דיפנדר 110 מיוחד - חיית ניסויים

השיטפון גמר את הקריירה של ה-110. הכלי ששימש עד לאותו מאורע חברה לטיולי ג'יפים באזור מצפה רמון, הגיע לחברת הביטוח מצויד בתעודת ''טוטאל'' רשמית - עתידו נראה עגום... רונן הציל אותו מחברת הביטוח ולאחר ארבעה חודשי עבודת נמלים של פירוק לגורמים, תיקון ושיפוץ והרכבה חזר ה-110 ברזנט למצבו הסטנדרטי. השיפוץ כלל אפילו יריעת ברזנט חדשה. 110 עם תקרה רכה וקילומטראז' של מודל 95' ואחרי שיטפון מטביע ומשבית. אפילו שיהיה משופץ ''פיקס'' הוא אפעס - כרכרתי משהו. או אז התחיל רונן את מסכת השיפורים אשר למעשה ממשיכה כל העת.

עיקר העבודה נעשתה במנוע והעברת הכוח ובה אתמקד. אך חשוב לציין שגם המרכב ותא הנוסעים עבר מהפיכה של ממש, כולל סגירת התא עם תקרת אלומיניום מקורית מאנגליה, הצמדת דלתות גרסת נאט''ו נמוכות, מושבי ריקארו קדמיים ופאג'רו אחורי (עם דגש מיוחד למיקומו הקריטי לנוחות), לוח שעונים מלא ובטח יש עוד המון פריטים ששכחתי. המנוע הוא אותו 300TDI חביב ומוכר שנושם עתה דרך מצנן-ביניים מוגדל של אלארד, מגדש הטורבו הוחלף למגדש של מיצובישי כפול-מניפות בעל ספיקה גדולה ב-30%. משאבת ההזרקה כוונה עם דיאפרגמות שונות וכיול עדין. המנוע נושם דרך מסנן K&N ושנורקל גבוה. הפליטה נעשית דרך מערכת הפליטה המקורית שמוצאה הוסט לדופן למען שלא תמעך מאחור. צנרת הטורבו הוחלפה לצנרת סיליקון איכותית עמידה יותר לחץ והחום המוגברים של המניפה. כדי לפזר את החום הנוסף של המנוע, הותקן מצנן מנוע גדל נפח בהזמנה מיוחדת וגם מיכל עיבוי מנירוסטה. הטרנספר המקורי פורק ואת ה-LOW התקני ביחס 1:4.1 החליף LOW של מקסי דרייב ביחס 1:5.7. במוצא הטרנספר הותקנה מערכת ''אובר-דרייב'' שעובדת מעל 40 קמ''ש ובעצם מאפשרת לבחור בין שני יחסי העברה סופיים שונים במוצא הטרנספר. זו מערכת מקורית של מקסי-דרייב המתפקדת הן כחצי-הילוך והן כהילוך יתר כשתיבת ההילוכים בהילוך החמישי. הסרן האחורי הכבד הוחלף בסרן אחורי של דיפנדר 90 שהוא גם קל יותר וגם בעל ''ביצה'' קטנה - יתרון בשטח טכני ולנוחות - חסרון כשצריך לסחוב משקל. כל הציריות הוחלפו לציריות מקסי-דרייב מחוזקות ובלב הדיפרנציאלים הותקנו נעילות של ...ניחשתם נכון! מקסי-דרייב, בעלות נעילה מלאה באמצעות מנגנון מכאני ושליטה בוואקום מהמשאבה המרכזית של המנוע. בקצה הציריות הורכבו חישוקים בגודל 7X16 אינץ' עם אופסט של אינץ' יחיד ועליהם צמיגי בוץ של ב.פ.גודריג' ברוחב 265.

מוט ההגה המקורי (והכפיף) הוחלף במוט מחוזק מיוחד. משכך היגוי מתוצרת טאף-דוג מהדק את מערכת ההיגוי ומבטל כליל את תחושת העפיצות מההגה. מערכת הבלמים סטנדרטית ורק צינורות הבלם הוחלפו לצינורות נירוסטה מוארכים המצמצמים את ספוגיות דוושת הבלם ומשפרים את תגובת המערכת. בציוד ההיקפי נזכיר פגוש של עידו כהן עם כננת סופרווינץ' 9000 ליברות. צינורות סף בחתך מלבני. מתקן למגבה היי-ליפט. קשתות ''סייפטי דיווייס'' יובאו במיוחד מאנגליה. יתרונן בכך שאינן פוגעות בגמישות הטבעית של השלדה. גג אלומיניום יובא גם כן במסע מפרך ומלא הרפתקאות ממולדת הלנדרובר והותאם בעבודת אלומיניום מרשימה מאוד למרכב הפתוח. המחיצה הפנימית (זו שאחרי המושבים הקדמיים) הונמכה, הותקן ארגז ציוד משולב בדופן ויש גם תאורת פנים מושקעת ובהירה משלוש נוריות הלוגן קטנות. עוד בפנים נבנתה קונסולה מיוחדת למיתוג של נעילות הדיפרנציאל ויש גם סט מיתוג לפנסי דרך נוספים, ולא לשכוח את מתג הילוך היתר על ראש ידית ההילוכים - כל כך סקסי או-יה! את פירוט מערכת המתלים השארתי לסוף, משום נזילותה התכופה והשינויים שעוברת חדשות לבקרים. נכון לרגע הקלדת שורות אלה, יש קפיצי טאף-דוג בכל פינה עם בולמים מאותו יצרן בחזית בלבד. מאחור מותקן ''דרופ-קיט'' אימתני עם בולמים ענקיים, מתוצרת איטלקית. הבולמים, בעבודת יד מדהימה, יושבים על תושבות מיוחדות ובעצם אורכם מאפשרים לסרן לנשור רחוק-רחוק לקבלת מהלך עצום.

מייד עם לחיצת המצערת הראשונה מתבהרת העובדה שאין כאן דיפנדר ''רגיל''. המנוע צובר סל''ד מהר הרבה יותר ממנוע תקני, אינו מחוספס וחש פחות ''סובל'' מהמנוע התקני שמתאמץ נורא להזיז יותר משתי טונות של הנדסה בריטית. המנוע מתחיל ''לסחוב'' כבר מ-1500 סל''ד סופר-נמוכים ועולה גבוה יותר בסל''ד מכל 300TDI בהיסטוריה. מצד אחד מספק המנוע המשופר הזה גמישות עדיפה בסל''ד נמוך אך הוא גם בעל כשר נשימה פנטסטי וישמח לעלות אי-שם במעלה מד הטורים ללא נפילת כוח משמעותית אי-שם בסטראטוספירה. למנוע המון רזרבות כוח וכאמור תגובה זריזה כך שתוכלו לגרגר לכם ב-1000 סל''ד על שביל נוח ונעים, ואז להסתער על המעלה החולי רק בלחיצת מצערת חזקה שתקפיץ את מד לחץ הטורבו קצת מעל ל-1 באר. ה-110 של רונן חש מהודק ומדויק מאוד הן בשל מערכת ההיגוי נטולת החופשים וגם בשל העדר מוחלט של ה''קליק - קלאנק'' ממערכת ההנעה. המתלים הם על הצד הנוקשה של הסקאלה ''ככה אני אוהב את זה'' אמר רונן, והאמת היא שגם אני מעדיף אוטו מהודק על פני כרכרה מתנדנדת. האחידות והמוצקות של האוטו הזה עושה את החיבור עם הכלי לנדיר באיכותו בז'אנר ולמרות שהבסיס עבר חיים לא קלים בכלל המכונית עתה חשה לא פחות טובה מדיפנדר חדש - ותאמינו לי שזו אינה הגזמה. בכביש מערכת האובר-דרייב שימושית מאוד ופועלת ללא דופי כל עוד הגז לחוץ עד למטה. ללא עומס ההעברה תהיה חדה ולא נעימה. המצאות הילוכי הביניים נוחה מאוד ומאפשרת לעקוף בזריזות מרשימה או לטפס מעלות מבלי לאבד סל''ד כמו בהורדת הילוך רגילה. גם אם אינו בנוי לכך במקור הכלי של רונן מסוגל להגיע למהירות סופית מרשימה מאוד (אציין רק שזה הרבה מעבר לכלי סטנדרטי) ועם המתלים הללו חש בטוח גם בפניות מפגין זווית גלגול מתונות מאוד ושליטה מעולה במרכב.

את השטח הוא אוכל בלי מלח! ה-LOW קצר ואכזרי, המנוע תמיד מספק כוח יעיל והכלי הזה פשוט מסתער, עולה וגורס כל מה שנקרה בדרכו. אם מהלך המתלה הארוך לא יספיק - ולרוב הוא מספיק - אפשר לנעול דיפרנציאל אחד - ואז את השני - ואם זה לא ישלוף אותך יש כננת או היי-ליפט (לא שנזקקנו להן אנשי שטח מסוקסים שכמונו). הדבר היחיד שיש להיזהר ממנו בשטח זו זחיחות דעת מצד הנהג, שכן לאחר שמתרגלים ליכולת המוחלטת של הכלי הזה, אחד נוטה להפסיק לכבד את השטח ואז אפשר להיכנס לצרות. אתר הניסויים של המבחן כלל בעיקר חול עמוק וטובעני מתובל בבאמפים וחריצי גשם עמוקים. וכאן המקום להודות שאני ממש התמוגגתי מהיכולת של הכלי הזה לחצות כל מה שהטחנו בפניו מבלי למצמץ פעם אחת בפנסים העגולים צהובי האור שלו. חול עמוק הוא לרוב אתגר קשה לדיפנדר תקני. אתם יודעים, המשקל גבוה...המנוע לא משהו... אך הכלי הזה משחק בחול כמו ילד על שפת הים. נהנה פעם אחת מגמישות המנוע פעם אחרת מאורך נשימתו, מסמן פסים ארוכים בדיונות הנקיות, פסים שהרוח תנקה עד למחר בבוקר. ה-110 של רונן אביסרור נוצר כפתרון משותף לשיגעונות הפרטיים שלו ולצורכי העבודה. מצד אחד זה רכב משפחתי לטיולי סופשבוע נינוחים ורגועים ומצד שני זו פלטפורמת ניסויים למערכות מתלה ושיפורי מנוע, עליה רונן מפתח את הערכות אותן הוא מוכר מאוחר יותר ללקוחותיו. אך מה ששבר אותי סופית היה הצבע של המכונית: אוף-וויאט מגניב וסקסי שממתיק סוד, רק למביני עניין, כי יש לנו כאן עסק עם כלי מיוחד.