טיול במורד נחל צין

הטיול ליום וחצי, עבירות בינונית ברובו. מעלה זיק - קשה, אל לא חובה כלל. ציר המצלעות - אתגרי לכל אורכו, המדרגה קשה בעלייה. מפות סימון שבילים הדרושות הן ''הנגב התיכון'', ''צפון הערבה ומזרח הנגב''.

הערה:

- מסתבר בדיעבד שציר המצלעות אסור בתנועה בחלקו, מטעמי בטיחות (?). בכל מקרה אין חסימה בשטח, ואין איסור במפה.

סיפור זה יהיה קצת יותר ארוך מהמקובל באתר, כי תמונה כידוע שווה אלף מילים ולנו אין תמונות… היחיד שהביא מצלמה היה זאביק, והפילם נגמר לפני שיא הטיול, בו עוד יסופר, כך שתמונות יהיו עוד מספר ימים, אבל חלקיות בלבד. נון גדול לעצמי וליפתח (על חנן אנחנו בונים בנינים לגבי הכל - כיוונים, תיקונים, חילוצים - הכל רק לא צילום). הטיול המדברי התקיים בקושי, לאור מצב הרוח הלאומי בשבוע הקודם, אבל ביום שישי בעשר בבוקר החלטנו סופית שאין סיבה לא לטייל במדבר, הכי בטוח בארץ, וגם קרוב למילואים אם צווי השמונה ישיגו אותנו בפלאפונים. ההבטחה לגשם שכנעה אותנו סופית, ואכן לא התאכזבנו. אז נפגשנו בשתיים דרומית לבאר-שבע, חנן טלי ומאי (על ארבע) בCJ החבוט לטיול שהוא גם הרצה למנוע המחודש. זאביק בסופה, אליו הצטרף שרון שהשאיר את הסמוראי בבית. יפתח ושירה בסופה החדשה, עם שלושה כלבים מאחורה - נוגה, פטל ומולי. ארז, יש לך מתחרה רציני - מי הראשון שידחוף ארבע כלבים לג'יפ? וכמובן סחבק בCJ הירוק (אגב, אני לא ''עבדכם הנאמן'', אני אדם חופשי!). ירדנו דרומה, תדלקנו במשאבי שדה, מילאנו מים (כ20 ליטר לרכב , קחו בחשבון שאין עצירות למילוי מים עד סוף הטיול. בקיץ, יש צורך ביותר. לגבי דלק, אין צורך בדלק נוסף, אם כי אנחנו לקחנו ג'ריקנים נוספים ליתר בטחון), והמשכנו לשדה בוקר. עקפנו את הקיבוץ וירדנו לבקעת צין דרך מעלה צין ( כל ציוני ושמות המקומות הם כמו במפות סימון השבילים). לאחר 20 דקות של נהיגה שוטפת על ציר הנפט, הוא ה''כביש הראשי'' הגענו למרגלות מעלה זיק. גילינו קבוצה קטנה נוספת של חברה נחמדים שכבר היתה במהלך הטיפוס, והצטרפנו אליהם במקביל, מכיון שאחד מהם משך הרבה זמן בשביל השמאלי ( סופה מדוגמת באמת – דברים שלא רואים בארץ הרבה, כמו ספרינג אובר ודריישפט עם קרדן כפול, בנויה יפה מאד (גיא רפאלי) אבל עם צמיגי 31'' רגילים לחלוטין וטרוטראק מקדימה – חבל, אם כבר אז עד הסוף! בסוף ויתר על השמאלי, ועלה בשביל הימני בלי בעיות מיוחדות). עלינו מהשביל הימני כרגיל. לחנן ולי לא היו בעיות, גישה זהירה, מספר נסיונות גישוש ועברנו את המדרגות בלי בעייה ( שנינו CJ עם צמיגי MT בלחץ 14 Psi , ונעילות 100% קדימה ואחורה). זאביק (סופה, צמיגים כנ''ל, ונעילה אחורית בלבד) גם התקדם יפה, אך כבר ירד החושך אז הוחלט לסייע בבניה קלה, קצת גז וזאביק גם היה למעלה. יפתח הגיע מראש בלי כוונה לנסות את המעלה – הסופה מודל 96 שקנה, בתולה מכל תוסף, וזהו טיול ראשון. לא לדאוג, קפיצים, בולמים, ושתי נעילות כבר בדרך, ותוך חודש חודשיים הוא יראה לכולנו… מצב המעלה בכללי די טוב, המדרגות הרוסות, וגם רכב בלי נעילות אך עם נהג מנוסה יעלה, אולי בעזרת בנייה קלה. הוכיח היחיד בחבורה שפגשנו שהיה בלי נעילות, בחור שאת שמו אינני זוכר בטרופר קצר, שעם בנייה של המדרגה, בחירת קו נכון, ורגל כבדה עלה את המעלה בצורה יפה מאד. טוב, עכשיו כבר חושך, הופה אנחנו גולשים במורד ונסיעה קצרה לחניון הלילה ''עין זיק'', קילומטר אחד צפונה. אבל לא, הסיקסים חייבים להתקע בכל טיול, לא? אז אם כבר שיהיה בהתחלה, ואחרי שעלו בצורה יפה מאד. והם גם משתפים פעולה ונתקעים ביחד! וכך בראש המעלה, תחת ירח מלא, עומדים שני פגרים עם מכסי מנוע מורמים, האות המוסכם הבינלאומי – ''אני ג'יפאי אמיתי!''. הג'יפ הלבן של חנן מסרב פתאום להניע. והירוק שלי, אחרי שכבר הסתובבתי ובדרכי למטה, כשאני עוצר ועולה קצת רוורס לראות מה הבעייה, דוושת הקלאץ נופלת לרצפה. הידית מסרבת לצאת מהילוך אחורי, וכאשר הג'יפ פונה בתלילות למטה, הסטרטר לא מספיק חזק להניע. הדיאגנוזות מהירות - אצל חנן האימובלייזר המטופש החליט להפריע, ואצלי התעקם מנגנון הקלאץ' ''הפטנט'' שהמצאתי. קצת משחקים ידניים עם המנגנון בעזרת שרון, הצלחתי להעביר לראשון, וזה מספיק טוב בשביל להניע בדרדור ולגלוש את המעלה. למטה חברתי ליפתח, טלי, שירה , הכלבים, וגם הפקח יוני שנמצא פה לוודא שלא ניסע בלילה. טוב, לא בעייה, חשמל זה הרי המומחיות של חנן, חמש דקות והוא למטה, ככה אנחנו מסבירים לפקח, ומבחינתו אין בעייה. בינתיים אני ויפתח מפרקים ומרכיבים מחדש את מנגנון המנופים שלי, הפעם בצורה יותר טובה (אני מקווה…), הגי'פ מוכן, וחנן- איפה הוא? כשנהנים מתחת לג'יפ באור המאגלייט לא שמים לב לשעון, עברה כבר שעה ואין סימן מראש המעלה, מחנן, וזאביק. יוני בחור טוב, בינתיים אנחנו שותים כוס קפה, ושרון מתנדב לעלות ברגל (!) ולראות מה קורה. אחרי כוס קפה שנייה, כבר מתחיל להיות לא נעים, ויפתח מחליט לעלות גם הוא (!!!). אז אנחנו רואים אורות למעלה ותנועה, ושני הגי'פים גולשים, כאשר זאביק גורר את חנן במורד מעלה זיק. אין הצלחה, הג'יפ מת. נסענו את הקילומטר לחניון עין זיק, אמרנו לילה טוב ליוני, הדלקנו את המדורה, ובילינו ערב שטח בקשקושי ג'יפאים, וגם קצת פוליטיקה כמובן. בשש בבוקר מתעוררים, חנן ראשון עם ארגז הכלים ודיאגרמות חשמל מספר הטיפולים. תוך חצי שעה הג'יפ תקין, חנן איתר את כל החוטים ועקף את האימובלייזר. לקח חשוב לכולם - החוטים שחמקו מעין במשך שעתיים בחושך התגלו במהירות באור יום. בשבע לערך עזבנו חניון נקי ומסודר, ועלינו צפונה עם ציר הנפט, עד לחוות המיכלים (מצוירת במפה, ובלתי פספיסה בשטח), שם פנינו מזרחה, וחצינו את בקעת צין בשביל שמוביל ל''דרב-א-סולטן'' - דרך המלך. השביל מסומן, ודרכים חותכות רובן חסומות באבנים על ידי הרשות כך שאין בעיית ניווט. ממשיכים בתוך ''נחל צינים'' מזרחה עד שהשביל פונה בתשעים מעלות ל''נחל חוה'' ליד גשר מסילת הברזל. זה נ.צ. 022700 צפון, 147300 מזרח (בערך). מכאן ממשיכים עם הסימון, ישנם בדרך שלטים, ממשיכים לכיוון ''עין אורחות'' והערבה. זוהי דרך המלך, הממשיכה בקו ישר דרך ''שלוחת צלמון'' ונחל מרזבה, ומתחברת לנחל נקרות, ומסתיימת בעין יהב. מסלול נהדר, אבל טיול אחר... אנחנו עזבנו את דרך המלך בנ.צ. 017000 צפון, 153400 מזרח, שוב בערך. מגיעים לצומת ברורה, עם שלט אפילו, אם אני זוכר נכון. ימינה ולמטה לכיוון המשך דרך המלך. אנחנו המשכנו ישר, עם השביל שנע צפון- מזרח על קו הרכס שמפריד בין הערוץ הראשי של נחל צין, ונחל חצבה המקביל לו (שביל מספר 17055) עם השביל הזה המשכנו עד לכביש השרות של מפעל צין, בכביש פנינו שמאלה לעבר '' מעלה עקרבים''. השביל הזה די מגעיל, רוב אורכו שטח אש של חיל האויר, זרוע מטרות ושלדות. לחובבי הטריוויה המוטורית (כמונו…) דווקא מעניין, אפשר לעצור ולזהות סרנים וטרנספרים על נ''נ עתיקים, ואגונירים (מכאן גדי צוקר הביא את האמבלונס?) ומשאיות זיל. לכל המעונין, ישנה שיירה של זחלדי''ם חדשים, שעוד לא ספגו פגיעה. מנועי דטרויט דיזל נקיים שיצאו עכשיו מהימ''ח, השמן חדש ומלא (זאביק בדק). עם קצת התאמות מתאים לכל רכב! חוץ מזה הדרך מהירה ושוטפת, לחובבי ''הקצב המזורז''. לקראת צוהריים הגענו למרגלות מעלה עקרבים, והחלטנו להתקדם לציר המצלעות, מכיוון שלא היה ברור לנו עם מותר או אסור, החלטנו לנסוע, ואם נראה שלט או חסימה נשוב על עקבותינו. לא ראינו שום סימן לחסימה, אז מבחינתנו מה שלא אסור מותר. ''ציר המצלעות'' הוא שביל המחבר בין מרגלות ''מעלה עקרבים'' ל''גבי שיש''. הוא נע מתחת ובמקביל לרכס ממערב למזרח, רכס זה הוא בעצם ה''הקיר'' הדרומי של המכתש הקטן. מדובר על שביל של פחות מ10 קילומטרים, מפותל וטכני, כולו עליות וירידות, חלקן עם דרדרת, חלקן בורות והצלבות לכל האורך, שיפועי צד מפחידים, בקיצור תענוג. לא לנהגים מתחילים, אך בהחלט בטוח בתנאי שאתם מטיילים עם מישהו מנוסה שמכיר את הציר, והכי חשוב – לא מתביישים, וכשמרגישים לא בטוח במהלך עלייה, ירידה או שיפוע, עוצרים, מסתכלים, ועוזרים אחד לשני במידת הצורך. שימו לב, הירידות אותי אישית בדרך כלל יותר מפחידות מהעליות, כי אני לא רואה מה יש מקדימה, ולכן כשאני ראשון ואין רכב לפני שאני יכול לראות את הקו שלו, אני לעיתים תכופות עוצר, יורד מהרכב ובוחר קו התקדמות, ורק אז חוזר להגה. יש כאלו שקוראים לי ''כבד'', אבל חתול שנכבה ברותחין מפחד מכל שיפוע צד (אני החתול למי שלא הבין…). הירידות והעליות מפוזרות במידה שווה, כך שאין כיוון קל או קשה יותר, מלבד ''המדרגה''… ''מדרגת המצלעות'' הידועה לשמצה…. היינו כאן לפני שנתיים, חנן זוכר טוב, אחרי הרבה זעה ודם הוא טיפס אותה, אבל במחיר דרישפט מפותל. הפעם באנו בכיוון הירידה, ממערב למזרח. המדרגה גם בירידה היא מכשול רציני שמפחיד רבים. מדובר בקטע צר מאד הנחל, בעצם במפל של שלושה מטר שנהרס עם הזמן. מן חריץ ברוחב ג'יפ, בזוית של 45 מעלות, עם סלעים קורעי פח משני העברים. במבט מהצד, גם מי שיודע שזה אפשרי, מפקפק ביכולת של ג'יפ כלשהו לעבור כאן… הירידה, כמו כל ירידה, מפחידה לנהג, אבל לא בעיתית. פשוט גולשים לאט לאט, רגל על הברקס, ישר למטה, ומסתמכים על מכוון שיעצור אותנו לפני שהסלעים משספים את הגחון. רכבי כבישטח יגרדו את הבטן, מדרגות הצד, והישבן – לא יעזור בית דין, אז לאט לאט, מחליקים את מיגוני הגחון על הסלעים, בשביל זה הם קיימים. לג'יפים לא היתה בעיה כזאת, ואחרי כמה דקות היינו למטה, עשינו פרסה, ונעמדנו מול המדרגה. קשה לחשוב על עוד מכשול כל כך מטעה (לטובה). המדרגה כאמור נראית בלתי עבירה, מלמטה עוד יותר, אבל אנחנו יודעים שזה אפשרי. חנן ויפתח עומדים משני עברי הקיר, אני מתקדם, מטפס עם הגלגלים הקדמיים תוך התעלמות משניהם, ונעצר. נסיגה קלה, הפעם אני מקשיב לחנן, קו שמאלי צמוד לדופן, נסיון ראשון, שני, ולמעלה. חנן יורד לג'יפ, מניע, מיד בקו הנכון, ועולה בנסיון הראשון, בלי להזיז אבן ממקומה, ממש ''זחל-סלעים'' כמו באמריקה!זאביק (כאמור בלי נעילה קדמית, אבל עם קפיצי ראנצ'ו שעובדים, וכאן זה חשוב!) גם ניגש , נסיון ראשון, תיקון ע''י יפתח, עוד נסיון ועוד אחד, קצת יותר תנופה נדרשת מהסופה, גז וגם הסופה למעלה. בינתיים התקדרו השמיים, ומתחיל טפטוף. לא נעים להיות בתוך ערוץ צר בנסיבות, אנחנו יורדים שוב את המדרגה, וממהרים להמשיך. המדרגה היא בעצם לקראת סוף הציר, ואנחנו עולים על הרכס. גשם שוטף מתחיל לרדת, ואנחנו עוצרים במקום מושלם, תצפית מהמצוק הצפוני הצופה אל ''גבי שיש''. בתחילה התכנסנו לתוך הג'יפים, אבל מהר מאד יצאנו, מכוסים בכיסויי האוהלים, והתישבנו על שפת המצוק לצפות במחזה המדהים. גשם שוטף על גבי שיש הירוקים, מהר מאד מתחילה להבנות הזרימה, ובגדה שממול מתחילים לראות את השטפון. קירות הסלע נבקעים כמו בסרטים, וזרמים של מים חומים יורדים בפראות. מדרגות הסלע היבשות הופכות למפלים שוצפים, כל האזור נראה כמו מזרקה שמישהו פתאום הדליק. שעה ארוכה נשארנו בתצפית, והטיול הפך ל''הכי מוצלח שהיה לנו'', כדברי יפתח. בשעה ארבע כבר לא היה גשם, רק טפטוף קל, והמשכנו בדרכנו, צפונה עם השביל מספר 14260, עד למחצבה וכביש שירות, שהוביל אותנו לכביש דימונה-צומת סדום. החוויה של נהיגה במדבר עם מגבים פועלים, היא באמת יוצאת דופן, חבל על הדיבורים, שבתות גשומות במדבר אין הרבה, פעם הבאה שיש תחזית כזאת כדאי מאד לנצל את ההזדמנות. עם רדת החשיכה הגענו לדימונה, אחרי נסיעת כביש איטית עקב הלחץ הנמוך בצמיגים. תדלקנו, מלאנו אויר, וסימנו את הטיול, עייפים אך רטובים.

הערות ולקחים -

בטיול זה לראשונה הינו שלושה רכבים עם מכשירי קשר CB. בעיות בחיבור לאנטנה גרמו למכשיר של יפתח קצת לפשל, ולכן כשהינו זקוקים לקשר, בלילה כאשר הג'יפים תקועים בראש מעלה זיק יפתח למטה לא קלט אותנו. אבל אפשר לסכם ולהגיד שהמכשירים, כולל מכשיר ידני בלי אנטנה חיצונית, עובדים היטב בטווחים של עד קילומטר, ומאפשרים קשר רצוף בתור השיירה, מה שהופך את הטיול למהנה הרבה יותר (אפשר לקשקש כל הזמן, לא משעמם במהלך הנהיגה, גם בכביש) וגם מאפשר נסיעה זורמת יותר כי יש קשר בין המוביל למאסף. את הטווח ניתן לשפר בהרבה על ידי התאמת אנטנות לרכב, יש כאן תורה שלמה שאנחנו מתכוונים ליישם (בשביל מה שלחנו את חנן לאוניברסיטה?). אנחנו לא נהגים טובים במיוחד, הקרדיט הולך לג'יפים! אין כמו ג'יפ, ונכון שכל טיול לפחות אחד הסיקסים נתקע, ובדרך כלל שניהם, אבל תמיד, אבל תמיד, הבעיות פתירות בשטח, ואם נדרשים חלפים אחרי הטיול עלותם זעומה. בטיול זה לא נגרמו נזקים למעשה. התקלות שלי ושל חנן הן אשמתנו, חנן על שלא השכיל להפטר מהאימובלייזר עוד כשקנה את האוטו (''התכונתי לפרק, אבל היה לי ערפל בקיטבג'') ואני בגלל שאני חושב שאני יותר חכם ממהנדסי חברת ג'יפ. אין עלות תיקונים, לטיול שהוא לפי כל הגדרה מקובלת ''עבירות קשה''. הסופות תפקדו ללא דופי. לא טוב לעבוד;;; על הרכב בחושך, כבר אמרנו - אבל אם חייבים, אז אין כמו פנס מאג-צ'רגר. אנחנו יודעים את זה מזמן, אבל נזכרים כל פעם מחדש.

קובץ נקודות ציון TWL

את הקובץ הכין עדי ויזל בהתאם לסיפור הדרך. נשמח לקבל קובץ מעודכן ממטייל שעשה לאחרונה את המסלול.

להורדת הקובץ לחץ כאן