מקסי וסאמי - איסוזו דימקס מול מיצובישי מגה-מגנום

מקסי וסאמי

זה אחד ממבחני הדרכים החשובים ביותר של השנה. מבחן שעוסק ב''לחם והחמאה'' של ענף השטח ושל היבואנים שמעורבים בו. סגמנט שמוכר אלפי יחידות בשנה ושולט בטבלת המכירות בתחום השטח (למעט ב-2003 אז תפס הלנדקרוזר את הבכורה). למרות שמספר היבואנים המעורבים מונה כחמישה (ולאחרונה הצטרף השישי - סאנגיונג) יש למעשה רק שני שחקנים ראשיים ובולטים מאוד: מיצובישי מגה-מגנום ואיסוזו איפון ועתה די-מקס. כל אחד משני האחרונים מכרו יותר טנדרים כפולי הנעה משלושת האחרים גם יחד. והם עשו זאת בעיקר בשל הסיבה הפעוטה שהיו היחידים להציע תיבת-הילוכים אוטומטית.

המגנום של מיצובישי היה הנחשון כשהציג בשעתו קונספט חדש בתחום הטנדרים.

לא עוד רכב עבודה גס ו''חקלאי'' אלא כלי רכב נעים ותחליף ראוי לרכב פנאי. גרסת GLS המאובזרת הציעה מראה מוחצן ומאצ'איסטי מן החוץ ותא נוסעים שלא נופל ממה שהיה מקובל אז בפרטיות יפאניות. המגנום היה הראשון להציע שילוב של מנוע דיזל ותיבת-הילוכים אוטומטית והוא לקח את כל הקופה. מתיחת הפנים, וחיזוק המנוע, לפני כשנה וחצי היו אמורים להמשיך את השליטה בכיפה אלא ששידרוג האיפון יחד עם עלייה חדה במחירי הביטוח (בעקבות גניבות) ובנוסף לגל שמועות בנוגע להתחממות תחת עומס, מנעו מ''המגה'' להמריא.

האיפון טס לפסגה אחרי שהוצג עם תיבה אוטומטית.

נישא, בין היתר, על כנפי הצלחתו של פרוייקט ה''צ'אלנג''' המתמשך. ומדוע האיפון כה חשוב במבחן של די-מקס? מכיוון שהוא היה זה שהכין את הקרקע להמראה המטאורית של הטנדר החדש מאיסוזו. עוד בטרם דרכה רגלו של אדם בתוך הטנדר מכרה מחלקת השיווק ב-UMI כמעט 500 יחידות באירוע ההשקה! הדי-מקס הולך ומותח עוד יותר את קונספט טנדר הפנאי. הוא מציע עיצוב מוחצן ואגרסיבי, יחידת כוח איתנה, תא נוסעים מרווח (על חשבון הארגז שאיבד מחשיבותו) והרבה מאוד ''לוק''. יבואנית איסוזו כמובן שלא תוותר על תפוח אדמה כה לוהט וממשיכה לשווק את הדי-מקס בקמפיין שמציגו בכל מודעה כממלא פונקציה אחרת. ''טנדר פנאי'' שיודע לעשות הכל. על רקע הפסקת היצור של הטרופר והרודיאו יש לדי-מקס חשיבות מכרעת בשמירה על רצף השושלת של איסוזו בישראל עד שיגיע אלינו טרופר חדש מתאילנד. נקודה נוספת שעלינו לשים עליה את הדעת היא ארץ המקור. האיפון הגיע אלינו ממפעל איסוזו ביפן, המגה-מגנום מגיע אלינו ממפעל מיצובישי בתאילנד ועתה גם הדי-מקס מגיע ממפעל הממוקם בתאילנד ומייצר שם בעיקר לשוק המרכזי של איסוזו - אסיה - ולאירופה.

המגה-מגנום מגיע למבחן ללא שינוי מהותי מאז ההשוואתי האחרון שהתקיים בגיליון אוטושטח 7.

הוא עבר מתיחת פנים קלה לפני כשנתיים שבמסגרתה גם עלה הספק המנוע ל-115 כ''ס והמומנט ל-24.5 קג''מ. שינויים קטנים נוספים כוללים פגוש מעוצב, שבכה קדמית, חישוקי סגסוגת וחומרי דיפון בצבעים וטקסטורות מעודכנות. בגדול, החבילה הבסיסית לא השתנתה. מראהו מוכר ומזוהה אך עדיין מצליח להישאר רענן מחד ועוצמתי מאידח. חבילת איבזור SAM מוסיפה שמשות כהות מאחור והגה פלוס ידית הילוכים מצופי עור. נחמד!

די-מקס הוא הצעיר מבין השניים ויש לו עוד מה להוכיח.

המבנה הבסיסי של האיפון נשמר ונרשמת רק צמיחה קלה של 2.5 ס''מ בבסיס הגלגלים ל-305 ס''מ. תא הנוסעים המעוצב מוארך בגבו ומפנה יותר מקום לנוסעים מאחור על חשבון הארגז. המנוע בחזית הוא מנוע הטרופר בנפח 3.0ל' שעבר דה-הנדסה לעשותו פשוט וזול יותר (או בעברית תלשו ממנו את המסילה המשותפת) הנתונים מספרים על 130 כ''ס ו-30 קג''מ. מה שמציב אותו קרוב לראש הפירמידה עם רק 3 כ''ס בינו לניסן ווינר החזק. תיבת ההילוכים חדשה ומותאמת מראש לטנדר (בניגוד לשעטנז שהיה באיפון) ולמנוע. יש בה ארבעה יחסי העברה, מצב ''כוח'' ואפשרות להתחיל בשלישי. לתיבה מחשב ניהול ''חכם'' שמזהה מורד ארוך או עלייה מתמשכת ומתאים את העברות ההילוכים לכך (למשל לא יעלה הילוך בירידה כשדוושת המצערת אינה לחוצה). הפיקוד של תיבת ההעברה הוא חשמלי (אין ידית קטנה) ולקינוח LSD בדיפרנציאל האחורי. עוד חריג הדי-מקס בכך שהוא הטנדר הראשון שמצויד במנגנון היגוי מבוסס מסרק דבר המרמז רמז עבה, לגבי ייעודו. משקלו העצמי עלה ב-20 ק''ג מהאיפון (100 ק''ג יותר ממגה-מגנום) ואילו משקלו הכולל עלה ב-250 ק''ג ל-2900 ק''ג (70 ק''ג יותר ממגה-מגנום).

המבחן נועד לבחון את הפונקציה של הטנדרים הללו כרכב פנאי ורכב שטח.

לכן לא העמסנו מאות ק''ג בארגז המטען ולא רתמנו נגררים כבדים מאחור (את זה עשינו במבחן בודד בגיליון 13). אלא יצאנו לשטח עם מטען מינימאלי ליום ארוך בכביש ובשטח.

בדרך לשטח, על כמה ק''מ של אספלט שהיינו חייבים לסבול, התגלה המגנום כרכב הנעים יותר.

אפילו שרכב המבחן עבר כ-26,000 ק''מ הוא היה אחוד ומוצק כביום היוולדו. בידוד סביר מרעש המנוע ובידוד טוב מרעשי רוח ורעש חיצוני (כזה הנגרם ממעבר משאית למשל). איכות הנסיעה טובה מאוד ולמרות שהמגנום לא היה עמוס הוא כמעט ולא הקפיץ את הנוסעים בעווית הטנדרית הידועה.

הדי-מקס התגלה כשונה בתכלית.

עם תא נוסעים גדול ומרווח, כניסה עדיפה למושב האחורי, ועיצוב פנים מודרני, היה צפוי כי הדי-מקס יעלה על המגנום הוותיק בכל הקשור לאיכות החיים על הכביש. לא כך. שאון המנוע רם ונישא וחודר בעוצמה טורדנית לתא הנוסעים בכל מהירות ובכל סל''ד. חומרי הפנים עלובים למראה וזולים למגע. תפעול מתגי האקלים או מנופים אחרים מעלה זיכרונות ממכוניות קוריאניות ראשונות וזה ממש לא ראוי (אבל זול לייצור). הרכב הפרטי שהשתתף במבחן עבר כ-16,000 ק''מ והוא מהראשונים שהגיעו ארצה. כבר בשלב מוקדם כזה החלו כמה פאנלים להשתחרר ממקומם, הקונסולה סביב ידית מעצור היד כבר לא מחוברת לכלום והעסק כולו נראה מאוד לא מחמיא. מול המוצקות המבנית של המגנום, חש הדי-מקס משוחרר ורופף. המון קרקושים מכל עבר שרק מתחזקים בשל מחסור חמור בריסון מצד בולמי-הזעזועים המקוריים. הדי-מקס מכויל כטנדר לכל דבר: הזנב קשה מאוד ומנתר בעוד שהחזית רכה ביותר ומתנודדת (כיול מסורתי באיסוזו). וכך בין ניתור לנדנוד מתנהל לו די-מקס באופן די לא נעים על הכביש. המחסור בריסון פוגע מאוד בהתנהגות הכביש הבסיסית שהיא טובה למדי (ונתמכת מצוין בהגה מתקשר ומדויק בצורה יוצאת דופן). כשהעומס מעט גבוה מדי, מאבדים הבולמים את עצמם לדעת והדי-מקס יתנודד עד כדי ניתור וניתוק מהקרקע. מפחיד. כדי להוסיף עוד יותר למבוכה, איך בדי-מקס דוושת תמך לרגל שמאל של הנהג אשר מוצא עצמו ללא תמיכה כלשהי אל מול הים הסוער.

מבחני התאוצה גילו יתרון גדול וברור לדי-מקס בתאוצות מ-0 ל-100 קמ''ש.

בהן הוא הותיר את המגנום הרחק מאחוריו תוך שהוא מנצל את עוצמתו העדיפה של המנוע ואת האנמיות של מנוע המגנום בסל''ד נמוך. אולם בתאוצות הביניים מ-50 ל-80 קמ''ש ומ-80 ל-120 קמ''ש הפער בין השניים היה ממש זניח ונמדד בס''מ ספורים. בהאצות הביניים תיבת ההילוכים ''מצילה'' את המגנום בזכות יחסי ההעברה הקצרים יותר ב-10% מאלו שבדי-מקס. יחסי העברה אלו ממקמים את המנוע קרוב יותר לרצועת הכוח לפני ההאצה בעוד שמנוע הדי-מקס צריך להלחם עמוק מתחת לתחום העבודה היעיל שלו. לשתי התיבות יחסי העברה ארוכים באופן כללי ולשתיהן מרווחים גדולים בין הילוך למשנהו אשר מכניסים את המנוע ל''בורות'' בהאצות חזקות. בתוך אותן בורות, רושם מנוע הדי-מקס יתרון ברור. עם זאת, שתי התיבות מגיבות בזריזות יחסית (עם יתרון לאיסוזו) לקיק ומעבירות הילוכים באופן חלק ומשיי.

בתחום הבלימה נרשם יתרון למגנום שעוצר במרחק קצר יותר בעיקר בזכות משקל קל יותר.

בשתי המכוניות מהלך הדוושה ארוך מאוד וספוגי מאוד. עוצמת הבלימה הראשונית מאוד לא מרשימה בוודאי בהתחשב במשקל העצמי ובדרישה לשאת מטען או לגרור. בעוד שהדי-מקס מצוייד ב-ABS עם מערכת חלוקת עוצמת בלימה (EBD) יעילה מאוד, הרי שהמגנום כלל אינו מצוייד ב-ABS ואין אפילו אופציה כזו. העדר ABS מטיל צל גדול מאוד על הפן הבטיחות של כלי רכב פופולארי מאוד ובוודאי מהווה חומר להרהור-עמוק מצד היבואן בנושא.

השטח המתין לנו ירוק ומושקה מתמיד בעקבות פרקי גשם נדיבים.

לא חלפו קילומטרים רבים עד שרוב האנשים העדיפו לנהוג במגנום ולא בדי-מקס. וזה לא בגלל דעות קדומות או סטייה חולנית. הדי-מקס פשוט התנודד כל-כך הרבה עד שממש כבר לא היה נעים לשבת בו לאורך זמן. על שבילים פתוחים ומהירים, המגנום נהנה מריסון עדיף ושליטה טובה במרכב אך ההגה ארוך מאוד ומעורפל ביותר והכוח לא תמיד זמין. בלימה על משטח חצצי ללא ABS עשויה להפתיע נהגים לא מיומנים עם נעילה ואבדן אחיזה מיידי. הדי-מקס חש מאוד חזק בהשוואה למגנום ונהנה מהיגוי חד, מהיר ומדויק מאוד וגם מקוטר סיבוב עדיף. אבל שוב באים המתלים הרופסים והורסים את החגיגה כשהם מתרסקים לתוך מעברי מים, מנתקים מגע עם הקרקע ביציאה מהם (וכל זה ב-40/50 קמ''ש!) והופכים את כל העסק למאוד לא משרה בטחון. כל זה מלווה ברעש מנוע רם וחודר. הבלמים מצוידי ה-ABS תפקדו מצוין. ללא שמץ של היסטרית יתר הם סיפקו עוצמת בלימה טובה מאוד. (גילוי נאות: הדי-מקס הפרטי שהשתתף במבחן צויד בצמיגי ברידג'סטון במידה המקורית אך בעלי סוליה אגרסיבית מהמקור. צמיגים אלו הקנו לו יתרון באחיזה). שתי המכוניות סיפקו הנאה מרובה מגיחת השבילים המהירה הזו כשהדי-מקס מצליח לייצר יותר אחיזה בהנעה אחורית בזכות דיפרנציאל מוגבל החלקה יעיל מאוד.

המשך הדרך הביא אותנו למשעול זרוע סלעים ואבנים.

במהירות איטית, כמעט זחילה אבל עדיין לא LOW, המגנום כמעט נוקשה מדי. המתלים מחזיקים את הגחון גבוה באוויר ומוגן מצרות, אבל מעבירים הרבה מדי מפני השטח לתוך הקבינה. דווקא כאן לכיול המתלים הרופס של הדי-מקס יש יתרון. ללא בולמים מגבילים, משוחררות זרועות המתלה לעקוב אחר פני השטח וכמעט שלא מעבירות ממנו לתא הנוסעים. אבל עליה וקוץ בה. בלימה חזקה תגרום לחרטום לצלול ואז הגחון יורד נמוך מאוד, מאבד הרבה ממהלך המתלה בבלימה ועלול להיחבט באבן בולטת. זה היה בולט מאוד במעברי הבוץ והמים שמצאנו. בעוד שהמגנום עבר נחבט בחלקו, הדי-מקס גרד את גחונו בהזדמנויות רבות יותר.

לפני שנכנסנו לעומק השטח הטכני בדקנו את מהירות הגלישה של השניים.

למגנום LOW ביחס 1:1.925 בעוד שלדי-מקס LOW קצר יותר ביחס 1:2.48. המשמעות של הפער (הגדול יש לציין) הוא שבמורד אותו גלש המגנום בדקה עגולה, גלש הדי-מקס בדקה ורבע. או בקיצור לדי-מקס בלימת מנוע עדיפה. בינות לגינות הסלעים הנדיבות בהרים בואכה ירושלים נהנה המגנום מזוויות מרכב עדיפות. כל הזוויות רחבות יותר ובעיקר זווית הגחון (בזכות בסיס גלגלים קצר) שהיא חדה יותר בעשר מעלות. זה מקנה לנהג המגנום שלוות נפש ראויה כשמטפסים מדרגות גבוהות. בשתי המכוניות הגלגל הרזרבי תלוי מתחת לארגז אבל הוא לא מתקרב להפריע לזווית הנטישה כמו שמפריע פגוש מוגזם פלוס וו-גרירה נמוך באופן מטופש.

כמו האיפון לפניו, לדי-מקס מהלך מתלה ארוך יותר מהמגנום.

לא מעט בזכות תוספת הפיתול של השלדה הארוכה יותר. לכן היכן שהמגנום יצליב וייעצר, ימשיך די-מקס לנגוס בקרקע ולהתקדם. אלא שאז ישלוף המגנום את ''נשק-יום-הדין'' שלו: נעילת דיפרנציאל אחורית. וכך בלחיצת כפתור הוא יחלוף על פני הדי-מקס שכבר מיצה את מהלך מתליו ונותר עומד מסחרר גלגלים בחוסר אונים. לאותו LOW קצר ואימתני של הדי-מקס יש גם צד אפל. על פני שטח חלק, משטח בוץ, סלעים רטובים או עשב לח, קשה מאוד, ממש על גבול הבלתי אפשרי, למנן מצערת בעדינות כזו שלא לסחרר גלגלים ולגלוש. דווקא ''חולשתו'' היחסית של המגנום, משחקת לטובתו, על המשטח דל האחיזה. הוא פשוט מצליח להוריד את הכוח לקרקע. נו שויין.

מראה מודרני ואגרסיבי, מנוע חזק מאוד עם תיבת הילוכים אוטומטית ואפילו תפעול חשמלי של תיבת ההעברה לא מצליחים לעזור לדי-מקס לנצח את המבחן הזה. אפילו שתא הנוסעים שלו מרווח יותר והוא מעוצב בקווים מודרניים, הוא עשוי רמה נמוכה וממש מעליבה. רעש המנוע חזק מדי מכדי שיהיה נוח והמתלים, חסרי הריסון והמתנודדים, משלימים אגרוף שמאלי וקרס ימנית, לנוק-אאוט עצמי של איסוזו.

המגנום למרות גילו ולמרות שרכב המבחן (של היבואן) עבר כמעט 30,000 ק''מ עדיין חש חדש ומהודק. על נחיתות ההספק הוא מפצה עם יחסי העברה קצרים בתיבת ההילוכים, על המחסור במהלך מתלה הוא מפצה עם נעילת דיפרנציאל (שקנתה לה אוהדים רבים). אבל ההגה מעורפל וגרוע מזה – אין ABS וזה ''נו-נו'' רבתי. אולם ברוב התרחישים, בכביש ובשטח, המגנום יהיה הטנדר העדיף מבין השניים. הוא פשוט מוצר איכותי יותר.

נפקד נוכח - סאנגיונג מוסו ספורטס

המוסו מגיע לכאן מכיוון אחר לגמרי. לא טנדר עבודה קשוח שעבר ריכוך ועידון אל רכב שטח/פנאי שעבר ''טנדריזציה'' במטרה להגדיל את טווח לקוחותיו. המוסו שומר על כל רכבי ההנעה והמתלה כולל פיקוד חשמלי על תיבת-ההעברה, מתלה אחורי עם קפיצי סלילים ו-LSD (שמחליף בקרת משיכה אלקטרונית) ודיסקים מאחור. אולם כישוריו כטנדר מוגבלים מאוד. רק כ-600 ק''ג למטען מירבי (מול אלף ויותר בדי-מקס ומגנום) ממקמים את המוסו ספורטס במקום אחר לגמרי. מקום שונה מבחינת ייעוד ומקום שונה מבחינת המבנה המכאני. זאת, ובהתחשב בנקודת המוצא הכה שונה משל שני האחרים הדירו את גלגליו מהמבחן ההשוואתי הנ''ל.

איסוזו די-מקס

מנוע

סוג/נפח טורבו-דיזל, 4ציל', 2999 סמ''ק תזמון גל-זיזים עילי, 8 שס' הספק/סל''ד 131 כ''ס/3800 מומנט/סל''ד 30 קג''מ/2000 הזנת דלק הזרקה ישירה

מרכב

הנעה אחורית, כפולה, LOW 1:2.48, LSD הילוכים אוטו', 4 מתלה ק' עצמאי, מוטות פיתול, מוט מייצב מתלה א' סרן חי, קפיצי עלה בלמים ק/א דיסקים מאווררים/תופים מערכות עזר ABS צמיגים 245/70R16

מידות

בסיס גלגלים 305 ס''מ אXרXג 490X180X173.5 ס''מ משקל עצמי 1860 ק''ג משקל כולל 2900 ק''ג מיכל דלק 76 לק

מחיר

מחיר 195,390 ש''ח אחריות 36 חודשים

זווית נטישה 25.8 זווית גישה 35.5 זווית גחון 158 מרווח גחון 22.5 ס''מ קוטר סיבוב 12.4 מ'

מיצובישי מגה-מגנום SAM

מנוע

סוג/נפח טורבו-דיזל, 4 ציל', 2477 סמ''ק תזמון גל-זיזים עילי, 8 שס' הספק/סל''ד 115 כ''ס/4000 מומנט/סל''ד 24.5 קג''מ/2000 הזנת דלק הזרקה עקיפה

מרכב

הנעה אחורית, כפולה, LOW 1:1.925, נעילה מתלה קדמי עצמאי, מוטות פיתול, מוט מייצב מתלה אחורי סרן חי, קפיצי עלה בלמים ק/א דיסקים מאווררים/תופים

מידות

בסיס גלגלים 296 ס''מ אXרXג 501X177.5X180 ס''מ משקל עצמי 1770 ק''ג משקל כולל 2830 ק''ג מיכל דלק 75 ל'

מחיר

מחיר 193,250 ש''ח אחריות 36 חודשים

זווית נטישה 26.7 זווית גישה 35.9 זווית גחון 150 מרווח גחון 23.5 ס''מ קוטר סיבוב 13.2מ'

די-מקס למבחן

האיסוז די-מקס שהשתתף במבחן נתרם על-ידי קורא נאמן של אוטושטח. אליו נאלצנו להגיע אחרי ש-UMI יבואנית איסוזו סירבה לקחת חלק פעיל במבחן ההשוואתי, במגוון צבעוני למדי (ומקורי יש לציין) של תירוצים. רכב המבחן של היבואן מצויד בבולמי-זעזועים משופרים שאמנם נמכרים במסגרת חבילת אבזור (כ-5000 ש''ח) אבל משנים מאוד - כפי שגילינו במבחן - אלמנטים רבים ממאפייני ההתנהגות של הדי-מקס. מכיוון שרצינו לקיים מבחן הוגן חשוב היה להעמיד למבחן מכונית שתהיה סטנדרטית לגמרי, בדיוק כפי שתקבלו מ-UMI ביום שתרכשו די-מקס. השאיפה לקיים מבחן הוגן ואובייקטיבי אילצה אותנו לפנות למקורות אחרים.