סיכום מסע אופנועים הודו הימליה - יולי 2026

טסים לצפון הודו

3 טיסות ברצף, עם הליך של ויזה באמצע ולילה ארוך ללא שינה, מביאים אותנו בסיומו של הליך קשוח ומנוהל בקפידה למלון בסרינגאר, בירת החבל המוסלמי של צפון מערב הודו - קשמיר (או ג'אמו - קשמיר).
ארוחת בוקר, בסיומו של לילה קשוח, קצת שינה להתאפס, וכל האופנועים ממתינים לנו במגרש החנייה. יוצאים אחר הצהרים לסיבוב היכרות בעיר הצפופה, מלאת החיילים, ונזכרים שכאן (בהודו) נוהגים הפוך! ושאביזר הבטיחות הכי חשוב והמשמעותי הוא הצפצפה! ללמד ולהזכיר כי "צפצף משמע אתה חי" הינו הבסיס לנהיגה בטוחה בהודו. הפסקה קלה באמצע הדרך הקצרה, חזרה למלון לסבב שפצורים ותיקונים ולילה טוב סרינגאר. מחר מתחילים!

יום ראשון לרכיבה - 220 ק"מ

בוקר טוב סרינגאר, היא עיר הבירה של טריטוריית האיחוד ג'אמו וקשמיר אשר בצפון מערב הודו, על הגבול עם פקיסטאן, השכנה המוסלמית העויינת (וגם הדורשת את חבל הארץ הזה לריבונותה). יש האומרים כי סרינגאר היא העיר השנייה בגודלה באזור הרי ההימלאיה (אחרי קטמנדו שבנפאל) ויש האומרים כי גרים בה 3 מליון ואולי 4 מליון הודים. סרינגאר שוכנת בלב עמק קשמיר בגובה של כ-1,585 מטרים מעל פני הים ומשתרעת סביב גדות נהר הג'הלום ואגם דאר הנפתח סביב הנהר ועליו "בתי סירה" למגורי מקומיים וגם תיירים.

אנחנו רכבנו עם האופנועים בהקפת אגם דאר (או אגם דאל) המדהים, שבו המון תיירות דיג מקומית, מפעלים השולים אצות מליבו של האגם והמוני תיירים מקומיים ואנשים הגרים על הסירות.
לאחר כשעתיים של רכיבה בגובה של כ-1,500 מטרים יצאנו מהעיר הגדולה דרך הכביש הראשי, שהוא כביש צר העובר בתוך כפרים הבנויים לאורכו וטיפסנו למעבר הרים של 3,528 מטר - מעבר זוז'י לה - Zoji La, שבקרוב הדרך הצרה המפותלת והמצוקית המטפסת לאורך הנהר, תיכנס לתוך המנהרה החדשה של זוז'י לה, תקצר מאוד את הדרך, אך גם תוריד מהדרמטיות שלה. שתי תקלות באופנועים, כולל אלתור של שמעון לכבל קלאץ' וכולנו נאספים בקצה המזרחי של המעבר הדרמטי, שהוא גם הגבול בין חבל קשמיר לחבל לדאק.

המשך רכיבה על הדרך הלאומית מספר אחת - NR1, וקצת לאחר חשיכה אנחנו נכנסים לקרגיל - Kargil, העיר השנייה בגודלה בחבל לאדאק שבצפון בהודו. העיר בנויה סביב נהר הסוּרוּ בגובה ממוצע של כ-2,680 מטרים.קרגיל היא עיר מעבר מרכזית והיסטורית על דרך המשי העתיקה וגם מרכז הקרבות של פעם בין הודו לפקיסטאן. אנחנו גולשים ברחובות קרגיל, לצד הנהר ומגיעים למלון המקסים שלנו הצופה על הנהר הענק.

רויאל אנפילד הימאליה 411

"מילה" על האופנועים מתבקשת - הכלים שאנו רוכבים עליהם, ורוב הרוכבים סביבנו, בשיירות שעוד נראה, בעיקר של מקומיים הודים, משכבת הביניים המתפתחת של "מתעשרי הודו" הם אנפילד הימאליה 411, מקוררי האוויר (בתוספת מצנן שמן), דור קודם וראשון בסדרת ההימאליה "החדשנית" של רויאל אנפילד - היצרן ההודי הענק, השואב את מסורתו מהיצרן הבריטי BSA וכיום שואף להתרחב לכלל העולם.
ה-411 הוא אופנוע פשוט ביותר, לא רחוק מהרויאל בולט הישן והטוב, אך גם קפיצת מדרגה עם הזרקת דלק (שעוזרת מאוד בגבהים), במתלים, באבזור ובכלל בתפיסת האופנוע, אך עדיין כלי בסיסי, פשוט ובעיקר קל לתיקונים בשטח - כפי שההודים אוהבים. ובמיוחד כפי שחברות ההשכרה אוהבות (כדי שיוכלו לצרף מכונאי ועוזר מכונאי לכל שיירה של מטיילים בשטח).
‏האופנועים האלה טובים בבסיס, אבל גם לא מטופלים בכלל - כנהוג בחברות השכרה (או חברות ליסינג) שעדיין מתנהלות בתפיסות עבר של אחזקת שבר או "טיפולי שמש". מה שלא שבור לא מתקנים, אם מחליפים שמן זה רק כי הגיע הקץ ופילטר זה לכל החיים... אז אם לפני 3 או 4 שנים רכבנו על אופנועים חדשים, כיום בגלל שיטת האחזקה, הכלים האלו מתיישנים ומהר ובתוספת של קשיי הגובה והשטח הם כבר זקוקים להרבה אחזקה. ובשיטה ההודית אחזקה זה הפטיש! - הכלי העיקרי של המכונאי, לכאורה פותר כל תקלה (בפועל לא עושה כלום ואף מחמיר את המצב).

ובל נשכח כי הרוכב וההוגה המקובל הידוע מוטי י. גלברט (ינוקא, יבדל"א) כבר טבע את המשפט האומר כי האופנועים האלו (רואיל אנפילד) הם "תבנית נוף מולדתם" - כלומר צ'יקמוק לצד קשיחות - היא דרך החיים של צפון הודו ובהתאם האופנועים המיוצרים בה, וכיום בעיקר אופן אחזקתם.

לשמחתם של הכלים הספציפיים היא שאנחנו, הרוכבים עליהם - בזכות היותנו חבורה של ישראלים, הרוכבים גם ביום יום, עם קצת ידע טכני ובעלי דרישות ללא פשרות, לא ויתרנו! כך שאם קיבלנו את האופנועים במצב רע, החזרנו אותם, לאחר שדרשנו מהממכונאים המקומיים לעבוד, לתקן ובעיקר להחליף חלפים (מקוריים בשקית), במצב טוב ובכשירות רכיבה גבוהה (לא שזה הופך את האופנועים ל"מטוסים", אבל לפחות הצלחנו לעקוף שיירות אחרות של אופנועים דומים).

יום שני לרכיבה - 230 ק"מ

יוצאים מקרגיל המקסימה ולא יכולים שלא לעצור, לפחות פעמים, לתצפית על נהר הסורו החוצה את העיר, הגשרים, הבתים היפים, הסכרים, הכל משתלב בתוך נוף הררי קסום. ואוו!
בתוך 100 ק"מ ראשונים של רכיבה כייפית של בוקר אנחנו חוצים שני מעברי הרים גבוהים ועוקפים שיירות ענק של משאיות צבאיות של "אוגדת האינדוס", ובה מספר חטיבות חי"ר ואספקה, היושבת תחת גיס 14 של "חיל האש והזעם" בפיקוד הצפון של הודו.
הדרך העולה מסרינגר ללה מאפשרת לנו הסתגלות מצויינת לגובה ובין לבין אנחנו רוכבים וחוצים מספר מעברי הרים מקסימים וגבוהים. בכלל אפשר לציין כי בזכות משמעת אישית, כדורים... והתסגלות נכונה וטובה לגובה, עברנו את המסע ללא אף בעיה בתחום.

מעבר ההרים הראשון ליום השני של הרכיבה הוא מעבר נאמיקה לה - Namika La, המעבר הראשון שחוצים מקרגיל לכיוון לה בגובה של כ-3,700 מטרים, או כפי שרשום עליו 12,139 רגל והמשמעות של שמו: "מעבר עמוד השמיים". יורדים לעמק צר, שוב עוקפים את השיירה הצבאית האין סופית (כי אנחנו עצרנו בשיא הגובה ושיירת המשאיות עקפה אותנו והמשיכה מטה) ומיד מטפסים למעבר השני על הדרך, הוא מעבר פוטו לה - Fotu La נקודת הגובה הגבוהה ביותר על הכביש מסרינגאר ללה. פוטו לה חוצה את הרכס בגובה של כ-4,108 מטרים - 13,478 רגל ומשיאו רואים את רכס הזנסקאר שעוד נרכוב לצידו לפני לה. בירידה מפוטו-לה עצרנו בכפר טיביטי קסום - לאמאריו עם מקדשים על צלע ההר, כתובת צבא על המדרונת סביב ותצפית קסומה לעמק של הזנסקאר.

ב‏המשך היום עוד כ-120 קילומטר של רכיבה וסך הכל 220 קילומטר עד למרכז ההודי של הרי ההימלאיה - לה LEH. חברת הדרכים הצפון הודית BRO משלטת את הדרכים בהארות חשובות לשמירה על הבטיחות וחיי הנוסעים כמו לדוגמה: Don't be a Gama in the land of Lama כלומר: אל תנסה להיות גיבור/שרירן בכביש בארץ של הנזירים הבוהיסטים (שיודעים לחיות בגובה...), או שמרו על הנתיב Drive on-line, Remain alive וגם לא לשכוח לצפצף ולא להירדם על ההגה: Peep peep, Don't sleep.
ובקיצור לקראת אחר הצהרים אנחנו נכנסים בשיירה מכובדת של אופנועים למרכז לה. חונים במלון שנמצא דקה הליכה מהמדרחוב והשוק הטיבטי, הזדמנות ראשונה לגילוח ומסאג' - כמה כיף לנו!

יום שלישי לרכיבה - 115 ק"מ

יום קצר ועבה של טיפוס כייפי עם האופנועים למעבר ההרים שנחשב עד לא מזמן למעבר ההרים המוטורי הגבוה בעולם - מעבר הקרדונג-לה Khardung La המחבר את לֶה עם עמקי שיוק - Shyok, והנוּבְּרָה - Nubra, מהמבודדים בעולם והמובילים לעבר קרחון סיאצ'ן - אתר הקרבות הגבוה בעולם בין הודו לסין. השלטים הרשמיים במקום טוענים בגאווה לגובה של 5,602 מטרים - 18,380 רגל ומכתירים את ה-PASS הידוע כ"מעבר הרים מוטורי הגבוה בעולם" אבל מדידות GPS (גם זה שעל האופנוע שלי) מראות כי גובהו האמיתי של המעבר הוא 5,359 מטרים (5,602 זה המקדש שנמצא על השלוחה שמעל המעבר) וגם בשנים האחרונות פרצו ההודים עוד מעברי הרים, גבוהים יותר על גבול הודו סין (שנגיע בעוד יומיים, ברכיבה לאחד מהם).
תחילתה של הרכיבה בדרך עפר, ההמשך הוא כביש ושיא הגובה מגיע לאחר כ-40 ק"מ.
לאורך הדרך מספר מחסומים, כמו בכל יום בהודו. אנחנו כבר מתורגלים, שולחים מקומי קדימה עם כל הטפסים, כך שאת רוב המחסומים אנחנו עוברים במהרה ורק באמירת שלום.

ירידה של כ-40 ק"מ לעבר נהר השיוק המדהים! נהר המוות - בפי המקומיים, שאף יודע לשנות את כיוון הזרימה שלו בהתאם להפשרת הקרחונים מסביב.
בעמק הנוברה מצאנו קצת שבילים (שביל...) סביב הכפר דיסקיט שלאחריו טיפסנו למקדש שלצידו פסל הבודהה הגבוה בנוברה הוא "בודהה של העתיד" - פסל מאיטרייה בודהה - Maitreya Buddha, הנישא לגובה של 32 מטרים ושואף לשלום ולשלווה בכל אזור לאדק וטיבט, נחנך ע"י הדלאי לאמה בשנת 2010.
סיימנו את היום עם 115 ק"מ על האודומטר במלון מקסים וחדש בלב בוסתן ירוק בתוך דיסקיט, קצת לפני שהגשם מרטיב את האזור.

יום רביעי - 225 ק"מ

התחלה רגועה של היום הרביעי, אינה מצביעה בהכרח על סיומו, במיוחד כשהסיפורים רבים ומתפצלים לכמה ראשים. יום שהתחיל בטפטוף נעים (אם יש כזה דבר טפטוף נעים לאופנוען... ???) והסתיים בסופה של גשם כשאנחנו מפוצלים ופותרים בעיות בקצוות של העמק.
יצאנו מדיסקיט וחצינו לצד השני של נהר השיוק ברכיבה על כביש צר וקסום במטרה לרכוב בקטע דיונות קצר, כנהוג במסעותינו... שקיעות, דחיפות, ולימוד התחום למי שפחות מכיר ואז הגיע מקומי, קצת עצבני (אולי בצדק) שהודיע כי המקום הוכרז כשמורה. חזרנו לכביש, במאמץ קבוצתי והמשכנו דרומה ליציאה מעמק נובמרה.
בית קפה קטן מארח אותנו לצהרים, כששמעון נכנס למטבח ומכין לנו חביתות - תוספת משמעותית לארוחות הצהרים הדלות שלנו (גם כי אנחנו לא רוצים להעמיס וגם כי המבחר בצהרים דל ביותר).

המשכנו לכיוון מעבר הוארי לה המקסים בגובה של 5,400 מטרים, כשסביב ועל הכביש המון מים ובהמשך הכל מושלג וקפוא. והכל כי היציאה הישירה לכיוון אגם פאנגונג חסומה במפולת ושיטפונות - סך הכל סביר! (בכל זאת קצה העולם...).
בירידה מהוארי לה, חוזרת הקליטה המקומית ואני מקבל שיחה, להפתעתי אפילו לא כועסת, שמבקשת מאיתנו להגיע חזרה ללה. קצת שכנועים ורק אני ומקומי רוכבים לכיוון לה והקבוצה ממשיכה לכיוון פנגונג. הקבוצה מטפסת למעברי הרים, ניתקלת בסופת גשם קלה ומגיעה לעת ערב למחנה על האגם, קצת רטובים, בזכות מעברי המים הגבוהים ובעיקר נרגשים ועייפים. בכל זאת האגם הזה נמצא בגובה של 4,500 מטרים.
Pangong Tso הוא אגם ענק, אולי הגבוה ביותר בהודו, גדה אחת שייכת להודו ומולה הגדה הסינית. אפשר לראות בו תנועה של סירות צבא הודיות, נחתות וסירות משמר, לצד סירות צבאיות סיניות והכל בשלווה אולימפית... של גובה רב.

אני רכבתי, אחר הצהרים, לפגוש את פקיד היערות ההודי (מקביל לפקח של רשות הטבע והגנים בארץ) ולאחר התנצלות, בעזרת שני מליצי יושר, מקרב חברי ההודים שהגיעו לעזור לי. קצת דין ודברים עם הפקחים, הכל בנחת, התנצלתי והסברתי, הבטחתי שלא אשוב לרכוב בדיונות האלו ולבסוף הורשתי לחזור לקבוצתי. ביקשתי שוב סליחה ומסרתי להם את תודת כל הקבוצה, בשם כל עולם התיירות על היחס המתחשב, על הכנסת האורחים והדאגה שלהם לטבע ויצאתי לדרך. כאן כבר מזג האוויר "תקף" אותנו בסופת גשם - וזה לא ממש נעים לקבל שפריצים ממשאיות בכביש שאין בו טיפת ניקוז... וגם לא הרבה שכל מצד הנהגים שבטוחים שמדובר במשחק "פאק-מן" משודרג.
בסופו של יום הכל בטוב ובנחת. הקבוצה ישנה לצד אגם פנגונג, המקומי ואני 100 ק"מ עצרנו לישון על הדרך ומחר נשלים את המרחק ברכיבה בוקר מוקדמת, קסומה ומקסימה עד האגם הקסום. לילה טוב הודו.

יום חמישי לרכיבה - 155 ק"מ

יוצאים יחד מאגם פנגונג - הדרך עוברת לצד האגם ומטפסת מעלה. עוצרים במוזיאון מלחמה הודי, ממש על הגבול עם סין, כשסביב עמדות ומחפורות של הסינים מחד וההודים מנגד. המוזיאון מספר את סיפורה של פלוגה ג' (C) של גדוד קומאון אשר במהלך המלחמה בין הודו לסין, בנובמבר שנת 1962, בקרב הידוע כקרב Rezang - רזאנג לה, 120 לוחמים בפיקודו של המ"פ הביסו והבריחו כ-5,000 חיילים סינים במחיר החיים של 114 חיילי הפלוגה ומפקדיה. מפקד הפלוגה עוטר לאחר מותו בעיטור הגבורה הגבוה ביותר בהודו - Param Vir Chakra ולזכרם נבנה מוזיאון ואתר מורשת קרב מכובד, על הגבול בין המדינות. לנו הצמידו חייל צעיר מהגדוד, דובר אנגלית, שהסביר לנו על המורשת המפוארת של הגדוד ופלוגה ג'.
המשכנו לרכוב ב"קצה העולם" עוד כ-100 ק"מ של כבישים צרים ומקסימים, עם המון דורסים עפים סביב, מים זורמים בנחלים, מישורים אין סופים וגבעות שוממות, עד לחנלה - כפר קטן ולא ברור המזכיר את "והיום אינו כלה".

בכניסה לכפר על הצוק Hanle Monastery - מנזר בודהיסטי עתיק מהמאה ה-17, אבל הפיתוח האמיתי של "קצה העולם" מגיע בזכות ההכרזה על שמורת הטבע של השמיים החשוכים של הודו - Hanle Dark Sky Reserve ובמרכזה מופעל, על ידי המכון ההודי לאסטרופיזיקה הטלסקופ האופטי "צ'נדרה". הגובה 4,300 מטרים, העובדה שאין זיהום אור בלילות (אין כאן חשמל סדיר), אוויר דליל ויבש, ולמעלה מ-260 לילות בהירים בשנה הופכים את המקום לאידיאלי לצופים בכוכבים. בזכות כל הטוב הזה המאהל שתוכנן לנו להלילה הוחלף במלון / אכסניה, שעדיין נמצא בשלב הבניה, ואנחנו, קבוצה גדולה במונחים מקומיים, התפצלנו בין המלון לבין בית מקומי (רק כך ישנו כאן בעבר). ארוחת ערב משותפת במלון ופרשנו לחדרים מוקדם - מחר יום שיתחיל בחמש בבוקר... לילה טוב חנלה.

יום שישי לרכיבה - 290 ק"מ

חמש בבוקר קמים עם נץ החמה. תה חם (הכי חמודים ההודים שאנו ישנים אצלם בבית). מתארגנים, מעמיסים את האופנועים וקדימה, בדיוק ב-06:00 יוצאים מזרחה לעבר הגבול עם סין. מזג האוויר איתנו, הראות מעולה ותנאי הדרך כייפים. 30 ק"מ ראשונים בשטח - הקצב מהיר, האחיזה טובה, והאופנועים עושים עבודה לא רעה על ההדורים (כל עוד לא מגזימים וזוכרים כי מדובר ברויאל אנפילד....). השביל נכנס לבין ההרים ומהר מאוד צוברים עוד 800 מטרים בעלייה. עולים על כביש גבול הודי ועוד 37 ק"מ של טיפוס בעלייה עד המעבר המוטורי הגבוה בעולם (נכון לכתיבת שורות אלו, כי ההודים פורצים עכשיו מעבר של 5,900 מטרים) אבל אנחנו על ה- אומינג לה - Uming la בגובה של 5,805 מטרים. קשוח אבל ללא ספק מחייה את הנפש, אתגרי וטוב לנו!
ההודים לומדים מהסינים, ועל מנת לחזק את הריבונות על גבול סין הם פורצים דרכים לאורכו של הגבול ואנחנו המטיילים מרוויחים מעברי הרים שאין כדוגמתם באף מקום בעולם.

חוזרים לאחור לארוחת בוקר. עוד 68 ק״מ של רכיבה בכביש ובשטח - עייפים אך מרוצים. אוספים את עצמנו ועולים שוב על האופנועים. העייפות נעלמת ואנו עם הרבה אדרנלין יוצאים לעוד 150 ק״מ של רכיבה עד לאגם צ׳ומורירי, וסה"כ 290 ק"מ של רכיבה בשממה של צפון הודו בגבהים של מעל 4,000 מטרים ועד 5,800 מטרים - מכובד לנו!
"אגם ההרים" הוא הפרוש של Tso Moriri הוא אגם האוסף לתוכו מים מתוקים ובגלל שהוא סגור הופכים למלוחים בזכות הקרקע. האגם בגובה של "רק" 4,522 מטרים - מהאגמים הגבוהים בעולם! פראי ומבודד וכמובן דורש אישור כניסה מיוחד לאזור ולכפר הבודהיסטי קרזוק. לאחר שנקלטנו ב"מאהל", שכיום הפך למבנים ארעיים, יצאנו לסיור בקרזוק, במנזר הבודהיסטי, בין הבתים של המקומיים ובטיפוס בין הגומפות הקדושות המשקיפות על סין. ארוחת ערב טובה ופרשנו לשינה טובה. מחר יום רכיבה אחרון.

יום שביעי - 210 ק"מ

בוקר טוב צומורירי. ארוחת בוקר וקדימה על האופנועים. רוכבים לצד האגם, חוצים עוד אגם קטן, מטפסים למעבר הרים - אחרון למסע הנוכחי, ויורדים לצד הערוץ עד הגשר הישן על האינדוס. מולנו נהגי משאיות - מיכליות דלק, חסרי שכל המנסים להוריד אותנו מהכביש ולא מאפשרים לנו לעבור בגשר - טוב שהשוטר המקומי עושה סדר!
במורד נהר האינדוס - הנהר הארוך והחשוב ביותר בהרי ההימאליה. מתחיל בגובה של 5,100 מטרים ברמה הטיבטית (היכן שאנחנו נמצאים), חוצה את הודו (שלקחה את שמה משם הנהר - אינדיה), חוצה את פקיסטן (זה הנהר הכי גדול של פקיסטן) עד שנשפך לים הערבי - 3,200 ק"מ עוצמתיים, ואנחנו רוכבים על כביש חדש שנסלל לאורכו.
חברים - גם ביום השביעי, ואולי ביום השביעי - כל רוכב מבין ש"צפצוף משמע אתה קיים" אחרת דורסים אותך!

במורד הנהר אנחנו עוצרים ב"אתר" (ג'יפה אמיתית) של המעיינות הרותחים הבוקעים מהקרקע - תופעה גיאולגית מרשימה! וממשיכים ברכיבה במורד הנהר העצום.
כ-60 ק"מ מלה משתלבים על הכביש הראשי העמוס, המחבר את אופשי דרך קארו ועד ללה (כולן עיירות צבא משולבות באזרחים). מחזירים את האופנועים, כמעט ללא נזקים (פנס שבור מאבן שעפה בשטח וכמה בקליות פלסטיק שעפו במפגשים עם הקרקע - אם לא סיפרו לכם - אז מי שרוכב נופל! ואם ממוגנים היטב זה גם לא נורא).
210 ק"מ ליום השביעי וסך הכול 1,445 ק״מ מקשמיר לשיאי הגובה של חבל לדאק. חוויה מדהימה של רכיבה בצפון הודו.

יום אחר של הודו - מרכז דלהי העתיקה

נוחתים בדלהי וקדימה למרכז הבלאגן - OLD DELHI והשוק המיין-באזר המפורסם. פעם זה היה מרכז תיירותי, כיום מלב העיר ומרכז הסחר המקומי. מקום בו אנו מסתובבים בתוך הסחלה, הבלאגן והצפיפות כאילו גם אנחנו מקומיים.
התחלנו במסגד הגדול - מסגד ג'אמה, שמזכיר, בזכות זהות היזם, את הטאג' מאהל שבעיר אגרה. המשכנו בהליכה בסמטאות השוק הישן Old Delhi - כאוס אדיר של אנשים, אין ספור חוטים וכבלים מהבתים והחנויות, דוכנים, רוכלים, המוני אנשים שחיים ברחוב ועם כל זאת הכול מסודר ועם רישיונות לכל עסק. ביקרנו בתוך המקדש הסיקי הגדול, השני בגודלו בהודו - Gurudwara Bangla Sahib‬, ראינו איך עובד בית התמחוי המקומי ולאחר "טהרה" נוספת בבריכת המים יצאנו לרחוב הראשי לכיוון הגדר של המצודה הגדולה של דלהי - Red Fort שהוקמה במאה ה-17 על ידי הקיסר המוגולי שאה ג'האן - בונה הטאג' מאהל באגרה והמסגד הגדול בו התחלנו את הסיור. הרד פורט הוכרזה בשנת 2007 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו וכשהגענו המקום היה מגודר כהכנה לחגיגיות יום העצמאות ההודי שחל ב 15 לאוגוסט (הודו קיבלה עצמאות בשנת 1947).
חלפנו ליד שער הודו וחזרנו למלון המפואר והנוח שלנו. מקלחת מתבקשת, ארוחת ערב טובה וזמן חופשי עד הטיסה.

תודה ענקית לרוכבים - אני הגעתי לטייל ופתאום מאחורי שיירה מכובדת של אנשים נפלאים

מוסיף אדר אייל:

כמה מילים על טיול האופנועים בהימליה עם עופר אוגש, יולי 2026

מאד רציתי את הטיול הזה. גם כי אני מאד אוהב את צפון הודו וגם כי רציתי חוויית טיול אופנועים קשוח, כזה שעדיין לא עשיתי. התוצאה עלתה על הציפיות.
אז ממש בקצרה מה היה?
היה לרכב שעות בשיירה, בגובה בלי הרבה חמצן, על כבישים צרים ורעועים, נופים מטמטמים מכל עבר, כשמידי פעם מגיחה משאית TATA ענקית ויש לך בערך מטר וחצי בינה לבין התהום.. היה לעצור לשתות תה מסאללה עם חבורת גברים, מקסימים כל אחד בדרכו, שאת רובם פגשתי כאן לראשונה. היה לאתגר את מיומנויות הרכיבה החלודות שלי, שוב ושוב, על כבישים צרים, דרכי עפר, עליות תלולות, סרפנטינות, חלוקי נחל, גשרים איריים, גשרי ביילי, בחום, בקור ואף בגשם. היה להתנסות בלי הרבה הצלחה ברכיבה בדיונות חול, עם כלי ששוקל 230 קילו ושוקע ומתחפר לפני שאמרת רויאל אנפילד. היה להעפיל לגבהים מטורפים, עד השיא של 5800 מטר מעל פני הים במעבר Umling La, בעיקר בשביל תמונת ניצחון עם דגל וידיים קפואות. היה לחזור הביתה, ולהגיד לעצמי שעשיתי את זה, והייתי גדול.
64 זה רק מספר… ותודה לעופר ועמיתיו מאתר השטח הישראלי על האירגון, על פתרון בלתמים, ועל החברותא הכייפית.

Last time in the dunes