ברזל ופלדה - מבחן השוואתי בן גרסאות הפאג'רו - דקאר ולימיטד

בשנים האחרונות הולכת האלקטרוניקה וכובשת עוד ועוד נתחים מעולם הרכב

אין בכך חידוש בתחומים כמו בקרת אקלים ובקרת יציבות (ועוד היד נטויה). בתחום השטח הנגיסה הבולטת ביותר הנה במערכות הנעה, או ליתר דיוק ''נעילות אלקטרוניות''. לפנינו שם מקוצר למערכות המנצלות מערכת הבלימה כדי לספק שירותים הדומים בתועלתם לאלו של נעילה קונבנציונאלית, כזו שנועלת את הדיפרנציאל ומחלקת את המומנט בין שני גלגלים על אותו ציר.

בעבר השווינו בין שירותים שמספקת מערכת אלקטרונית לאלו שמספקת נעילה מסורתית

אך היה מדובר בשני כלי רכב שונים, מה שהכניס גורמים זרים לתוך המשוואה. כעת מזמנות לנו שתי גרסאות הפאג'רו הזדמנות פז לבדוק האם גם כאן מכופפת האלקטרוניקה את כנף המכאניקה, או שמא צודקים שמרני השטח, הרוטנים לעבר חידושי הטכנולוגיה, בעודם מעלים זיכרונות מהימים היפים ההם, בהם ג'יפ היה עשוי מברזל וישבן הנהג מפלדה.

ראשית, בואו נסקור את המתמודדים:

בפינה השמאלית נמצא פאג'רו דקאר בגרסתו הארוכה, בלבוש שחור אחיד, מוותר על קישוטי כרום ופנסי ערפל לטובת מראה קשוח. לטובת מחיר נמוך מוותר הדקאר על פריטי אבזור כמו מושבים חשמליים ומצופי עור, מסתפק במערכת שמע פשוטה יותר ועוד. בפינה הימנית נמצא פאג'רו לימיטד, גם הוא בגרסתו הארוכה, מפגין נגיעות כרום מודרניות ואבזור משופר (כולל כריות אוויר נוספות ובקרת שיוט) לטובת גבירי העיר. והכי חשוב לענייננו: רשימת האבזור של לימיטד, הכוללת שפע של ראשי תיבות לועזיים, שנפקדים ממפרטו של הדקאר: בקרת משיכה, בקרת יציבות ובקרת גלישה במורד, ואילו הדקאר מציג ממול את נעילת הדיפרנציאל האחורי. תנאי פתיחה מושלמים להשוואה.

על הכביש בדרך לשטח שני הכלים זהים למעשה, למעט התחשבות בהבדלי האבזור

המנוע רועם, הביצועים נאים והתנהגות הכביש, שפרצה גבולות אך לפני חצי עשור, עדיין מספקת. תנאים יבשים בזמן המבחן לא אפשרו בדיקה מעשית של תרומת מערכות האלקטרוניקה לבטיחות, אולם אין ספק שעל כביש רטוב וחלקלק הן יכולות להועיל לנהג הממוצע (וגם לנהג המיומן - ברוב המקרים). אבל אנחנו כאן כדי לעמוד על ההבדלים בשטח אז קדימה, יורדים מהכביש.

עם הירידה פנינו לחפש מכשולים ראויים שיעמידו את מערכות הנעילה לסוגיהן במבחן

למבחן ראשון נבחרה תעלה להצלבת גלגלים כדין. נהג הדקאר נעל דיפרנציאלים ויצא לדרך. עם הכניסה להצלבה הגלגל הקדמי מתרומם לאוויר ומפרפר מעט, בעוד אחיו כמעט ואינו תורם למאמץ ההתקדמות. מאחור נשמר הסדר והתעלה נצלחת ללא דרמות מיותרות. נהג הלימיטד ניגש לתעלה מבלי להידרש להכנה כלשהי, ומתחיל לחצות. כאשר מתרומם הגלגל הקדמי לאוויר, לאחר היסוס קל, מזהים החיישנים את הבעיה והמערכת נכנסת לפעולה. הפעם גם הגלגל הקדמי שנוגע בקרקע תורם את חלקו וחציית התעלה מסתיימת בצורה חלקה. שוויון, עם עדיפות קלה לברזל ביכולת (בשל העדר היסוס או סחרור מוקדם) ויתרון לסיליקון בתפעול.

מכשול שני הוא עליה תחוחה וטחונה, עתירת בורות-התחפרות מימים ימימה ותלולה למדי

הפעם הלימיטד ניגש ראשון למשימה. תחילת טיפוס זהירה, שמץ סבסוב גלגלים והמערכת נכנסת שוב לפעולה. הלימיטד מעפיל לראש העלייה ללא בעיה. נהג הדקאר שוב נועל דיפרנציאל, ניגש בזהירות ומטפס גם הוא למעלה בקלות יחסית. שוויון? לא ממש. החלטנו לשחק את הנהג ההדיוט (ניצן רז לא יכול היה להגיע, אז אלתרנו) וניגשנו לעליה שוב, הפעם עם רגל כבדה על הגז ובגישה: ''מה שלא הולך בכוח הולך באלימות'', שנפוצה בקרב נהגים רבים. כאן בלט ההבדל יותר. בעוד הסרן האחורי הנעול של דקאר נכנע לעודף מומנט ואיבד אחיזה, מנדנד את הזנב אנה ואנה, פיצה המוח האלקטרוני על החסר בזה הביולוגי וריסן את הכוח, מעלה את הלימיטד למעלה עם הרבה פחות דרמה (אם כי עדיין לא בצורה חלקה כמו בניסיון הראשון). 1:0 לאלקטרוניקה.

מחצר המשחקים המשכנו למסע חולות ארוך באזור חלוצה

מנסים לעכל את הרושם כי אלקטרוניקה הביסה את הברזל. אבל עם הכניסה לשבילים החוליים עמד נהג הלימיטד מול עובדה מפתיעה - האוטו לא סוחב! עם מעט מחשבה הסיבה מתבררת: בכל ניסיון תאוצה מזהה מערכת בקרת המשיכה סבסוב גלגלים סורר ומסרסת את המנוע. התוצאה אינה רכב שמסרב לשתף פעולה בשעשועי פניות בלבד, אלא כזה שמרגיש כאילו גנבו לו 30-40 סוסים לפחות.

תופעת לוואי נוספת היא בלמים שמתחילים להצחין לאחר מספר ק''מ לא גדול בשבילי החולות

וזאת בשל שימוש רצוף (המערכת הרי בולמת את הגלגל המחליק כדי לדמות אחיזה). לחצנו מיד על כפתור ביטול המערכת ויצאנו לדרך שוב. תוך זמן קצר התברר שהכפתור מבטל רק את מערכת בקרת המשיכה ולא את בקרת היציבות. הביצועים בקו ישר אומנם התאימו עצמם לגרסת הדקאר, אולם לעיתים הגיחה בקרת היציבות והפריעה לנהיגה. נהג הדקאר, לעומת זאת, לא הוטרד על ידי גאדג'ט אלקטרוני, מה שאפשר לו ליהנות משעשועי חול כדת וכדין. על מנחת העפר הקשה, שם עצרנו לצילומים, הפגינה שוב מערכת בקרת היציבות את כוחה. מונעת משחקים ומתקנת טעויות.

מה למדנו ? מה התוצאה, פסק הדין? או... זה תלוי

מתברר שהפילוח שעשו אנשי מיצובישי בארץ קלע בול. הנהג המיומן, זה שיודע מתי לנעול דיפרנציאל ויש לו את היכולת והרצון לשחק על גבול האחיזה, יעריך את החרות שמעניקה לו נעילת הדיפרנציאל המכנית (ובטח גם יסמוך יותר על פלדה כשהוא יוצא אל השטח) ויאמץ אל ליבו את הדקאר. לעומתו הנהג ההדיוט, זה שקונה את ה''ג'יפ'' בעיקר בשביל הרושם ותחושת הכוח, זה שמרבית השטח שיפגוש יהיה שבילי קק''ל בדרך לפיקניק בחג העצמאות, והכי חשוב – זה שמהווה את רוב קהל הלקוחות – יעדיף מערכת אוטומטית שתשמור עליו מפני טעויות של חוסר ידע וניסיון. כבונוס יקבל ''מר ישראלי'' האמיד גם בטיחות מוגברת, דינמית ופאסיבית. תבחרו. אה. כמעט שכחתי עוד פרט קטן אחד. הלימטד יגבה מחשבונכם 335,200 ש''ח ויכלול את המפרט האלקטרוני ועוד ריפודי עור ואבזור נוסף. דקאר עולה ''רק'' 299,500 ש''ח. זהו פער משמעותי שעכברי השטח ידעו לסגור בעזרת ערכת מתלים, מיגון וצמיגי שטח ראויים.

כתבות בנושא מערכות בטיחות ומערכות עזר:

• מבחן האייל או למה צריך בקרת יציבות
• התהפכות או בקרת יציבות
• בטיחות פאסיבית - בטיחות אקטיבית
• הפתרון הטכנולוגי - כתבה שנייה בסדרה המערכות האלקטרוניות