דיפנדר 110 מצרי - נסיך המדבר

באוטושטח 9 נהגנו בלנדקרוזר 100 אימתני המשמש לפשיטות מדבר עמוקות. לכבוד ספיישל הדיפנדרים חצינו שוב את הגבול למצרים הפעם, כדי לפגוש דיפנדר 110 שאוכל חול בוקר צוהריים וערב. גם הוא חלק מצי רכבי השטח של אקווה-סאן. כמו הלנדקרוזר המתוק מגיליון 9 גם הדיפנדר שופר בסדנה הקהירית של המהנדס הישאם נסים, לפי אותה נוסחה מוצלחת שלפיה הוא משפר את כל רכבי החברה. מי מכם שבדרך לא ברורה לא הצליח לקרא את גיליון 9 אספר שרכבי השטח של אקווה-סאן יוצאים בעונת המסעות, בין אוקטובר למרץ, לגיחות ארוכות - של עד עשרה ימים - לעומק המדבר המערבי במצרים כשבמשך כל הימים הללו עליהם לשרוד בכוחות עצמם. ללא תידלוק, ללא מקורות מים, נושאים ציוד רב ומשקל כבד דרך הדיונות הגדולות בעולם - לא פשוט. האילוצים נתונים מראש: כלי רכב עמוס לעייפה, שטח חולי רך בחלקו ומסולע בחלקו, קילומטראז' עצום. כך שיש לטפל במנוע – כדי להפיק עוד הספק, לחזק את המיתלים שיוכלו לשאת עוד משקל, ולהצמיד כמה שיותר מיכלי-דלק לגחון שייתנו טווח נסיעה גדול ככל הניתן.

הטיפול במנוע

ראשית טופל המנוע. זה אותו 300TDI טורבו-דיזל שאנו מכירים מאצלנו. הוא לא חזק במיוחד, אך אמין ועמיד למדי. הישאם הוריד את הראש המנוע כדי להחליק ולהגדיל את המעברים בראש בצד שסתומי הפליטה. עבודת ה''פורטינג'' נעשתה לפי מודלים של מנועי מירוץ. מגדש הטורבו המקורי הוחלף למגדש של מיצובישי בעל ספיקה עדיפה ואימפלר קל יותר לצמצום השהיית הכוח. מתג יחיד שולט על שני סולנואידים: האחד מעלה את לחץ הטורבו עד 1.5 באר (מ-0.6 באר מקוריים), והאחר שולט על משאבת הסולר ומגביר את הזרימה למנוע. כך אפשר לבחור בין מצב חסכוני ויעיל וגם לייצר פרצי כוח חזקים מאוד (הישאם מעריך כ-170 כ''ס) אך לא לזמן ארוך מאוד. שיפורי מנוע כה קיצוניים מחייבים קירור נוסף לשמן המתבצע באמצעות מצנן נוסף וצנרת פלדה ממתאם היוצא ממסנן השמן. חיווי חום בתא הנהג לפיקוח על חום גזי הפליטה ולחץ הטורבו. הכל כדי למנוע מראש המנוע המשופר מלהתיך עצמו לדעת. שיפור כה משמעותי בנשימה חייב גם מערכת פליטה חופשית יותר אשר עתה נקיה מכל העממים למעט האחרון.

הסרת העממים משחררת חלל נחוץ רב על גחון הדיפנדר, חלל שמתמלא במיכלי סולר נוספים - ארבעה ליתר דיוק - בנוסף למיכל המקורי. שני מכלים גדולים צמודים לגחון באזור קורה B ושני מכלים נוספים ממלאים את החלל שבין הגלגל האחוריים לזנב. המכלים הנוספים מזינים את המכל המקורי וממנו זורם הנוזל היקר בדרך המסורתית למנוע. בסך הכל נושא ה-110 הזה 430ל' סולר שמספיקים לבין 2000 ל-3000 ק''מ תלוי באופי השטח. בתחום המתלים נשען הישאם על קפיצים של 130 הווי-דיוטי ובולמי-זעזועים של 130 יחד עם בולמים של מונרו לחיזוק בכל פינה. צמד הבולמים האחוריים ניתנים לחיזוק באמצעות לחץ אוויר (דומה לראנצ'ו 9000) כדי לתמוך ולרסן את המשקל הרב כשהרכב עמוס. עוד מוסיפים לריסון המשקל המטורף של כלי מוכן למסע, הם שני מוטות מייצבים עבים מאוד אשר הישאם התאים ממשאית קלה! במחיר פגיעה במהלך המתלה, משיג הישאם תמיכה טובה הרבה יותר לדיפנדר שמתנודד מלידה.

מערכת ההנעה נותרה סטנדרטית לגמרי ללא שינויים וחיזוקים. בעתיד יותקנו ציריות מקסי-דרייב שתחלפנה את הציריות השבירות של הכלי המקורי. בקצות הסרנים הותקנו מתאמים כדי להלביש צמיגים 315/75R16 שמנים להרמה נוספת של מרווח הגחון ופיזור משקל הרכב על פני שטח גדול יותר. בתחום המיתקנים יש למצוא ב-110 הזה עיגון מיוחד לשני צמיגים רזרביים היושב על השלדה מאחור. ארבעה ג'רינקים למים בגובה הפגושים, מגן לחזית, פגוש פלדה וכננת ראמזי 9000 ליברות, סוכך נגלל מצד שמאל, אוהל על הגגון יחד עם תאי אחסון מאלומיניום, תאורת מחנה על הדפנות ושני GPS בפנים.

הייתי ''חם'' נורא לנהוג בכלי הזה. כך כשהדרמנו על הכביש לעבר נואייבה שמחתי לקפוץ מאחרי ההגה לחוש את חיית המדבר הזו. על הכביש התחושה הראשונית אינה חריגה מאוד. לרכב רק 40,000 ק''מ והוא עדיין חש חדש ומהודק כמעט ללא ה''קלאנקים'' המפורסמים של הז'אנר. טיפוס במעלה כביש אינה מצריכה הורדת הילוך ורק הסטת מתג גדישה מקפיץ את מחט לחץ הטורבו למעלה והכלי הכבד שומר על קצב אחיד במעלה. מוטות הייצוב העבים מורגשים בכל פניה כשהם תומכים היטב במרכב שלא יקבל זווית גלגול חדה יתר על המידה. כמו אחיו האחרים לבית לנדרובר גם ה-110 הזה חש טוב יותר בשטח מאשר בכביש. עם המערכת המיתלים המחוזקת מאוד שיש בו, וכמעט ללא מטען (במושגי רכב מסעות) נסיעת איטית על השביל הייתה מאוד נוקשה ולא נוחה. אולם ברגע שהמהירות עלה והעסק למטה התחיל לעבוד, הנוחות השתפרה רבות וכושר הגיהוץ עלה שתי רמות. הגמישות הרבה של המנוע המשופר מורגשת גם בנסיעה איטית בשטח, כך אפשר ''לתקוע'' את תיבת ההילוכים בהילוך שלישי ופשוט לגרגר בנינוחות מעל לפני השטח ב-1500 סל''ד מנומנמים. אך כשצריך כוח, והרבה פעמים בשטח כשאתה מופתע מאמבטיה של חול רך או מכשול מפתיע, אתה צריך כוח. תגובת המנוע מהירה והקצב שבו הוא צובר סל''ד ובונה קיטור מאוד מרשים ל-300TDI שאינו כה זריז מטבעו. הגבלת המהלך על-ידי מוטות הייצוב מורגשת בשטח טכני כשהכלי מצליב יחסית בקלות ביחס לאחיות הסטנדרטיים. אלא ששטח טכני מהסוג הזה כמעט ואינו קיים במדבר המערבי כך שהתמיכה במשקל מקבלת עדיפות על פני מהלך מתלה ארוך. ללא נעילות יגיע גם סחרור הגלגלים מוקדם מאוד והחגיגה תיעצר עוד לפני שהכלי יגיע לשיפוע צד לא נעים. ה-110 של הישאם הוא כלי רב-עוצמה שעבר התאמה נוספת כדי להתאימו ספציפית לייעודו כפושט מדבריות למחייתו. ככזה הוא מצויד בנתוני הבסיס ובשיפורים המאפשרים לצאת למסע שיוביל אותו על פני מאות קילומטרים מיישוב, דרך מדבר קשה וחסר רחמים לכמה מהפינות הקסומות, המסתוריות והאחרונות שנותרו על הפלנטה. יותר מזה, הוא מסוגל לעשות זאת באופן עצמאי לגמרי, מבלי לתדלק, עמוס בציוד חילוץ וציוד מחנאות. מגלה ארצות מודרני. הישאם מתכוון להמשיך ולהגדיל את צי הרכב עם דיפנדרים נוספים שיוכנו באותה הדרך ממש. זאת אחרי שגילה כי יש טיילים רבים אשר דורשים ספציפית לצאת לדרך רק עם לנדרובר. כנראה שהם יודעים משהו.