אחים לחיים במשלחת שנייה בטיפוס ללב הרי ההימלאיה - הודו 2026

18 שנים לאחים לחיים

עמותת 'אחים לחיים' (קישור לאתר העמותה) מגבשת לתוכה גיבורים - לוחמים (ולוחמות) שנפצעו במהלך פעילות מבצעית, אשר שיקמו עצמם ועדיין משקמים את פציעתם, ויחד הם מסייעים ותורמים אחד לשני - דבר המעצים אותם יחד ולחוד.
העמותה, ייחודית ומיוחדת, עושה רבות למען חבריה, והרבה באופן שחבר בעמותה (אח) עוזר לחבר (אח) אחר. החל מתמיכה פיסית ומורלית, דרך טיפולים ומשלחות רפואיות, משלחות לקצוות עולם וקבוצות מיוחדות למסעות אתגריים בעולם שהח"מ זוכה לכבוד להוביל את הקשים שבהם (קישור לסיכומי המסעות האתגריים של האחים). בעקבות מלחמת חרבות ברזל שילשה העמותה את מספר חבריה (וגם חברותיה) והיא צפויה עוד לגדול ולגדול בשנים הקרובות ולקלוט אחים ואחיות חדשים ככל שתוכל.
השנה חוגגת העמותה 18 שנים לפעילותה והיא מרחיבה את פעילותה בארץ וגם במסעות בעולם. המסע לצפון הודו, שזו השנה השנייה לקיומו, הוא חלק מההרחבה המתבקשת ולח"מ הזכות להוביל את המסע. תודה על הזכות לאחים לחיים והכי חשוב לאחים הגיבורים שצועדים יחד בדרך לפסגה.

טסים להודו עד ללה שבלב הרי ההימאליה

שלוש טיסות, וכחצי יממה, מההמראה מהארץ, דרך איחוד האמירויות לדלהי - בירת הודו ועד הנחיתה בלה - בירת חבל לדאק שבצפון הודו ובגובה 3,000 מטרים. סביב לעמק הפסגות הגבוהות של רכס ההימאליה האדיר והבולטת מחלונות המלון היא פסגת הסטוק אנגרי - Stok Kangri שבגובה 6,153 מטרים. העמק ירוק, במרכזו העיירה, אך סביב המדרונות חשופים ועם קצת שלג לבן בפסגות.
את יום הנחיתה בלה אנחנו מנצלים למנוחה ובעיקר להסתגלות לגובה. אוכלים טוב, שותים המון ומשלימים שעות שינה.

יום של הסתגלות לגובה וסיור בלה

בוקר טוב לֵה - LEH המרכז ובירת חבל לדאק שבצפון צפון הודו, בגובה של 3,000 עד 3,500 מטרים מעל פני הים ולצד העמק בו זורם נהר האינדוס האדיר. העיר משלבת תרבות בודהיסטי טיבטית עשירה בתוכה וסביבה מנזרים עתיקים לצד מנזרים חדשים אך גם כנסייה ומסגדים שיעיים (עם תמונות של כמה וכמה מהצוררים האיראנים, שלשמחתנו כבר לא בחיים). לה מהווה יעד מרכזי למטיילים בהימלאיה ועושה רושם כי לצד התיירות המקומית הענפה, שגדלה משנה לשנה, התיירות הישראלית היא בעת היקף משמעותי.
בלה, ובכלל בלדאק, מרוכזים הפליטים הטיבטים שחצו את הגבול מסין - שם הם נרדפים, ואילו בצפון הודו יש להם חופש פולחן ובכלל חיים. התרבות הבודהיסטית היא מערכת ענפה של אמונות, פילוסופיה, אמנות ואורח חיים שהתפתחה מתוך תורתו של בּוּדְהָה שחי בהודו במאה ה-6 לפנה"ס. שלא כמו הדתות המונותאיסטית, הבודהיזם אינו מתמקד באל בורא (או באל אחד), אלא באמונה שיש לשחרר את האדם מסבלו. במקדשים, בסטופות ובפגודות מוצג בודהה, בצורות שונות, המאמינים "מאכילים" אותו ומשאירים עבורו כסף, שמשמש את הנזירים ושם הם מגיעים להתפלל ולעשות מדיטציה.
וחוץ מזה בלה יש שווקים, חנויות ושפע של גירויים למי שאוהב קניות ובעיקר להתמקח על המחיר - ואיך נכתוב בעדינות: הקבוצה הנוכחית תירשם בעניין, בספר דברי הימים של לה...
אחר הצהרים עצרנו לרגע את ההתרגשות מהמקום והתיישבנו למעגל לוחמים מרגש ומאחד. מגוון הסיפורים, הקרבות, הפציעות ובעיקר ההחלמה והשיקום הם חלק מספר הגבורה של לוחמי צה"ל, אשר שילמו בגופם ובנפשם למען חבריהם ולמען המדינה. לוחמים צעירים לצד מבוגרים, פצועים של "חרבות ברזל" לצד פצועים מרצועת הביטחון (לפני 30 שנים) - משלחת בהרכב מיוחד ועוצמתי.

היום הראשון לטרק - מטפסים בגובה

מאוקלמים טוב לגובה אך גם מעט נרגשים מהטרק יצאנו בבוקר בשיירה של מוניות, עמוסות בתיקים אישיים, במעלה הכביש "החדש" עד לגשר בקצה הכפר רומבק - כפר קטן בן 3-4 בתים בגובה 3,800 מטרים. כאן פגשנו את שיירת הפרדות הגדולה (כ-30 פרדות) ועוד 12 אנשי צוות. העמסנו את הציוד האישי והציוד הקבוצתי, פתחנו מקלות הליכה ויצאנו לדרך.
תחילתו של השביל רחב וחיש מהר, בקצב של 2 ק"מ לשעת הליכה, לאחר כשעתיים ו-3.8 ק"מ, הגענו ליוריטצ'ה - מנזר טיבטי מוקף בשטחי חקלאות קטנים בגובה 4,175 מטרים.
מים זכים זורמים מהמעיין הצמוד, שדות תבואה פורחים והמקומיים מוזגים לנו מרק, אורז ועוד תבשילים לארוחת צהרים.
המשכנו לטפס, בקצב איטי, למחנה העליון של הקנדלה-לה, סה"כ 7 ק"מ של טיפוס, קצת יותר מ-4 שעות הליכה ובגובה של 4,500 מטרים מחכה לנו מאהל של אוהלים לזוגות עם כל הציוד הטוב ששכרנו, ולצידם אוהל מטבח ואוהל של חדר אוכל גדול לכולנו. זמן ארוך למנוחה בשמש הטובה, התאקלמות לגובה, התאוששות ולקראת החשיכה ארוחת ערב טובה ולאחריה אנחנו פורשים לשינה טובה.

היום השני לטרק - חציית האוכף של קנדה לה

בוקר טוב בלב הרי ההימאליה, יש מי שמצלם, יש מי שמתפלל... והמקומיים מתחילים לאסוף את הפרדות מהמרעה כדי להעמיס אותן לעוד יום של מסע. ארוחת בוקר, תדריך קצר ויחד אנחנו יוצאים לדרך.
אנו צועדים יחד במעלה ההר, הפרדות מדביקות את הקצב ומגיעות לסוף השיירה. אנחנו מטפסים יחד את ה-500 מטרים, הפרש הגובה, עד לאוכף של הקנדה-לה. צעד אחר צעד, קצת מתנשפים, מתגברים על הקושי, כל אחד לעצמו וכולנו יחד כקבוצה (זה הזמן שהאמינות של הח"מ בשפל אדיר ורק עוד 100 מטרים (בגובה!, אבל למה לדייק???) מגיעים לאוכף המדהים של הקנדה-לה - שבגובה 4,930 מטרים. שמחה גדולה, תמונות משותפות ואנחנו ממשיכים לטפס עוד קצת מעלה על השלוחה שמשקיפה לכיוון הסטוק אנגרי 6,153 מטרים - הפסגה המושלגת והמחודדת שמעל עמק מרכא, בימים טובים רואים מכאן צפונה את פסגת ה-K2 שבאפגניסטן - ההר השני בגובהו בעולם אחרי האוורסט, המתנשא לגובה של 8,611 מטרים מעל פני הים.

מכאן הירידה כבר קלה יותר וכל צעד מרגישים טוב יותר ויותר והכי הכי כיף לנו להיות יחד! בתחילת הירידה הדרך צחיחה ואין מים זורמים, אך ככל שהגובה יורד העמק שבו אנו צועדים הופך מעט ירוק ולצידו נחל זורם. עם הגעתנו לקרבת שינגו - כפר קטן בן כמה בתים, השדות כבר ירוקים, לצידם מטעים קטנים והנחל זורם במרכז הכפר - יש חיים בלב ההרים!
אנחנו כבר עייפים ויש עוד קצת לרדת מטה. אנחנו חוצים את שינגו, בין לבין חוצים מספר פעמים את הנחל הזורם ולבסוף מגיעים למדשאה הירוקה על גדת הנחל, בה הצוות פורס את המאהל המקסים שלנו להלילה.

10 ק"מ של הליכה היום וכ-6 שעות על הרגליים מצד לצד של אוכף / מעבר הקנדה-לה.
הסוסים והפרדות סביב ואנחנו נחים, מתחרדנים לנו בשמש הטובה, לקראת ארוחת הערב הטובה, קצת הסברים על לוחות השנה והירח, תצפית על הכוכבים, ולמי שקצת התעפץ (ורוצה להתכונן למבחן במפגש סיכום) אז זה ההסבר על השמש, הירח, לוחות השנה ומה היא שיטת עיבור השנה של גוח-אדזט : קישור לכתבה.
לילה טוב שינגו! - כמה כיף לנו יחד!

היום השלישי לטרק - כמעט כולו בירידה

8 ק"מ של ירידה לאורך הערוץ הזורם, לצידו ובחציות רבות אם במים, אם בקפיצה בין הסלעים, או על גשרונים קטנים. השביל משתנה בהתאם לסחיפה שהייתה כאן בחורף, לפעמים מוצל ולפעמים השמש יוקדת. אבל כולנו צועדים יחד, מדברים, צוחקים, עוזרים אחד לשני ובעיקר לא באמת ממהרים.
הכפר סקיו נחשף בקצה הערוץ, המוניות מחכות לנו בכפר, אבל יש לחכות לשיירת הפרדות והסוסים (30 במספר) שקיפלו את המאהל ועכשיו צריכות להדביק את הקצב שלנו. אנחנו מנצלים את הזמן לארוחת צהרים טובה שהכין לנו הצוות המקומי ולסיור בכפר הקטן.
מעמיסים את המוניות, נפרדים מהצוות המקומי ויוצאים לדרך במורד של הזנסקר - הנהר הענק שמתחבר לאינדוס - הנהר היותר ענק שמנקז את כל מערב הרי ההימאליה מטיבט, דרך לדאק וקשמיר, חוצה את פקסיטן עד לים הערבי.

התוכנית היא להגיע במהרה ללה, מספיק זמן לפני שבת, קבוצת הקניינים מיד מחשבת את המשך הקניות בלה, אבל ליושב במרומים תוכניות אחרות... באחד מעיקולי הדרך מפולת ענק של סלעים חוסמת את הכביש ועוצרת את השיירה ולאחריה מתחילים להצטבר עוד ועוד כלי רכב, משאיות, מוניות ואופנועים. לאחר כשעתיים הדחפור והטרקטור מהצד השני של החסימה (שיש האומרים כי הדחפור הוא הגורם למפולת, כך סתם וללא סימון או אזהרה מוקדמת) מפנים את הכביש ואנו חוצים ראשונים על הכביש שמלא בעפר ואבנים. ממשיכים לרדת במורד הזנסקאר ופנצ'ר באחד מכלי הרכב (מישהו לא רוצה קניות היום...) - מחליפים את הגלגל שנקרע לגמרי וחוצים את הגשר מעל נהר האינדוס עולים לכיוון לה.
אנחנו נכנסים ללה אחר הצהרים, היישר למלון, מקלחת - חובה, תגלחת - למי שרוצה, מנוחה קצרה ובערב יפים ומאושרים צועדים יחד לבית חב"ד לקבל את השבת כהלכתה.

ערב שבת בבית חב"ד

בית חב"ד שנמצא בלב הרחוב שמרכז את קהילת המטיילים הישראליים של לה - LEH הינו תופעה מיוחדת, מאחדת ומרגשת בליבה של מדינה זרה. השליחים - רעות ואוהד מרציאנו, תושבי צפת בחורף ונציגים של הרבי (מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל) בקיץ, בצפון הודו, עושים טוב למטיילים. בבית חב"ד תמיד נכונים לעזור ובערב שבת הם מארחים מאות של ישראלים לארוחת ערב כשרה ושמחה. לנו ניתן הכבוד להסביר למאות הישראלים שמתארחים בערב שבת על מהות הקבוצה של אחים לחיים, עם דגש לערכים המשותפים של כלל הסועדים.

שבת ברגוע ברחובות של לה

565 מדרגות טיפסנו כהליכת שחרור לסיום המסע עד למקדש שמעל לה, בגובה של 3,600 מטרים - שאנטי סטופה - Shanti Stupa. סטופה בודהיסטית מרשימה שנועדה לקדם את השלום העולמי ולמרגלותיה פרושה העיר לה וסביב לה פסגות ההרים, ושוב הבולטת היא ה-סטוק אנגרי, הפסגה המרשימה שטיפסנו לצידה בטרק של אתמול-שלשום.
הליכה למדרחוב של לה, חזרה למלון ושוב מדרחוב, ושוב בית חב"ד להבדלה במוצ"ש ובקיצור שבת עירונית לתפארת ולמנוחה של הקבוצה.

ראשון ושני בדלהי - בירת הודו

צפיפות, רעש, חום ולחות, כאוס אמיתי של 30 מליון ואולי 50 מיליוני תושבים שחיים בתוך פקקי תנועה, צפירות, זוהמה, יחד עם אנשים שחיים ברחוב או בפחונים לצד הרחוב, חוטי חשמל וטלפון בערבוביה ובעומס מבולגן, קופים ברחובות, פרות קדושות במרכז הכביש הסואן, רכבות מכל הסוגים, שדה תעופה ענק ולקינוח גם מלון מנותק ומקסים שבו אנו ישנים, השוכן בחלק הסגור של קריית שדה התעופה.
נראה שכל הכאוס והבאלגן מסודר למי שמכיר את השיטה (ההודית) וזה רק במבט חטוף וראשוני - ברוכים הבאים לדלהי, בירת הודו!
דלהי היא טריטוריית איחוד מיוחדת המנוהלת במשותף על ידי ממשלת הודו, ממשל מקומי ושלושה תאגידים עירוניים – "המועצה העירונית ניו דלהי", המהווה את עיר הבירה של הודו ובשטחהּ מוסדות הממשל המרכזי, "התאגיד העירוני של דלהי" האחראי על רוב שטח המטרופולין ו"מועצת מחנה דלהי" בפיקוד הצבא ההודי עם שלל בסיסיו ואפילו מטוסיו (כאנדרטאות).

המדינות והטריטוריות של הודו הן החטיבות הפדרליות של הודו, המחולקת ל-28 מדינות ול-8 טריטוריות איחוד (בהן "טריטוריית הבירה הלאומית" דלהי). דלהי היא כנראה המטרופולין ה-8 בגודלו בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, והשני בהודו (אחרי מומבאי). במטרופולין דלהי מתגוררים למעלה מ-30 מיליון בני אדם ויש אומרים עד 50 מליון ואף יותר - בלתי אפשרי לספור ואפשר רק להעריך. מה שכן ברור הוא כשמבחינת שטחהּ דלהי היא העיר הגדולה בהודו.

דלהי הישנה - Old Delhi, ממוקמת על גדתו המערבית של נהר היאמונה - אחד מיובלי נהר הגנגס הגדול ביותר בהודו, מיושבת ברציפות מאז המאה ה-6 לפני הספירה, ויש בה שרידים להתיישבות אנושית עוד מהמאה ה-11 לפני הספירה. העיר התפתחה מאז האימפריה המאורית. שרידי שבע ערים התגלו במטרופולין של דלהי, והמישור מסביב זרוע בשרידיהן. ב-1206 התיישב כאן קוטב אוד-דין אייבכ (אל תשאלו איך אומרים את זה...) - השליט הראשון של השושלת הממלוכית של דלהי. דלהי הישנה נבנתה על ידי השליט המוגולי שאה ג'האן ב-1638, והוקפה ביצורים אדירים - זה השליט שבנה גם את הטאג' מאהל באגרה. בדלהי, כך אומרים... מצויים כמה מהבניינים היפים והמפוארים בעולם – כמו המצודה האדומה - Red Port, ומסגד ג'אמה - Jama Masjid), הענקי. העיר נבזזה פעמים רבות בתולדותיה. ב-1739 כבשוה כוחות מלך פרס נאדיר שאה. אלפים מתושביה נטבחו, וכס הטווס המפורסם, שעמד באולם קבלות הפנים הציבוריות, נלקח והובא לאיראן. העיר נבזזה עוד פעמיים נוספות באמצע המאה ה-18. ב-1857, בפרוץ המרד ההודי בבריטים, צרו עליה חיילים בריטים במשך ארבעה חודשים ולבסוף כבשוה.

ב-1912 החליטו השלטונות הבריטיים להעתיק את בירתם לדלהי, ולשם כך הוכרז על מבצע בנייה עצום ממדים – בנייתה של דלהי החדשה. רק בתחילת שנות ה-30 הסתיימה הבנייה והנציב העליון הבריטי עבר להתגורר בה. לאחר עצמאות הודו 15.8.1947 הוכרזה העיר כבירת המדינה החדשה והעצמאית ובה הפרמלנט, בית הנשיא ומשרדי הממשלה והצבא.

אנחנו יוצאים לסיור עירוני בדלהי הישנה / העתיקה. התחלנו במסגד הגדול - מסגד ג'אמה, שמזכיר, בזכות היזם, את הטאג' מאהל שבעיר אגרה. המשכנו בהליכה בסמטאות השוק הישן Old Delhi - זוהמה ובלאגן אדיר של אנשים, אין ספור חוטים וכבלים מהבתים והחנויות, דוכנים, רוכלים, המוני אנשים שחיים ברחוב ועם זאת הכול מסודר ועם רישיונות לכל עסק. ביקרנו בתוך המקדש הסיקי הגדול, השני בגודלו בהודו - Gurudwara Bangla Sahib‬, לאחר "טהרה" נוספת בבריכת המים יצאנו לרחוב הראשי לכיוון המצודה הגדולה של העיר, לצד המקדשים הבודיהיסטים הרבים וסמטאות השוק שבכל אחת אין ספור חנויות מאותו הסוג, אבל אל דאגה, גם כאן נמצא מה לקנות...

המשכנו עם המיניבוס שלנו לסיור סביב משרדי הפרלמנט והממשלה, עצרנו לתמונה מול שער הודו, שמאחוריו האנדרטה של החייל האלמוני, וסיימנו במסעדה טבעונית ברובע השגרירים (גם טעים מאוד וגם עם הכשר סביר של "כשרות" - שהרי אין כאן לא חלב ולא בשר).
ערב לסיום בפאב של המלון ומזל טוב לנדב שחוגג היום (תכלס אתמול) יום הולדת.

תודה ענקית לאחים היקרים שלי!
אוהב אתכם מאוד מאוד!!

עיתון הארץ "תפס" אותנו רגע לפני ההמראה למשלחת: