האמת היא שאלבניה קורצת לי אישית כבר תקופה ארוכה, ולקח לי קצת זמן ובאביב האחרון קפצתי לבחון מסלול אפשרי שישלב נהיגת שטח, נופים הרריים, נחלים ומעיינות צלולים ותרבות קצת אחרת.
לאחר בחינת מסלול אידיאלי, החלטתי להוציא מסע ביוני, אך במדינה שלנו שום דבר לא ודאי, ובעקבות המלחמה עם איראן דחינו לספטמבר.
המסע הבא לאלבניה יתקיים בסוף החודש בהדרכת הוד פדר
לפרטים מלאים והרשמה - הקליקו כאן
המפגש בשעה 04:00 בבוקר בשדה העלה לא מעט חיוכים ואפשר היה להרגיש את ההתרגשות לקראת יעד חדש שהולכים לכבוש.
יום 1:
נחתנו בשדה התעופה ב
טיבט שבמונטנגרו, עיירת חוף ב
מפרץ קוטור המרשים, פגשנו את אלכס - המדריך המקומי שהצטרף אלינו לטיול וגם סיפק את רכבי השטח הקשוחים.
אחרי קבלת פנים חמה מאוד, כל צוות (זוג או רביעייה) חתמו על הרכב שישרת אותם במשך ששת הימים הקרובים - סה"כ 14 משתתפים, כאשר אלי ללנד קרוזר, הצטרפו
הוד פדר ואלכס.
כל צוות עבר תדריך על הרכב שלו -
גיל ואייל (רכב 2: לנד קרוזר),
שי ואיילת (רכב 3: פאג'רו),
רן ושוש בן ארי יחד עם
עודד ודבורה (רכב 4: פאג'רו), אריות ובנות זוגם
נגה וסימה (רכב 5: פת'פיינדר) ואת השיירה סגרו האלופים
דני פרל ואון בוקסר (רכב 6: פאת'פיינדר).
נסיעה קצרה בכביש להתרגל לרכבים ולאופן הנסיעה ועצרנו להצטיידות לקראת המשך הדרך, צפוי לנו יום מלא בזכות הטיסה המוקדמת.
נסענו לאורך חופי הים הקסומים של מונטנגרו ומצאנו לנו נקודה לפיקניק צוהריים על
אגם סקאדר, שאותו נפגוש עוד בהמשך הטיול. החבר'ה ערים מאמצע הלילה, חלקם אף ויתרו על השינה וזה לא הפריע להם לשלוף את כל ציוד הפיקניק בזריזות, לחתוך ירקות וגבינות ותוך כמה דקות הייתה פריסה מגוונת שללא ספק תחזיק אותנו עד ארוחת הערב.
חזרנו לתנועה לאורך
נהר מורצ'ה, הגשם החליט להגיע אבל לא עצר אף אחד מלרדת ולראות את הנקיק היפייפה -
קניון מורצ'ה.
בזמן שהגשם מתחזק נכנסנו לשטח, בדרך צרה עם נופים מטריפים ואנו מטפסים לגובה החוצה את ה-1,000 מטר לכיוון העיירה הקסומה
קולאשין, בה נעביר את הלילה.
לפני שנעצום עינייים אחרי יום ארוך (שהתחיל בלילה שלפני בעצם), יצאנו לארוחת ערב במסעדה, והרמנו כוסית לכבוד פתיחת טיול נהדרת.
יום 2:
התעוררנו מוקדם, הערפל עדיין מכסה את העיירה, ואנו לקראת עוד יום ארוך שכולל מעברי גבול ונופים חדשים.
ארוחת בוקר קלה, קפה טוב, יוגורט וגרנולה ואנו יוצאים לדרך מ
קולאשין כשבקצה
שמורת ולבונה באלבניה ובדרך, מעבר מנהלתי קצר ב
קוסובו.
ככל שעובר הזמן הערפל מתפוגג והנוף המדהים נפתח, יש הרבה בקתות עץ מיוחדות לאורך הדרך - רעיון הצורה שלהם משמש כהומאז' עבור בקתות הכפריים שהיו רועי צאן בהרים לפני הרבה שנים.
מעברי הגבול עברו בהצלחה וכמה דקות אחרי כניסתנו לאלבניה, עצרנו בפינת חמד על גדת
נהר ולבונה לפריסת צוהריים בנוהל.
הנהר בצבעי תכלת, צלול וקריר, אינו זורם חזק כמו בחורף אך הוא עדיין מרשים.
שיפרנו מיקום וחצינו את המים לפינה מוצלת בגדה השניה וגם קצת כי כל מעבר מים עם הג'יפ תמיד מוסיף עניין לחוויה.
בנוהל - החבר'ה חותכים ירקות וגבינות, קומקום מים גדול כבר מתבשל על האש למנת קפאין מרעננת, עוגיות לקינוח ואנחנו מסודרים להמשך הטיול.
הכביש המפותל נכנס בין ההרים לתוך העמק הקסום,
עמק ולבונה. הוא מרגיש כאילו הגענו לסוף העולם ואין לאן להמשיך והאמת היא שבאמת אין כ"כ. יש נהר אחד שמנקז החוצה את כל הנחלים היורדים מההרים כשהשלג נמס ובצמוד אליו הכביש שנכנס ויוצא מהעמק.
בסוף כביש הגישה ממתינה לנו כניסה לשטח, לעבר "הנהר היבש" שכמו אצלנו זורם רק בזמן שטפונות. זה בעצם משטח ענק של חלוקי נחל שמוביל אותנו לעבר
מפל ולבונה והדרך מתאימה רק לרכבי שטח, או טיילנים רגליים.
תוך כדי טיפוס לנקודה האחרונה שניתן להגיע עם הג'יפים, נפתחים נופים עוצמתיים בין ההרים ואנו חונים בקצה הדרך למתיחת רגליים לעבר המפל.
חוצים כמה נחלים קטנים וצלולים דרך גשרי עץ מאולתרים ולאחר כחצי שעה מגיעים למפל שנופל מגובה של כ-40 מטרים, מסביבו קיר סלעים אנכי ומהצד השני נופים הרריים משגעים. חזרנו לרכבים ואלכס חיכה לנו עם מים רותחים לתה/קפה ועוגיות.
החושך מתחיל לרדת ואנו מתחילים נסיעה חזרה בנהר היבש, לאט יותר, רגוע יותר, ככל שעובר הזמן הדבר היחיד שאני רואה במראה זה אור הפנסים של רכבים 2 עד 6.
הגענו למלון המרשים שלנו ללילה ב
עמק ולבונה, מקלחת, ארוחת ערב, בקבוק יין וכמה בירות ונלך לישון לצבור אנרגיות לקראת היום הבא.
יום 3:
היום השלישי הוא יום קצת יותר רגוע, מצפה לנו מעבורת שעליה נעלה עם הרכבים ונשוט דרך
אגם קומאן בין פיורדים וצוקים מרשימים.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרכנו החוצה מהעמק, עצרנו לכמה תמונות על הנהר הטורקיז והמשכנו לעצירת הצטיידות נוספת לקראת השייט. עוד קפה לפני העליה למעבורת בעת ההמתנה שקבוצת ג'יפאים נוספת יורדת ולאחר סידור הרכבים צמוד צמוד, עלינו לתפוס מקום טוב על הסיפון.
השיט אורך כשעה וחצי ומלבד צילומי נוף נהדרים, החלפנו חוויות ג'יפאים מהעבר, בעולם ובארץ.
סיימנו את השיט ועולים חזרה על ההגה לנסיעה בצמוד לנהר, שזורם לכיוון
אגם שקודרה (סקאדר בצד המונטנגרי, שקודרה בצד האלבני).
בדרך ישנם כמה חופים על גדת הנהר שהזמינו אותנו לעצירת צוהריים ואפילו טבילת התרעננות לקראת המשך הנסיעה.
הגענו למלון בשקודרה, בקרבת מרכז העיר ובערב, לאחר ארוחת ערב מוצלחת גילינו שהעיירה שוקקת חיים ומלאת ברים, אורות ומוזיקה ברחובות. לרגע שכחנו שאנחנו באלבניה והרגשנו במדינה אירופאית עם אופי מערבי.
אכלנו גלידה במקום מיוחד ולאחר סיבוב במדרחוב של העיירה, חזרנו טעינת מצברים לקראת היום הבא.
יום 4:
בוקר טוב
שקודה, היום נוסעים ל
שמורת ט'ת, שמורה יפהפיה שקרובה אווירית לעמק ולבונה, אך אין שום דרך לרכבים (גם לא רכבי שטח קשוחים) שמחברת בין השמורות.
יצאנו לדרך בתוך דרכים חקלאיות לכיוון
נהר קירי, שילווה אותנו בחציו הראשון של היום, בדרך לט'ת. הדרך הצרה הופכת מאספלט משובש לכביש עפר, ומהר מאוד לשביל 4x4 בלבד, בחלקו אפילו נתקלנו במעברים סלעיים. צד אחד מצוק, צד שני הנהר למטה שמאוד מזמין לעצירת קפה.
אחריי הקפה המשכנו בדרכנו ולפתע מימין מנהרה חפורה בתוך ההר, היינו חייבים לעצור ולבדוק. המנהרה עמוקה יותר משחשבנו ומתפצלת לכמה דרכים, כאשר באחת הפניות מצאנו אופנוע שטח נטוש, שכנראה שימש את המקומיים להתניידות.
כשיצאנו ממנהרה פגשנו מקומיים שסיפרו לנו שבעוד כמה ק"מ, על הדרך הייתה
מפולת סלעים שחסמה את הדרך לט'ת ולא ניתן לעבור. זה היה די קרוב אלינו אז החלטנו להמשיך ולראות את האירוע, וזה בהחלט היה מרשים! הדרך נחסמה לחלוטין, כנראה בעקבות מז"א החורפי שהיה לפני שהגענו, בשילוב נסיונות המקומיים להרחיב את הציר, מה שגרם למצוק לקרוס ולחסום את הדרך.
נאלצנו לחזור אחורה ולחפש דרך אחרת להגיע לט'ת, אך לפניכן, טבילת התרעננות בנהר בזמן ארוחת הצוהריים. הפעם אריה לקח פיקוד והכין לנו שקשוקה מעולה, לצד סלטים וגבינות שהכינו שאר החברים.
עלינו על הכביש ודרך מעבר הרים גבוה (כ-1,900 מטרים) הגענו לעיירה הקסומה ט'ת, מקלחות, ארוחת ערב, יין ובירות בנוהל.
יום 5:
בוקר טוב ט'ת! אחת מפנינות הטבע היפות של הטיול היא העין הכחולה בט'ת, שאליה מגיעים בהליכה של כשעה ורבע לכל כיוון ולשם אנו מגיעים היום.
תגובות