CF MOTO 450MT – שלם, חלקים וכל הג'אז הזה

הגל הראשון של כלים ממונעים שהגיע מסין לישראל, אי אז בעשור הראשון לאלף, לא השאיר רושם חיובי במיוחד, בלשון המעטה. המפגשים איתם – ולא משנה אם זה היה אופנוע או באגי – גרמו לי לפתוח מילון מילים נרדפות כדי למצוא עוד מילים נרדפות ל"גרוע"...

ואז, כמה שנים אחר כך, יצא לי לפגוש כלים של CF – קודם כלי צל"צ בשבילי ירושלים (קישור להשקה) ואחר כך טרקטורון במרחבי ירדן. הם לא היו ברמה של הכלים המערביים של אותה תקופה, אבל מהרגע הראשון היה ברור לי שזו חברה שעומדת לעשות ליצרנים המוכרים חיים קשים. עשור ומשהו קדימה, ו-CF מציעה בארץ מבחר אופנועים, שאחד מהם הוא האופנוע הנמכר ביותר בארץ ומככב במבחני אדוונצ'רים-חצי-ליטר השוואתיים ברחבי העולם. העובדה שהוא מוצע במחיר נמוך יחסית בטח לא מזיקה. אז אחרי שבחנתי את שני השחקנים החדשים בקטגוריה, ה-BMW 450GS (קישור) והקווסאקי KLE500 שהוא בעצם גם כן 450 (קישור), הגיע הזמן לצאת לדייט עם מלך המכירות, ולראות האם הוא מחזיק בתואר בזכות – או רק בחסדם של אנשי מכירות מיומנים במיוחד.

קח את זה בקלילות

מהמפרט שלו לא קורצת איזו שורה מיוחדת – הוא לא הכי חזק, הוא גם לא הכי קל בקבוצה, או עם מהלך המתלים הכי ארוך. אבל הוא גם לא "נופל" בשום שורה. המתלים ארוכים למדי (200 מ"מ, בשני הצדדים), הוא קל למדי (רצים ברשת כל מיני מספרים – היבואן מצהיר על 185 ק"ג רטוב, אבל לא בטוח שזה כולל את מגיני הפיירינג) ולא כזה רחוק מההספק המרבי המותר בקטגוריה (42 כ"ס, כאשר המקסימום הוא 48). בקריאה שניה שמים לב לפרטים נוספים – יש סבל מקורי, המראות מתקפלות, יש מגן גחון מאלומיניום (אבל די דק), המתלים הם של קאייבה ומתכווננים למשעי (מלבד שיכוך כיווץ מאחור), החישוקים הם שפיצים טיובלס, ובקטרים ה"נכונים" לשטח וכן הלאה וכן הלאה. מעניין...

אני מקבל את האופנוע בגרסה השחורה – הפחות מיוחדת לטעמי מבין סכמות הצביעה המוצעות – מניף רגל מעל המושב הרחב ומגלה שאני יושב עמוק בתוך האופנוע, הידיים מושטות כמעט אופקית אל הכידון, והרגליים מגיעות בקלות אל הקרקע. שתיהן – ועם כל כף הרגל (אבל שימו כאן כוכבית, עוד נחזור לזה). לפני מסך בגודל סביר, עם שפע מידע אבל כתב קצת קטן מדי, ומתחתיו מיכל דלק גדול ורחב – הוא לא כופה פישוק לא נוח, אבל תופס הרבה משדה הראיה, בעיקר לכיוון הגלגל הקדמי, וכמו שאגלה בהמשך, זה יכול להפריע בפקקים וגם בשטח. אבל אני לא בהמשך, אני בכרגע, וכרגע אני מתרשם מרמת הגימור ותשומת הלב לפרטים – בפיירינג יש שקעים לברגים כך שלא יבלטו, יש חיפוי שמסתיר את כל החיווט שמתחת ללוח המחוונים, הרכבה הדוקה והכל מרגיש מוצק למגע. יש אפילו מרקם/דוגמא מעניינת לחלק מהפלסטיקה המנוע ניעור לחיים בחלקות ומתייצב מיד על סרק אחיד ועגול. אנחנו יוצאים לדרך, והמנוע מתגלה כגרסה המוטורית ל"בחור נחמד" בתיכון – הוא מושך בחלקות מסל"ד נמוך למדי, מושך בקלילות עד הקו האדום (וגם מעבר אם לא תהיו עירניים) ובגדול עושה כל מה שתבקשו ממנו בלי ציוץ של מחאה. אבל הוא גם לא בועט לכם בבלוטת האדרנלין בשום צורה. הוא מציע אופי לינארי בדומה למנועו של ה-KLE, אך בלי ה-Over Rev של הנ"ל, והקו האדום מגיע כבר ב-8500 סל"ד. כשמצרפים לזה הילוך שישי קצר יחסית (100 קמ"ש מתקבלים בכ-6000 סל"ד) המשמעות היא מהירות מרבית מוגבלת יחסית. אם הייתם רוכבים באירופה הייתם מגלים שאתם מגיעים לקו האדום בערך ב-145 קמ"ש – יש מהירים יותר בקטגוריה. אגב, ההילוך השישי הקצר אחראי כנראה גם לצריכת הדלק הגבוהה יחסית – הסי-אף כיסה רק קצת יותר מעשרים קילומטר לליטר בתנאי המבחן, וזה נתון שמתאים יותר לאדוונצ'ר בינוני מאשר לחצי-ליטר. אבל האמת היא שאלא אם אתם נוסעים ממש הרבה, המשמעות הכספית של זה לא כזו גבוהה, ומיכל דלק בנפח של 17.5 ליטר דואג לספק טווח נסיעה סביר למרות צריכת הדלק.

אבל הקדמתי את המאוחר, ואני בכלל עוד בפקקי הכרך, נהנה מההיגוי הקליל והמצמד הרך וההדרגתי ומגלה שהמושב לא רק נראה נוח, הוא באמת כזה. אבל תנוחת הרכיבה מעט צפופה – כנראה שאין מנוס: אם רוצים לשלב מושב נמוך יחסית עם מרווח גחון סביר, לא נשאר יותר מדי מקום לרגליים. בורות ובליטות נספגים טוב בדרך כלל, אבל מדי פעם המתלה האחורי משדר זוגיה לכיוון הישבן, בחוקיות שלא ממש הצלחתי להבין. כשאני יוצא מהעיר אני מגלה מיגון רוח מצוין כאשר מגן הרוח במצב העליון. ואם הוא לא במצב העליון, אין בעיה להזיז אותו לשם בעזרת ברז נוח לשימוש. יופי של תכנון ופיצ'ר שלצערי לא תמיד מקבלים גם באופנועים יקרים יותר. בפניה הראשונה אני מגלה שהשכבתי את האופנוע יותר מדי ואני צריך להרים אותו קצת בחזרה. וגם בפניה השניה והשלישית – ההיגוי, כאמור, קליל, והאופנוע נכנס להטיה בקלות שדורשת לכייל מחדש את זיכרון השרירים. לא לדאוג – זה יקרה. הצד השני של המטבע הוא שההיגוי לא הכי מתקשר, ולא מעודד לדחוף את האופנוע אל הקצה. לא בטוח שזה דבר רע, האמת – אבל שימו כוכבית גם על זה.

ברגוע

את היום השני אני פותח בטיול בזוג ומקבל דיווח שהמושב האחורי גם הוא נוח ושידיות האחיזה האחוריות גדולות ונוחות לאחיזה. הן אגב נוחות לאחיזה גם כאשר רוצים לתמרן את האופנוע רגלית – או להרים אותו אחרי נפילה בשטח. אבל היזהרו לא לדפוק בהן את הברך כשאתם עולים על האופנוע. זה כואב... ה-450MT שומר על האופי הידידותי והנעים גם בשניים, אבל תוספת המשקל מאחור לא עוזרת לתקשורת בהיגוי, ועל כבישי הרי ירושלים המתפתלים אני מוצא עצמי מוריד את הקצב. "ככה אפשר ליהנות יותר מהנוף" אני משכנע את עצמי, ובדיוק אז קולט את הירידה לשביל לעין טייסים. אם כבר ברגוע – אז לפחות עם איזה חליטת עשבים ליד מעין, לא? אבל מתברר שה-MT, למרות מהלך המתלים הסביר+ והגלגלים הגדולים, לא ממש אוהב שבילי טרשים כמו זה שיורד מצובא אל המעיין, שכולו שתול באבנים קטנות. המתלים מעבירים בנאמנות את שעובר על הגלגלים ישירות לבני האדם שעל גבו, ומנער להם את האישונים. במפתיע בדרך חזרה, בעליה, המצב היה סביר יותר. וכדי להשלים התחלה לא מבריקה ליום טיול, אנחנו מגלים בכניסה למדרגות המובילות אל המעין שלט גדול שמודיע שהכניסה למעין אסורה עד סוף אוקטובר בשל עונת הרבייה של האייל הפרסי. אפילו את זה האיראנים מנסים להרוס לי! אבל אנחנו עם קשה עורף, שלא לומר עקשן – אז ישבנו על סתם סלע מתחת לסתם עץ וחלטנו לנו עשבים. היה טעים. בהמשך על שבילים פחות מחוטטים, הסי אף הציג נימוסים טובים יותר, בולע בהצלחה שקעים ובליטות ומאפשר שמירת קצב טיול טוב. אבל אם אתם מתכננים לקחת אותו לשטח, קחו בחשבון שבשל קיפול הרגליים החלק העליון של המגף עשוי להשתפשף לכם בחלק האחורי של הירך. אם אתם בגובה ממוצע ומעלה, שווה לשקול את אופציית המושב המוגבה. אם, לעומת זאת, אתם מאלו ש... איך נאמר זאת... לא מתכופפים כשהם עוברים מתחת למשקוף, תוכלו תמיד לבחור להנמיך את המושב אפילו יותר על ידי שינוי נקודת העיגון של הבולם ללינק.

המנוע מספק בהחלט גם בשניים – אין בעיה לשמור על קצב התנועה גם בהרים או בכביש שש. אבל במפתיע למרות שהמנוע כאמור חלק, ולא הורגשו וויברציות מטרידות בכידון או ברגליות (שכוללות גומיות), נמלים הגיעו לביקור ביד ימין אחרי נסיעה של שעה בערך. אותו ציון "סבבה" מקבלים גם הבלמים ,לשא מתעייפים גם בשילוב של משא כפול וירידות ארוכות. הבלם הקדמי מזכיר לי קצת סיטרואנים ישנים – מנוף הבלם כמעט ולא זז תחת לחץ, אבל יש שפע של עוצמה קלה למינון. הבלם האחורי גם הוא עושה עבודתו נאמנה, וה-ABS לא מתערב יותר מדי – אבל קחו בחשבון שאין כאן מד הטיה. ובכלל, ה-MT לא נמנה על מובילי הקטגוריה בחומרה אלקטרונית, וגם מצבי רכיבה אין כאן. המקסימום שתוכלו לעשות הוא לבטל את בקרת המשיכה וה-ABS מאחור לטובת רכיבה בשטח.

הארה

אומר את האמת, אחרי קטעי היוממות והטיול הזוגי עדיין לא לגמרי הבנתי מה הופך את ה-MT לחביב האדוונצ'ריסטים בארץ ובעולם. אולי פשוט אופנוענים הם אנשים שקולים יותר מנערות בתיכון, ולכן בוחרים ב"בחור הנחמד"? אבל אז הגיע קטע השטח והחתיכות התחילו ליפול למקום.

אני מגיע לשביל המהיר שאיתו אני פותח את הלופ הקבוע ונעמד על הרגליות. התנוחה מרגישה מעט קדומנית מדי, קרובה מדי לכידון, אבל אין בעיה לעבור מישיבה לעמידה וחזרה או לעמוד לאורך זמן. האופנוע שומר על יציבות במעבר על הגלים והשקעים, כשאת מה שלא סופגים המתלים (בעיקר אבנים שתולות, כאמור) סופגות בקלות הרגליים. גם בהמשך, בקטעים הסלעיים, האופנוע יבהיר שהוא מעדיף שיעמדו עליו. זה נכון תמיד, כמובן – הרגליים הם סט מתלים נוסף שעוזר לאופנוע להתמודד עם שינויי גובה בשטח – אבל איכשהו ב—450MT זה נכון במיוחד. התחושה הקלילה מהפרונט ממשיכה גם כאן, אבל הפעם במובן חיובי – קל יחסית למשוך אותו או לשמור אותו פתוח בעזרת הגז כשמתקלים רצף של שיבושים, או אפילו להרים אותו לאוויר. כשאני מגיע לשבילים הצפופים יותר של בן שמן, המתלים עובדים קצת פחות טוב, ובמיוחד האחורי בועט לא פעם במעבר על אבנים במהירות נמוכה וסוטה מהקו. למרות שבדרך כלל אני מעדיף לבחון את האופנועים בכיול בו בחר היצרן למסור אותם ללקוח, אני מחליט לבדוק האם ניתן לשפר את המצב. אני מגלה שמאחור שיכוך ההחזרה אומנם במצב הסטנדרטי (10 מתוך כ-21 קליקים מהמצב הרך ביותר), אבל עומס הקפיץ נמצא במינימום. אין אפילו הברגה אחת מעל אומי הכיוון – וזה מוזר. וזה המקום לכוכביות מהפרקים הקודמים, כי לכיוון עומס קפיץ נכון יש חשיבות רבה – הן בחלוקת המשקל בין הגלגלים (מה שמשפיע על ההיגוי, למשל) והן בוידוא כי המתלה עובד בזוויות שאליהן תוכנן (מה שיכול להשפיע על היכולת שלו להתמודד עם שיבושים קטנים) וכמובן משפיע גם על גובה המושב. אבל כיוון עומס הקפיץ היא משימה שדורשת קצת יותר זמן ממה שיש לי כרגע, ולכן הסתפקתי בריכוך השיכוך בשלושה קליקים. ואם תהיתם, כמוני, אם קיבלתי במקרה אופנוע שמישהו שיחק בו, סריקה מהירה של המידע ברשת הבהירה שלא – זה המצב שבו מספק היצרן את האופנוע. כאמור – מוזר, וללא ספק אחד הדברים הראשונים שהייתי עושה כלקוח הוא לכוון את ה-SAG. מלפנים עומס הקפיץ נמצא בערך באמצע, שזה הגיוני יותר, אבל מישהו הקשיח את שני השיכוכים בארבעה קליקים מהמצב הסטנדרטי – החזרתי אותם לסטנדרט, וההתנהגות בקטעים המסולעים השתפרה משמעותית. אפילו את המדרגה אחרי הזגזג עליתי בניסיון ראשון ובלי יותר מדי דרמה. אבל מצד שני בקטעים המהירים הכיול הזה היה רך מדי, ופגע ביציבות. אבל יש לי הרגשה שעם קצת יותר השקעה בכיול קפדני, אפשר יהיה להגיע לנוסחה שמבצעת היטב בכל המתארים. זה רק ידרוש קצת זמן וניסוי וטעיה (או צלילה למעמקי שפע סרטוני יוטיוב שעוסקים בנושא...). אגב מידע ברשת – ויש הרבה על האופנוע הזה – ראיתי לא מעט המלצות להחליף את גלגל השיניים הקדמי לגדול יותר. זה אומנם ישפר את המצב בשיוט, אבל לא הייתי ממליץ על זה אם אתם מתכננים לרדת לשטח. זה יהפוך את ההילוך הראשון לארוך מדי ויקשה עליכם בקטעים הטכניים. האמת שלא ברור למה היצרן לא בחר יחס העברה מעט נמוך יותר להילוך הראשון. גם ככה המנוע הגמיש מאפשר לזנק בלי לשים לב בהילוך שני במקרים רבים (ואל תשאלו איך אני יודע).

אבל זה יותר מרק תפקוד המתלים או גמישות המנוע ושילוב המצמד ההדרגתי – משהו ב-450MT פשוט הופך את הרכיבה בשטח לקלה יותר. הוא מאוזן, לא בועט, פונה בקלות ופשוט עושה כל מה שאתה מבקש בלי להתנגד או לבעוט. משדר ווייב כללי של "יש לך עוד, סע" ומלטף לך את הביטחון העצמי. וכך מצאתי את עצמי תופר עוד שביל ועוד קטע סינגל, וגם בצילומים מאתגר את אותי ואת האופנוע – וגם את אורי שנאלץ לעשות הכל ברגל ועם ציוד צילום על הכתף – בעוד מדרגת סלע ועוד סינגל. ואם אתם כמוני, מאמינים שההצדקה העיקרית לאופנוע אדוונצ'ר היא היכולת להרחיב את האופקים בטיול אל מעבר לאספלט, או אפילו "לגנוב" מדי פעם רכיבה מאובקת עם חברים, אז פתאום הסיפור של ה- 450MT, וההצלחה לה הוא זוכה בקרב הרוכבים כבר יותר ברורים.

חתיכת שלם

ה-CF MOTO 450MT הוא לא אופנוע מושלם. אני לא בטוח שיש בכלל דבר כזה, האמת. הוא עושה הכל בסדר או יותר מזה, לא נופל בשום דבר, לא נותן לקונה תחושה שהתקמצנו עליו למרות המחיר הנמוך (ארבעים אלף שקל ועוד ממש קצת) ואפילו עושה חלק מהדברים ממש טוב. זה לא אופנוע ש"יעיף לכם את הראש" או כזה שקונים מהלב, אלא כזה שמדבר אל הראש. הוא נמצא בצמרת הטבלה בזכות – בזכות חבילה "עגולה" ונטולת דיל-ברייקרים (אלא אם אתם ממש גבוהים) – ולא בחסד. בהחלט הישג מפתיע לחברה צעירה יחסית, בלי שנים של ניסיון נצבר בתכנון אופנועים.