דיפנדר 110 ישראלי - האדם הסביר

ב''מגע הראשון'' מעט התאכזבתי. אחרי סדרה ארוכה של דיפנדרים סופר-משופרים בהם נהגתי לטובת הספיישל, היה ה-110 של עופר אוגש מעט סטנדרטי מדי. עד שהתחלנו לנסוע אז הבנתי את הראש של מי שעומד מאחריו. עופר, שהיה קצין ביחידה מובחרת, ידע בדיוק מה הוא מחפש - רכב שטח שיוכל להתמודד עם טיולי בדד בשטח. פלטפורמה בסיסית עמידה ועתירת עבירות אשר אותה ניתן לזווד כך שתהיה מסוגלת לשרוד ללא תלות. אה, ולא פחות חשוב, על כלי הרכב לשמש גם כאמצעי תחבורה משפחתי. הבחירה ב-110 הייתה טבעית. אבל לא הייתה קלה. בעצם, די קשה למצוא היום בשוק מכוניות המשומשת 110 או 90 שיהיו ''נקיים''. מטבעם, כלים אלו עובדים הרבה וקשה בשטח וחייהם קשים, קצרים ומלאי-הרפתקאות. ה-110 של עופר הגיע ארצה עם תייר. אחרי שזה סיים את מסעותיו בארץ הקודש הוא השאיר-נטש את הרכב אצל משפחתו הישראלית אשר דאגה לשלם את המיסים הנדרשים ולקבל מספר רישוי צהוב - במחשבה שהרכב ישמש אותם כרכב משפחתי. ברור שלא עבר זמן רב עד שהאמת המסוקסת נחשפה והם הזדרזו למכור אותו. הדיפנדר נפל לידי עופר כפרי בשל. דגם קאונטי ''מפואר'' ממודל 95' עם מנוע 300TDI ומעט מאוד ק''מ (היום יש לו רק 190,000 ק''מ).

רשימת השינויים קצרה אך מאוד תכליתית. ראשית הוחלפו הקפיצים המקוריים בסט מלא של TJM אשר תומכים טוב יותר במשקל, מרסנים את הנדנוד ומבודדים את פני השטח. בלמי-הזעזועים מגיעים מפרו-קומפ ארה''ב ומותאמים במיוחד לדיפנדר (פרו-קומפ בדרך כלל ''מתעסקת'' רק עם כלים אמריקאים או יפניים) ולאחרונה נוסף גם ''דרופ - קיט'' מאחור אשר מאפשר לסרן האחורי לנשור מתושבותיו למען הגדלת מהלכו. התותבים (''בושינגים'') המקוריים שבקצות מוטות הרדיוס הוחלפו אחרי שגילו חופש מוגזם בתותבי ג'ל מיוחדים המשפרים מאוד את בידוד תא הנוסעים ונקיים מחופש המצטבר ל''קליקים'' המפורסמים של מערכת ההנעה של הדיפנדרים. עוד תורמות להחרשה ''פלאנג'ים'' מרותכים בקצות הציריות. הארכת מהלך המתלה והקפיצים חייבה גם הארכת צנרת הבילום ובדרך כבר ערכת צינורות פלדה-שזורה לצמצום הספוגיות בדוושת הבלם.

המרכב עבר הכנה הקפית כדי לאפשר שימוש במגבה היי-ליפט וגם להגן על הדפנות הרכות. עוד ברשימה כננת רמזי פטריוט 9500, חיזוק לעיגון הגלגל הרזרבי מאחור, צמיגים יוקוהמה גיאולנדר, שנורקל, מיתקונים גבוהים לג'ריקנים וג'ריקנים עם שסתום גלגל בצדם (כן, כן וונטיל!) שזה פתרון יצירתי וחביב לגישה למים. ''אנחנו יכולים להישאר כאן כל הלילה'' אמר עופר אחרי שהחרטום כבר היה שתול עמוק ויציב בתוך הקרקע. '' יש בדיפנדר ציוד קמפינג מלא ומים ואפילו ''מנות חמות'' אם נהיה רעבים מאוחר יותר''. הפרצוף שיצא לי - ממש שלא במתכוון - העביר את המסר: לצאת ועכשיו! ''ואפשר גם לא'' הזדרז עופר ''יש לי ערכת וויל-פול שאני מת לנסות''. תוך דקות נפרשו הרצועות, העוגן נשתל עמוק בחמרה, ורבע גז מאוחר יותר ה-110 הירוק והמגודל זחל החוצה מהתעלה.

הקילומטרז' המצומצם של הכלי מורגש מאוד בזמן נהיגה. מכל הכלים שבגיליון זה (למעט ה-110 המצרי דל הקילומטרים) חש הדיפנדר של עופר מהודק ואחוד מעמיתיו. קשה להעביר את התחושה למי שלא נהג בדיפנדר שנמצא בדרך כלל ברמה כזו או אחרת של פירוק עצמי והתרופפות כללית. כל הדיפונים צמודים למקומם, המיתוג שלם והכל עובד (!) וחש מוצק ונכון כמעט כמו בפרייבט רגיל. הקפיצים של TJM מעט נוקשים ומתחילים לעבוד היטב רק כשהמהירות עולה והבולמים, בעיקר אלו שמאחור, כבר עייפים ומתקשים לרסן את הזנב.

''פילוסופיית השיפור'' (אם יש דבר כזה) של עופר אומרת שאסור לעשות שינויים ברכב אשר יפגעו באמינותו. זה לא הפתיע למצוא את הכלי סטנדרטי להפליא ומפגין יתרונותיו בעיקר בתחום המתלים והאבזור. עופר מצדו לא חשש לצאת - על אישתו וטפיו - לטיולים ארוכים בחו''ל: יוון, טורכיה, רומניה ובולגריה. וכמובן טיולים רבים בארץ מבלי לסבול מתקלות או שברים לכל אורך הדרך. מרשים! גם אם אינו הדיפנדר האימתני ביותר על הפלנטה, רמת התחזוקה הגבוהה יחד עם שיפורים מדודים עושים את ה-110 של עופר לכלי מסעות יעיל והגיוני מחד ולרכב משפחתי מרווח (את הנוח אשאיר למיניוואנים) ושימושי. וכך מבלי להשקיע סכומי כסף רבים אפשר לשפר את אי-הנוחות התקנית לטובת חבילה שקל יותר לחיות אתה יומיום והכי כיף לצאת לבד ועצמאי לשטח - אפילו רחוק - מתי שרק מתחשק.