שמחה גדולה במסעות לממלכה האשמית של ירדן

תל-אביב - ירדן - תל-אביב

בשעות הקטנות של הלילה נפגשים ביציאה מתל-אביב למסע של כ- 600 ק''מ ב-3 ימים. המסע קצר בזמן אך עמוס בחוויות, ההתרגשות בשמיים והכיף הוא כזה ש''זר לא יבין זאת''. אתר השטח הישראלי www.4x4.co.il מארגן ומוציא כבר למעלה משנה מסעות של רכבי שטח לירדן.


קישור ליומן המסע של דליה אפטבי

מעבר הגבול בערבה ריק בדרך כלל,

כך שאת הצד הישראלי עוברים מהר ואז מגיעים לירדנים שם הקצב אחר אבל הכול באדיבות ובתחושה של ''כיף שבאתם'' - הכנסת אורחים נדירה מאוד למעברי גבול. בודקים את הרכבים, מותר להכניס הכול למעט מזון, מים ודלקנים, מחליפים את מספרי הרישוי לירדנים, משלמים ביטוח חובה ומחתימים את הדרכונים.


קישור ליומן מסע מצולם

ויאללה - לעקבה

בדומה לאילת גם עקבה היא עיר ללא מע''מ ובכוונת המלך להפוך את ירדן כולה לאיזור סחר חופשי על-מנת למשוך יזמים וחברות מכל העולם להשקיע במקום. כלכלת ירדן נסמכת בעיקרה על תיירות חוץ - ענף שספג פגיעה קשה בשנים האחרונות ולאחרונה מתאושש. הרחוב הראשי של עקבה משופץ ויש בו חנויות למזכרות, למזון ובעיקר פלאפל ירדני טעים בפיתה דקה. מעקבה עולה דרך המלך לתוך ההרים צפונה לעמאן. אנחנו נוסעים עליה כדי לצאת מאזור תחום הסחר החופשי עד הכניסה לאזור ההרים של ואדי ראם לחילופין נוסעים לאורך מפרץ עקבה, עולים לתצפית על משולש הגבולות (ישראל-ירדן- מצרים) ואז מתחברים לדרך המלך דרך הכביש היורד לנמל הימי.

הכניסה לשטח

השלט בירידה ימינה מהכביש הראשי מצביע על ואדי ראם - לשם נוסעים התיירים שמגיעים באוטובוסים - לדברי המדריך הירדני שמלווה אותנו הם ה''אשכנזים''. אנחנו מעדיפים להיכנס לשטח ולהגיע לואדי ראם לאחר נסיעה מהירה בתוך ערוצי הנחלים, טיפוסי דיונות ענקיות, חציית רכסים ו''הדובדבן'' - נסיעה במשטחי המלח החלקים ולכאורה האינסופיים של קע אבו-קרישע, קע אם סלב וקע דיסא.

מבנה השבר הסורי אפריקאי

יצר מצב גיאולוגי בו הצד המקביל למצוק ההעתקים שבצד הישראלי, כלומר הצד המזרחי של השבר - זה הנמצא בירדן, תואם את הגיאולוגיה של השטח הנמצא כ-100 ק''מ דרומה לנו בתוך סיני. וכך למעשה יוצא שאנחנו מטיילים בצד הירדני במקביל לאילת ולהתיישבות הישראלית בערבה, עד פארן וצופר, אבל הנוף והשטח דומה לסיני. את שטחה של ירדן ניתן לחלק ל-3 חלקים גיאולוגיים: הבקע הוא הערבה, המתלול והרמה. המסע שלנו חוצה ועובר בכל אחד מהחלקים. נכנסים במעבר גבול ערבה, מטפסים את המתלול בדרך המלך היוצאת מעקבה, נוסעים בשולי הרמה ושוב נסיעה על שיא המתלול, עם תצפיות מדהימות מערבה לישראל, יורדים את המתלול דרך ואדי נימלה לבקע חציית הדיונות הכתומות והבתוליות של הערבה הירדנית עד לכביש הערבה. משם נוסעים דרומה חזרה למעבר גבול ערבה או צפונה לנחלים הזורמים לים המלח בחלק הירדני והסיום במעבר הגבול - שייח'-חוסיין (במקביל לבית שאן בחלק הישראלי).

המסע בממלכה ההאשמית בארצו של לורנס איש ערב

הוא חוויה יוצאת דופן, גם למי שטייל הרבה בארץ ובעולם. העוצמה מגיעה מתוך הניגודיות - זה מסע בחו''ל אבל זה פה קרוב - נוהגים המון אבל לא עייפים - הנוף מזרח תיכוני אבל לא נראה כמוהו ועוד תחושות היוצרות אצל המטייל רושם עז בזמן קצר. מספרים כי לורנס, קצין מודיעין בריטי, הצליח ליצור אצל הבדואים את התחושה כי ביום שבו האימפריה הבריטית תכבוש את ירדן מידי הטורקים הוא ידאג להם לעצמאות. כך הצליח לארגן אותם ככוח צבאי, לרכוש את אמונם ולהפוך להיות בורר/שופט בסכסוכים פנימיים ולהובילם לקראת הקרב בו גורשו הטורקים מירדן בסופה של מלחמת העולם הראשונה. בכך באו לסיומן 400 שנה של שלטון טורקי במזרח התיכון. הבריטים לא עמדו בהבטחתם, לורנס חזר לבריטניה ואילו צרפת ובריטניה חילקו ביניהן את המזרח התיכון עד לשנת 1946 בה זכתה ירדן לעצמאות במלכות משפחת חוסיין.

אותנו מלווה מדריך ירדני דובר אנגלית ושוטר מטעם משטרת התיירות. השוטרים הירדנים אדיבים ומלאי סבלנות אפילו כשאנחנו ''משחקים'' בדיונות. העובדה כי בתרבות הירדנית לא מקובלת תופעת השוחד או הבקשיש, משרה אוירה נעימה וידידותית להפליא. בלילה הראשון ישנים במאהל בדואי הנמצא למרגלות מצוקים אדירים ואדומים שהירח צובע לכבודנו בצבעים רומנטיים - מקום נפלא לאוהבים. לא הספקנו לדומם את המנועים מיום ארוך של נסיעה וכבר הדרבוקות מתופפות והאוכל מתבשל על האש. בחצות כל אחד פורש לישון - מי באוהל בדואי הגדול ומי באוהלים הפרטיים.

משכימים קום ולאחר ארוחת בוקר יוצאים לכפר הבדואי דיסה

ומשם חוצים את מסילת הברזל החיג'אזית אשר הקימו הטורקים מהעיר חאג', כיום בערב הסעודית, צפונה דרך רבת עמון לסוריה ולטורקיה. מסילת הברזל נודעת בשל היותה של המסילה צרה, עובדה שאינה מאפשרת לרכבות מערביות לנסוע עליה. המסילה הייתה הגורם המסיבי לכריתת יערות רבים בצפונה של ירדן לצורך הנעת הקיטור אך תיזכר לטובה בזכות השפעתה החיובית על כלכלתה של ירדן בימי השלטון העותומאני ולאחריו. לאחר שעתיים של נסיעה מגיעים לקשתות הסלע המפורסמות של ח'רזה. קשתות אלה נוצרו על-ידי הרוח שחפר בתוך אבן הסלע שממנו בנוי ג'בל אל ח'רזה. הגדולה שבקשתות מאפשרת לכ-10 כלי רכב לחסות בצלה.

בדרך צפונה לואדי מוסא מטפסים דרך רומית עתיקה

מגובה של 1,000 מטר מפני הים, לראס א-נקב בגובה של 1,500 מטר ומשם על כבישים פנימיים בין כפרים המאכלסים את עיקר התושבים בחלקה הדרומי של ירדן. איזור זה של ירדן מאוכלס בתושבים בדואים שהתיישבו בכפרי קבע או ארעיים למחצה בשל זמינות המים לאורכה של דרך המלך. לידיעה: מבחינה כמותית בירדן כ-5 מיליון תושבים ורק כ-10 אחוז מהם גרים באזור הנרחב שמדרום לרבת עמון (המדבר הדרומי).

לפטרה מגיעים לאחר מעבר בואדי מוסא

- שילוב של עיר וכפר, חדש יחסית, אשר בו גרים היום תושבי האזור. סודותיה של פטרה, בירת הנבטים החצובה כולה בסלע, יישארו כנראה כמוסים לעד בשל העובדה כי המקום נבזז בטרם הגיעו אליו הארכיאולוגים ובכל זאת רואים חפירות באתר לחיפוש תשובות למקום מדהים ביופיו ומפתיע בתכנון האורבאני שלו. תעלות מים לשתיה ולחקלאות, מבנים גדולים ומפוארים בהתאם למעמד, מאגרי מזון ושתייה לימי הקיץ ומקומות ציבוריים לכינוס ותפילה שהמפורסם ביותר הוא הח'זנה - האוצר. ההפתעות במקום רבות אבל לא נשכח את תחרות ארצות ערב להרמת משקולות אשר התקיימה באמפי העתיק של פטרה. לנו היה הכבוד לצפות בה באחד מהמסעות הראשונים לירדן. וכך ללא קיומם של יחסים דיפלומטיים היינו שגרירים של מדינת ישראל בין נציגים של סוריה, טוניס, מצריים, לוב, עירק (לפחות הדגל היה שם). אהוב הקהל היה מרים המשקולות הירדני.

את המתלול - מצוק ההעתקים הירדני יורדים דרך ואדי נימלה

אחד מתוך ארבעה מורדות המחברים בין גב ההר לערבה. הירידה בשביל מביאה אותנו לדיונות כתומות וחלקות שבהן ניתן לנסוע בחופשיות - צריך רק ל''תת בגז'' ומהכיוון הנכון. לאחר מכן עולים על הכביש המקביל לכביש הערבה הישראלי ואפשר לחזור דרומה למעבר גבול ערבה או כפי שאנו נוהגים לאחרונה - צפונה לכיוון הנחלים הזורמים לים המלח בצד הירדני.

ואדי חסה

נסיעה של שעה על הכביש הראשי ועוד כחצי שעה בתוך הכפר בכבישים ובשטח מביאה אותנו לסכר הגדול של ואדי חסה. עוד נסיעה קצרה ונכנסים לתוך נחל קניוני שזורם בכל עונות השנה. וזו חוויה!!! בשיא הקיץ אנחנו נוסעים בתוך נחל זורם כמעט 3 קילומטרים. עוצרים לרחצה מרעננת ו- חזרה לכביש. משם צפונה לאורך ים המלח בצד הירדני עד לאיזור המקביל לבית שאן. חוצים את הגבול במעבר שייח'-חוסיין, מעבר על גשר חדש של מע''צ מעל לנהר הירדן ואנחנו חזרה בישראל.