רכב סיור קטנטן שנבנה עבור הצבא היפני קצת לפני מלחמת העולם השנייה, והיה הרכב הקומפקטי הראשון בעולם עם הנעה 4X4
מאת: עופר אדר
16/02/26
בין כלי הרכב הצבאיים ה"חמודים" ביותר של מלחמת העולם השנייה היה הקורוגנה 95 (Kurogane Type 95), רכב סיור קטנטן שתוכנן בשנת 1934 עבור הצבא היפני כתחליף לאופנוע עם סירה ששימש עד אז בתפקידי סיור.
המימדים הקטנים, אורך של 3.6 מטר ורוחב של 152 ס"מ, איפשרו מקום לשלושה אנשי צוות בלבד: נהג ונוסע מלפנים ועוד נוסע מאחור שלצידו מקום מצומצם לציוד. מלבד הגודל – או אולי הקוטן – הייחוד של הקורגנה היה בהנעה בכל ארבעת הגלגלים, אחד הרכבים הקומפקטיים הראשונים בעולם עם הנעה כזו, כשהוא מקדים את ה-JEEP האייקוני בכמה שנים טובות (קישור לכתבה על תולדות הגי'פ). החיילים היפנים העניקו לרכב את הכינוי "יונקי" (Yonki) - הנעה לכל הגלגלים ביפנית.
באותה שנה פיתחה גם מיצובישי רכב 4X4 אך זה היה כמיזם פרטי והתוצאה - ה-PX33, אב טיפוס של מכונית סדאן גדולה בעלת ארבע דלתות והנעה לכל הגלגלים, המונעת על ידי מנוע דיזל 4 צילינדרים בנפח 6.7 ליטר - נשארה כקונספט בלבד ולא הגיעה לייצור.
עמוד השדרה של הקורוגנה היה שלדת סולם צרה מפלדה בצורת צלב, עם סרן אחורי חי הנשען על קפיצי עלים, בעוד שמלפנים היה מתלה נפרד לכל גלגל, עם עצמות עצה כפולות וקפיצי סליל. המנוע, V-2 מקורר אוויר בנפח 1.3 ליטר שסיפק 33 כ"ס, נלקח מאופנוע. תיבת הילוכים עם שלוש מהירויות וטרנספר שהעביר כוח קדימה בשילוב ידית – ללא הילוך כוח – השלימו את רכבת ההנעה. בלמי תוף הורכבו רק על הגלגלים האחורים. צריכת דלק של כ-13 ק"מ לליטר ומיכל דלק בנפח 48 ליטר סיפקו טווח נסיעה של מעל ל-500 ק"מ והמהירות המקסימלית עמדה על כ-75 קמ"ש.
הדגם הבסיסי היה פתוח, עם שתי דלתות חצי ושמשה קדמית מתקפלת. דגמים מאוחרים יותר כבר קיבלו גג ברזנט ואחר כך הגיע גם דגם ארבע דלתות וגרסת טנדר עם תא נוסעים מתכתי. הקורוגנה היה מעורב בלחימה של יפן במנצ'וריה ובמרכז סין בשנת 1938, ובשנת 1939 הם נכחו גם בקרב נומונהאן – הקרב האחרון שבו ניסתה יפן לכבוש שטחים מברה"מ. מאוחר יותר הם נפרסו עם יחידות הצבא הקיסרי בכל המערכות היבשתיות במלחמת העולם השנייה בדרום-מזרח אסיה.
הקורוגנה מול הקובלוואגן והג'יפ
יכולת הייצור היפנית היתה מוגבלת מאוד בהשוואה לכושר הייצור האמריקאי. ויליס ופורד ייצרו כ-600,000 ג'יפים בתקופת המלחמה, בעוד שמפס הייצור של הקורוגנה, על דגמיו השונים, ירדו רק כ-4700-4800 יחידות במהלך השנים 1936 -1944, מתוכן ידוע רק על 7 ששרדו. לפני כעשר שנים מצאו ביפן קורוגנה אחד ש"נחבא" במשך זמן רב בתוך סככה נשכחת. באופן אירוני משהו, חלק גדול מחלקי החילוף שנדרשו לעבודת השיפוץ הגיעו מרוסיה, מכלי רכב שנלקחו שלל על ידי הרוסים בקרב נומונהאן...
קורוגנה שנפל שלל בידי הצבא הרוסי
על החברה
שורשיה של החברה מגיעים לשנת 1917, אז החלה לייצר חלקי חילוף לאופניים ולאופנועים (פירוש המילה Kurogane הוא "ברזל שחור"). המייסד שלה, טצוג'י מקיטה (Tetsuji Makita), עבר לעבוד לתקופה קצרה באחת משתי יצרניות הרכב שפעלו אז ביפן, וכשחזר לקורוגנה איחד אותה עם חברה נוספת והחל בייצור אופנועים, תלת-אופנועים ובסוף גם מכוניות. לאחר מלחמת העולם השנייה, בה נהרס המפעל בהפצצות של ארה"ב, נבלעה החברה בתוך קונצרן ניסאן ושמה נעלם ונשכח.
5 תגובות
1
אורח/ת - רועי
17 בפברואר ב 10:15
כתבה מעניינת ! תודה .
2
אורח/ת - ניצן
17 בפברואר ב 12:56
סיפור מעניין, ואפשר גם ללמוד ממנו שלהיות ה-first to market לא מבטיח הצלחה
(או במקרה הזה, להיות חרוט בזיכרון הקולקטיבי כפורץ הדרך).
3
אורח/ת - איזה גיוון בדגמים בעלי אותה מטרה
19 בפברואר ב 19:26
איפה הגיוון הזה נעלם בעשורים המאוחרים יותר...? כל יצרן מוציא העתק של האחר.אף אחד לא מנסה עיצוב אחר לאותה מטרה .
4
אורח/ת - טעות בקריאה
21 בפברואר ב 10:55
לרגע חשבתי שמדובר ברכב מודל 1995...
5
אורח/ת - תמיר
21 בפברואר ב 10:55
מרחיב את הדעת. חבל שלא נשארו יותר "ג'יפים" כאלו
תגובות