קפיצה קטנה ליוון

בטרם מתכננים את מסלול הטיול ביוון כדאי לדעת כי יוון היא ארץ של איים ומים. בערך 1400 איים שמרביתם אינם מיושבים ומיעוטם אינם תיירותיים השייכים למדינה שמרכזה בחצי-אי ענק בדרום יבשת אירופה.

בין האיים ליבשת פועלים קווי מעבורות המובילים סחורות, כלי-רכב ואנשים

לנו הישראלים, נראו המעבורות כמו אוטובוסי ''אגד'' ולא אחת ראינו נוסעים מאחרים שקפצו על המעבורת רגע לפני שנסגר הכבש האחורי כשכלי-השייט כבר בתנועה.

בדרך ליוון עצרנו לשלושה ימים ברודוס

רודוס מרוחקת כ-12 שעות הפלגה מנמל פיראוס. הגענו לאי בשעות הצהריים, לאחר הפלגה של לילה וחצי יום מקפריסין לאורך חופי טורקיה הנראים במהלך ההפלגה ביום. לאחר החתמת דרכונים קצרה יצאנו מהנמל הקטן היישר לתוך העיר העתיקה.

הכביש שמקיף את העיר מצפון עובר דרך שער עתיק של העיר שנקראת רודוס

ומגיע לרצועת חוף צרה המפוצצת בתיירים ובעיקר תיירות. השתלבנו בתנועה בין ים טוסטוסים ואופנועים ורכבנו למשטרת התיירות לקחת מפות של האי. בגלל הצפיפות ובגלל ''ציידי התיירים'' החלטנו לרכב דרומה לאתר קמפינג במקום שנקרא ''פאלירקי''. הקמפינג הזה הוא המדוגם ביותר שפגשנו וכולל בריכה ומתקנים נוספים ולכן אני ממליץ עליו בחום (חזרתי למקום זה כעבור שנה בדרך לתורכיה). בשלושת הימים שהיינו באי הספקנו להגיע עד לחצי האי שבדרומו. מומלץ לבדר מוקדם בבוקר בעמק הפרפרים (לפני שמגיעים המוני תיירים), לאכול יוגורט עם דבש אצל הכפריים, לטפס על האולימפוס של רודוס ובעיקר ליהנות מהשבילים שמחברים בין כפרים קטנים במרכז האי ודרומה. עזבנו את רודוס על מעבורת של חברה יוונית, אך עד שהגענו ליבשת, עצרנו בעוד כמה מזחים באיים כדי להעלות ולהוריד נוסעים. בבוקר הגענו לנמל פיראוס.

פיראוס הוא נמל ענק

הנמל כול כך גדול שרק מהכניסה אליו ועד למזח אוניות הנוסעים אורכת ההפלגה כחצי שעה. פיראוס היא עיר הנמל המרכזית ביוון ומזכירה מאוד את חיפה. אולם אנו רצינו אוויר נקי ושמנו במהרה פעמינו צפונה דרך ההרים לעבר האולימפוס. באזור העיר וולוס החלטנו שגם הכבישים המשניים לא מספיק שוממים ולכן החלטנו ''לתפור'' ולרכב דרך הכפרים הקטנים שלאורך הים כאשר הדרך מתפתלת בין ההרים לאורך קילומטרים רבים.

התוכנית הייתה להגיע למרגלות האולימפוס בבוקר

אך אנחנו הגענו רק אחרי הצהריים ובמעט הזמן שנותר עד החשיכה נעלנו את האופנועים בפונדק בסוף כביש האספלט והתחלנו לטפס רגלית בקצב (חצי שעה הליכה חמש דקות מנוחה). בתום שעתיים ורבע הגענו לבקתה המשמשת תיירים למנוחה בדרך למעלה, הבקתה נקראת Refuge A. בה לנו בלילה בחדר מחניק עם עוד 20 מטיילים נוספים. מוקדם בבוקר המשכנו בטיפוס לקראת המפגש עם זאוס על פסגת האולימפוס. את האלים מהמיתולוגיה היוונית לא פגשנו, אך נוף מצוקים, קצת שלג וספר מבקרים בקופסא למי שמשלים את הטיפוס.

לאחר שירדנו המשכנו ברכיבה צפונה לטיול באזור סלוניקי

משם עלינו על מעבורת שעוברת באי סקיאטוס ולבסוף חזרנו לחצי האי אוויאה. רכבנו בחצי האי לכיוון אתונה והתמקמנו בקמפינג בפרברי העיר.

אתונה מאוד מיוחדת, מלאה אתרים היסטוריים מרשימים

ומי שמצוייד ברכב יכול גם להכיר בגודלה העצום אם יטפס על הר ''אימיטוס'' ממנו יוכל לצפות מדרום על האתרים העתיקים ועל כל מרחבי העיר. דרומית להר קיימת מערת נטיפים באורך 350 מטרים ואם תמשיכו לכב דרומה, תגיעו לעתיקות של ''קייפ סוניו''.

מערבית לאתונה נמצא חצי-האי הענק ''פלופונס''

שלמעשה היום הוא אי כי תעלת קורינתוס חוצה בינו לבין היבשת, כך שהחיבור הפיזי ליבשת הוא רק באמצעות גשר. סיפור הכרייה של התעלה דומה מאוד לסיפורה של תעלת סואץ ואנו כמו כל התיירים עצרנו לתצפת על אוניה החוצה את התעלה מהגשר של הכביש הלאומי היווני. מכיוון שהתצפית לא סיפקה אותנו, החלטנו להגיע לפתחה של התעלה וממנה ללוות אוניה לאורכה. למזלנו, כשהגענו לפתחה בדיוק הגיעה אוניה, ''עשינו לה שלום'' והתחלנו לרכב לאורך המצוק המתגבר על שביל השירות עד לשיא עומקה של התעלה - 87 מטרים שנחצבו בידיים בסוף המאה שעברה. בנקודה זו נפרדנו מנוסעי האוניה ושמנו פעמינו דרומה.

המשך הטיול בפלופונס עמוס אתרים היסטוריים מרשימים

כמו העיר מיקנה, המצודה בעיר ''נאפילו'' והאמפיתאטרון האקוסטי של ''אפידאווראס''. אבל אותם ואת יתרת יוון אני משאיר לכם לגלות בטיול.