוסים (30 במספר) שמגיעים בכמה גלים, בהתאם לקצב שלהם ובעיקר לקצב קיפול המאהל בבוקר, לאחר שאנחנו כבר התחלנו ללכת.
שעה וחצי של נסיעה במורד של הזנסקר - הנהר הענק שמתחבר לאינדוס - הנהר היותר ענק שמנקז את כל מערב הרי ההימאליה מטיבט, דרך לדאק וקשמיר, חוצה את פקסיטן עד לים הערבי. אנחנו נכנסים ללה בצהרים, היישר למלון, מקלחת - חובה, ארוחת צהרים, מנוחה ובערב יפים ומאושרים צועדים יחד לבית חב"ד.



בית חב"ד שנמצא בלב הרחוב שמרכז את קהילת המטיילים הישראליים של לה - LEH הינו תופעה מיוחדת, מאחדת ומרגשת בליבה של מדינה זרה. השליחים - רעות ואוהד מרציאנו, תושבי צפת בחורף ונציגים של הרבי (מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל) בצפון הודו בקיץ, עושים טוב למטיילים. בבית חב"ד תמיד נכונים לעזור ובערב שבת הם מארחים מאות של ישראלים לארוחת ערב כשרה ושמחה. לנו ניתן הכבוד להסביר למאות הישראלים שמתארחים בערב שבת על מהות הקבוצה של אחים לחיים ובכלל לתת קצת "רוח ציונית" הולמת בימים מורכבים שכאלו, בדגש לערכים המשותפים שלנו ולרצון העז של כול העם הציוני שכל החטופים יחזרו הביתה במהרה.

שבת ברגוע ברחובות של לה

565 מדרגות טיפסנו כהליכת שחרור לסיום המסע עד למקדש שמעל לה, בגובה של 3,600 מטרים - שאנטי סטופה - Shanti Stupa. סטופה בודהיסטית מרשימה שנועדה לקדם את השלום העולמי ולמרגלותיה פרוסה העיר לה וסביב לה פסגות ההרים, כשהבולטת היא ה-סטוק אנגרי, הפסגה המרשימה שטיפסנו לצידה בטרק של אתמול-שלשום.
הליכה למדרחוב של לה, חזרה למלון ושוב מדרחוב, ושוב בית חב"ד ושוב מלון ושוב מדרחוב ובקיצור שוטטות עירונית לתפארת היא עיקר השבת והמנוחה של הקבוצה.
בראשון בבוקר אנו יוצאים לעוד הליכה של טיפוס קל למרגלות הארמון הענק שבנה המלך המקומי במאה ה-17 (לה-פאלס - Leh Palace). יוצאים מתוך סמטאות השוק העתיק ומטפסים במרעול עד לגובה של 3,700 מטרים. כאן יש מרפסת תצפית מקסימה על כל העיר הפרוסה מטה מהמסגד הסוני עד המסגד השיעי, מהשוק ועד שדה התעופה.

ראשון - שני ושלישי בדלהי - בירת הודו

כאוס אדיר של עשרות מיליוני תושבים ומבקרים, פקקי תנועה, צפירות, זוהמה, אנשים שחיים ברחוב או בפחונים לצד הרחוב, חוטי חשמל וטלפון בערבוביה ובעומס מבולגן, קופים ברחובות, פרות קדושת במרכז הכביש הסואן, רכבות מכל הסוגים, שדה תעופה ענק (וגם מלון מנותק ומקסים שבו אנו ישנים השוכן בחלק הסגור של קריית שדה התעופה). נראה שכל הכאוס והבאלגן מסודר למי שמכיר את השיטה (ההודית) וזה רק במבט חטוף וראשוני - ברוכים הבאים לדלהי, בירת הודו!

דלהי היא טריטוריית איחוד מיוחדת המנוהלת במשותף על ידי ממשלת הודו, ממשל מקומי ושלושה תאגידים עירוניים – "המועצה העירונית ניו דלהי", המהווה את עיר הבירה של הודו ובשטחהּ מוסדות הממשל המרכזי, "התאגיד העירוני של דלהי" האחראי על רוב שטח המטרופולין ו"מועצת מחנה דלהי" בפיקוד הצבא ההודי עם שלל בסיסיו ואפילו מטוסיו (כאנדרטאות).

המדינות והטריטוריות של הודו הן החטיבות הפדרליות של הודו, המחולקת ל-28 מדינות ול-8 טריטוריות איחוד (בהן "טריטוריית הבירה הלאומית" דלהי). דלהי היא כנראה המטרופולין ה-8 בגודלו בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, והשני בהודו (אחרי מומבאי). במטרופולין דלהי מתגוררים למעלה מ-18 מיליון בני אדם ויש אומרים עד 30 מליון ואף יותר (קשה לספור). מה שכן ברור הוא כשמבחינת שטחהּ דלהי היא העיר הגדולה בהודו.

דלהי הישנה (Old Delhi), ממוקמת על גדתו המערבית של נהר היאמונה - אחד מיובלי נהר הגנגס הגדול ביותר בהודו, מיושבת ברציפות מאז המאה ה-6 לפני הספירה, ויש בה שרידים להתיישבות אנושית עוד מהמאה ה-11 לפני הספירה. העיר התפתחה מאז האימפריה המאורית. שרידי שבע ערים התגלו במטרופולין של דלהי, והמישור מסביב זרוע בשרידיהן. ב-1206 התיישב כאן קוטב אוד-דין אייבכ - השליט הראשון של השושלת הממלוכית של דלהי. דלהי הישנה נבנתה על ידי השליט המוגולי שאה ג'האן ב-1638, והוקפה ביצורים אדירים (זה השליט שבנה את הטאג' מאהל באגרה). מצויים בדלהי (כך אומרים...) כמה מהבניינים היפים והמפוארים בעולם – כמו המצודה האדומה (Red Port) ומסגד ג'אמה (Jama Masjid) הענקי. העיר נבזזה פעמים רבות בתולדותיה. ב-1739 כבשוה כוחות מלך פרס נאדיר שאה. אלפים מתושביה נטבחו, וכס הטווס המפורסם, שעמד באולם קבלות הפנים הציבוריות, נלקח והובא לאיראן. העיר נבזזה עוד פעמיים נוספות באמצע המאה ה-18. ב-1857, בפרוץ המרד ההודי בבריטים, צרו עליה חיילים בריטים במשך ארבעה חודשים ולבסוף כבשוה.

ב-1912 החליטו השלטונות הבריטיים להעתיק את בירתם לדלהי, ולשם כך הוכרז על מבצע בנייה עצום ממדים – בנייתה של דלהי החדשה. רק בתחילת שנות ה-30 הסתיימה הבנייה והנציב העליון הבריטי עבר להתגורר בה. לאחר עצמאות הודו 15.8.1947 הוכרזה העיר כבירת המדינה החדשה והעצמאית ובה הפרמלנט, בית הנשיא ומשרדי הממשלה והצבא.

אנחנו יוצאים לסיור עירוני בדלהי הישנה (העתיקה). התחלנו במסגד הגדול - מסגד ג'אמה, שמזכיר (בזכות היזם) את הטאג' מאהל שבעיר אגרה. המשכנו בהליכה בסמטאות השוק הישן Old Delhi - כאוס אדיר של אנשים, אין ספור חוטים וכבלים מהבתים והחנויות, דוכנים, רוכלים, המוני אנשים שחיים ברחוב ועם זאת הכול מסודר ועם רישיונות לכל עסק. ביקרנו בתוך המקדש הסיקי הגדול, השני בגודלו בהודו - Gurudwara Bangla Sahib‬, טעמנו מהאוכל של בית התמחוי המקומי ולאחר "טהרה" נוספת בבריכת המים יצאנו לרחוב הראשי לכיוון המצודה הגדולה של העיר, לצד המקדשים הבודיהיסטים הרבים וסמטאות השוק שבכל אחת אין ספור חנויות מאותו הסוג.
לחלקנו זה קצת קשוח, הצפירות, הצפיפות של האנשים, אי שמירה על מרחב אישי מקובל, הזיעה מ-100% לחות באוויר, המונסון המאיים והדתות והמנהגים השונים של עשרות מליוני האנשים - לא פשוט! ולא יאומן שכך אנשים חיים מידי יום.
המשכנו עם המיניבוס שלנו לסיור סביב משרדי הפרלמנט והממשלה, עצרנו לרגע לתמונה מול שער הודו וסיימנו במסעדה טבעונית ברובע השגרירים (גם טעים מאוד וגם עם "כשרות" מקומית, שהרי אין כאן לא חלב ולא בשר).

בין לבין השלמנו "מעגל לוחמים" עוצמתי ומרגש עד דמעות (ממש!) של למעלה מ-10 שעות של הקשבה בצמאון לסיפורים ולפרטי פרטים. זכינו להיות יחד!

תודה ענקית לאחים היקרים שלי!
אוהב אתכם מאוד מאוד!!

שער דלהי India Gate - מרכז העיר השלטונית של הודו

לה - עיר הבירה של חבל לדאק, צפון הודו:

טרק הקנדה לה:

אנשים (צילם: יאיר עקיבא)

לה - בירת חבל לדאק: