קוואסאקי KLE500SE – בשבחי הבינוניות

פעם, לפני המון שנים (35, אם לדייק) הציגה קווסאקי משפחת אופנועים על בסיס מנוע הטווין 500 סמ"ק של ה-GPZ הספורטיבי. אחד מהאחים היה ה-KLE500 שלא ממש נפל בשום משבצת קיימת – היה לו גלגל "21 מלפנים ומהלך מתלים ארוך, אבל גם יותר פלסטיקה ומיגון רוח (ומשקל) מאשר לאופנועים דו-שימושיים של התקופה. ומכיוון שעוד לא המציאו רשמית את קטגורית האדוונצ'ר, לא כולם ידעו איך לאכול אותו – כבד ורך מדי לשטח (בהשוואה לדו"שים), ולא תחרות בכביש לאופנועים כמו ה-GPZ. אבל לאט לאט אנשים התחילו לתפוס את הקטע – אותו קטע שהפך את קטגורית האדוונצ'ר למה שהיא היום. אופנוע שלא מצטיין בכלום, אבל יכול לעשות הכל ברמה סבירה – ואמין.

למרות מכירות סבירות בהחלט, ב-2007 קוואסאקי הכניסה את השם לשנת חורף של כמעט עשרים שנה, ורק עכשיו, כשהפופולריות של אופנועי אדוונצ'ר קטני נפח גואה, טרחה להוציא אותו מהמקפיא ולהציג דור חדש. כמו אז, גם הפעם המנוע מגיע מאופנוע כביש, הנינג'ה 500; כמו אז זה טווין מקבילי בסידור 180 מעלות, וכמו אז יש גלגל "21 מלפנים וגלגל "17 מאחור. אבל בניגוד לאז, נפח המנוע הוא דווקא 451 סמ"ק, ולא כמעט 500. כנראה שביפנית KLE450 פשוט לא מתגלגל על הלשון באותה קלות...

Present Simple

ה-KLE500 מחכה לי בסוכנות בגרסת SE, בצביעת ירוק-לבן מקורית ונאה למדי, עם שלדה שצבועה בירוק-קוואסאקי המציצה מתחת לפלסטיקה. עיצוב החזית יוצר תחושה זורמת יותר, פחות front-heavy מהמקובל בקטגוריה, וכשאני מתיישב על האופנוע אני מגלה מיכל דלק צר יחסית שמחזק את התחושה. הכידון, לעומת זאת, רחב מאוד וקצת רחוק מדי לטעמי, ותנוחת הרכיבה המתקבלת היא לגמרי בצד של "בתוך האופנוע" ולא עליו. הוא לא נותן תחושה של אופנוע קליל או קטן, והמפרט מציין גובה מושב מכובד למדי, אבל בזכות מותניים צרים קל מהצפוי להתנהל איתו במהירות נמוכה במקומות צפופים, מהסוג שבו נעזרים ברגליים.

הקוקפיט אנלוגי לחלוטין. שפע כפתורים בשני צידי הכידון מתפעלים את האופנוע, בלי צורך לבחוש בתפריטים. האלקטרוניקה המודרנית היחידה היא מערכת ABS אותה ניתן לנטרל בעזרת כפתור ייעודי. לוח המחוונים דיגטלי, כמובן, ומציע שפע מידע שימושי – אבל גם הוא מתופעל מכפתורים פיזיים בלוח המחוונים עצמו. המסך, אגב, אחד ההבדלים בין גרסת ה-SE לגרסה הרגילה – מסך TFT במקום LCD. עוד ברשימת התוספות נמצאים מיגוני ידיים וגחון (שניהם דקים יחסית), מאותתי לד ומשקף גבוה יותר, שגם מתכוונן. שווה 4000 ₪? שאלה טובה, שהתשובה לה, כמו לרוב השאלות, היא "תלוי" – אבל עוד נגיע לזה. אגב מחיר, ה-KLE מתומחר קרוב יותר למתחרים הסיניים – 42,000 ₪ לגרסת הבסיס – מאשר למתחרה היפני היחיד, ההונדה NX500, ומלבד האלקטרוניקה שלא מתייצבת אפשר לראות היכן חסכו את הכסף – חלק מהמתגים פשוטים יחסית למראה ומגע, אין כיסוי שיסתיר את צמות החשמל בחרטום והמתלים נטולי כיוונונים לחלוטין, מלבד עומס קפיץ מאחור.

המנוע מניע בקלילות ומתייצב בסרק נמוך, יציב ושקט למדי. האופנוע הזה לא יגרור תלונות מהשכנים אם אתם יוצאים מוקדם בבוקר לעבודה. מנופי הבלם והמצמד מעט רחוקים מדי ולא מתכווננים. מנוף המצמד רך – אבל ממש רך – ולא ממש מעדכן אותך כשהגעת לנקודת השילוב. ובכלל התפעול מזכיר בדיחות על כישורי התקשורת של גברים ישראלים: ההיגוי נוטה ליציבות יותר מלזריזות, גם אם לא ממש כבד – וקצת מעורפל לגבי מערכת היחסים בין הצמיג לכביש; הבלם הקדמי חזק מספיק ולינארי במידה, אבל יכל להעביר קצת יותר מידע על המצב והבלם האחורי בכלל לוקה באילמות – וגם לא מצטיין בעוצמה.

היחידה שמצטיינת היא תיבת ההילוכים, שמציעה מהלך קצר ומדויק, ומאפשרת מציאה קלה של הילוך הסרק בעצירה.

סטרטוקרוזר

אני יוצא לדרך מהסוכנות בדרום תל אביב ומציין לחיוב את העובדה שהמנוע מוכן למשוך בחלקות גם בסל"ד נמוך. בגרסה האירופאית הוא מפיק 45 סוסים ב-9,000 סל"ד (או 8,500 לפי חלק מהמקורות), אבל בארה"ב, שם אין קטגורית רישיון מוגבלת הספק, הוא מציע 51 סוסים ב-10,000 סל"ד. מהר מאוד אני מגלה שגם לגרסה האירופאית אין שום בעיה לטפס לסל"ד סטרטוספרי שכזה, תוך שהיא מפיקה צרחת קרב משעשעת למדי. המנוע מספק דחף יעיל שהולך ומתגבר עם עלית הסל"ד בצורה לינארית וצפויה – אין "התפוצצויות", "בעיטות" או כל שם אחר שתבחרו לתת לזה. רק דחף נשלט וצפוי, שלא יפחיד גם רוכב טירון שמעז בפעם הראשונה לסובב את המצערת עד הסוף. שלא תבינו לא נכון – האופנוע לא חלש, ובהחלט אפשר להאמין שהוא מספק 45 סוסים. למען האמת, הששון בו הוא ממשיך להאיץ הרבה מעבר למהירות כביש 6 גרם לי לתהות אם לא החליפו כאן את מחשב המנוע לאחד אמריקאי...

זה מנוע טווין 180 שמטבעו לא חלק – אבל. כבר בסל"ד בינוני-נמוך מנופי המצמד והבלם מזמזמים בתדר גבוה, כשבסל"ד בינוני הזמזום מגיע גם לרגליות. אבל איכשהו הידיות נשארות נקיות מוויברציות מטרידות, כך שאין שום בעיה לשייט על 110 קמ"ש (6,000 סל"ד) ויותר, כשטיפול נכון בצליל המנוע בשיוט מוודא שלא תרגיש כאילו אתה מתעלל במנוע.

מיגון הרוח טוב למדי כבר במצב הנמוך של מגן הרוח, ומצליח להסיט את הרוח בערך לגובה המצח שלי (176 ס"מ), אבל הזרימה מערבולתית למדי. אפשר עקרונית להגביה את המשקף בעד 5.5 ס"מ, אבל הגישה לא נוחה, וגם אחרי שמצאתי מפתח אלן שאיתו הצלחתי להגיע לברגים – הם סירבו להיפתח. כנראה שמישהו הידק אותם בקצת יותר מדי התלהבות במפעל. אבל גם עם משקף במצב הנמוך מדובר בשייט אוטוסטרדות לא רע בכלל, כשלמיגון הרוח והמנוע מצטרף היגוי יציב, ואפשר לכסות מרחקים בנינוחות יחסית. רק המושב הצר יגרום לכם לעצור, או לפחות להרגיש חוסר נוחות, אחרי שעה בערך. אם אתם מרכיבים, התלונות מאחור יגיעו אפילו מהר יותר.

אם יש לכם מזל – או שתכננתם נכון – בקצה הכביש המהיר יחכה לכם כביש צדדי המתפתל בתוך נוף יפה. לכבישים כאלו נולדו אופנועי אדוונצ'ר – תנוחת הרכיבה הזקופה נותנת תצפית טובה על הכביש מלפנים (והנוף מסביב), המנוע הגמיש וזווית ההטיה הנדיבה מאפשרים לתקוף פיתולים בקלילות והמתלים ארוכי המהלך יודעים להתמודד גם עם סלילה פחות איכותית, מהסוג שמאפיין כבישים כאלו. זו, לפחות, התאוריה. וכל זמן שאיכות הסלילה סבירה, וסגנון הרכיבה חלק, ה-KLE בהחלט מקיים. אבל נראה שהמתלים היו אחת הנקודות בהן מהנדסי קוואסאקי חסכו קצת יותר מדי. הם אומנם מתוצרת קאייבה ומציעים מהלך מכובד (210 מ"מ מלפנים, 200 מאחור), אבל משהו בכיול שלהם לא קולע בול. הקדמי (הפוך, 43 מ"מ) עוד סביר – קצת קשיח מדי מכדי לגהץ שיבושים קטנים, ויכול להתרסק על בורות של ממש, אבל עושה את העבודה. הבעיה היא באחורי – הוא מצליח לשלב בין נוקשות לרכות הפוך מהרצוי. נותן תחושה עסוקה ולא נינוחה על שיבושים קטנים, ומתנדנד תחת עומס, בין אם זה שקע בכביש או כניסה חדה לפניה. אם תנסו לדחוק ב-KLE בכביש המפותל בסגנון רכיבה אגרסיבי הוא יאותת לכם בעדינות, אבל בצורה ברורה שזה לא בשבילו. "יש לי אח, קוראים לו נינג'ה – דברו איתו". אבל אם תבואו לטייל, ולא להשחיז רגליות, תגלו שותף נעים ולא מאיים, שמאפשר לזרום בין הפניות בקלילות.

המתלים הם גם נקודת התורפה בעיר, ושוב בעיקר האחורי הוא זה שיגרום לכם להאט לפני פסי האטה או קטעים משובשים במיוחד, אבל גם הקדמי לא מצליח להציע את איכות הגיהוץ לה התרגלנו לצפות מאופנועי אדוונצ'ר.

זיכרונות מקהלני

ה-KLE המקורי רשם אנקדוטה משעשעת בהיסטוריה של מדינת ישראל. אחרי שהאופנוע נבחר לשרת את שוטרי היס"מ הגיע אביגדור קהלני - גיבור קרב עמק הבכא בעבר והשר לביטחון פנים בהווה (אז) לבקר בקורס הדרכת רכיבה של יס"מ, ולקח סיבוב על האופנוע, רק כדי להתרסק מול המצלמות. הפדיחה התעצמה כשהתברר שלשר אין בכלל רישיון לאופנוע, ולכן גם הוא וגם מי שנתן לו לרכב בעצם עברו על החוק...

משום מה אני נזכר באירוע הזה תוך כדי רכיבה מהירה על שביל לבן רחב ופתוח בפאתי בן שמן. אולי בגלל שהמתלה האחורי מתקשה לשמור על פאסון מול הבורות והשקעים הרבים שבשביל. אין כאן אתגר דרמטי, זה שביל שגם פרייבט יצלח בקלות, ואת שקעי השלוליות הגדולים יותר אני עוקף, אבל כבר במהירות של 50-60 קמ"ש האופנוע משדר בבירור שהוא מחוץ לאזור הנוחות שלו. וחבל, כי הקדמי דווקא מתמודד יפה, ותנוחת הרכיבה בעמידה טבעית ונוחה, כשהמנוע הגמיש מפחית למינימום את ההתעסקות עם ההילוכים. אז ירדתי לשבילים איטיים יותר, כאלו שלא זכו לשמיכת חצץ מפנקת, ופה ושם מבצבץ מהם איזה סלע או חורץ אותם קוליס עמוק מהחורף האחרון. כמו בעיר, אין בעיה לשנות כיוון, אבל זה דורש קצת כוונה. נתון מרווח הגחון מרחף בשולי תודעתי בשבילים הללו – 180 מ"מ הם לא הרבה לאופנוע אדוונצ'ר, במיוחד כשהמתלים מציעים מהלך גדול יותר מזה. ואכן מגן הגחון חיכך את הקרקע במספר מקרים (ופעם אחת, בהרכבה, גם את שפת המדרכה). אם אתם מתכננים לרכב הרבה בשטח, במיוחד אם זה מתוכנן לשטח סלעי, כדי לבדוק אם יש מי שמציע מגן גחון מוצק יותר. באותה הזדמנות כדאי לחפש מגיני ידיים מאסיביים יותר – כך שאם אתם מתכננים הרבה שטח, אולי עדיף שתיקנו את גרסת הבסיס ותנצלו את הפרש המחיר לאבזור מיגון מתאים.

אבל גם כאן עקב האכילס של האופנוע הוא המתלה האחורי – הוא מתקשה להצמיד את הגלגל האחורי לקרקע על השבילים מרוצפי האבנים של בן שמן והרי יהודה, ומקשה על יצור דחף יעיל. יחד עם צמיג אחורי בסוף ימיו (אחרי 2000 ק"מ בלבד – ולא ברור לי אם הבעיה היא בצמיג רך מדי או רוכבים אגרסיביים מדי) והעדר בקרת משיכה, מצאתי את עצמי עובד קשה כדי לטפס עליות שלא מזמן עליתי יותר בקלות עם ה-BMW F450GS

קישור לכתבה של רכיבת המבחן - BMW F450GS

אבל שימו דברים בפרופורציה – מדובר בעליות לא פשוטות, שמשלבות שיפוע מכובד עם דרדרת ושינויי כיוון, מהסוג שגורם לרוב הג'יפאים לשלב ל-Low (או במקרה של אוגש – להניע את הרכב). בקיצור, ה-KLE בהחלט מסוגל לקחת אתכם לטייל ברחבי שבילי ישראל. ואתם תגיעו לכל נקודה – אולי רק קצת יותר לאט, ו/או עם קצת יותר מאמץ.

כמעט

החתירה למחיר זול השאירה מחוץ למפרט של ה-KLE500 הרבה פריטים שהפכו לכמעט חובה בקטגוריה – מצערת אלקטרונית, מצבי ניהול מנוע ובקרות אלקטרוניות – אבל האמת היא שאני דווקא מעדיף את זה ככה. פשוט ובסיסי. גם המנוע, שגרם לי לתהות איך יסתדר מנוע כביש באופנוע אדוונצ'ר, התברר כממש בסדר – חלק מספיק כדי לשייט בנוחות למרחקים במהירות גבוהה, חזק מספיק כדי להגיע בקלות לאותה מהירות ולינארי מספיק כדי לא לאיים גם על רוכב מתחיל. דווקא איפה שהמפרט יצר ציפיות הגיעה אכזבה – כי עם גלגל "21, משקל לא מוגזם ומהלך מתלים ארוך יחסית, לקווסאקי היה פוטנציאל להתברג בצמרת ה"אדוונצ'ר בנפח צנוע עם יכולת שטח" – אבל כיול לא מוצלח של הבולם האחורי מונע ממנו לממש את הפוטנציאל. יכול להיות שצמיג טרי ורענן היה משפר במעט את המצב בעליות הטרשיות, אבל הוא לא היה פותר את הבעיה. נקווה שמישהו בקווסאקי, או קאייבה, עובד ברגעים אלו על שסתום חדש או פתרון אחר לבעיה. עד אז, מדובר באופנוע אדוונצ'ר-כביש לא רע בכלל – בעיקר למי שלא מחפש "לשייף" בפניות אבל כן מחפש מותג מוכר ואמין במחיר שפוי – עם יכולת שטח בסיסית.

מרצפת חדר העריכה:

● לוח המחוונים מציע שפע מידע וברור גם בשמש ישירה, אבל מד הסל"ד קשה לקריאה – חיווי לבן על רקע אפור בהיר.

● מד ה-Range לא הכי יציב – מספיקה ירידה קצרה יחסית או גזגוז בעליה כדי לשנות בצורה משמעותית את הטווח שנותר, לדעתו, עד סוף המיכל.

● צריכת הדלק במבחן עמדה על 25 ק"מ לליטר – סביר גם אם לא מבריק. יחד עם מיכל דלק גדול למדי – 16 ליטרים – מתקבל טווח של כ-400 ק"מ בין תדלוקים. אבל נורת הרזרבי נדלקת כבר אחרי כ-300 ק"מ משום מה.

● ה"מגדל" שמגביה את הכידון מפריע לגישה למפתח ההצתה.

● מגיני הידיים עשויים משני חלקים – לא זוכר שפגשתי תכנון כזה בעבר.

● אין סבל – ואין אפילו נקודות עיגון לרצועות. אתם רוצים לקחת ערכת קפה לטיול? קחו תיק גב – או שתשקיעו עוד כמה זוזים בסבל.

● אין שקע USB או שקע 12V כדי לטעון את הטלפון או מכשיר ניווט תוך כדי נסיעה. קחו סוללת גיבוי או אלתרו משהו אצל החשמלאי החביב עליכם.

● גשר לעיגון נוח של מסך ניווט דווקא יש. גם אפשרות לצמד את הטלפון ללוח המחוונים (לא קיים בגרסת הבסיס).

● המושב מחוספס כדי להעניק אחיזה טובה – וזה עובד, לטוב (לא "נוזלים" לכיוון מיכל הדלק) ולרע (צריך ממש להתרומם מהמושב כדי לשנות מיקום, למשל לפני פניה בשטח).

● אין נקודת אחיזה יעילה בזנב כדי להרים או לסובב את האופנוע.

● אין קוויקשיפטר, אבל עדיין קל להעלות הילוך בלי לגעת במצמד. רק צריך להרפות לשבריר-שניה מהגז.

● מלבד עניין השחיקה של הצמיג האחורי, צמיגי ה-IRC הפתיעו בכביש עם כניסה לינארית לפניה, רעש סביר לגמרי ואחיזה טובה בבלימה.