הישרדות - גילספורט

To finish first first you have to finish

את אמרת החכמים הזו מיצה גיל יצחק בליגת ''ראלי רייד'' (של נעם הימן) - עד תומה. גיל, יחד עם נווטו יואב גבע, קטפו את האליפות (בקטגוריה המקצועית) לשנת 2004, לאחר שהם היו הצוות היחיד (!) שהתחיל והצליח לסיים, את כל המירוצים בעונה. רגע לפני אישור חוק הספורט המוטורי בכנסת, החלטנו לעשות ביקור בית ב''גיל ספורט'' ולבחון מקרוב את המתכון החיפאי ל:''איך להתחיל מירוץ וגם לסיים אותו בחתיכה אחת''.

את הרכב בנה גיל - המוכר לרבים גם כ- ''גילספורט'', על שם העסק המשפחתי

כדבריו ''לאט לאט''. בהתחלה בעצמו, על בסיס פאג'רו קינג קצר סדרתי, ובהמשך בסיוע ''נעמן מוטורס'' ומיצובישי ישראל, שכיום כבר נותנים לו תמיכה מלאה. הבחירה בפאג'רו נראתה טבעית בשל נאמנות למיצובישי (זה הפאג'רו השביעי ברצף במשפחה) וכמובן בשל זמינות הכלים והיכולת במירוצים בסגנון הרייד. את הפופולאריות של הקינג כרכב מוסב למירוצים, מסביר גיל באמינות מופלגת ומוכחת בתנאים קשים, ובתצורה (בארבעת המתלים הנפרדים שמגיעים במקור) שמתאימה במיוחד לסוג הנהיגה בראלי. גם כיום המרחק בין הפאג'רו המשופר הזה לסדרתי אינו כה גדול כפי שניתן היה לחשוב. אלמלא הצבע האדום, עין לא מיומנת הייתה עשויה לטעות ולראות בקינג עכבר תל-אביבי מצוי. אפילו החלונות החשמליים והמזגן עדיין עובדים...

ובכל זאת, אין מדובר ברכב סטנדרטי, גם אם חלק נכבד מהחלקים הסטנדרטים נותרו במקומם

בהתחלה בוצעו השינויים ה''רגילים'': מיגוני גחון מאלומיניום בעובי 10 מ''מ ומשולשי-מתלה מחוזקים על-ידי פרוג'יפ. נוספו עוד חיזוקי תושבות מנוע וגיר, כלוב התהפכות וחיזוקים נוספים במעטפת החיצונית. תא הנוסעים קיבל כסאות מירוץ של ספארקו, הגה מירוץ, הוסרו הדיפונים והאביזרים המיותרים בחלל הפנימי. הותקן מיכל דלק נוסף בן 120 ליטר ומתקן האוחז בזוג גלגלים להחלפה. לחבילה הדינמית הוכנסו בולמי-זעזועים כפולים (8 בולמים) של בילשטיין מסדרה 7100 עם מגבילים אשר החליפו סט של קוני ספורט אדומים עליהם נסע ברוב העונה שעברה. ארבעה קפיצי אייבך בצבע צהוב הקשוחים מהמקור, הוסרו המשתיקים ממערכת הפליטה ו... זהו בערך. רבים מהמכלולים המקוריים התגלו כעמידים מספיק כדי לשאת במאמצים המוגברים הנדרשים במירוצי הראלי הארוכים והשוחקים. כך למשל תיבת ההילוכים נשארה כמעט מקורית, ואף מערכת הקירור מקורית (בניגוד לרכבים בהם מבוצעים שיפורים מסיביים שמשפיעים על הספק המנוע ודורשים חיבור מצננים נוספים/מוגדלי נפח ושטח פנים) למעט שינויי מיקום לטובת מרווח גחון משופר. הטורבו נותר כמעט מקורי ואפילו חישוקי הגלגלים מקוריים, כאשר הצמיגים שנבחרו בסופו של דבר, לאחר שנוסה מגוון רחב של דגמים, הם צמיגי גודייר 235/85R16 MTR שמצטיינים במיוחד בעמידות דופן הצמיג.

בהמשך הוכנסו גם שיפורים נוספים:

חיזוקי קורות שלדה רוחביות והכנפיים הקדמיות - למניעת עיוות ונזקים בנחיתה מקפיצות ''על החרטום''. מערכת ניהול המנוע הוחלפה במחשב ניהול בר תיכנות (וואנקאל), כשעל המקלדת גיא פרילינג אחראי על התפוקה המוגברת. גיל מעריך כי כל השיפורים העלו את הספק המנוע קרוב ל- 200 כוחות סוס (''ואין לי צורך ביותר מזה''). השיפורים הללו הורכבו אמנם בתוך סכמת צביעה צעקנית, שבחיים לא תתפסו קולבית צפונית שתסכים להיראות בה אפילו במרחק עשרות קילומטרים ממרכז בזל. אבל אנחנו הרי אנשים רציניים, לא מתבלבלים מהבלים כמו חזות חיצונית, ונסענו לבדוק האם הפאג'רו אדום-החזה, גם אופה.

סיבוב קצר של המפתח, והרעש שבוקע מאחור דומה יותר לפעימות הכוח של מנוע הארלי דייוידסון

גרגור עמוק, מרטט ומווברץ; בריא. זה לא בדיוק רכב חלופי במוסך נעמן מוטורס... המטרים הראשונים טומנים בחובם הפתעה: הדבר הזה נוח!!! לא רכב מירוץ קשיח וקשוח כמו שציפינו לראות (ולהרגיש), אלא משהו שממש יודע לסנן ולשכך מהמורות - החל מקפיצות וכלה במרבד אבנים מעצבנות. הכל נבלע בקרבם של המתלים, והגוף לא סובל למרות שמה שמפריד בין הישבן לשלד המושב הוא בערך סנטימטר של ספוג צנום. גיל מוסיף ומספר שייחודם של בולמי בילשטיין הוא בשמירת יכולת הספיגה והריסון לאורך זמן, בניגוד למתלים סטנדרטיים שפשוט ''יתעייפו'' אחרי כשעה של נסיעה אינטנסיבית בתנאי ראלי. תחילת הנסיעה הוקדשה ללימוד רזי התעופה כשגיל מקפיץ את הפאג'רו לאוויר - בהילוך רביעי - לדילוגים ארוכים ואלגנטיים. בזינוק הראשון ציפיתי למכה אדירה בנחיתה, מלווה בריבאונד עצבני ומטלטל. אך דווקא בעודי מתכווץ לקראת ה-''בום'' הצפוי כשאני מחזיק את קורת החיזוק שלצדי (על אף שאסור - דווקא במקרה חירום צריך להיות עם הידיים במקום בו לא ייפגעו מטלטלות או התהפכות), הקינג נוחת נחיתה שקטה ורכה, וממשיך בהיגוי מלא ומרוסן ללא נדנודים מיותרים. היכולת של המתלים האלו לרסן את משקל הרכב בנחיתה מקפיצה ולהמשיך ולספק שליטה מלאה על כיוון הנסיעה של הרכב (אמרנו שהנחיתה נעשתה בתוך אמבטיית בוץ?) מרשימה, במיוחד בהתחשב בכך שהמקפצה הקטנה בה נעזרנו ממוקמת באופן שהרכב לא מגיע אופקי לנחיתה - מצב קלאסי ל-''נחיתת קנגרו''.

הנהיגה של גיל חלקה ונשלטת, כשהוא כל הזמן מתנצל שקשה לו עם אנשים לידו

והוא לא לוקח סיכונים מיותרים, גם לא (ובמיוחד לא) בשביל המצלמה. ''לא לקחת סיכונים מיותרים'' היא תמצית פילוסופיית המירוצים שלו, ואת אליפות 2004 הוא קטף בראש ובראשונה בזכות התמדה וחשיבה לטווח הארוך. וכך הוא מסביר: ''הרעיון הוא לחשוב לאורך זמן, לאזור סבלנות. מירוצי הראלי מתמשכים על-פני קילומטרים רבים ומספר שעות רב. הכי חשוב זה לשמור על ריכוז ועירנות לא רק בהתחלה, אלא גם בהמשך. לכן למשל חשוב לי לשמור על מזגן וחלונות תקינים. בספורט הזה בפירוש ''לאט יותר הוא מהר יותר''. לתת בגז עד הסוף כל אחד יכול - אבל אז הוא ייתקל בחריצים שלא רואים בנהיגה מהירה, בבורות ומהמורות, והוא יגרום לתקלות טכניות וגם יתקשה לשמור על הריכוז לאורך כל היום. צריך הרבה סבלנות לדעת לא ללחוץ חזק מדי כדי לא לעשות טעויות. הגישה הזו הוכיחה את עצמה בעונה החולפת.''. הנוחות היחסית שבה מכויל הרכב שלו ללא ספק עוזרת גם היא לשמור על רעננות וריכוז הנהג והנווט לאורך זמן.

כל השבוע לפני היום המיועד למבחן ירדו גשמי ברכה שוטפים בכל רחבי הארץ

ובהתאם לכך התהדרה כלת השמחה בצמיגים חדשים. בבוץ הפאג'רו פשוט הרגיש בבית והתפלש בהנאה. בנסיעה איטית או מהירה ההיגוי נותר ניטראלי, מגיב בחדות ועם ריסון מרכב מעולה. אנו רגילים כבר לרכבי שטח שנכנסים לקפלי קרקע, חריצים או קוליסים בלי שצריך להאט ובלי להתרגש, אבל הפעם בכלל לא ניתן היה להרגיש את המהמורות - פשוט לכוון את ההגה וללחוץ על הגז. בהמשך, החלפנו מושבים (אני החלפתי. גיל ברח כל עוד נפשו בו מהרכב). בדרכי הכורכר ושבילים הרריים מוצקים יותר וסלעיים, גיליתי עד כמה מהצד זה רק היה נראה פשוט. בשבילים היותר מהודקים, הצמיגים מופחתי האוויר ''נמרחו'' ויצרו תת-היגוי שדרש לא רק כניסה מדויקת מאוד לסיבוב, אלא גם העברת משקל מתוזמנת לגלגלים הקדמיים כדי לאפשר היגוי ושמירת קו ביציאה מהפניה. כל זמן שהדבר נעשה בשטחים סטריליים - משטחים פתוחים בהם ניתן ''לברוח'' הצידה - זה עשוי להיות אפילו משעשע, אולם בקטעים היותר הרריים וצרים הנהיגה דרשה מיומנות גבוהה וריכוז מלא כי כל טעות תוביל היישר לקיר או למדרון. הנטייה לתת היגוי מוכרת לנו מקינגים אחרים, אולם בצירוף לחץ האוויר הנמוך מדי ומנוע חזק נדרשת הסרת רגל מהגז (ספונסר ספונסר אבל בכל זאת לא רכב שלי). אין ספק שלחץ אוויר מתאים היה מחדד בהרבה את התנהגות הרכב בשבילים ההדוקים יותר, אבל הדבר גם מלמד על רמת הריכוז והדיוק שנדרשת ממתחרי ראלי בנהיגה אינטנסיבית שיכולה להימשך יום רצוף, בתוואי שטח משתנים, וגם... נותן משנה תוקף ליכולות הנהיגה הגבוהות והניסיון בקרב הנהגים המובילים. בכל אופן, למרות האחיזה הירודה בעליות הרטובות עדיין נשמר האיזון הבסיסי המצוין בחלוקת המשקל קדמי-אחורי. הקטעים הצפופים בתוך היער ההררי הדגישו עוד יותר שהספק מנוע אינו כסות הכל, כיוון שממילא בקטעים נרחבים במירוץ אין אפשרות לנצל את מלוא היכולת של המנוע.

התחנה האחרונה לפני השקיעה הייתה מגרש שעשועים מרהיב

כאן נטל ניצן אביבי את ההגה לידיו (מה בדיוק גרם לי להתיישב לידו?). השוליים הרחבים והנקיים מעצמים זרים יחד עם שביל הכורכר המהודק אפשרו בדיקת מגבלות האחיזה במהירות גבוהה וללא חשש, או במלים של תומר הצלם: ''אביבי, אולי כדאי שתתחיל קצת יותר רגוע, אתה כבר מרים גלגלים באוויר בסיבובים''. אחר כך, בעוד ניצן מפגין סחיפות זנב מרהיבות מסביבנו, סיפר לי גיל על התוכניות העתידיות להכין רכב מסודר לקראת מירוץ הדקאר בתחילת שנת 2007. בינתיים, ההישגים בעונה החולפת הביאו לתמיכה מלאה של מיצובישי ונעמן מוטורס. הקבוצה כבר מתארגנת בצורה מסודרת ובעונה החולפת נעזר גיל במנהל קבוצה, ינון אקסלרוד, שחתום גם הוא על ההצלחה. נראה, שהתופעה של התארגנות מתחרים במסגרות מאורגנות של קבוצות עם בעלי תפקידים מוגדרים מוכיחה את עצמה, ואף תתרחב בהמשך. כפי שהדברים נראים ממושב הנהג של גיל יצחק, שאר המתחרים במירוצי הראלי צריכים בהחלט לחשוש מקבוצת גילספורט גם בעונה הקרובה.

תודה לגופים התומכים:

ינון אקסלרוד, יחד עם יואב גבע מצטרפים לצוות רחב של אנשים ששותפים להצלחת הקבוצה ולהם מבקש גיל להודות: מיצובישי ישראל (דן אורנשטיין), משפחת נעמן מוטורס, פרו-ג'יפ (גיא רפאל שעוזר ותומך גם בימים הקשים), GPS Now, קוני בולמי-זעזועים, מונסון - סוכנות לביטוח, צמיגי בזק, חשמל רכב מיכה וכמובן גילספורט.