חוויית רכיבה - הונדה טראנסאלפ 750

הונדה, יש בו משהו

טראנסאלפ הוא האופנוע שנמצא בדיוק בנקודה הנכונה. מתאים, הגיוני ומאוזן. הצמיגים עם פנימיות, המנוע הוא טווין מקביל עם קראנק א-סימטרי שמייצר אופי שמזכיר וי-טווין, והנפח עומד על 755 סמ"ק. הוא מפיק מעט יותר מ- 90 כוחות סוס, עם צליל בס נוכח, מחוספס וגרגרני. מהלך המתלים עומד על 200 מ"מ מלפנים ו- 190 מ"מ מאחור, ללא אפשרויות כיוון, אבל בפועל הם עושים עבודה מצוינת. גם נתון המשקל הרטוב מרשים, 210 ק"ג בלבד.

בדגם 2026 יש, מבחינתי, שלושה שינויים עיקריים. הראשון נוגע לתפעול הבקרות. אחרי שנים בהם הסתבכתי עם אופנועי מבחן של הכנף האדומה, אני כמעט מתקשה לכתוב את זה, יש כאן מערכת שקל להבין וקל לתפעל! השינוי השני נמצא במתלים, שעברו שדרוג מלפנים ומאחור כדי לספק התנהגות ספורטיבית יותר על הכביש ויכולת טובה יותר להתמודד עם דרכים משובשות במהירות גבוהה בשטח. השיפור הזה בהחלט מורגש. השינוי השלישי הוא עיצובי. מתיחת הפנים מינורית יחסית, כשהפנס הקדמי החדש הוא האלמנט הבולט ביותר.

וזה מעלה שאלה אחת. למה הונדה לא לקחו את טוני בו, רוכב העל והפרזנטור שלהם, העלו אותו על טראנסאלפ כזה, הצמידו לו צוות צילום ושיווק רציני ופשוט העיפו לכולנו את הראש? אני יודע למה. כי הם בחרו שלא.

וחבל, כי יש לאופנוע הזה הרבה במה להתגאות.

שיעור לחיים

ניגשתי אליו עם לא מעט ספקנות. כשהטראנסאלפ הוצג לראשונה, העיצוב שלו הזכיר לי יותר מדי את ה CB500X ואפילו את ה- NC750X . גם אחרי מתיחת הפנים, הצביעות החדשות והפנס החתולי, הוא עדיין לא משדר את תחושת ה- RRRRRRRRRRR אליה עורגים רוכבי האדוונצ'ר. מצד שני, בגרסת הטריקולור הוא נעים מאוד לעין, ובאפור הבטון בשילוב הצהוב הוא נראה בוגר ומצטלם מצוין. ועדיין, יש בחלק הקדמי עגלגלות מסוימת ועודף פלסטיקה שלא בדיוק צועקים קרב.

אז החלטתי שהוא לא אופנוע קרבי.

ואז עליתי עליו.

שחררתי קלאץ', העליתי הילוך. ואז עוד אחד. ועוד אחד. המהירות עולה במהירות. הגוף עובר מעט לאחור, הירכיים נצמדות למיכל הדלק ואני בולם חזק ממש לפני הפרסה ברמזור. אני ממשיך עם הבלמים אל תוך הכניסה לפנייה, המבט כבר קדימה, האופנוע נשען פנימה בזמן שהגוף נשאר זקוף מעליו, וביציאה אני פותח גז ושולח את המנוע לצרוח בסל"ד גבוה. עוד הילוך למעלה.

גלינג, גלינג פינגגג. פתאום נפל האסימון.

כמה קל לתפעל אותו. כמה הוא קשיח, מדויק וברור ברכיבה. אני מבסוט. ובעיקר לא מוכן לפער שבין מה שחשבתי שאקבל לבין מה שקיבלתי בפועל.

אז חברים, פחות שיפוטיות בחיים. מה הקשר? זה בדיוק השיעור.

מה לא בא לי?

אני מסתכל עליו כשהוא עומד בחנייה, נשען בשקט על הרגלית וכאילו מזמין אותי לעלות ולצאת לעוד הרפתקה.

הפעם הכיוון הוא כבישים מפותלים. האספלט נקי ומבריק אחרי הגשמים, ועל הכביש המהיר אני דוחף קדימה בקצב שאי אפשר בדיוק לקרוא לו חוקי. מיגון הרוח מצוין. מעל 100 קמ"ש האצות הביניים לא מטורפות, אבל הכוח מגיע בצורה ליניארית והאופנוע לא מרגיש מתאמץ גם כשהמהירות כבר גבוהה.

אנחנו מטפסים בכביש מפותל. הצמיגים נצמדים לאספלט האפרפר, מזמינים אותי להמשיך להטות לכיוון הרגליות, והטראנסאלפ ממשיך לשדר יציבות. הוא מרגיש קל בין הרגליים, ותיבת ההילוכים מתפקדת כמו הדק של נשק ארוך. מגע קטן מספיק כדי לעבור בין יחסי ההעברה למעלה ולמטה.

אני מחייך.

הרבה.

ואז מגיע השטח.

בורג אחד בכל רגלית, הגומיות יורדות מהפגים. אני מרים מעט את זווית הכידון כדי לשפר את תנוחת העמידה ומעביר את ה- ABS למצב שטח. המשמעות היא שהמערכת ממשיכה לעבוד בגלגל הקדמי, בעוד האחורי יכול להינעל כשצריך.

לא בא לי לרדת ממנו.

שטח

סטיבו, חבר שלי מהצבא שנראה בדיוק כמו ההוא מג'קאסס ולכן זה השם שדבק בו, הגיע לרכיבה עם אופנוע אנדורו טהור גזע. וברוב חוצפתו, הציע שאני אוביל, "כדי שארכב איפה שאני יכול".

האמת היא שהוא חשש שצמיגי החצי-חצי יתקשו למצוא אחיזה בשילוב המקודש של בוץ וסלעים. הוא גם צדק. ובכל זאת, עברנו את השבילים בקצב גבוה. אחר-כך נכנסנו בביטחון לסינגלים של אדמה חומה וחלקלקה, ושוב קיבלתי הפתעה. ריחופים, החלקות זנב והרבה כיף.

הטראנסאלפ מתגלה כאן כשותף רציני מאוד. הוא נשלט, צפוי וחלק בדרך שבה הוא מעביר את הכוח מהמנוע אל הגלגל. ההילוך השני יעיל בצורה כמעט מגוחכת, אפילו ביציאה מהמקום, והוא מאפשר לבנות קצב בקלות.

דווקא בגלל זה, קשה לי להבין למה הוא לא מגיע מהמפעל עם מגיני ידיים מתכתיים ועם מגן מנוע רציני. מערכת הפליטה עוברת מתחת למנוע, ואגן השמן בולט כלפי מטה בצורה שפשוט לא מתיישבת עם רכיבת שטח ללא מיגון תחתון.

וגם כאן, בשטח, הוא נתן יותר ממה שציפיתי.

סיכום

הונדה טראנסאלפ 750 מבקש מכם להיפרד מ 76,268 שקלים חדשים, ובתמורה הוא מציע נוחות, שימושיות, יכולות חוליגניות שאני נאלץ להשאיר מחוץ לטקסט, ואפשרות לכמות כמעט בלתי מוגבלת של חוויות על הכביש ומחוצה לו.

מול המתחרים מיפן וממדינות אחרות, הוא לא אופנוע השטח הכי קרבי. הוא לא הכי טכנולוגי ולא הכי מאובזר. הוא גם לא הכי זול ולא הכי יקר, לא הכי קל ולא הכי כבד, לא הכי חזק ולא הכי חלש.

אבל הוא הכי הונדה.

וזה בדיוק העניין.

זו מכונה שלמה, מאוזנת, מפתיעה ומרגשת. ובעיקר, זה אופנוע מצוין.

קישור לוידאו "דור וכרובי":