יונדאי גאלופר

אז מה יש לנו כאן?

למעשה, יונדאי השתמשה בפאג'רו כבסיס והוסיפה את ה''טאץ''' המיוחד שלה. החזית ואחורי הרכב עוצבו מחדש, לפי קווים מודרניים וגם כדי להבדיל את הגאלופר מהמהקור. חצאית פלסטיק עוטפת את הרכב מכל צדדיו ומשתלבת בצבע תואם. חישוקי סגסוגת עטופים בצמיגים רחבים 265, משווים לרכב מראה אגרסיבי. באשר לעיצוב עדיין לא הצלחתי להגיע להחלטה אם אני אוהב אותו או לא. המעבר החד מהחרטום המעוגל לשימשה קידמית כמעט אנכית, דפנות אנכיים, מוזר במקצת ונראה מלאכותי, כמו ניתוח פלסטי לא מוצלח. אבל, יש זוויות שבהן, הגאלופר נראה נפלא ויש זוויות, שלא.

פנים תא הנוסעים, עשיר ביותר באיבזורו ומלא לחיצים, כפתורים, מתגים ומחוונים, כדי להניח את דעתו של הטכנופיל המורעל ביותר. בגאלופר, תימצאו את חבילת החישמול הבאה: 4- חלונות ומראות חשמליות, מד זווית ואופק מלאכותי, מד גובה(מעל פני הים), מג חום ושעון דיגיטלי. מזגן מפוצל(בדגם הארוך), הגה כוח מתכוונן, כרית אויר לנהג, והרשימה ממשיכה וממשיכה. בגאלופר הארוך תוכלו לשאת שישה נוסעים, בנוסף לנהג. המושבים מתכווננים בכל המישורים, הם נוחים למדי וריפודם תואם את הריפוד על הדלתות. המושבים האחוריים מפנקים פחות, אך בכל זאת נוחים. מירווח סביר לרגליים ושלוש(משענות יד), זמינות להישענות. צמד המושבים האחוריים מתקפל, כדי לפנות מקום להעמסה וגם כשאינו מקופל, נותר די מקום לשים צידנית קטנה מאחור.

להורדת הקובץ לחץ כאן

מערכת ההנעה מתחילה במנוע טורבו דיזל עם מצנן ביניים. המנוע בנפח 2,500 סמ''ק, מייצר 105 כ''ס ב- 3900 סל''ד, ו- 24.5 קג''מ ב- 1,800 סל''ד. נתונים לא מלהיבים, אך סבירים למדי. כדאי לשים לב לנתון שיא המומנט, המושג כבר ב- 1,800 סל''ד נמוכים. המשמעות של נתון זה , ''בחיים'', הוא מנוע גמיש, שתחום מחייתו הוא בסיבובים איטיים יחסית. חסכוני בדלק ובלאי מועט(איטי יותר). פחות סל''ד = פחות בלאי, נכון? למנוע מחוברת תיבת הילוכים אוטמטית עם ארבעה יחסי העברה. הגלגלים האחוריים מקבלים כוח מדפרנציאל מוגבל החלקה(פריט סטנדרטי), והגלגלים הקדמיים נהנים ממתלים נפרדים. קפיצים לוליניים, מוטות רדיוס ומוט פנהרד, תומכים באחורי הגאלופר. מוטות פיתול ועצמות עצה, '' מקפיצים'' את החזית. חבילה מוכרת, שנימצא כמוה בכל רכבי השטח היפאניים הנימכרים כרגע בארץ. הישיבה מאחורי ההגה נוחה ביותר וניתן להתאימה לכל מיבנה גוף. הטרוניה היחידה שלי מכוונת למרווח הצר בין המושב לדלת , שאינו מותיר מקום רב למרפק או לכתף. מלבד זאת הכל בסדר. שדה הראייה כרגיל במכונית מסוג זה, מצויין. צמד מראות ענקיות, מדווחות כל העת, בזמן אמת, על המתרחש מאחורי זנבו של הגאלופר.

אז איך זה נוסע?

את הנסיעה בכביש אני יכול לסכם במילה אחת, ''נעים''. רעש ורעידות ממנוע הדיזל, כלל אינם מורגשים. הגאלופר דוהר בכביש במהירות, בשקט באצילות של סייח מירוצים גיזעי. כל עוד אתם נוסעים ברכב במהירות החוקית, אין לרכב המגודל בעיה לעמוד בקצב ציפיות נהגו, אבל, אם תנסו ללחוץ יותר על המיצערת, תגלו, שבעצם, ב- 100 קמ''ש, הייתם די קרובים לריצפה… ושהגאלופר אינו רכב מהיר(1,970 ק''ג ריק ו-105 כ''ס). הוא לא מזנק מהר. תאוצות הביניים מותירות מקום רב לשיפור(וכמיהה לעוד 20 כ''ס), ותיבת ההילוכים מתפשרת על חיסכון במחיר ביצועים. למה אני מתכוון? במעבר בין ההילוך השלישי לרביעי(בתיבת ההילוכים האוטמטית), יורד המנוע אל מתחת אל התחום היעיל ונדרש זמן רב, עד שהוא מתאושש וחוזר לעצמו. הפיתרון הוא, למשוך את ההילוך השלישי באמצעות לחיצה על דוושת התאוצה ''עד הריצפה'', או שימוש במתג הידני שעל מוט ההילוכים. עיצבן אותי רעש רוח שהגיע מאיזור המראות. חוץ מזה הגאלופר מאוד נעים. אין לצפות מרכב כזה לביצועים היונדאי קופה ודומיה. אחיזת הכביש שמיתקבלת, מצמיגים בעלי נטיה לכביש מתוצרת ''הנקוק'' קוריאניים, טובה. הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה תורם גם הוא לאחיזה בכביש, ומסייע בעיקר בכביש רטוב. הדפרנציאל מעביר את כוח המנוע מגלגל שמאבד אחיזה לגלגל האוחז. פטנט פשוט ונטול טיפולים. לדעתי, אביזר בטיחות ממעלה ראשונה. אם כבר נכנסו לאביזרי בטיחות, הגאלופר מצוייד בקורות הגנה בדלתות וכרית אוויר לנהג. אין ABS למניעת נעילת גלגלים ומערכת הבלמים מורכבת מדיסקים קדמיים ותופים(!?) מאחור.

ובשטח?

טוב, שטח זה דבר מסובך, אז אעבור שלב שלב. על דרכי עפר פתוחות, אפשר ''לטוס נמוך'' (במיגבלות שדה הראייה והשכל הישר, כמובן), ובביטחון מלא. מערכת המיתלים תספוג את מרבית הגבנונים והחרציצים. ההגה, אינו מהיר תגובה במיוחד, אך מספיק כדי לתקן החלקות ולעקוב במדוייק, אחרי הקו שבחרתי בפנייה. הבלמים חזקים ובעלי רגש טוב. חסרה לי תגובת מנוע מהירה וחדה יותר(בשל השהיית טורבו ארוכה ותיבת הילוכים אוטמטית). אם תיבת ההעברה משולבת ל- 4H, ניתן לגמוע מרחקים במהירות טובה. קטע השטח הבא, לקח אותנו לשביל איטי במיוחד עם אבנים גדולות, שתולות בקרקע, בורות , קוליסים ושיפועי צד(איזור ג'יפאי קשוח וחסר רחמים). בדרך כזו, אפשר לבחון את עבודת המיתלים, מהלכם, התנגדות ל''סגירה'' ואחיזת הרכב בקרקע. השביל כה קשה, עד שבחלקים ארוכים ממנו, הרכב מתקדם במהירות הליכה(אני יכול לספר לכם היכן השביל אבל אז אצטרך להרוג את כל קוראיי. חה, חה, חה.). הגאלופר עבר את המבחן בדגלים מורמים! מלבד ''ניגוחונצ'יק'' בודד, עבר הרכב את השביל בשלום. מהלך המיתלה הנדיב, שומר על קשר רציף של הצמיגים עם הקרקע. תיבת ההילוכים האוטומטית מאפשרת זחילה מדוייקת ביותר וקלה מאוד, מפרספקטיבה של נהיגה(חצי קלאץ' וכו'). מעלה ארוך, דרדרתי ומדורג, עבר ב- 4L ללא דרמה מיותרת, עם ארבעה מבוגרים ברכב ומזגן בשיא העוצמה. שבילי חול, אינם מאמץ, אינם מאמץ מיוחד. חול עמוק, כן. ברגע שהגלגלים הרחבים שוקעים פנימה, מיד מורגש העמס המוגבר על המנוע, שמשנה את קולו. האוטו עובר, אבל עובד קשה.

לסיכום?

מבחינת מראה, איבזור, נוחות, יכולת כביש ויכול שטח, היונדאי גאלופר אינו נופל משום רכב יפאני מקביל. אם כי איכות הגימור עדיין מותירה מקום רב לשיפור. עיצוב, בעיניי לפחות, הוא דבר סובייקטיבי ויש אנשים, שאוהבים את הקופסתיות של תא הנוסעים. אילו המנו היה מפיק עוד 20% הספק ומומנט, הרי שאז, הרכב היה ממש מרשים. אה, כמעט שכחתי. תג המחיר: 144,000 ש''ח לגאלופר הארוך/ אוטומטי. מצחיק לא? כ- 40,000 ש''ח פחות ממיצובישי פאג'רו! הפרש עצום!(מספיק בדיוק לאופנוע ים גדול וניגרר!) לא ניתן להתייחס בביטול לפער מחירים כה גדול, וזה בעצם מה שעובד לטובתו של הגאלופר. שאלה אחת נותרה ללא מענה, וגם לא ניתן לענות עליה במיבחן כה קצר- איך מחזיק בגאלופר מעמד? לנסיעת המיבחן הצטרף גאלופר ''פרטי'', שעבר קילומטראז' גדול יותר מרכב המיבחן. הרכב הפרטי עדיין חש כחדש, למרות שבעליו לא חוסך ממנו נסיעות שטח קשות. במחירו כיום, נותן הגאלופר את התמורה הטובה ביותר לכסף. על השאלות הנוספות, רק הזמן יכול לענות. -סוף-