דרך חדשה - ניסאן פאת'פיינדר Nissan

אי אז בשנות התשעים היה הטראנו רכב השטח הנמכר ביותר בארץ

כאשר חדשנות, ומחיר קורץ מפצים על מגרעות כמו מרווח מצומצם. אבל עם השנים נוספו מתחרים חדשים, המתחרים הראשונים (איסוזו ולנד רובר) התחזקו והתעדנו, בעוד הטראנו עובר עדכונים מינוריים יותר ופחות. גם החלפת המנוע למודרני וחזק יותר לפני כשנתיים, כבר לא הצליחה לאושש את מעמדו של המלך שעייף. עכשיו חוזרת ניסן עם כלי חדש - מקצה המתלה ועד גג השמש - מגובה במסע פרסום אגרסיבי בטלוויזיה ובשטח. האם זה יספיק כדי להחזיר את ניסן לראש רשימת המכירות בקטגוריה, או לפחות יקנה לה נתח משמעותי מעוגת השטח הדשנה? ימים יגידו.

הפאת'פיינדר הוא כלי חדש אשר הושק השנה באירופה (ובעקבותיה לישראל)

הפאת'פיינדר הגיע מהשוק האמריקאי המכיר את שם ''פאת'פיינדר'' עוד משנת 1986. עיצובו, מודרני ותואם לקו החדש של ניסן בשטח (כפי שהוא מתבטא, למשל, בארמדה שנמכר בארה''ב). בחזית דואג גריל ענק, עם דונמים של כרום, לסעיף הנוכחות כשקווים רבועים וישרים מקרינים תדמית קשוחה. באופן שונה-אך-דומה לקו בו בחרו טויוטה ומיצובישי, למשל, ומזכיר יותר את הדיסקברי שלוש. חלונות צרים משלימים את הקווים המרובעים לכדי מראה שהזכיר לי שריונית חסונה. כשבודקים את דף הנתונים מגלים ממדים ממוצעים-גדולים, עם בסיס גלגלים של 285 ס''מ, ארוך מהמקובל.

מתחת לעיצוב הקשוח מסתתרת שלדה מסיבית, נפרדת מהמרכב

צמד קורות מסיבי מציץ דרך קשתות הגלגלים, רומז כי יתכן וניסן לא נסחפו בזרם ה''רק-כאילו-לשטח''. מתלים נפרדים בכל הפינות, לעומת זאת, מראים כי בניסן בכל זאת קשובים לדרישה הכללית הגוברת ליכולת כביש טובה. המתלים, עצמות עצה כפולות מלפנים ומתלה רב חיבורי מאחור, נראים מסיביים למדי. לא תמצאו רכיבי מתלה דקיקים וחשופים שרק ממתינים לסלע בערוץ הנחל כדי להשאיר את הפאת' מקרטע על שלושה אופנים. למראה המסיבי מצטרפים בולמים החבויים היטב בתוך זרועות המתלה, מוגנים כדבעי. אוזני הריתום המסיביות למראה יוצרות תחושה כי יוכלו לעמוד בעומסים גבוהים ורק חבל שניסן הסתפקו באחת בלבד בכל קצה של הרכב. היה קשה להתרשם משאר סידור הגחון בגלל סט המיגון שכבר הותקן על רכב ההדגמה, איתם מתקבל גחון חלק ואחיד - בהחלט מעודד.

מעל מכלולי השלדה נמצא תא נהג עם רשימת אבזור שמיישרת קו עם המקובל בקטגוריה

דיפוני עור מלאים, בקרת אקלים כפולה, עם מזגן מפוצל; מושבים בעלי כיוון חשמלי (מושב הנהג גם דואג לזוז אחורה לאחר דימום); מצפן אינטגרלי במראה הפוטוכרומטית ועוד. עיצוב התא נקי ובניגוד לחלק החיצוני מאופיין דווקא באלמנטים עגלגלים-נפוחים. תאי אחסון קיימים בשפע, גם מבחינת כמות וגם מבחינת נפח, אך הולכים ונעשים נדירים ככל שעוברים אחורה. מתחת למושבי השורה השניה גילינו תא מוסלק - לידיעת מבריחי הסמים ופקידי המכס. אבל אם העיצוב והאבזור ראויים בהחלט, הביצוע קצת פחות. גם אם נהיה סלחניים כלפי חלקי פלסטיק רופפים בשל עברו של הכלי (שכבר עבר מבחן דרכים אחד או שניים, וגם הספיק להתייסר בראלי ניסן חרמון אילת). איכות החומרים לא משאירה את הרושם הרצוי במכונית של יותר משלוש מאות אלף שקל - גימורי פלסטיק חדים ולא מוקפדים, משטחים דקים שלא מפגינים מוצקות מול לחץ מתון ומגע לא נעים של המיתוג.

התמקמות במושב הנהג

המושב - רחב ונוח למדי, אולם חסר אחיזה צידית - יוצר תנוחת נהיגה נמוכה, כמעט כמו ברכב פרטי, עם הרגלים שלוחות הרחק לפנים. הגבהה של המושב משפרת את הראות ממושב הנהג. תקרה נמוכה מגבילה את אפשרות הכיוון, אפילו לממוצעי קומה, ואני נאלץ להסתגל. תנוחת הנהיגה הנמוכה חושפת גם בעיה נוספת - חלק גדול מדי משדה הראיה שלי מתמלא במכסה תא המנוע. זה לא להיט בעיר, וזה יכול להפוך לבעיה של ממש בשטח. אפשר בקלות יחסית להגיע לתנוחת נהיגה נוחה, למרות שההגה מתכוון רק לגובה. ההגה קטן יחסית למקובל, אבל לא במידה שתפריע והוא כולל מתגי פיקוד לבקרת שיוט ולמערכת השמע. אלו מעוצבים שונה מהמקובל, אבל נוחים לתפעול. ההתנעה אינה דורשת שליפת השלט מהכיס, אלא פשוט לחיצה על הבלם וסיבוב כפתור ההנעה. המנוע מתעורר לחיים בקול גרגור נוכח. זו לא ספארי צבאית בת שלושים, אבל בהחלט נתקלנו ביחידות הנעה שקטות מזה ובידוד עדיף. גם בהמשך המנוע נוכח, בעיקר בעיר. מחוץ לעיר הוא יורד לרמת רעש רקע נסבל בשיוט, אבל חוזר להפגין נוכחות בהאצות חזקות. וההאצות בהחלט חזקות, למרות הנפח הקטן בקטגוריה, קטן למעשה אפילו משל המנוע המקורי של הטראנו, מדובר במנוע חזק וזריז תגובה שמספק כח ראוי החל מנקודת שיא המומנט ב-2000 סל''ד ועד מעבר לשיא ההספק ב-4000 סל''ד. התיבה האוטומטית מחומשת ההילוכים היא בת לוויה ראויה למנוע, עם יחסי העברה שמותאמים היטב לרצועת הכח. המעבר בין ההילוכים, לעומת זאת, מעט איטי גם כאשר משתמשים באופצית הפיקוד הידני. גם היציאה מהמקום לא מושלמת, כאשר למנוע לוקח שניה להתארגן על סל''ד מספיק כדי לספק כח ראוי, אבל אחרי אותה שניה הפאת'פיינדר יישר בקלות קצב עם התנועה ואפילו ישאיר לא מעט משפחתיות מאחור.

נסיעה ברחובות השבורים של עיר ישראלית ממוצעת לא עושה חסד עם הפאת'פיינדר

המתלים נוקשים מאוד בתחילת מהלכם, בעיקר בחזית, והכלי הגדול נרעד מכל שבר אספלט. גם אם נפנה את האוזן החרשת לצקצוקי הפלסטיק שחומקים מדי פעם (עבר קשה, ראלי ניסן חרמון אילת…) הרי שזה לא משאיר את תחושת היוקרה והנינוחות שרכב כזה אמור לשדר. על בורות גדולים המצב טוב יותר. אלו גורמים למתלים להתחיל לעבוד והם סופגים את רוב החבטה, גם אם לא ממש ''מגהצים'' אותה. מחוץ לעיר המתלים הנוקשים משלמים דיבידנדים בדמות ריסון מרכב ראוי בכבישים מפותלים או על שינויי גובה בכביש המהיר. הנוחות בשורה השניה אף טובה מזו שבשורה הראשונה, בהחלט חורג מהמקובל. הישיבה במושבי השורה השלישית לעולם לא תהיה נוחה ממש אפילו עבור מבוגרים שמאותגרים קשות בממד האנכי, כמו צלמנו. הם מיועדים אך ורק לילדים, ועדיף כאלו שעוד לא ביצעו את הקפיצה של גיל ההתבגרות. הם במילא יראו בכל העניין חוויה… מאחורי אותם מושבים נשאר נפח שיבלע בקלות קניות מזדמנות מהסופר או צידנית וציוד פיקניק. אם נדרש חלל רב יותר אפשר בקלות לקפל את השורה השלישית לרצפה ולקבל תא מטען גדול ושטוח, שכולל גם טבעות קשירה. למטען חריג או אפילו לינה, ניתן לקפל גם את השורה שניה ולקבל שטח באורך של יותר 180 ס''מ וברוחב של יותר מ-110 ס''מ.

ככלי נהיגה הפאת'פיינדר ממלא את תפקידו בצורה משביעת רצון

על המנוע החזק וריסון תנודות הגוף כבר דיברנו, כאשר אליהם מצטרף הגה מהיר תגובה בעל שטח מת מצומצם. גם אם הפאת'פיינדר לא ממש מצליח להשיל מעליו את שני הטונות ורבע שלו, או את בסיס הגלגלים הארוך, עדיין ניתן לנהוג בו בקצב גבוה גם בכבישי נהיגה. למרות האמור לעיל, שלוש נקודות מעיבות במשהו על היכולת בכביש המפותל: מושבים חסרי התמיכה הצידית, מיעוט אחיזה במצב 4X2 עלול לנשוך חזק ומהר. אומנם, בקרת היציבות תרסן את הפוחז, אבל היא עושה זאת מאוחר יחסית ובצורה גסה ולא נעימה. מומלץ לכוון את כפתור הבורר החשמלי על מצב AUTO שמחלק את הכח בין הסרנים בהתאם לאחיזה. ונקודה אחרונה, אבל בהחלט לא חביבה, היא הבלמים. אלו מופעלים דרך דוושה ספוגית וארוכת מהלך ומספקים עוצמה בינונית.

על שבילים מתקבלת נוחות טובה בהחלט

כאשר שבילים מרוצפי אבנים מייצרים אומנם הרבה רעש, אך מבלי לפגוע ממש בנוחות. בשום שלב במהלך הנסיעה, כולל בכניסה לבורות עמוקים למדי או התקלות בסלע בולט, לא בעט בנו הפאת'פיינדר, וכנראה שחווית ''הילד שהפך לבבון'' של מאיר שליו (מבחן לאחד מראשוני רכבי השטח שהגיעו לארץ, לפני יותר מעשר שנים) לא תחזור על עצמה בנסיעה שפויה עד מהירה. ההיגוי נשאר מהיר וההתנהגות ניטראלית - אם כי גם כאן מומלץ להימנע ממצב הנעה אחורית - כל לחיצה בינונית ומעלה על הדוושה תגרום לנורת בקרת האחיזה להבהב כמו שלט SALE ניו-יורקי בשבוע האחרון של דצמבר. הסטה של הכפתור פסיעה או שתיים ימינה תשפר את המצב משמעותית. אם השארתם את הילדים בבית ואתם במצב רוח קרבי עומד לרשותכם מתג ניתוק בקרת היציבות שעושה את עבודתו נאמנה ואכן מנתק את המגן האלקטרוני לטובת החלקות זנב מענגות. כדאי לשים לב כי העברה של תיבת ההעברה למצב נמוך (רק בעמידה, בניגוד למצבים אחרים) מבטלת את בקרת היציבות. חשוב לזכור מכיוון שגם במצב זה מאפשרים יחסי ההעברה לשייט במהירות שבילים גבוהה יחסית.

כאשר השטח הופך לטכני יותר ...

מראה הפאת'פיינדר כי המחשבה על השטח לא נעצרה בתכנון מבנה המתלים ומיקום הבולמים. מרווח הגחון מכובד (23.4 או 24 ס''מ, תלוי בצמיגים) וזויות הגישה סבירות. הילוך הכח בשילוב עם המנוע מאפשרים לתקוף מעלות בעייתיים בקצב איטי, כזה שיקטין את סיכוי הפגיעה בחלקי המרכב העדינים ובמיוחד בפגוש הקדמי (ובשפע הרדיאטורים שמתחבא מאחוריו). אבל טיפוס מעלות שכאלו ידרוש מכוון קרקעי, או זיכרון טוב במיוחד. אותו מכסה מנוע מהמערכה הראשונה יורה ביכולת של הנהג לראות את הקרקע שלפניו. הפאת'פיינדר, כמו רבים מעמיתיו, מוותר על נעילת הדיפרנציאל המכנית לטובת ''נעילה אלקטרונית''. זו עושה עבודה לא רעה בכלל כל זמן שהרכב נע, אבל זמן התגובה שלה מתארך אם האוטו נייח. במקרה בו נעצר הרכב במעלה תלול ודל אחיזה, כמו קטע מהעלייה לתל צפית, פרפור הגלגלים הקצר שמרשה המערכת לפני שהיא נכנסת לפעולה יכול להיות קריטי. ירידת מתלולים העמידה אותנו בפני חידה: לפי המפרט מותקנת ברכב מערכת סיוע בירידה, שאמורה להיות מופעלת אוטומטית. אולם נראה שכמו בקרת שיוט, היא מתנתקת אם נוגעים בבלמים. התוצאה היא שכאשר נותנים לרכב זמן הוא אכן מרסן את מהירותו בעצמו, אולם עזיבת הבלמים במהלך ירידה, תגרום לרכב ''לרוץ'' קדימה במהירות, כאשר אפילו בלימת המנוע לא מורגשת כמעט. לא ממש מעורר ביטחון...

השאלה מהפתיח נשארת פתוחה גם בסוף המבחן

הפאת'פיינדר הוא, ללא ספק, קפיצת מדרגה לעומת הטראנו המיושן! הוא מרווח, מעוצב היטב, בעל ביצועים טובים, מאובזר ובעל יכולת בכביש המהיר והמפותל. הוא לא רע בשטח טכני ואפילו טוב למדי בתור רכב לטיולי שבילים מהירים. אבל רמת העידון הכללי, במיוחד על כבישים משובשים, בעייתית וביצוע תא הנוסעים רחוק מלהיות מושלם, וזה בהחלט יקשה עליו בתחרות על ראשות הקטגוריה.