המוסכים בנגב המערבי - עוטף עזה, חוזרים לפעילות

כמו עסקים רבים בנגב המערבי (עוטף עזה), גם המוסכים שבאזור נאלצו לסגור את דלתותיהם ב-7/10/23. חלק מעובדי המוסכים נרצחו או נפצעו, רובם פונו מבתיהם למקומות אחרים ברחבי הארץ ונדרשו להיות יצירתיים כדי לחזור ולהפעיל את המוסכים מחדש לטובת לקוחותיהם ובעיקר בשביל השיקום של עצמם ושל הקהילות שלהם.
לאחר יותר משנתיים מתחילת המלחמה ואחרי שכל החטופים החיים חזרו הביתה, החלטתי שזה הזמן שלי, כתושבת העוטף, לצאת ולפגוש את אנשי המוסכים שעושים רבות לשיקום האזור.

אתחיל בסיפור קצת אישי... עד לשבת השחורה - 7/10/23, התגוררתי עם בעלי דביר ועם ביתי מאיה שהיתה עוד בבטן, באחד מקיבוצי העוטף שהותקפו על ידי מחבלי החמאס. עד אותה שבת האזור כולו היה הבית שלי. נסעתי בחופשיות בכביש 232 שהביא אותי תמיד למקומות יפיפיים ולאנשים מיוחדים.


מתוך שיחה של הראל משה ברדיו סול

אך מאז אותה שבת המעטתי, שלא לומר נמנעתי לחלוטין, לנסוע בכביש הזה שוב ולהתקרב למקומות שכה אהבתי. כשהתחלתי "לגלגל" את הרעיון של הכתבה על מוסכי העוטף לא באמת הבנתי מה אדרש לעשות בשביל זה, אני מודה. בתחילה שוחחתי עם מנהלי המוסכים בהודעות וואטסאפ ובהמשך גם בטלפון, אך את הנסיעה לביקור במוסכים דחיתי. לבסוף אזרתי אומץ ובבוקר יום ראשון סגרירי וגשום עליתי על כביש 232 ויצאתי לדרך. יצאתי למסע מרגש, עוצמתי, שמח וגם עצוב, שבו פגשתי אנשים מיוחדים עם סיפורים מורכבים. המסע הזה התחיל בשביל בעלי המוסכים, למען השיקום של האזור ושל אנשיו, אך התגלה כמסע שיקום גם עבורי.

אז לעניינינו - נתחיל מצפון לדרום ובישובים הבאים: קיבוץ דורות, קיבוץ עלומים, קיבוץ בארי, קיבוץ ניר עוז, קיבוץ ניר יצחק ומושב דקל.

מוסך קיבוץ דורות

את המוסך בקיבוץ דורות מנהל משנות ה-80 ארי בר צבי (69), בן קיבוץ שנולד וגדל בדורות. המוסך הוקדם לפני קום המדינה (רק בשביל לסבר את האוזן מספר המוסך הוא 177) והוא מטפל בטרקטורים ובכלי עבודה חקלאיים, מתמחה בדיאגנוסטיקה, חשמל, הידראוליקה, מיזוג ועוד. עד ה-7/10/23 המוסך עבד "מלא מלא" כפי שמספר ארי. היו הזמנות, היו חלקי חילוף בדרך מחו"ל, נתנו שירות פנימי לקיבוץ וגם שירות לגורמי חוץ.
ב-7/10 ארי התגייס לכיתת הכוננות של הקיבוץ (בה היה חבר שנים רבות), "לא היו נשקים בקיבוץ, הכמה שהיו הם שלי. אני עם רשיון של מפעל מיגור נזקי חקלאות ומתוקף זה יש לי כלי נשק לציד חיות. באותה שבת הוצאתי את הנשקים. לפני ה-7/10 הצבא צמצם נשקים, הכל הסתמך על היוזמה של החבר'ה".

ארי בר צבי, מנהל מוסך קיבוץ דורות

ארי נשאר בקיבוץ כשכל יתר התושבים התפנו לרמת רחל "אני נשארתי בקיבוץ, בלילות הראשונים ישנתי עם נעליים כי הקפיצו אותנו על כל דבר. בינתיים גם תיקנתי את המקררים של המרכולית שהתפגרו, המוסך היה סגור, היו תקועים אצלנו טרקטורים מכל האזור. לא היו חלקי חילוף, לא היו עובדים, הכל עמד. כשהתחילה לחזור העבודה לאט לאט הייתי יוצא לקריאות באזור כדי לתת שירות עם אפוד וקסדה". בנו של ארי, יניב, הצטרף לארי בשלב מסויים לעבודה במוסך כדי לעזור לתגבר ואתי הפקידה חזרה לעבודה מרחוק. אחרי כחודש וחצי העבודה התחילה לחזור, אבל את חלקי החילוף היה קשה להשיג, ארי נאלץ לנסוע להביא אותם ממקומות מרוחקים. בנוסף, עובדים רבים חששו להגיע לאזור וארי היה מלווה את העובדים שהגיעו מרהט.

"איבדנו המון חברים, המון קולגות. בהתחלה לא ידענו כמעט מה קורה באזור" מספר ארי. "יש אפטר שוק, אני עשיתי 76 ימי מילואים ואז החליפו אותי הצעירים".
ב-1/1/24 חברי קיבוץ דורות חזרו לקיבוץ, לאחר מכן לקח כ-3 חודשים עד שהמוסך חזר לפעילות מלאה. היום בנינו צוות מחדש, יש לנו לא מעט קריאות בכל יום וכעת חזרנו לשגרה.

טלפון מוסך קיבוץ דורות: 08-6808094

ארי בר צבי, מנהל מוסך קיבוץ דורות

מהמוסך בקיבוץ דורות המשכתי לכיוון צומת איבים ופניתי שמאלה לכביש 232. נוסעת על הכביש המתפתל כשהשדות הרחבים של קיבוצי האזור משני צדדי וברקע עדיין נשמעים מפעם לפעם רעשי רקע של מלחמה. המשכתי בכביש עד הפניה ימינה לקיבוץ בארי.

מוסך קיבוץ בארי

מוסך בארי מנוהל בשנה האחרונה על ידי איתי שטיינברג. אם אתם שואלים למה השם הזה מוכר לכם, זה בגלל שאיתי הדריך לא מעט טיולי ג'יפים באתר השטח. אבל עוד נחזור אליו ולסיפור שלו בהמשך.
עד ל-7/10/25 ניהל את המוסך נוי שוש ז"ל. נוי ומנהל העבודה של המוסך - שמוליק וייס ז"ל, נרצחו ב-7/10/23 על ידי מחבלי החמאס. אחד ממכונאי הרכב שמתגורר בכפר עזה נפצע קשה מאוד ועוד רבים מבני המשפחות והחברים של העובדים נפצעו ונרצחו.
יוגב (יוגי) דבורי היה עד אותו זמן מכונאי רכב במוסך, בעבר אף ניהל את המוסך אך באותה העת התמקד בפתיחת מחלקה לאופנועים. באותה שבת שחורה יוגב היה עם משפחתו בחופשה בחו"ל ובזכות זה ניצל מהטבח. ביתו של יוגב, שהיה בשכונת הכרם המפורסמת לרעה, נשרף לחלוטין. יוגב חזר מחו"ל, הגיע לבארי והתגייס לכיתת הכוננות, משפחתו הצטרפה לקהילת הקיבוץ ששהתה בים המלח.

יוגב (יוגי) דבורי, מנהל מוסך האופנועים בבארי

לקיבוץ בארי היה צי רכב של 130 רכבים לשימוש חברי הקיבוץ. באותה שבת רבים מהרכבים ניזוקו וחלקם אף נגנבו. כשיוגב הגיע לקיבוץ לראשונה הוא הבין שצריך לעשות סדר, להבין כמה רכבים נשארו ואיזה רכבים ניתן לשפץ ולהעביר לים המלח לשימוש חברי הקיבוץ ששוהים שם "30 רכבים הלכו, חלק נשרפו, חלק נגנבו לעזה, חלק נהרסו כי דרסו אותם טנקים. היינו בים המלח, תקועים בסוף העולם ואין לנו אפשרות לנסוע לשום מקום" מספר יוגב, "אנשים מצאו את עצמם ללא יכולת להתנייד לשום מקום. בתחילה חילצנו רכבים עם חורי כדורים, שיפצנו אותם. בהמשך גם קיבלנו תרומות של רכבים".
יוגב ואיש צוות נוסף הגיעו לבארי מידי יום מים המלח וטיפלו ברכבים, תוך כדי הם התחילו לקבל מעט רכבים של מילואימניקים שנזקקו לטיפול באזור.

בבארי התגוררו כ-1,000 חיילים בתקופות השיא, בתחילה הם היו הלקוחות היחידים ובהמשך כשתושבי האזור התחילו לחזור נוספה עבודה. "לא היה לנו אף אחד, היינו צריכים לגייס עובדים מחדש. אני ניהלתי את המוסך ככה, התחלנו בתחילת 2024 לפתוח את המוסך, קיבלנו המון מילואימניקים שהיו על הכבישים באזור. הרבה לקוחות מזדמנים. לקראת 2025 מרכז המשק נכנס לעניינים, הביאו מנהל שיחליף אותי ואני פתחתי את מוסך האופנועים". כחלק מהטבח ה-7/10 נגנבו רכבים רבים מקיבוץ בארי, בין היתר גם האופנועים של יוגב: ימאהה טנרה 700 חדש ואופנוע אספנות - הונדה שאדו. "כשהייתי בכיתת כוננות" מספר יוגב "אמרתי לחיילים שיחפשו את האופנועים שלי. מצאו 30 אופנועים בתוך הקיבוץ, חשבו שאחד מהם זה שלי אבל לצערי אף אחד מהם לא היה שלי, אז העברנו הכל ליחידת השלל".

לניהול המוסך גוייס לפני כשנה איתי שטיינברג - מכונאי רכב, עיתונאי רכב וגם מדריך נהיגה שהדריך לא מעט טיולים באתר השטח (בתקווה שימצא קצת זמן וגם יחזור להדריך בקרוב). איתי החליט שהוא רוצה להתמקד בתחום מכונאות הרכב וחיפש עבודה "התקשרו אליי מחברת כוח אדם, אמרו שיש תפקיד של מנהל מוסך בבארי, שאלו אם מעניין אותי. אמרתי די מהר כן, אבל בראש שלי הייתי מהורהר" מספר איתי "מבחינתי זאת היתה חוויה, רק עם הזמן התגלה לי הסיפור על המנהל שנרצח - נוי שוש ז"ל וסיפורים נוספים. קיבלתי קהילה שחטפה טראומה, לקח לי זמן להבין את האירוע". במוסך בארי מנסים לשמור על שגרה, ממשיכים לעבוד ולקבל את הלקוחות בחיוך ובמקצועיות, אך אי אפשר להתעלם ממה שקרה במקום וממה שהעובדים חוו. "בבארי משתדלים להמשיך בשגרה, אבל יש קשיים. הרבה אנשים לא חזרו, חברי הקיבוץ חיים כרגע בקיבוץ חצרים. מורגש שאנשים לא לגמרי חזרו, לפעמים אני חושב לעצמי איך מחזירים אנשים לבוא אלינו למוסך. הבומים הפסיכיים שיש באמצע היום, מורגשים, המציאות מכה".

איתי שטיינברג, מנהל מוסך בארי

איתי התגורר בקרית אונו, אך לאחר כמה חודשים של נסיעות על האופנוע בכל בוקר לבארי החליט שהגיע הזמן להתקרב ועבר לגור בשדרות. "הייתי נוסע בהתחלה מקרית אונו לבארי על אופנוע. המציאות מתישה, אבל אני מרגיש שיש ערך בלעבוד בבארי, זה מחזיר את הצבע ללחיים. אני אוהב לראות את המוסך בפעילות, זה ממלא ונותן תחושה של חיים, בימים שיותר ריק זה כואב בלב. יש לי שילוב של עניין עסקי עם עניין פטריוטי, זה מוסך שהיה שוקק חיים ואני רוצה שהוא יחזור להיות כזה. המשימה שלי זה שהמוסך הזה יהיה מלא, זה יהיה הניצחון הפרטי שלי".

טלפון מוסך קיבוץ בארי: 08-851-9991

לעמוד האינסטגרם של מוסך קיבוץ בארי - הקליקו כאן

מוסך ניר עוז

מבארי אני ממשיכה דרומה על כביש 232, פונה ימינה, שמאלה ושוב ימינה עד שהגעתי לש"ג בכניסה לקיבוץ ניר עוז. את הכניסה לקיבוץ מאיישים חיילים ומבררים לאן פני הנכנסים, לי אין רצון לעשות צרות ואני פונה מיד למוסך הרכב ששוכן בין המסגריה למוסך הטרקטורים של הגד"ש, אותו מקום שגם עבד אביב אצילי ז"ל שיצא להגן על הקיבוץ יחד עם חברי כיתת הכוננות, נהרג ונחטף.

את מוסך ניר עוז מנהל מאז 2017 אדי מושייב, בעל לנד קרוזר וחובב טיולי שטח וקראוונים, תושב שדרות שחווה את שבת ה-7/10/23 מקרוב כשמחבלי החמאס עלו על גג הבית שלו וניסו לפרוץ פנימה. "עד ה-7/10 המוסך היה בין המובילים בעוטף, היה לי צוות של חשמלאי, מכונאי, שוטף, דיטיילינג - לפני מכירה" מספר אדי. אחרי אותה שבת לקח לאדי זמן להגיע שוב למוסך, כשהגיע בסוף דצמבר עשה זאת רק כדי לבדוק את המצב של המקום שנבזז ונהרס על ידי מחבלי החמאס. אדי מספר כי תכנן שזאת תהיה הפעם האחרונה שיגיע למוסך, אך ברגע שהגיע למקום הוא הבין את המחוייבות שלו אליו והחליט להמשיך לעבוד ולנהל אותו. במרץ 2024 חזרו למוסך עוד כמה עובדים, אך עם הזמן נאלץ אדי להיפרד מהם בשל מחסור בעבודה.

היום אדי עובד במוסך כמעט לבדו, מתקן כמעט כל סוג של תקלה ומקווה שתושבי האזור יחזרו במהרה ויחד איתם גם העבודה.

טלפון מוסך קיבוץ ניר עוז: 054-5767859

מוסך ניר יצחק

את מוסך ניר יצחק מנהל עודד נחמיאס, שמתגורר במושב ישע. עד לשבת ה-7/10/23 עבד עודד עם צוות מכובד, והם נתנו שירות לאופנועים, טרקטורונים ורכבי שטח. בין העובדים במוסך היה גם בנו של עודד - איתי. בבוקר ה-7/10 איתי, שהיה חייל בסדיר ביחידה הרב-מימדית, יצא והצטרף לכיתת הכוננות של המושב. איתי נהרג באותו הבוקר כשהגן על משפחתו וחבריו. "עד הצבא הוא עבד איתי במוסך, איתי היה היחיד שזה ממש עניין אותו מבין ילדי, הוא היה מכונאי ממש טוב, הסתובב לי בין הרגליים מגיל קטן. הוא היה נהג טוב".

צילום: מוסך ניר יצחק

החלום של איתי ז"ל היה להתחרות ב-King of the Hammers - אליפות העולם במרוצי שטח אקסטרים, שנערכת בכל שנה במדבר בקליפורניה. עודד לקח את החלום של בנו צעד אחד קדימה והחליט להגשים אותו בפרוייקט שנקרא "המורשת של איתי". במסגרת הגשמת חלומו של איתי יצא עודד בקמפיין גיוס המונים ויצא להתחרות במירוץ הגדול, הכל בשביל בנו.

ובחזרה למוסך ניר יצחק... המוסך חזר לעבודה מלאה די מהר. תוך כדי מילואים בכיתת הכוננות (650 ימי מילואים, אבל מי סופר) ולאחר כחודש, כשהאזור נפתח בחזרה ולא נחשב ל"שטח צבאי סגור", חזר עודד להפעיל את המוסך ולתת שירות לתושבי האזור שהחלו לחזור לאט לאט. "כדי להשיג חלקי חילוף היינו צריכים לנסוע, לפגוש את השליחים באמצע הדרך. עד היום אין כמעט שליחים שמגיעים לדרום עוטף עזה, לפעמים לוקח שבועיים עד שמגיעים חלקי חילוף" מספר עודד. "המפלט שלי היה המוסך, זה עד היום המפלט. היום העבודה חזרה במלואה ואנחנו מקבלים אופנועים מכל הסוגים".

טלפון מוסך קיבוץ ניר יצחק: 052-2212721⁩

צילום: מוסך ניר יצחק

מוסך "גריזלי" - מושב דקל

המוסך האחרון אליו הגעתי היה מוסך "גריזלי" במושב דקל. בין כבישי המושב מסתתר מוסך מתוקתק ושוקק חיים, אותו מנהל דניאל פרידמן, חובב טיולי שטח ובעל רכבי שטח "קרביים" בעצמו. את המוסך דניאל מנהל יחד עם אשתו לימור, שלפני 9 שנים עבר למשכנו הנוכחי. עד אז המוסך שכן מאחורי הבית של ההורים של דניאל במשק שלהם במושב. "ההורים שלי מפוני ימית, אנחנו ממקימי הישוב ואני כאן מגיל 4-5. אשתי מדימונה במקור והכרנו בצבא".

דניאל פרידמן, מנהל מוסך "גריזלי"

בבוקר ה-7/10/23 דניאל ולימור היו בביתם במושב, למזלם מחבלי החמאס לא הצליחו להגיע לדקל בזכות סא"ל אור ליבני-בן יהודה, מפקדת בגדוד קרקל וחייליה שהצליחו למנוע מהמחבלים להגיע עד למושב. "אנחנו התפנינו ביום שני, נסענו לחברים בעין יהב. אחרי שבוע וקצת חזרתי למושב, לא יכולתי להישאר". דניאל שהיה בעבר בכיתת הכוננות התגייס מחדש, הוריו החליטו שלא להתפנות, אשתו וביתו היו בעין יהב ובנו היה בצבא. דניאל המשיך להפעיל את המוסך, נתן שירות למי שנשאר באזור וגם למילואימניקים שעברו באזור וליחידות שונות בצבא "בהתחלה הצלחתי להביא 3 טיפולים בשבוע בקושי, בעבר היו לנו 10 טיפולים ביום". דניאל מספר שלאט לאט חזרה הפעילות והעובדים חזרו גם כן. "שני עובדים הם בכיתות כוננות שונות ושילבו את העבודה בין השמירות. בפברואר - מרץ 24 הרגשנו כבר שמתחילים לחזור לשגרה. היו פחות עובדים, אבל מבחינת פעילות היתה".

המוסך לאט לאט חזר לשגרה והיום נראה מלא ושוקק חיים, אבל בפנים טבח ה-7/10 נמצא אצל כולם "קשה לפגוש את מי שאני מכיר, אנשים שאיבדו קרובים. הרבה אנשים היו לקוחות שלנו, פוגשים את הנשים שלהם בסופר וזה קשה. בחור מחולית שעבד במוסך ודיברתי איתו ב-7/10 חצי שעה אחרי הוא נרצח. הניצחון הכי גדול זה שהאזור יחזור ויתפתח ויגדל".

טלפון מוסך גריזלי, מושב דקל: 052-2748440

מוסך עלומים

אם חוזרים צפונה, צפונית לקיבוץ בארי, מגיעים גם לקיבוץ עלומים. קיבוץ עלומים שחטף מכה קשה ב-7/10/23 לא הופיע הרבה בכותרות. באותה שבת פלשו לקיבוץ עשרות מחבלים, רצחו וחטפו רבים מתושבי הקיבוץ. המוסך של הקיבוץ עבד עד אותה שבת בתפוקה מלאה, למוסך מחלקת מכוניות שנותנת שירות לכל סוגי התקלות והטיפולים ומחלקת טרקטורים רשמית של ג'ון דיר שנותנת גם שירותי חוץ לחקלאים. את המוסך המכוניות מנהל אבי ברוורמן, חבר קיבוץ עלומים משנת 1988. אבי היה במשך כ-20 שנה הרבש"ץ של קיבוץ עלומים ובשבת ה-7/10 היה חלק מחברי כיתת הכוננות וניהל את הקרבות מהחמ"ל של הקיבוץ. "זה היה יום מאתגר" מספר אבי, "היו לנו 3 פצועים מכיתת הכוננות. פינינו אותם עצמאית כי לא היה מי שיפנה". כל אוכלוסיית הקיבוץ התחילה להתפנות כבר ביום ראשון שלמחרת, אך אבי בחר להישאר כחלק מכיתת הכוננות. המוסך נפגע בחלקו, המחבלים הסתובבו בחצר המוסך, פרצו למכוניות שהיו בחניה והסתובבו באולם הטרקטורים. אולם המכוניות היה סגור היטב ובזכות כך נשמר. בין אנשי המוסך היה גם יאיר יעקב (יאיא) ז"ל מניר עוז, שהיה מחסנאי במוסך. יאיר נרצח ונחטף, בת זוגו וילדיו נחטפו וחזרו בעסקה הראשונה.

צילום: מוסך קיבוץ עלומים

אבי, שהיה חלק מצוות הביטחון של הקיבוץ שנשארו לשמור ולאבטח את עלומים לאחר אותה שבת שחורה, מספר "היינו כל יום בכל מקום, אז הגעתי למוסך, ראיתי אבק וזה היה כאב לב בחודשים הראשונים. מי שעבד זה היה רק שירות החוץ ומוסך הטרקטורים שלא עבדו בתוך העוטף". בדומה למוסכים אחרים באזור, גם במוסך עלומים לא היתה אספקת חלקים, לא היו משלוחים לאזור וספקים לא יכלו, ובהמשך גם חששו, להגיע לאזור. "לא נתנו לוואקום להשתלט, היה לנו חשוב לשמור על הקיים. אחרי זה החזרה היתה יותר קלה, לא היה ניתוק של שנתיים. העסק עבד" מספר אבי. מוסך קיבוץ עלומים המשיך לתפקד ולתת שירות "על אש קטנה", נתנו שירות למילואימניקים שהיו באזור וטיפלו בצי הרכב של הקיבוץ.

צילום: מוסך קיבוץ עלומים

אמנם לא כל תושבי העוטף חזרו, לקוחות רבים של מוסך עלומים לא שבו, אבל לשמחתי היום המוסך חזר לעבודה מלאה, אבי והצוות מקבלים מכוניות לכל מגוון התקלות והטיפולים "מוסך כללי לכל דבר ועניין".

טלפון מוסך קיבוץ עלומים: 054-7792707

צילום: מוסך קיבוץ עלומים

זה היה מסע מיוחד מאוד עבורי, סוג של שיקום ועבודה עצמית. נהגתי בכבישים שכל כך חששתי לנסוע בהם, הצלחתי להגיע למקומות יפים ומיוחדים, על אף הקושי. פגשתי אנשים מדהימים, אופטימיים, אנשים שלא מוותרים על המקום ועל עצמם גם כשקשה. אנשים שנותנים השראה וכוח ומראים את הצד היפה של מדינתנו. אין אדם בארץ, ובטח שבין תושבי עוטף עזה, שאותה שבת לא פוגשת בכל יום, גם שנתיים וקצת אחרי. אנשי המוסכים הראו לי צד אחר וחזק, כזה שמתעקש לעשות, כי אין דרך אחרת להשתקם ולהמשיך הלאה.
אין ספק שקיבלתי המון השראה מהאנשים האלה וכולי תקווה שעוטף עזה, הבית שלי, יחזור לפרוח ולצמוח, שהעסקים ישתקמו ושהחללים החטופים יחזרו אלינו בהקדם.