מלך רץ

שי שמעוני הלך בדרך המקובלת כשבא לבנות את פאג'רו המרוצים שלו

פחות משקל, יותר כוח ובעיקר יותר מתלים הם מרכיבים ידועים לכלי מנצח. אבל כמו תמיד, התוצאה הסופית היא הרבה יותר מאשר סתם להשתמש במרכיבים הנכונים, ואם זה נכון לעוגה, אז על אחת כמה וכמה למכונת מרוצים ייעודית. יצאנו לסיבוב לבדוק אם יצא מעדן או הוקדח התבשיל. הפאג'רו קינג של שי הוא רכב מרוצים נטו. מאילו שמגיעים על עגלה לזינוק. הוא לא משמש כרכב ת''ש לאישה ולאף אחד לא ממש אכפת איפה ישימו את הקניות מהמכולת. אין בו רדיו-דיסק, דיבורית או מושבים אחוריים. אין בו גם מזגן או אפילו דיפוני פנים - כל אלו הוצאו לטובת החיסכון במשקל (וחסכון בדברים שעלולים להתפרק בנסיעת שטח אגרסיבית). החיסכון במשקל ממשיך גם למקומות אחרים, כמו מכסה מנוע דק וקל במיוחד. התוצאה הסופית היא רכב ששוקל בדיוק כמו רכב סדרתי - למרות חיזוקי השלדה, הבולמים הנוספים וכלוב ההתהפכות.

הפאג'רו נבנה במקור ע''י עידו כהן

שאף התחרה בו במספר אירועים לפני שהעביר את השרביט לשי, אשר מלבד הדיאטה העניק לו גם מנוי לחדר הכושר בצורת צ'יפ למנוע. שי טוען לתוספת של כ-30 סוסים לאורווה, כשאת חבילת השיפורים משלים סט בולמים כפול לכל גלגל. כרגע כל צמד כזה כולל בולם פרופלקס ובולם ''רגיל'', כשבעתיד הקרוב מתכנן שי לעבור לסט על טהרת הפרופלקס. עוד מספר שי על כוונות לצאת לראלי ספרד, ותהליך ''דה-שיפוריזציה'' שאמור הרכב לעבור כדי להתאים לתקנות ה-T1, כולל החזרת כל הדיפונים (כולל החלונות החשמליים – דרישה של ה-FIA...), שינוי נקודות עיגון הבולמים ועוד. לטובת התחרויות בארץ מתוכננת החלפת מחשב המנוע למחשב מרוצים יחד עם סט מזרקי-דלק תואם בעלי ספיקה מוגדלת.

הגענו לאתר המבחן ושי מתמרן את הואנדורה פלוס נגרר לחניה

הקונטרסט בין הואנדורה החבוטה, עם כיתובי ''שי האינסטלטור'' וגגון עמוס צנרת, לבין קינג המרוצים באדום בוהק חד מאוד ומוכיח שוב שלא חייבים להיות טייקוני היי-טק או בעלי מוסך גדול כדי להתחרות, ולנצח. אחרי שהרכב נפרק שי מדביק עוד כמה מדבקות ספונסרים - ד.נ כל-גדר שתומכים כספית; גתוס שתורמים חלקים, ידע וליפט (שי מטפל ברכב בעצמו!); ספרקו שתורמים אביזרים ואחרים. למרות שפע השמות, עיקר המימון מגיע עדיין מבעיות הצנרת של תושבי גוש דן, או במילים אחרות, מהכיס הפרטי של שי.

אני מטפס לתוך מושבי המרוץ של ספרקו

סוגר את חגורות הבטיחות הרחבות ואנחנו יוצאים לדרך. כבר בהתנעה בולט דבר אחד - האוטו הזה רועש! זה לאו דווקא רעש מנוע, שדווקא זכה לאחרונה לאגזוז שקט, אלא המחסור המוחלט בבידוד. ללא בידוד הפאג'רו הופך לחלל תהודה מתכתי ואני צלוב בטבורו! השילוב של רעש המנוע, המתלים, קרקושי תא הנוסעים ופגיעת האבנים בגחון יוצר קקפוניה מחרישת אוזניים, ורק הקסדות מעניקות אלמנט מסוים של החרשה. הרעש התמידי הופך את מערכת האינטרקום בין הנהג לנווט למתבקשת. שי מצדו טוען שהרעש לא מפריע לו - הוא מרוכז מדי בנהיגה.

בנסיעה איטית האוטו חובט ובועט על כל בור ואבן

התחושה היא שהמתלים פתחו בשביתה איטלקית (הבולמים דווקא מיוצרים בהולנד) ומושבי המרוץ הנוקשים לא עוזרים. אנחנו יוצאים סוף-סוף מהתחום המיושב ושי משחרר את המושכות ולוחץ על הדוושה. שביל השדות הפתוח הופך במהירות לשביל יער שהופך למפותל וצר יותר מרגע לרגע, אבל לא נראה שזה משפיע במיוחד על שי. במהירויות האלו המתלים מתחילים לספק את הסחורה - רכב מרוץ ייעודי אמרנו כבר? - וסופגים הכל. האוטו נשאר מאוזן ומרוסן גם כאשר רצף של חריצי מים ואבנים שתולות מנסה לשבש את הכניסה לפניה. מד המהירות לא עובד (ואולי זה רק לטובה) ורק העצים המטושטשים בצד מספרים על הקצב שבו אנו מתקדמים. סגנון הנהיגה של שי לא חלק. צפייה בידיים על ההגה מגלה שפע תנועות הגה קטנות, הוא מחזיק את הרכב על סף האחיזה ומתקן מיד כל סטייה, הסך הכל, כאמור, מהיר מאוד. למרות שהחלק ההגיוני במוח טוען - על סמך ניתוח רצף החלקות הזנב, הקפיצות והבלימות , והכל בקרבה כזו לעצמים מוצקים מדי - כי אני אמור לפחד, אני לא. האוטו ושי משדרים מין תחושת ''עסקים כרגיל'' מרגיעה שמצליחה להשתלט עלי ואני נשאר רגוע מספיק כדי להעריך את הנהיגה של שי - בהחלט אפשר להבין מדוע הוא אחד הנהגים המוערכים ביותר בליגה. מה שמרשים במיוחד הוא שרמת הנהיגה הזו מתקבלת למרות העדר מוחלט באימונים, בעיקר משיקולי תקציב. לאיזו רמת נהיגה הוא היה מגיע עם מימון מספיק גם לאימונים?

השביל חוזר אל השדות ואנחנו עוצרים להחליף תפקידים

תנוחת הנהיגה מוזרה - נמוכה ועם הגה קרוב מדי, למרות ששי במידות דומות לשלי. כמובן שההגה והמושב חסרי כיוונונים לחלוטין, אז אני אצטרך להתרגל, לפחות מוט ההילוכים נמצא במיקום טוב. יוצאים לדרך - ראשון, שני... ו-תק, המנוע ''חותך'' ב-3,000 סל''ד. פשוט מפסיק לחלוטין למשוך. זה אומנם מנוע דיזל, אבל הוא אמור למשוך לפחות עד 4,000 סל''ד. מבט שואל לכיוונו של שי והוא מודה שיש תקלה במחשב הנוכחי, שמתבטאת ב''חיתוך'' של המנוע בהילוכים הנמוכים. מחשב חדש כבר בדרך, כאמור. אני ממשיך, בקצב לימוד. האוטו משדר שילוב מוזר - מצד אחד נוקשות מתלים מודגשת אבל מהצד השני מין ''גמישות''. יכול להיות שצמיגי הדנלופ גבוהי הדופן (שהפגינו אחיזה גבוהה ובלאי נמוך לאורך היום כולו, בכל תנאי השטח, למרות פרופיל שנראה אגרסיבי מדי לשבילים במבט ראשון) תורמים לתחושה, אבל בטח אי אפשר להאשים אותם בלעדית. הגמישות הזו נשארת נוכחת גם כשהקצב עולה, פוגעת בקשר עם השלדה. למען האמת רמת התשדורות דרך הישבן נמוכה מאוד, וההגה הרך לא תורם. מהר מאוד אני מבין את סגנון הנהיגה של שי, פשוט אין ברירה אחרת. אתה מבצע פעולה ומתקן אח''כ בהתאם לתגובת הרכב, או בשפתו של שי ''האוטו קצת מתפזר''. מעבר לנושא העמימות, השלדה מגיבה בצורה נהדרת. הנטייה הבסיסית כאן היא לתת היגוי קל, אבל קל מאוד ''לשכנע'' את הרכב לצאת להיגוי יתר - נגיעה קלילה בבלמים בכניסה לפניה, או אפילו עזיבה חדה של דוושת התאוצה, והזנב מקבל חיים משלו. צריך רק להיות מוכנים ומאוד ערניים כדי להספיק לתפוס את הזנב בזמן, זה הרי פאג'רו קצר, והזנב יוצא החוצה במהירות הבזק. המנוע, אולי באשמת אותה תקלת במחשב, מקבל ציון ''טוב'' בלבד - קשה להרגיש בשלושים הסוסים הנוספים להם טוען יצרן השבב המשופר. לא שממש חסר כוח, גם במצבו המקורי מנוע ה''קינג'' לא ממש פראייר, אבל יש תחושה שעוד קצת לא היה מזיק.

הנהג ורכבו השאירו עלי רושם חזק מאוד

הייתי מוכן למפגש עם צמד בעל יכולת גבוהה, תוצאות התחרויות גילו לי את זה מראש, אבל את עיקר הרושם השאיר עלי דווקא הפוטנציאל. אם כבר במצב הנוכחי, עם מימון שלא מאפשר להחליק את הפינות הגסות שעוד יש לרכב ועם זמן אימונים מוגבל, הצמד מראה יכולת כזו, מה יקרה כשמישהו יקלוט את הפוטנציאל ויזרים את החמצן?