מבחן דרכים ב.מ.וו BMW F450GS – המספרים לא משקרים?

"הוא נראה אופנוע מדליק" אמר הבחור על ה-MT450 שפגשתי במצפה מודיעין, "אבל הגלגל..." הוא הוסיף תוך מבט אל הגלגל הקדמי, והזכיר לי את הבדיחה על הבחור שסוקר את גופו העירום במראה ומפטיר "עוד אינצ' והייתי מלך!" רק כדי לשמוע את אשתו ממלמלת "אולי, אבל פחות אינצ' והיית מלכה...". כי כן, לבייבי בימר אדוונצ'ר החדש יש גלגל "19 מלפנים, מה שבעיני רבים דן אותו למשימות אספלט בלבד, מקסימום שבילים לבנים, בטח עם החישוקים היצוקים איתם הוא מגיע כסטנדרט. אודה שגם אני הרמתי גבה לנוכח הבחירה הזו, לאור הדגש על יכולות שטח בסרטוני התדמית שקדמו להשקה. אבל המבחן הזה הוכיח לי, שוב, שדפי הנתונים לא תמיד מספרים את כל הסיפור.

קצת מספרים

ה-BMW F450GS הוצג כקונספט לפני כשנתיים ומשך מיד תשומת לב רבה – מתבקש בהתחשב בייחוס. אבל בניגוד לתדמית המותג, הוא מתמקם במרכז הטבלה מבחינת המחיר – מחיר של 46,000 ₪ לגרסת הבסיס (יש עוד שלוש, בהפרש של 2000 שקל אחת מהשניה) ממקם אותו בנוחות בין שני רבי המכר של הקטגוריה, ה-CFMOTO 450 וההונדה 500 – אולי בזכות העובדה שהוא מיוצר בהודו, במסגרת שיתוף הפעולה עם חברת TVS.

המספר הראשון, 48, הוא נתון ההספק של מנוע הטווין הטורי, בנפח 420 סמ"ק – ההספק המרבי המותר בקטגוריה A1. המספר השני מתייחס למשקל, 178 ק"ג "רטוב", משקל קל יחסית לקטגוריה. המספר השלישי מתייחס לקוטר הגלגל הקדמי – "19 – ולא "21 כמקובל באופנועים עם אספירציות שטח רציניות. המספר 180 ממלא כמה שורות במפרט – זה מהלך המתלים מלפנים ומאחור (מזלג הפוך, 43 מ"מ, מלפנים, מונושוק מאחור) וגם מרווח הגחון. בכולם מדובר בנתון נמוך יחסית, שתומך ברושם הראשוני שמהנדסי ב.מ.וו לא חשבו על יותר משבילים לבנים כשתכננו את הבייבי-GS.

יש כמובן עוד מספרים - גובה המושב עומד על 845 מ"מ; מיכל הדלק מציע נפח של 14 ליטרים, והדיסקים הם בקוטר 310 מ"מ מלפנים, 240 מאחור. וכשכל המספרים החשובים מאחורינו, אפשר להתחיל סוף סוף במבחן.

אה, רגע, כמעט שכחתי מספפר אחד – 135. עולם הטווין המקבילי היום מתחלק בין עדת ה-180 לעדת ה-270. מעלות כמובן. והכוונה היא לפער בין פעימות העבודה של שתי הבוכנות. לכל סידור יתרונות וחסרונות, והדיון בהם יכול למלא כתבה שלמה – או עשרות דיונים ברשת. אז כדי לבלבל את כולם במוו באה והמציאה משהו חדש – מנוע 135 מעלות. ב.מ.וו טוענת שהסידור הזה מציע יתרונות כגון אחיזה משופרת בשטח, אבל יש לי הרגשה שאחד השיקולים היה החיבה של במוו לעשות דברים אחרת. ממתגי האיתות המוזרים שהם הציעו בעבר, דרך מנועי הבוקסר, מתלה הטלה-לבר וכלה במנוע ה-315 מעלות שהציגו בזמנו תחת מותג הוסקוורנה. חייבים לתת להם קרדיט על מקוריות...

מיני

האופנוע שמחכה לי בחניה התת-קרקעית של דלק מוטורס הוא בגרסת הטרופי הבכירה, בצביעת כחול-לבן-אדום בווארית למהדרין שנראית טוב. ליד אחיו למשפחה, הוא נראה קטן, תחושה שמתחזקת כשאני מתיישב עליו. האופנוע צר וקצר, ומעט מאוד "אופנוע" נמצא לך בשדה הראיה. המושב בגובה שמאפשר לי (176 ס"מ, לפני מגפיים) להניח בנוחות שתי רגליים על הקרקע, גם אם לא את כל כף הרגל, והכידון נופל לידיים בטבעיות. כל המתגים נמצאים בהישג אגודל קל, ותנוחת הרכיבה נותנת תחושה טבעית מאוד. רק הרגליות מעט גבוהות, מאלצות זווית כיפוף מעט חדה מדי לטעמי, מה שמחזק את התחושה הקומפקטית. המושב רחב, ולמרות נוקשות התחלתית נוח מספיק גם ברכיבות של שעה ומעלה – אבל המורכבים סיפרו שהאחורי לא ממש נוח. מגן הרוח קטן ורחוק יחסית, ומציע מיגון רוח בסיסי בלבד.

המקוריות של במוו ממשיכה אל המצמד – מאחורי ראשי התיבות ERC מסתתר מצמד צנטרפוגלי, שמשתלב בעצמו ברגע שהסל"ד מגיע ל-2700. לא צריך להחזיק את ידית המצמד ברמזור, לא צריך להתאמן על שילוב הדרגתי של המצמד ביציאה מעמידה – פשוט שמים גז והאופנוע יוצא מהמקום בצורה חלקה. קל, פשוט וידידותי לרוכבים חדשים. בזכות הקוויק-שיפטר (לא קיים בכל רמות האבזור) אפשר גם להעלות ולהוריד הילוכים תוך כדי רכיבה בלי לגעת בידית המצמד. השילוב המושלם בין שליטה של ידני לנוחות של אוטומט? כמעט, אבל לא. כבר ביציאה מהחניון אני קולט את נקודת התורפה העיקרית של המצמד הזה – עד 2700 סל"ד לא קורה כלום... אתה רוצה לזחול בחמישה קמ"ש בין מכוניות? תצטרך להסתדר בלי עזרת המנוע. בשטח זה מפריע אפילו יותר – אין אפשרות לשלוט במדויק במינון ותזמון הכח בתמרונים איטיים, מהסוג שעושים הרבה בשטח מאתגר. גם העובדה שהמנוע לא מתחיל לגמגם כשהמהירות יורדת, כי המצמד פשוט מתחיל להחליק, יכולה לגרום לרוכב/ת לשכוח להוריד הילוך. אומנם יש כיתוב על לוח המחוונים שממליץ להוריד הילוך, אבל מי קורא הודעות באמצע רכיבה? לחיוב אציין שהמצמד מתנתק בסל"ד נמוך יותר בזמן האטה, כך שנשארת בלימת מנוע אפקטיבית גם במהירות נמוכה (אבל לא כשרוצים לחנות בשיפוע).

מהסוכנות אני יוצא ישר לאיילון, ומגלה שלפחות אחת מההבטחות לגבי המנוע נכונה לחלוטין – הצליל שלו בהחלט ייחודי. לצליל הייחודי מצטרף אופי תוסס, עם עליה מהירה בסל"ד וכח זמין כבר מסל"ד בינוני. אין שום בעיה לשמור על קצב התנועה או לבצע עקיפות זריזות – גם בכביש שש. אבל מצד שני, המנוע נותן תחושה עסוקה כבר מסל"ד בינוני, עם צליל נוכח וזמזום תמידי בידיות, שבאזור 6000 סל"ד (כ-110 קמ"ש בהילוך שישי) הופך לוויברציות שמתחילות להציק די מהר. וזו בעיה באופנוע אדוונצ׳ר, שאמור להצטיין ברכיבות ארוכות.

צריכת הדלק טובה – 28 ק"מ במבחן שכלל כבישים מפותלים, הרכבה ולא מעט שטח, כך שאפשר לגמוא כ-400 ק"מ בין תדלוקים.

בכביש המפותל, וגם בעיר, האופנוע מצטיין בזכות היגוי זריז וקל, ותחושה נייטראלית בתוך הפניה. המתלים מוצקים ושומרים על קור רוח גם בתמרונים חדים וכבישים משובשים או גליים. הם לא "מגהצים" שיבושים חדים, בעיקר האחורי, אבל לא בועטים או מקפצים – ויתכן שעם קצת משחק בכיוונונים (קיים רק בגרסאות הבכירות) אפשר יהיה לשפר את איכות הספיגה. הבלמים משלימים חבילה דינמית מלוטשת עם תגובה חדה אבל קלה למינון ועוצמה מעולה.

אדוונצ'ר

כיתוב ה-GS על המיכל וצמיגי המקסיס Maxxplore עתירי הקוביות גורמים לי לרדת מהכביש אל מצפה מודיעין, להתרשמות ראשונית מיכולת השטח. אני מתחיל בעדינות, על שבילים לבנים, ומגלה שההיגוי שומר על האיזון הטוב בין זריזות ליציבות, תנוחת העמידה טבעית מאוד, והמעבר מישיבה לעמידה קליל. הצמיגים מספקים אחיזה מפתיעה לצמיגי דו"ש ובכלל והמתלים מתמודדים היטב גם עם השקעים והחריצים שהשאיר החורף הקודם בשבילי הכורכר. מהר מאוד הביטחון עולה ואני יורד אל שבילים חומים, קודם הרחבים והידידותיים, ואז אלו התלולים והמסולעים יותר. מפה לשם אני מוצא את עצמי במצפה שבמרומי תל גיזמו, להפתעתם של רוכבי אינדורו שתוהים איך הגעתי לשם עם "האופנוע הזה". לך תסביר להם שזה היה דווקא די קל ואפילו כיף... בהמשך המבחן גם קטעי סינגלים עברו בקלילות תחת צמיגי הבימר הקטן, אבל החלטתי לוותר על המסולעים שבהם. חישוקים יצוקים וכו'... בסוכנות הבטיחו שחישוקי שפיצים יהיו זמינים בהמשך, אבל לא ידעו להגיד מתי בדיוק או כמה הם יעלו.

שלא יהיה ספק – זה לא אופנוע שטח. הוא שוקל בערך פי אחד וחצי מאופנוע אנדורו, שגם יציע מתלים ארוכים פי אחד וחצי. אבל הבימר יקח אתכם בלי דרמה מיוחדת אל כמעט כל יעד שאליו תרצו להגיע, ובזכות קלות הרכיבה עליו, ואלקטרוניקה שמתפקדת היטב, הוא יתן לכם את הביטחון לנסות יותר גם אם אתם לא רוכבי שטח מדופלמים.

כיול כוונות

יצאתי למבחן עם סימן שאלה לגבי יכולת השטח, אבל למרות שהמפרט לא כולל את המספרים ה"נכונים" יכולת השטח שלו מספקת לגמרי ויותר מכך, וגם בכביש המפותל הוא יספק שפע הנאה. דווקא המנוע, שהיה אמור להיות הצד החזק (Pan intended) של הבייבי-בימר מתגלה כנקודת התורפה שלו. לא בביצועים המוחלטים, אלא בתחושה העסוקה כל הזמן והוויברציות בכביש המהיר. עם ממדים קומפקטיים, תחושה קלילה ומנוע חזק ותוסס ה-F450GS הוא כלי מעולה עבור מי שצריך לחלוץ פקקים ביום יום אבל רוצה לברוח קצת אל הטבע ברגעים הפנויים. בתנאי שהטבע לא נמצא בקצה השני של כביש שש.

מרצפת שולחן העריכה:

תוך כדי מבחן אני רושם עשרות נקודות בפנקס, ולא כולן מצליחות להיכנס לכתבה משיקולי מקום וקריאות.
למי שרוצה עוד מידע על האופנוע, ריכזתי אותן כאן בנפרד:

• הצמיגים הפתיעו בשילוב של אחיזה טובה בכביש ובשטח, עם כניסה אחידה ועגולה לפניות בכביש והיעדר רעש הצמיגים שבדרך כלל מלווה בכביש צמיגי קוביות. בשטח הם סיפקו אחיזה טובה (ביחס לצמיגי 50/50) במגוון תנאי רחב - משבילי עפר תחוח ועד סלעים.
• המסך גדול, קריא ובהיר, ומתפקד היטב גם בצהריים בקיץ. אבל למרות שפע התפריטים והאופציות, לא הצלחתי להציג את שילוב הנתונים שרציתי (ספציפית מרחק מצטבר ונתוני מהירות וסל"ד).
• מסך ה"sport* משעשע, עם חיווי לזווית ההטיה, אבל לא ממש רלוונטי באופנוע כזה.
• הקפיץ המחזיר של המצערת קשיח מדי, ומעייף ברכיבות ארוכות.
• יש ידיות מחוממות - כיף בחורף.
• אם כבר שמו לנו חישוקים יצוקים, למה אין חיישני לחץ אוויר?
• בזנב יש טבעות פלסטיק מובנות שמאפשרות קשירה נוחה ובטוחה של תיקים, אבל באופנוע אדוונצ׳ר סבל צריך להיות ציוד סטנדרטי, ולא תוספת בתשלום.