מיני MAX - איסוזו דימקס משופר

''די-מקס סטנדרטי מביס את הכלים בקטגוריה A''

עברה השמועה. התייחסנו לשמועה כמו שבדרך כלל מתייחסים לשמועה: ''יאללה, יאללה על מי אתה עובד?!''. ואז בא ראלי חרמון אילת ואותו די-מקס מסיים שני כללי, דקות ספורות אחרי פאג'רו ייעודי למירוצים (תחת ידיו של שי שמעוני), כשהוא מביס בשילוב של מהירות ואמינות, את יתר הכלים שבתחרות.

התוצאות מליגת הניווט שזרמו למערכת הוכיחו שלא מדובר ב''פוקס'' חד-פעמי

פעם אחרי פעם מנצח אותו די-מקס מסתורי בקטגוריה B (כלים סטנדרטיים). לא זאת אף זאת, הוא ממש מאיים על קטגוריה A - ממש מפלצת קטנה.

מהרגע הראשון הייתה בדי-מקס הבטחה דינאמית

אותה גילינו במבחן ההשקה ואח''כ בהשוואתי (ראו קישור). המנוע חזק עם 131 כ''ס ועתיר מומנט, בסיס גלגלים ארוך מקנה יציבות כיוונית מעולה במהירות גבוהה, LSD אחורי משפר אחיזה, סט בולמים מספיק כדי להדק את ההתנהגות וההגה-על-בסיס-מסרק, חד ומדויק כהגה של מכונית כביש טובה. פרמטרים אחרים, שלא קשורים ליכולת של האוטו לנסוע מהר בשטח, אינם רלוונטים. תנו גז ועזבו אותי מבב''צ.


קישור למבחן השוואתי מול המגנום

פגשנו את איציק מיני

הנהג והמניע של הפרויקט, בתל-עדשים - התל של המהירות בעמק יזרעאל. מסתבר שהחלק המסובך ביותר בכל הפרוייקט היה לשכנע את UMI לתמוך ברעיון. אחרי שנים שהזירה נשלטה בלעדית בידי מיצובישי, אשר תמכה בכמה נהגים, נכנסת גם UMI לקלחת בצעד מהוסס. בינתיים, התגלה הצעד הזהיר, כהחלטה מוצלחת. הדי-מקס הרשמי למחצה, מקבל יותר חשיפה והרבה יותר כבוד - עובדה!

בהתאם לרוח הקטגוריה הסטנדרטית בהגדרתה

מספר השינויים שניתן לעשות במכונית ממש מינימאלי. איציק התקין רביעיית בולמי בילשטיין סטנדרטיים (מהזן הצהוב-כחול), ומתח את מוטות הפיתול בחזית בחמישה סיבובים שלמים של האום. שורה קצרה זו מסכמת את השיפור היחיד שנעשה למכונית אשר באמת משפיע על ביצועיה. המשך הרשימה כולל בעיקר אביזרי הישרדות: חבילת מיגון מלאה מאספיר הכולל צינורות סף, מיגון למנוע, ת''ה, טרנספר ומיכל דלק. שנורקל אוויר מ- TJM מבטיח שיישאב אוויר נקי יחסית למנוע הסטנדרטי. עוד הוחלפו הצמיגים המקוריים ל- MTR במידה אחת מעל המידה הסטנדרטית מהסיבה הפשוטה שאין למצוא MTR במידה של הדי-מקס. איציק היה מעדיף אותם במידה המקורית. הצמיגים האלו הורכבו על חישוקי סגסוגת של איפון שהם עם אופסט גדול יותר ומרחיבים מעט את מפשק הגלגלים של הדי-מקס.

בתוך הטנדר תמצאו: ארגז כלים, מושב מירוצים וחגורות מירוץ על-אמת

הדשבורד בצד הנווט מכוסה כולו בסקוטש' לטובת הצמדת מכשירי הניווט בראלי. אנומליה נוספת בתא הנהג היא ידית ההילוכים. זו מערבבת תיבת-הילוכים ידנית בניגוד לתיבה האוטומטית האהודה בקרב עמישראל. עוד ראוי לציון ניתוק מערכות עזר שמפריעות בשטח כמו ABS, וכריות אוויר. ייצור עצמי (בפרוייקטים 4X4 של איציק ומוש) של תושבת לצמיגים רזרביים והתקנתה בחלק האחורי של הארגז. סילוק פגוש אחורי כבד והשמת תיאוריה מאוד מעניינת וחריגה בעניין חלוקת המשקל. רשימה קצרה מאוד למכונית שמתחרה בראש פירמידת המזון של סצינת הראלי המקומית.

''הייתי מת לשפר הרבה יותר''

אומר איציק ''אבל ב- UMI מתעקשים להשאיר את האוטו סטנדרטי כדי להוכיח שהוא יכול לנצח ג'יפים גם ככה''. ''אפשרויות השיפור עצומות: מהחלפת מזרקים ומשאבת סולר בלבד אפשר להרוויח עוד 50 כ''ס. או שאפשר להביא מנוע בנזין 3.5 ל' מאוסטרליה (הולדן רודיאו) וזו כבר ממש מפלצת. אם יתנו לי מ- UMI אור ירוק אני עושה דיאטה של 500 ק''ג ונכנס בכיף לקטגוריה A ''. וואהו! איזו מוטיבציה.

תדרוך קצרצר, ואני נחגר במושב המירוץ ויוצאים לשבילי העמק מערבית לעפולה

קילומטרים ראשונים מהוססים - עד שאתרגל למכונית - עוברים בקיפצוצים כשהמתלים לא עמוסים מספיק כדי להתחיל לעבוד ברצינות. המנוע מגיב חזק מאוד כבר מתחתית הסל''ד, וכל קפיצה ברגל משנה את הסל''ד ומטלטלת את המכונית - ריגשי אמיתי! אבל מעל לכל בולט רכיב אחד שהוא סטנדרטי לגמרי - ההגה. רמת התקשורת דרכו נדירה ממש והוא מחבר אותך עם האוטו מהר מאוד, יוצר אווירת צייתנות ומחזק את תחושת הביטחון. אפשר כמעט לחוש את רגבי אדמת העמק דרך גלגל ההגה וזה עושה את הנהיגה המהירה לתענוג אמיתי. שתי פניות אח''כ אני כבר חש מספיק בנוח כדי ללחוץ ברגל ימין עד למטה. המנוע החזק מגיב מייד ומגיע מהר מאוד לקו האדום. הילוך, עוד הילוך ועוד הילוך עוברים בקלות במטס ידית מהיר וחלק. מהלך הידית מעט ארוך למכונית מירוץ אבל חוץ מזה, מדויק ומהיר מספיק. יחסי ההעברה קרובים מאוד להפתעתי. פחות מ-1500 סל''ד בין שלושת ההילוכים המרכזיים. וזה נהדר כדי לשמור על המנוע בשיא הקיטור.

לדוושת הבלם מהלך מת מעט ארוך

ועם זאת תגלו עוצמת בלימה חזקה ויכולת המינון מצוינת. אפשר, ממש בקלילות, ללטף אותם כדי לצאת להחלקה רוחבית ארוכה או לשתול את האף באדמה בבלימה מאוחרת לתוך סיבוב. מעבר להנעה כפולה או ניתוק, נעשה בלחיצת כפתור קטן בקונסולה המרכזית. אין ''ידית קטנה'' לא צריך לנעול טבורים או להעביר לניוטרל, הכל נעשה בטיסה ישירה ומבלי להרים את הרגל מהגז.

כשהקצב עולה, עולה גם יעילות המתלים

ב-100 קמ''ש וקצת יותר, הדי-מקס מרחף מעל לשביל בולע חריצים קטנים ומדלג על גבנונים ארוכים. הבולמים מרסנים היטב את המשקל של הטנדר ואין אף תנועה מיותרת של המרכב. גם במהירות כה גבוהה ההגה מככב. הוא עוזר לשמור את האוטו על השביל ומודיע - הרבה לפני שהעין קולטת משהו - על כל סטייה מהקו שנבחר. במהירות כזו גם מתגלות מגבלותיו של המנוע הסטנדרטי. ככל שמתקרבים לקו האדום, הולך ופוחת ההספק עד שמורגשת ממש ירידה ב-4000 סל''ד. זה גורם לצבירת מהירות איטית מאוד מעל 100 קמ''ש וזה די מתסכל. קוצר הנשימה גם מחייב כניסה ויציאה מהירות מסיבובים - כדי לשמור על תנופה. אם תאטו יותר מדי תאבדו זמן יקר בתאוצה החוצה מהסיבוב. ניסוי שנעשה עם צ'יפ לניהול מנוע, לא עלה יפה ולכן הקונספט ננטש. פשוט לא התקבלה התוצאה הרצויה.

הגה מעולה, ריסון איתן ובסיס גלגלים ארוך הם תפריט לא רע

לשבילים פתוחים ומהירים ואף לתיקול כמה פניות קשת ארוכות בפסיעת זנב חיננית. אבל אפשר לעבוד על הפיזיקה רק חלק מהזמן. כשהשביל מאוד מפותל, או שהפניה היא של 90 מעלות או חדה יותר, די-מקס יתקשה. ייחשף תת-היגוי כשהגלגלים הקדמיים ידחפו החוצה על ידי המסה של האוטו. גם ניסיונות להיכנס לפניה עם רגל על הבלם (כדי ללחוץ יותר על הגלגלים הקדמיים) לא ממש עוזרת. צריך פשוט לבלום קודם, ולהוציא את התחת עם מנה כפולה של מצערת. אפשרות אחרת היא פשוט לקחת קו יותר מתון וזהיר (אך לא בהכרח איטי יותר). ה- MTR תפקדו נהדר לכל אורך הנסיעה ובכל מהירות וסלע. על פני גרגירי אדמת העמק דלת האחיזה, הם נשכו וחפרו ביעילות רבה. כשכבר הייתה החלקה, היא הגיעה לאט והיה קל מאוד לשלוט בה.

''למנוע יש מומנט טוב ואפשר לעלות הילוכים מהר''

מסביר איציק ''זו הפעם הראשונה שאני מתחרה עם כלי בלי ההספק והבעיטה של ה-8V ''הרגיל''. זה לא שהאוטו חלש אני פשוט צריך להתרגל. צריך לחבר את הדוושה לרצפה בהתחלה ולנתק אותה על קו הסיום. זה הכל''. ''אם יש דבר שבולט מכל הראלים שהייתי בהם, זו העמידות והאמינות של האוטו'' איציק מוסיף ''זה שאתה יודע שיש לך אוטו שיכול לספוג הרבה ולהמשיך, זה נותן לך דרייב. אני לא נוהג בו כמו באוטו מקטגוריה A אבל בכל זאת, הוא חוטף הרבה אבל תמיד ממשיך''.

השמש הסתתרה מאחרי רכס הכרמל ואנו נאלצנו לסיים את הנהיגה להיום

התרשמתי מאוד מביצועי הדי-מקס כמות שהוא. התרשמתי עוד יותר מיכולתו על שבילים אחרי מסכת שיפורים מאוד מתונה וזולה (יחסית כמובן) והתרשמתי עוד יותר מיכולתו של איציק (הידועה ברבים) כנהג וכאיש המניע אחרי קבוצת המירוצים של די-מקס. הבילשטיינים עברו כבר חמישה מירוצים, מגיני הגחון נושאים צלקות קרב עמוקות, אבל הדי-מקס ממשיך לדהור בעקשנות. הדרך עוד ארוכה אבל הכיוון נכון. אולי אחרי עוד כמה ניצחונות, ישתכנעו אנשי UMI לצרף לצוות די-מקס בקטגוריה A1 ?